קרן אורה זבחים שנט

לר"ש אפי' לציבור ולרבנן ליחיד כמש"כ התוס' ז"ל בד"ה הא מני ועדיין צ"ע בכל הנ"ל:

ואחר כל המבואר לעיל שמעינן משמעתין דחובות שקבוע להם זמן קרב גם ליחיד אפי' לר"ש וכ"ש לרבנן ודוק' מעשר בהמה הוא דלא קרב דהוי חובה שאין קבוע לה זמן ואם כן פשיטא דעולת ראי' ושלמי חגיגה קריבין בנוב וגבעון לכ"ע:

וזה דלא כמש"כ המשנל"מ ז"ל בפשיטות בפ"א מה' ק"פ דעולת ראי' כיון דחובת יחיד היא לא קרב בבמת ציבור לרבנן והרי מבואר מתוך שמעתין דלא כן הוא אלא חובה הקבוע לה זמן קרב בין ליחיד בין לציבור וכבר הערתי בזה לעיל והבאתי דברי הירושלמי בפסחים שלמי חגיגה שהקריבן בבמה כשיר' ולא עלה לבעלים וע"כ צ"ל דבבמה קטנ' קאמר דלא עלה לבעלים וכמש"כ לעיל בזה ואכתי איכא למידק הא דאמרי' הוא תני לה והוא אמר לה לאכילת מעשר ואליבא דר"י ואמאי לא קאמר לאכילת חובות הקבוע להם זמן כמו פסח וחגיג' ואליבא דכ"ע ודו"ק:

שם גמרא זו ימי שילה פירש"י ז"ל דאפי' הכי יש אחרי' היתר דקסבר קדוש' ראשונה קדשה לשעת' ולא קידשה לעתיד לבא כו'. ויש לדקדק דאטו אשכחן מ"ד דקדושת שילה לא בטלה ע"י חורבנה הא מקרא מלא הוא ויטוש משכן שילה וע"כ הא דאמרי' למה חלקן הכתוב כדי ליתן היתר בין זה לזה היינו לאשמועי' אע"ג דהי' במת ציבור ומקום שכינה בנוב וגבעון וה"א דנאסרו במות יחיד קמ"ל קרא דאל המנוחה כו' וחילקן כדי ליתן היתר בין זה לזה ואפי' בעת השראה בנוב וגבעון מ"מ לא הוי מקום קבוע כ"כ לאסור במת יחיד וא"כ למ"ד זו וזו שילה מנ"ל היתר במה בנוב וגבעון כיון דהיו שם השראת השכינ' ובמת ציבור לקרבנות ציבור מנין דמותר ליחיד להקריב בכל מקום שירצ' ועוד להאי מ"ד דזו וזו שילה וע"כ יש אחריה היתר כדמוכח מקראי וכמש"כ התוס' ז"ל וא"כ מנ"ל דאין היתר אחרי ירושלים בשלמא למ"ד נחלה זו ירושלים משמע נחלת עולמים דאין אחרי' היתר עוד אפי' לאחר חורבנה אבל למ"ד זו וזו שילה דילמא כי היכי דאחר שילה הותרו הבמות ה"נ לאחר ירושלים יהי' היתר ובמגיל' גבי הא דאמר ר' יצחק שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזמה"ז אמרי' דטעמי' דאיתקש נחלה למנוח' מה מנוחה יש אחרי' היתר אף נחלה יש אחרי' היתר וקדוש' ראשונ' קידשה לשעת' ולא קידש' לע"ל משמע דמ"ד אין אחרי' היתר הוא משום דמיקרי' נחלה משמע נחלת עולם. וא"כ למ"ד זו וזו שילה מנ"ל דאין אחריה היתר ובשלמא למ"ד קדוש' ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לע"ל ומקריבין אע"פ שאין בית א"ש דאין אחריה היתר כיון דבקדושתה קיימי אבל למ"ד לא קידש' לע"ל אמאי אין אחריה היתר וכמש"כ התוס' ז"ל שם בשם הר"ר חיים ז"ל דאפילו למ"ד לא קידש' לע"ל מ"מ הבמות אסורות:

ולזה י"ל דאפי' למ"ד קדושת הבית לא קידש' לע"ל להקרבה מ"מ בהא מודו כ"ע דהמקום הזה הוא לבדו נתקדש לבית מקדש אל ואסור לבנות בית במקום אחר וכמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' בית הבחיר' וכמבואר במקראי קודש זאת מנוחתי כו' ונאמ' בנה בניתי כו' מכון לשבתך עולמים וכיון דנאסר מקום אחר לרבים ה"ה דליחיד נאסר להקריב במקום אחר עד יכונן וישיב כו'. ומ"מ לענין מעשר שני הי' נרא' דלמ"ד קדושת הבית לא קידש' לע"ל מעשר נאכל בכל מקום כמו בשעת היתר במה כיון דליכא בירה להעלותו שמה והתוס' ז"ל בריש ביצה לא כת' כן אלא אפי' אי לא קידש' לע"ל צריך פדיון ולדידי צ"ע וע' בחי' יבמות פרק הערל הארכתי בענין זה וע' בירושלמי סוף פ"ק דמגילה:

ולענין קושין קמייתא מנ"ל היתר בימי נוב וגבעון למ"ד זו וזו שילה צ"ל דנוב וגבעון וודאי לאו בכלל מנוחה ונחלה הם כיון דלא הי' מקום קבוע אלא לפי שעה משא"כ שילה דמיקרי ג"כ בית כמו שנאמר ותביאהו בית כו' אבל נוב וגבעון לא נקראין אלא אהל כמו שנאמר ואהיה מתהלך מאהל כו' ע"כ לא נאסרו הבמות אז ומסברא קים לי' הכי וכדמוכח מקראי דכן הי' דעת הנביאים הראשונים בשעת בנינם הבתים האלו. השי"ת יזכינו לראות בעינינו ציון בשובו במהרה בימינו אמן:

ע"ב גמרא בשלמא למ"ד זו וזו שילה כו' אלא למ"ד זו וזו ירושלים בשלמא נחל' זו נחלת עולמי' כו' הא דאיצטריך לפרושי הכא תרווייהו מנוח' ונחלה בין בשילה בין בירושלים אע"ג דכבר פליגי תנאי לעיל ואיכא מאן דדריש מנוחה ונחלה בין בשילה בין בירושלים י"ל דלהני תנאי דלעיל דדרשי להו בתרתי שילה וירושלים סגי בסימנא בעלמא ואיכא למימ' נחלה זו שילה דפלגו נחלות וכן מנוחה דנחו מכיבוש וכן בירושלים אשכחן דמיקרי נחלה כמש"כ הית' לי כו' וכן נקראת מנוח' זאת מנוחתי כו' אבל למאן דדריש לתרווייהו אחדא תרתי למה לי ע"כ לאשמועינן דדווקא בחדא מיירי למר בשילה ולמר בירושלים ובשלמא בשילה איכא משמעותא לתרווייהו חילוק נחלות ומנוחה מכיבוש אבל מ"ד זו וזו ירושלים ע"כ משמע לי' טפי ירושלים משילה (בשלמא) מדשבק שילה בהיתר במה ודריש לירושלים להכי קאמר אמאי משמע לי' יותר ירושלים משיל' בשלמא נחל' משמע נחלת עולמים להכי מסתבר דעלה קאי איסור במה משום דירושלי' היא נחלת עולמים אלא מנוח' מאי משמעותא ומשני מנוחת הארון כמו שנאמר קומה ה' למנוחתך וזה הוא מקום המקודש מאז כמש"נ כסא כבוד כו' ע"כ מסתבר דאיסור במה לא נאמר אלא אירושלי' דזה הוא בית אלהים לעולם אבל שילה ג"כ בכלל היתר הי' וע' מש"כ לעיל לדקדק להאי מ"ד:

שם תוס' בד"ה הקדישן כו' וכ"ת דאיצטריך לחובות ולקרבנות ציבור הא איכא לאו הבא מכלל עשה ע' מש"כ לעיל דף קי"ד דיש לאו בקרבנות ציבור בבמה מקרא דלא תוכל לזבוח וכן משמע ברש"י ז"ל שם:

שם בא"ד ונראה דמיירי בעולת במת יחיד כו' ואפילו הכניס' לפנים דקלטוה מחיצית אפ"ה אם חזר והוציא' ושחט פטור מדבריו נרא' דהא דאמר ר"א אם הכניסה לפנים קלטוה מחיצות היינו אפי' אם הכניס' וחזר והוציא' מחיים וברש"י ז"ל לקמן (לא) משמ' הכי אלא דווקא הכניסה לאחר שחיטה ושם יתבאר:

שם גמרא אמר רמב"ח ל"ש כו' לפי נוסחא דילן איכא תרי לישנא לרמב"ח לל"ק אמר ל"ש אהא דבבמ' קטנ' אין חיצוי היינו דווקא דאקרבינהו בבמה קטנה אבל אקרבינהו בבמה גדול' יש חיצוי וה"ה כל הני מילי דנהיגי בבמ' גדולה ואותבי' רבה מהא דתניא חזה ושוק בקדשי במה גדולה ואין חזה ושוק בקדשי במה קטנ' משמע דכל שהוקדש לבמה קטנ' אם שחטו בבמה קטנ' לפירש"י ז"ל אפי' הקריבו בבמה גדול' אין חזה ושוק וה"ה שאר מילי ומשני אימא ואין נוהגין בבמה קטנ' אבל בבמה גדול' אפי' קדשי במה קטנ' יש חזה ושוק ואידך לישנא אמר רמב"ח ארישא דבבמה גדול' יש חיצוי ל"ש אלא קדשי במה גדול' שהוקדשו לגדולה אבל קדשי במה קטנ' שהקריבן בגדול' אין חיצוי ומייתי לי' סייעתא מהא דתניא אין חזה ושוק נוהג בקדשי במה קטנ' משמע אפי' הקריבן בגדול' ודחי אימא אין נוהגין בבמה קטנה ופליגא דר"א כו' היינו לאיכא דאמרי אבל ללישנא קמא היינו דר"א ויש לדקדק לאיכא דאמרי מ"ש דכהן ובגדי שרת איצטריך דכי תעלה על דעתך דזר קרב למזבח ומ"ש דחיצוי בדמים וחזה ושוק אינו נוהג כמו בבמה קטנ' ובהא י"ל דבאמת גם כהונ' לא בעי בקדשי במה קטנ' אפי' הקריבו בבמה גדול' בשעת היתר במה אבל גירסת רש"י ז"ל הוא באופן אחר דתרתי לישנא קאי ארישא הא דבבמה גדול' יש חיצוי ולל"ק ל"ש אלא קדשי במה גדול' היינו שהקדישן להקריבן בבמה גדול' אבל קדשי במה קטנ' אע"פ שהקריבן בבמה גדול' אין חיצוי ומתיב רבה מהא דתניא חזה ושוק נוהג בבמה גדול' כו' משמע אפי' קדשי במה קטנ' ומשני אימא נוהגין בקדשי במה גדול' כו' ואיכא דאמרי ל"ש אלא בזמן במה גדול' היינו בשעת איסור הבמות הוא דיש חיצוי אבל בזמן במה קטנ' היינו בשעת היתר הבמות אפי' קדשי במה גדול' אין חיצוי באלו הקדשים שמקריבין בזו ובזו אבל קדשים שאין קריבין אלא בבמה גדול' כמו קרבנות ציבור וודאי יש חיצוי ושאר מילי ואיכא למידק להאי לישנא חדא לישנא דמתני' מה בין במת יחיד לבמת ציבור משמע דהחילוק הוא בין במת יחיד לבמת ציבור והכל בשעת היתר במה דבשעת איסור אמאי קרי לה במת ציבור כיון דנאסרו הבמות לכל הוי לי' למיתני מה בין שילה וירושלים לנוב וגבעון ואי תימא דאקרבנות ציבור קאי דאפי' בזמן נוב וגבעון נוהגין בהן כל הני דיני בבמה גדול' א"כ רמב"ח נמי הוי לי' למימר הכי ל"ש אלא בקרבנות ציבור דאין קריבין אלא בבמה גדול' אבל קדשים דקריבין בזה ובזה אין חיצוי ואמאי קאמר ל"ש אלא בזמן במה גדול' ומתני' לא מיירי בהכי ועוד דא"כ כל הני דיני דמתני' לא נהיגי בבמה גדול' אלא בקרבנות ציבור כדמפרש חזה ושוק בזמן במה גדול' והיכי מצינן לפרושי הכי אינך מילי קרן וכבש כו' בבמה גדול' כו' כיור וכנו בבמה גדול' כו' דתני להו בהדדי אטו ג"כ בזמן במה גדולה קאמר אבל במה גדול' דנוב וגבעון ליכא כבש ויסוד כו' וכיור וכנו והא א"א לומר כן כיון דקרבנות ציבור קריבין התם וודאי צריך מזבח כתיקונו וכיור וכנו ועוד דא"כ זר יכנס לפנים מן הקלעים ועובד עבודה והרי קדושת לפנים מן הקלעים הי' גם בנוב וגבעון