קרן אורה נדרים יז

התם מה אנן קיימין אם באומר הריני נזיר שתים נדר שבטל מחציתו בטל כולו אם באומר הריני נזיר שלשים יום אלו ושלשים יום אלו לא בדא עלת לו שניה בראשונה וע"כ צריך לפרש השלשים יום אלו היינו אחרים וכמו שפירש הק"ע דאי בחד שלשים קאמר אמאי לא בדא עלת לו כו' אלא כינן קיימין באומר הריני נזיר ונזיר ומדלא מוקי לה בהריני נזיר היום והיום משמע דס"ל דבכה"ג לא חייל כלל. ומסתמא דהש"ס בסוף שמעתין נמי משמע דס"ל בהריני נזיר היום והיום דלא חיילא השניה מדמוקי לה כגון שקיבל עליו שני נזירות בב"א דוקא וכמ"ש הר"ן ז"ל:

והנה גם בזה נחלקו הירושלמי עם הש"ס דילן במה דסבירא ליה להירושלמי באומר הריני נזיר שתים ונשאל על אחד מהם הוי נזיר שבטל מקצתו בטל כולו ובש"ס דילן מוקי לה בקיבל עליו שני נזירות בבת אחת וכבר הקשה הרמב"ן ז"ל שם בשבועות דף כ"ח הא הוי נדר שהותר מקצתו ע"ש מה שתירץ ולא הביא דברי הירושלמי וכבר תמה הק"ע בזה ולפי מש"כ הרא"ש ז"ל דשני נזירות בב"א היינו הריני נזיר ונזיר אם אוכל ככר זה א"ש קצת דבזה לא שייך נדר שהותר מקצתו כיון דאמר שני פעמים הריני נזיר אבל כבר כתבתי לעיל דלשון הרא"ש צ"ע והוי דומיא דהריני נזיר ונזיר כשיהיה לי בן דנזירות הראשונה חלה עליו מיד ונזירות שניה חלה כשיהיה לו בן וה"נ נזירות ראשונה חל מיד והשניה כשיאכל והוי מילתא דפשיטא. ועוד דבכה"ג בשבועה ג"כ חל שבועה על שבועה כדאיתא בירושלמי בשמעתין שבועה שבועה שלא אוכל חייב שתים ע"ש וע"כ צ"ל דלשיטת הש"ס דילן אין זה בכלל נדר שהותר מקצתו כו' וכמ"ש הריב"ם ז"ל ועיין בזה בתוס' נזיר דף ה' ע"ב בדבור המתחיל שהנזירות חל על נזירות:

ולמאי דכתיבנא בהריני נזיר הריני נזיר לכ"ע חייב שני נזירות נראה דה"ה בשבועה כה"ג שבועה שלא אוכל בשר עשרים יום שבועה שלא אוכל עשרים יום הם שני שבועות ואסור באכילת בשר ארבעים יום וכן אם אמר שבועה שלא אוכל עשרים יום וחזר ואמר כ"ב יום אסור מ"ב יום כיון דאפילו בנזירות אין חלין זה על זה כל שכן בשבועה דאין ימים הראשונים עולים לשבועה שניה אלא דאמר בפירוש זמן אחד לשני השבועות השניה לא חיילא כלל אבל כשלא הזכיר זמן הרי הן שני שבועות זאח"ז:

