קרן אורה זבחים שנז

מאי קשיא לי' משילה דילמא ברייתא זו אזלא לד' ר"ש דבשילה ג"כ הותרו הבמות כדאיתא לקמן וי"ל דא"כ מאי אירי' שילה דנקט ועוד דא"כ לא הוי אלא מחנה אחת:

ומדברי הרמב"ם ז"ל הנ"ל נרא' דחיוב חגיגה וראי' ברגלים הי' גם בשעת היתר הבמות לעלות אל המקום במת ציבור המקום המקודש בעת הזאת ואם מחויב הוא להראות פנים ה"ה דמחויב להביא עולת ראי' כמש"נ לא יראו פני ריקם וזה דלא כמש"כ המשנל"מ ז"ל בפ"א מה' ק"פ דעולת ראי' לא הקריבו דהוי חובת יחיד ומדברי הרמב"ם ז"ל לא נרא' כן ומסיק הש"ס דקליטת מחנה לויה לא הוה ולא נתבאר טעמו של דבר מ"ש דלענין שילוח טמאין היה מחנה לוי' ולענין קליטה לא קלטה וצ"ע:

דף קיז גמרא כל נידר ונידב כו' ופליגי תנאי הכא ר"מ ורבנן בתראי וקמאי אמרי דציבור הקריבו בגלגל כל קרבנות שהקריבו באהל מועד במדבר ויחיד לא בגלגל בין בבמת ציבור בין בבמת יחיד אלא עולה ושלמים נדבה אבל חובה אפי' בבמת ציבור לא הקריב לא חטאת ולא עולת חובה ובמנחה ועופות פליגי ר"מ ורבנן לר"מ מנחה קרב בבמה ולרבנן לא קרב ונזירות ג"כ פליגי לר"מ נזירות ישרות נינהו ויכול להקריב עולתן בבמה ורבנן ס"ל דנזירות חובה הוא אע"ג דמלשון חכמים דאמרי לא קרב יחיד אלא עולה ושלמים לא מוכח כ"כ דפליגי אנזירות דעול' ושלמים הם וי"ל דלא פליגי אלא אמנחה אבל נזירות מודו דישרות נינהו מ"מ משמע לי' להש"ס דבנזירות ג"כ פליגי ובירושלמי מגיל' משמע דנזירות בבמה פלוגתא דאמוראי היא ולא תנאי ע"ש וע' בתמורה דף י"ב ע"ב וכן משמע קצת בפסחי' דף ל"ח דפריך התם אמאי לא קאמר טעמא דאין יוצאין בחלות תודה ורקיקי נזיר בפסח משום דאין נאכלין בכל מושבות ואמר ר"ל זאת אומרת חלות תוד' ורקיקי נזיר נאכלין בנוב וגבעון ואי כסוגיא דשמעתין דרבנן פליגי עלי' דר"מ ואמרי דנזירות חובה היא א"כ רבה ורב יוסף דאמרי התם טעמא אחריני אמאי ס"ל כר"מ ולא כרבנן דאמרי דחובה היא אלא משמע דאינו מוכרח דפליגי רבנן בהא אלא אמוראי פליגי בהא כדאמרינן נמי בתמור' שם סמי מכאן נזירות וע' גירסת הילקוט שם אלא דלא הבנתי מאי קמ"ל ר"ל בחלות תוד' דנאכלין בנוב וגבעון הא ליכא מאן דפליג בהא ולכ"ע תוד' בכלל נידר ונידב הוא ותרומת לחמה אינו נוהג בבמה אבל תודה ולחמה נוהג אפילו בבמה קטנ'. שוב מצאתי בירושלמי פסחים שם דאמרי' ניחא חלות תוד' דנאכלין בכל מושבות בנוב וגבעון רקיקי נזיר לא כן אמר ר' יוחנן לית כאן נזירות דנזירות חובה היא אמר ר' בון בר כהנ' תיפתר שקרבה חטאתו בשילה ועולתו ושלמיו בנוב וגבעון והוא כס"ד לשמואל דעולה ושלמים הכל מודים דנידר ונידב הוא ופריך לא כן אמר ר' מנא שלמי חגיגה הבאים בבמה כשירים ולא עלו לבעלים לשם חובה וכיון דלא עלו לשם חובה אין טעונין לחם וכל חוב' שהקריבו בבמ' כשירה ולא עלו לבעלים ומשמע דבבמה גדול' ג"כ נהי דכשירים אבל לא עלו לבעלים וזה כד' המשנל"מ ז"ל שהבאתי לעיל דאין מקריבין שלמי חגיג' ועולת ראי' בבמה גדול' למ"ד דיחיד לא הקריב חובה בבמה גדול' אלא דאינו מדוקדק לישנא דלא עלו לבעלים כו' משמע דמחויב הוא אלא בבמה לא עלו לבעלים ולפי הנ"ל אינו מחויב כלל בזמן במה גדול' ומשני אלא כר' יהוד' דאמר חטאת ופסח ליחיד בבמה גדול' והיינו ר"י דשמעתין דיחיד מקריב חובתו בבמה גדול' ומסיק לא אתיא אלא כר"ש דאמר כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים הותר לשתות יין כו'. ופי' הק"ע כיון דע"י אחד מן הדמים הותר בכולן הוי כנידר ונידב וקרב בבמה ותמה שם על רש"י ז"ל בפסחים שכת' דהא דרקיקי נזיר נאכלין בנוב וגבעון הוא דלא כר"ש והא בירושלמי מסיק דאתיא כר"ש דווקא ואין כאן תמי' דמש"ס דילן נרא' דמאן דס"ל נזירות חוב' היא אפי' לר"ש חובה דאי למ"ד כולן מעכבות א"כ מאי נפ"מ בהא דס"ל נזירות הוי נידר ונידב ועולה ושלמים קרבו בבמה ומאי אהני בהקרבה דידהו כיון דחטאת לא קרב ולא הותר כלל אלא ע"כ לר"ש פליגי דבאחד מן הדמים הותר בזה ס"ל לר"מ דהוי נידר ונידב ויכול להקריב שלמים והותר בכל ורבנן ס"ל דגם עולה ושלמים חוב' ואינו מקריב כלל ושפיר כת' רש"י ז"ל דהא דרקיקי נזיר נאכלין בנוב וגבעון הוא דלא כר"ש אלא די"ל דהא דפליגי בשמעתין בעול' ושלמים היינו בהאי גוונא דהחטאת קרב בשילה וכדאיתא בירושלמי ושפיר פליגי אפילו למאן דאמר דכולן מעכבין הארכתי קצת בדברי הירושלמי דשמענא מיני' כמה מילי מעלייתא וכנ"ל:

ור"י אומר דיחיד וציבור מקריבין כל חובתן בבמה גדול' ולא אימעיט חובה אלא בבמה קטנ' וכדאמרינן בגמ' ומנחה אמר ר' יהודה דאין מנח' בבמה והתוס' ז"ל ע"ב בד"ה ורבנן הקשו מהא דאמר ר"י כל שהציבור והיחיד כו' והרי מנחות ועופות דכאן וכאן לא קרבו ולא מסתבר להו למימר דלא אמר ר"י אין מנחה אלא בבמה קטנ' אבל בבמ' קרבה מנחה ולא הבנתי אמאי לא ניחא להו בהכי דהא לציבור וודאי קרבה מנח' וכדאמרינן לקמן דקרבו חביתין ור"י אומר דיחיד וציבור שוין ולישנא דמתני' הכי משמע מה בין במה גדול' לבמה קטנ' סמיכ' כו' ר"י אומר אין מנחה בבמה משמע דארישא קאי דגם בזה יש בין במה גדול' לקטנ'. וע' תוס' ז"ל לקמן דף קי"ט ע"ב בד"ה אין מנחה וכן משמע מדרשא שכ' רש"י ז"ל בד"ה אין מנח' בבמה דממעט נמי חטאת ואשם ולר"י אינו ממעט חטאת ואשם אלא בבמה קטנ' מנחה לא אימעיט אלא בבמה קטנ' והכי משמע בסוט' ד' י"ו בהא דאמר איסי בן יהודא דמשקין את הסוטות בנוב וגבעון ע"ש בתוס' ובמש"כ בחי' שם וראיתי במשנל"מ ז"ל בפ"א מהל' ק"פ שהעיר ג"כ על דברי התוס' ז"ל וכנ"ל:

ור"ש אומר אף ציבור לא הקריבו אלא פסחים וחובות הקבוע להם זמן וכת' רש"י ז"ל לקמן דאפי' חטאות הקבוע להם זמן כמו שעירי יוה"כ לא הי' קרב גם בבמה גדול' ובירושלמי מגיל' מצאתי להדיא דאמרי' התם פר העלם דבר של ציבור איכא בינייהו משמע בהדיא כמש"כ רש"י ז"ל כאן דפר העלם לבד לא קרבו בגלגל אבל כל חובות שקבוע להם זמן קרבו וכן מסתבר דאטו למ"ד אליבא דר"ש לקמן דבשילה ג"כ הותרו הבמות לא עשה הכה"ג כל עבודת יוה"כ כל הימים האלו ערך ת' שנה והא דאמרי' לקמן תתרגם מתניתא בעול' יבואר לקמן אלא דלדברי ר"ש הנ"ל יש לדקדק עוד איך יפרש קרא שנאמר בבני עלי אשר ישכבון כו' הצובאות כו' והיינו ששהו את קיניהם והלא בזמן היתר במה לא קרבו קיני חוב' גם באה"מ ובמ' נטהרו כל הזבים והזבות לאכול בקדשים וכן היולדות עכ"פ מדברי הירושלמי מבואר דלא מיעט ר"ש אלא חובות שאין קבוע להם זמן אלא דראיתי שם בירושלמי דאמר ר' יוסי נדבת ציבור ביניהן היינו דלר"ש אין הציבור מקריבין נדב' היינו עולת קיץ המזבח וא"כ ציבור גרע מיחיד דיחיד מקריב נדבה וציבור אין מקריבין נדבה אפילו בבמה גדול' ולא ידעתי טעמו של דבר ואולי הוא מפרש איש הישר בעיניו ליחיד הוא דהותר ישרות היינו נדבה אבל לציבור לא הותר נדבה כלל. ומאי דפשיטא ליה להתוס' ז"ל דלר"ש אין מנחה בבמה לא משמע הכי לקמן בסוף מכילתין דאמרינן התם בשלמא למ"ד זו וזו ירושלים היינו דכתיב ויקח מנוח את גדי העזים ואת המנחה ויעליהו כו' אלא למ"ד זו וזו שילה מאי ויקח מנוח כו' ומשני הוראת שעה הית'. ולדברי התוס' ז"ל אפילו אי במות שריא ע"כ צריך לומר הוראת שעה הית' מדכ' ואת המנחה ומנחה לא הי' בבמה אלא ש"מ דגם מנחה קריבה בבמה לר"ש וי"ל:

ותו איכא למידק בשמעתין דלעיל משמע דבשעת היתר הבמות אם הקריב פסח קודם חצות כשר משום דשלמים נינהו והוי כמו נידר ונידב ואלו בתמורה דף י"ד דשלמי פסח לא הוי בכלל נדריכ' ושלמי נזיר הוי יותר בכלל נידר ונידב ע"ש ובירושלמי הנ"ל ג"כ מבואר דשלמי פסח כשירים בבמה ונזירות מסיק התם דלית כאן נזירות אלא חובה היא ע"ש אלא דמיבעיא ליה התם עול' הבאה מחמת אשם מהו שיקרב בבמה ומסיק דאינו בכלל נידר ונידב וצ"ע מה בין שלמים הבאים מחמת פסח לעולה הבאה מחמת אשם וע' שם דגרסינן התם שלמים הבאים מחמת אשם ע"ד בר"ל מאי וע' פי' הק"ע שם מה שפי' ע"ד דר' אלעזר בפי' ובתוספותיו ושניהם אינן מובנים ע"ש והיה נראה דצ"ל ע"ד דריש לקיש דמסיק התם אליבי' דשלמים הבאים מחמת פסח קריבים בבמה ומיבעי ליה בעולה הבאה מחמת אשם עוד ראיתי התם בירושלמי תני אחד האיש ואחד האשה א"ר יוחנן לית כאן אשה איש כתיב משמע דמסיק דאשה אינה מקרבת בבמה ולא ידעתי טעמו של דבר מה בין איש לאשה כיון דהבמות מותרות והא אפילו עו"ג יכול להקריב וכן מבואר בתוספתא אפילו עבד ואפילו שפחה. ואולי קמ"ל להיפך דאיש כתיב דלא יקריב אלא ישרות אבל אשה מקרבת אפילו חובתה דאל"ה יולדת לא תטהר לעולם שתאכל בקדשים וגם זה צ"ע:

דף קיח גמרא קרבו נסכים במדבר איכא בינייהו פירש"י ז"ל דרבנן בתראי לטפויי אתו ולהטעין נסכים לבמה קטנה וצ"ל דאף על גב דרבנן סברי אין מנחה בבמה היינו מנחה הבאה בפ"ע אבל מנחות ונסכים שבאים עם הזבח קריבין בבמה ובירושלמי שם מייתי פלוגתא אחריתי בזה תני אף הנסכים קריבין בבמה אמר ר' בון מאן תנא נסכים דלא כרבי דאמר אף משנכנסו לארץ לא קרבו נסכים בבמ' דכתי' בקודש הסך עיין שם: