קרן אורה זבחים שנח

שם גמ' תני תנא קמיה דרב אדא כו'. הלכה זו יש בה נוסחות שונות וגירסת הצ"ק ז"ל ניחא קצת דתנא תנא קמי' אין בין כו' אלא פסח וחובות הקבוע להם זמן דבבמה גדולה קרב חובות הקבוע להם זמן אפי' ליחיד א"ל יחיד חובה הקבוע להם זמן מנ"ל א"ל איסמיי' א"ל תתרגם מתניתך בעולת ראיה דהוי חובה ליחיד הקבוע לה זמן דאי חטאת חטאת חובה ליחיד מי איכא ופריך ולוקמא במנחה דאיכא חביתין דהוי חובה ליחיד הוא הכה"ג וקבוע לה זמן ומשני קסבר אין מנחה בבמה וא"כ אליבי' לא קרבו חביתין גם בבמה גדולה. ועוד דלפ"ז אמאי לא מוקי בשלמים דאיכא שלמי חגיגה דהוי חובה ליחיד וראיתי בתוס' פסחים דף ל"א ע"ב בד"ה נאכלים כו'. דנראה מדבריהם דחובת יחיד הקבוע להם זמן קריבים בשעת היתר במה והא דאינו מביא ביכורים בשעת היתר במה הוא משום דלא חשיב קבוע להם זמן וכתב שם כמו פסחים דקריבין לכ"ע. ומפסחים אין ראי' דפסחים הוי קרבן ציבור מ"מ מבואר מדבריה' ז"ל דחובה הקבוע לה זמן אפילו דיחיד קרב ויתבאר יותר בזה לקמן דף קי"ט בס"ד. ויש לדקדק עוד כהן הדיוט דחינוכו הוא ע"י עשירית האיפה בשעת היתר במה במה נתחנך כיון דאין מנח' אפילו בבמת ציבור למ"ד אין מנחה בבמה:

שם ע"ב גמרא בג' מקומות שרתה שכינה על ישראל כו'. מכאן נמי משמע דחיוב עלית רגלים הי' גם בימי נוב וגבעון כיון דהי' מקום שכינה ובכלל במקום אשר יבחר הוא וכבר כתבתי לעיל דברי הרמב"ם ז"ל הל' בית הבחירה דמבואר בדבריו ז"ל כן:

שם גמרא כתנאי חופף כו' זה מקדש ראשון כל היום זה מקדש שני ובין כתפיו כו' זה לימות המשיח ורבי דריש חופף זה העוה"ז הכל היום זה לימות המשיח ובין כתיפיו כו' זה העוה"ב פלוגתייהו הכא בדרשא דכל היום הוא כפלוגתא דבן זומא ורבנן בדרשא דלמען תזכור כו' כל ימי חייך דמר מרבי לילות ומר מרבי לימות המשיח והיינו דמר סבר כל היום היינו כל דהו ואפילו לילות והכא נמי קאמר ת"ק דכל היום היינו מקדש שני אע"ג דלא הי' במעלת מקדש ראשון ומר סבר כל כולי' משמע כדאשכחן דפליגי בזה בריש בכורות ולהכי דרשי לי' לימות המשיח שיהי' כולו יום ועוד נרא' דת"ק ורבי פליגי בהא דפליגי שמואל ושאר אמוראי בימות המשיח כולהו ס"ל דהנהג' אז יהי' למעל' מן הטבע ע"י הגלות אור הוי' ב"ה ות"ק הכי ס"ל ולהכי דריש ובין כתיפיו שכן זה לימות המשיח וקאי ארישא דקרא ידיד ה' כו' בב' המקדשים הוא חופף לבד והנהגת אור הגדול הזה לא הי' בתמידות כ"א לעיתים ידועים אשר נעש' נסים ונפלאות אבל לימות המשיח ישכון האור הגדול הזה בתמידו' עלינו ור"י ס"ל כד' שמואל דאין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שע"מ לבד להכי דריש חופף גם לימות המשיח ובין כתפיו שכן זה העוה"ב וע' מהרש"א ז"ל בח"א:

דף קיט גמרא אמר ליה ר"ל לר' יוחנן מעשר נמי ליתני ורש"י ז"ל גרס אי הכי מעשר נמי כו' כיון דהותר הבמה ונסתלק קדושת שילה לגמרי מ"ט לא נאכל שם בנוב וגבעון ואין זה מובן דכש"כ אי לא הותרו הבמות דהוי קש' אמאי נאכל מ"ש בכל ערי ישראל כי היכי דבזמה"ז אינו נאכל בכל גבול ישראל אבל בש"ס לפנינו לא גרסי' אי הכי אלא פריך אמאי לא יעלה מע"ש לנוב וגבעון כיון דמקום שכינ' הוא כמש"נ ואכלתם כו' לפני ה' כו' נהי דקדשים קלים נאכלין בכל מקום היינו משום דהיתר במה הוא ויכול להקריב בכל מקום נדר ונדבה שלו ולהכי אוכל ג"כ בכל מקום אבל מע"ש דחובה ניתי להתם ומסיק דמתני' אליבא דר"ש דאמר חובות שאין קבוע להם זמן הכא והכא לא קרב ומעשר בהמ' לא קרב בנוב וגבעון ואיתקש מעשר דגן למעשר בהמ' דא"צ להביאו שמה אבל לר"י באמת מביא שמה מעשר בהמ' ומעשר דגן וכדתניא רב יוסף שלש בירות הן כו' הוא תני לה כו' לאכילת מע"ש ואליבא דר' יהוד' ולא נתבאר לר' יהוד' שיעור מקום האכילה בבמה דהא לא מצינו שהעיר עצמה נתקדשה לאכילת מע"ש. ונרא' דשיעור האכיל' הוא בכל הרואה וכבר הבאתי לעיל דברי התוספתא פ' בתרא דתנ' התם דר' יהודא ור"ש דתרווייהו ס"ל דבין בגלגל בין בנוב וגבעון קדשים קלים ג"כ נאכלים בכל הרוא' ולא משמע הכי בתלמודין דמוקי למתני' דתנן קדשים קלים ומע"ש בכל ערי ישראל ואולי יש לומר דהא דתנן קדשים קלים בכל ערי ישראל היינו אלו שהקריבן בבמה בכל מקום שהוא רוצה והא דאמר ר"ש בתוספת' דנאכל בכל הרוא' היינו אלו שהקריבן בבמה גדול' ואשכחן לר"ש ג"כ קדשים קלים שאין קריבין אלא בבמה הגדול' כגון שלמי חגיג' דהוי חובה הקבוע לה זמן דקרב גם לר"ש וכמו שיתבאר ובהא קאמר דנאכל בכל הרוא' ומ"מ הדבר פלאי שלא הובא דיעה זו בתלמודין אבל מע"ש דאיתקיש למעשר בהמ' אין צריך להביאו לשם לר"ש ונאכל בכל ערי ישראל:

והתוס' ז"ל דקדקו כיון דאיתקש למעשר בהמ' אמאי נאכל בערי ישראל לא יהא נאכל כלל אלא בפדיון כמו מעשר בהמ' ע"י מום ולא הבנתי דמה יועיל הפדיון דבשלמא בשע' שמצוה לאוכלו במקום קדוש כמו שילה ובית עולמים אמרה תור' דאם אינו רוצה להעלות הפירות יש לו תקנה בפדיון ויעלה הדמי' לשם אבל בשעה דליכא מצוה להעלותו מאי נפ"מ בפדיון דהיכן יאכל הפדיון אם לא ג"כ בכל ערי ישראל ובאמת צ"ע איזה קדוש' כלל יש במעש' הזה כיון דנאכל בכ"מ ומה ענין הפרשתו כלל כיון דהבעה"ב אוכלו מיד וצ"ל דקדושתו הוא שאסור לאוכלו בטומא' גם באנינות ומ"מ מספקא לי במעשר זה אי שייך פלוגתא דממון גבוה או הדיוט הוא כיון דא"צ פדיון אע"ג דפלוגתייהו במעשר שני בירושלי' כדאיתא בסוף חלק דמותר לאוכלו ואפ"ה ס"ל לר"מ דממון גבוה הוא י"ל דווקא כה"ג דקדוש הוא לאוכלו בירושלים הוא דס"ל לר"מ דהוי ממון גבוה אבל בשעת היתר לאכול בכל מקום אפשר מוד' ר"מ דלאו ממון גבוה הוא:

והקשו ז"ל מהא דאיצטריך למימר דמעשרות יש לו היתר במושבות במעשר שנטמא ולמה לא אמר דיש לו היתר בנוב וגבעון ותי' דאיצטריך לר' יהוד' דנאכל דווקא בנוב וגבעון. ולא הבנתי קושיתם דהא ר"ע אמר דיוצא במע"ש בירושלי' ג"כ ומאי אהני הא דבימי נוב וגבעון הי' לו היתר כיון דהשתא אין לו היתר בכל מושבות. והתוס' ז"ל שם בפסחים תי' כעין זה גם אביכורים דקשיא להו היכי ממעטינן מבכל מושבותיכם הא בזמן נוב וגבעון נאכלים בכל ערי ישראל כמו מעשר ותי' דלא ממעטינן אלא בזמן בית עולמים. ולפ"ז בזמן נוב וגבעון היו יוצאין בביכורים אבל במעשר שני אין יוצאין לריה"ג אפילו בזמן נוב וגבעון דאינו נאכל באנינות. ולפ"ז לא הבנתי קושיית התוס' ז"ל שם בד"ה וריה"ג כו' תיפוק לי' מע"ש מכל מושבותיכם כמו ביכורים ולפי הנ"ל הא איצטריך לזמן נוב וגבעון דבביכורי' יוצאין ובמע"ש אין יוצאין וראיתי במהרש"א ז"ל שם שהרגיש בזה ע"ש:

אך מה שכתב שם דביכורים חד דינא לי' עם מע"ש הוא נגד דבריהם ז"ל כאן שכתבו בפשיטות דביכורים אינו נאכל בכל מושבות אפילו בזמן נוב וגבעון משום דבעי הנחה ותנופה וממטי להו להתם וכיון דממטו להו להתם נאכלים שם ג"כ כמו מע"ש לר' יהודא דנאכל שם דווקא ועוד שם דף ל"ח ע"ב בד"ה נאכלים בנוב וגבעון. נרא' מדבריהם ז"ל עוד דרך אחר בדין ביכורים בזמן נוב וגבעון שהקש' רבינו נסים שם היכי נפק"ל דאין יוצאין בביכורים משום דאין נאכלים בכל מושבות הא ביכורי' הוי חובה הקבוע לה זמן א"כ קריבים בנוב וגבעון כמו פסחים ותי' דלא חשיבי קבוע להם זמן ע"ש. משמע דהקושיא הוא כיון דקבוע להם זמן קריבים בנוב וגבעון נאכלים בכל מושבות ותי' דאין קבוע להם זמן ואין קריבים כלל ודבריהם ז"ל צ"ע חדא דאי חשיבי קבוע להם זמן וממטו להו להתם נאכלים ג"כ שם דווקא כמו מע"ש לר"י ופסחים לכ"ע משמע דלא נאכל אלא התם והא דתנן קדשים קלים בכל ערי ישראל ע"כ אנדרים ונדבות קאי דמותר להקריבן בכל מקום אבל חובה שקבוע לה זמן דאינו מביאו אלא בבמה גדול' נאכל ג"כ שם דחובה שקבוע לה זמן לר"ש לא גרע מחובה שאין קבוע לה זמן לר"י דנאכל שם ואם כן אי בכורים חשיבא חובה הקבוע לה זמן לא תיקשי קושיית ר"נ דאינ' נאכלת בכל מושבות אפי' בזמן נוב וגבעון ועוד דלפי תירוצם משמע דאי אין קבוע לה זמן לא הביאו ביכורים כלל בנוב וגבעון גם זה צ"ע דהא ליכא איסורא בהבאת ביכורי' דלא הי' בהם שום הקרב' דלהקריב חוב' שאין קבוע לה זמן הוא דנאסרו אבל לא ביכורי' ודוקא מעשר הוא דפטור להביא שמה משום דאיתקש למעשר בהמ' וע' מהרש"א ז"ל שם שדיקדק דרבינו ניסים אמאי לא קשיא נמי ממעשר וכמו שהקשו התוס' שם לעיל ותי' דלענין מעשר ס"ל כתי' כאן דלר' יהוד' אינו נאכל אלא בנוב וגבעון והדבר מתמי' דאטו ביכורים משום דקביע להם זמן גרע ואמאי לא יעלם שם ויאכלם שם גם מש"כ שם דר"נ ס"ל דמעשר אינו נאכל כלל אלא ע"י פדיון כבר כתבתי דלא מסתבר להצריך פדיון אם יאכל הפדיון ג"כ בערי ישראל ובלא"ה לא תיקשי ממעשר כמש"כ לעיל וע' בפי' המשנ' להרמב"ם ז"ל שכת' דהא דמעשר נאכל בכל ערי ישראל הוא משום דדמיא לקדשים קלי' וכמו דקדשים קלים נאכלין בכל ערי ישראל ה"נ מעשר ע"ש. וכ"כ הרמב"ם ז"ל וסברא זו לא איתמר בש"ס אלא משום דאיתקיש למעשר בהמ' ומעשר בהמ' הוי חוב' שאין קבוע לם דאינו קרב