אבל אי נימא דבהריני נזיר והריני נזיר ג"כ פליגי רב הונא ושמואל ולרב הונא לא חייל כלל השניה ולשמואל חייל השניה ג"כ כדיליף מקרא דנזיר להזיר א"כ בשבועות כה"ג השניה לא חיילא כלל דליכא למימר כיון דמשכח רווחא חייל דאם כן קרא בנזירות ל"ל ומדברי הטור ז"ל בסימן רל"ט נראה דס"ל דרב הונא ושמואל פליגי בהריני נזיר הריני נזיר מדלא כתב בפירוש הריני נזיר היום וס"ל דהריני נזיר ג"כ כמי שאמר היום משמע ואפילו הכי כתב דבשבועה בעשרים יום וכ"ב יום חייב לנהוג שני השבועות היינו מ"ב יום וקשה לי דא"כ מה בין נדר לשבועה כיון דעיקר הטעם בנזירות משום דיש מקום לחול ובשבועות ג"כ כה"ג הדין כן ועוד דקרא לנזירות למה לי כיון דבשבועות גם כן הדין הכי אלא ודאי לא אמרינן דמשכח רווחא לאחר זמן וכמ"ש לעיל לענין הריני נזיר היום וכן הריני נזיר סתם לשיטת הטור ז"ל דבזה פליגי רב הונא ושמואל ובנזירות מקרא הוא דילפינן אבל בשבועה השניה לא חיילא כלל ובאמת לשון הטור ז"ל צ"ע אמאי לא כתב השבועה השניה ג"כ בעשרים יום ולמאי נפקא מינה כתב בשבועה השניה כ"ב יום אם לא דרבותא קמ"ל דאפילו בכ"ב יום אין הראשונים עולין למנין השבועה השניה וכמש"ל גבי הריני נזיר היום הריני נזיר למחר וכבר הקשיתי לעיל לפי מאי דקיי"ל בתאנים וענבים דחיילין אמאי לא יחולו ג"כ אהדדי ע"י הוספת יום אחד ויעלו למנין וכן יש לדקדק לענין האי דינא דהטור גבי שבועה וראיתי להב"י ז"ל שתמה על הטור ז"ל וכתב דדוקא גבי נזירות הוא דינהוג שני נזירות משום דאין נזירות פחות משלשים יום אבל בשבועה מן הדין שיעלו למנין אחד ובכ"ב יום סגי ומ"ש דמשום דאין נזירות פחות משלשים יום משום הכי אין הימים הראשונים עולין למנין השניה כבר תמה עליו הרמ"א ז"ל בד"מ דמה ענין זה לזה דאם יעלו למנין הרי מנה נזירות שלימה. ובלא"ה לא ידענא מה הוצרך לזה הא בשני נזירות שוין ודאי אין עולין זה לזה דאין השניה חלה כלל על הראשונה ודוקא היכא דהוסיף יום אחד אז יש מקום לומר דהשניה חלה על הימים של הראשונה ע"י מגו אבל גם זה מוכח בגמרא דאין עולין כמו בהריני נזיר היום הריני נזיר למחר גם מש"כ שם זה דבר פשוט דשבועה שניה חיילא כיון דאית לה רווחא לא הבנתי ג"כ דלשיטתו דאינו מונה אלא כ"ב יום לאו משום דמשכח רווחא הוא אלא חלה מיד ולשיטת הטור ז"ל אין הדבר פשוט כ"כ וכמ"ש וכתב שם הד"מ ז"ל עוד ואפשר דעת הרב דאין נזירות חלין זע"ז רק במוסיף יום אחד וכדעת רב הונא אבל לא קיי"ל הכי אלא כשמואל דאפילו בהריני נזיר היום הריני נזיר חייב שני נזירות עכ"ל ולא זכיתי להבין דבריו ז"ל מאי ענין פלוגתא דרב הונא ושמואל לכאן הא מתרוייהו מוכח דאין עולין זל"ז בין לרב הונא גבי הריני נזיר היום הריני נזיר למחר ובין לשמואל בהריני נזיר היום הריני נזיר היום דאי עולים לא הוי צריך לשני נזירות אפילו אם הוסיף יום אחד דכ"ט הראשונים יעלו למנין וביום ל"א ישלים נזירות השניה וגם דברי הגר"א ז"ל ביו"ד שם לא זכיתי להבין שהוא ז"ל כתב ג"כ כדברי הד"מ דלא קיי"ל כרב הונא ולשמואל אפילו הריני נזיר הריני נזיר חייב שתים ומאי שנא כאן. ואני אומר שנא ושנא דדוקא גבי נזירות הוא דיליף מקרא דחלין זע"ז אבל בשבועה לא חייל כלל בכה"ג אם לא שנחלק בין הריני נזיר היום להריני נזיר סתם וכמש"ל כללו של דבר אני בעניותי לא מצאתי מקום לחלות השבועה השניה אלא מהני תרי טעמי או דכל שלא הזכיר זמן מפורש לכ"ע הוי שני נזירות ושני שבועות וא"כ בכל גוונא לתרתי מכוין ובין בעשרים יום וכ"ב יום ובין עשרים יום ועשרים יום אסור במנין שני השבועות כדעת הטור ז"ל אבל היכא דהזכיר הזמן כגון שאמר שבועה שלא אוכל בשר עשרים יום מהיום וחזר ואמר שבועה שלא אוכל בשר כ"ב יום מהיום אין השבועה השניה חיילא כלל ודוקא בנזירות הוא דחיילא כה"ג מסברא ע"י הוספת יום אחד משום דאין נזירות פחות משלשים יום וכמ"ש הרא"ש והר"ן ז"ל:

או מטעם שכתב הב"י ז"ל דעשרים יום וכ"ב יום הוי כמו תשע ועשר דחלין זע"ז בכולל ולפ"ז א"צ למנות אלא כ"ב יום אבל כבר כתבתי לעיל דמהריני נזיר היום הריני נזיר למחר מוכח דלא חיילא בכה"ג ונהי דמרב הונא אין ראיה דאיהו לא ס"ל כרבה אלא דגם לדידן לא דמי לתשע ועשר כמ"ש הגר"א ז"ל דדוקא התם דאסור בכל עשר שבעולם ונאסר גם בתשע אלו ע"י כולל וכמ"ש הרא"ש ז"ל שם משא"כ הכא אע"ג דיש לדקדק לפ"ז למה ליה להש"ס למימר דרב הונא לא ס"ל כרבה בתאנים וענבים אמאי לא קאמר בשבועה שבועה שלא אוכל עשרים יום מהיום ושבועה שלא אוכל עשרים יום ממחר דלכ"ע לא חייל בכולל והדברים עתיקים בזה וכבר כתבתי לעיל בזה בשיטת הרמב"ם ז"ל ולא יצאתי עדיין חובת העיון בזה אך בזה סליקנא לפי משמעות דברי הטוש"ע דבהריני נזיר הריני נזיר סתם פליגי רב הונא ושמואל א"כ גבי שבועה לא חיילא השניה כלל. וכבר הארכתי בזה בחידושי לנזיר בדברי הרמ"א ז"ל ג"כ ובדברי המרדכי ועיין בש"ג פ"ג מהלכות שבועות שהאריך ג"כ בזה:

גמ' עלתה לו שניה בראשונה כו' אלא פשיטא כו' והקשה הר"ן ז"ל אמאי לא משני כדרבא אם נשאל כו' וי"ל דלא ניחא ליה להש"ס לשנויי הכי מדתני עלתה לו שניה בראשונה משמע דמחוייב הוא בשניה ג"כ. דאל"ה מאי נפקא מינה אי עלתה לו שניה אי לא ומאי דהוי הוי. ובסוף שמעתין דשני הכי ע"כ צ"ל דלענין קרבנות קאמר דעלתה לו שניה ויכול להקריב קרבנותיו על השניה וק"ל:

דף יח ומאי חומרא דשבועה כו' נדר נמי חמור שכן חל על דבר מצוה עיין תוס' שבועות דף כ"ח ע"ב בד"ה כשם שנדרי שגגות כו' דבסוף דבריהם הקשו היכי יליף נדרים משבועות מה לשבועה שכן אינו חל על דבר מצוה. ותירצו דלאו פרכא הוא דבענין שאין שבועה חל על דבר מצוה בכה"ג נדר אינו חל אפילו בדבר הרשות והוא קצת נגד הש"ס דהכא דפריך להאי פרכא וחשיב לה חומר בנדר והוי להו לשנויי כדשני הכא דשבועה חמורה משום דכתיב בה לא ינקה וק"ל:

ר"ן הכא במאי עסקינן שקבל שני נזירות בב"א ואיצטריך קרא שיביא שני קרבנות ואינו מונה ששים כאחת ולפ"ז קשה היכי בעי למילף מק"ו דשבועה דאינה חלה זע"ז לנזירות הא במנין ששים יום לא בעי קרא וקרא אתי לחייבו בו שתי קרבנות ואין זה ענין לשבועה חלה על שבועה או נזירות על נזירות וצ"ל כיון דבבת אחת קנדר ה"א דא"א שיחולו שני נזירות עליו בב"א אלא כולה חדא נזירות אריכתא היא קמ"ל והוא דחוק ולעיל בריש מכילתין דף ג' משמע דלרב הונא לא דרשינן כלל נזיר להזיר להא דנזירות חל על נזירות ועיין ר"ן ז"ל שם ולא מצי לאוקמי בהריני נזיר הריני נזיר למאי דכתיבנא לעיל דרב הונא מודה בה משום דבשבועה ג"כ דינא הכי וכמ"ש הטור ז"ל:

גמ' אם נשאל על הראשונה כו' עיין רמב"ם ז"ל הלכות שבועות פרק ו' שכתב דיכול לשאול על השניה תחלה. ונחלקו עליו' קצת מהראשונים ז"ל דהא אין מתירין את הנדר עד שיחול ונראה דס"ל להרמב"ם ז"ל דהא דאין שבועה חל על שבועה הוא כמו אין איסור חל על איסור וכי היכי דאפילו למ"ד אין איסור חל על איסור לא קאמרינן דליתא לשני לגמרי אלא דאיתיה וקוברין אותו בין רשעים גמורים אלא דאינו חל לענין שילקה שתים וכמו שהארכתי בזה בחידושי ליבמות פ' ארבעה אחין ה"נ גבי שבועה דאינה חלה על שבועה שבועה שניה ג"כ ישנה אלא דאין חל ללקות שתים וכיון דגם השניה איתא השתא מש"ה שפיר יכול לשאול על השניה תחלה ומטעם זה יש להסתפק בנשבע שיאכל ככר זה ואח"כ נשבע שלא יאכלנה דהשניה שבועת שוא אם נשאל על הראשונה אם חל השניה ונעשית שבועת ביטוי או לא דדלמא דוקא הכא הוא דקאמר רבא אם נשאל על