קרן אורה זבחים שנו

אבל בבמה למה לא יהי' עבוד' בבכורות כמו קודם מתן תור' ובשלמא בישראל י"ל דנתחדשה הלכה דבבמה כולן כשירין אפילו אשה ועבד וכדמרבינן לקמן מאיש להכשיר הזר אבל בבני נח אמאי לא יהי' דינן כמו קודם מ"ת דהעבודה הי' בבכורות אלא דלא מצינו למצוה זו היכן נאמרה בבני נח דמצוה בבכורות וע' בדברי המדרש גבי יעקב דאמר הקב"ה למלאך אתה עשית לבכור שלי בע"מ וצ"ע יותר בזה וע' במשנל"מ ז"ל פ"א מהל' ק"פ מש"כ בזה וע' בירושלמי מגילה במשנה אין בין במה כו':

דף קט"ז גמרא כמ"ד לא קרבו שלמים בני נח דאיתמר כו' ובמנחות דף ע"ג פליגי תנאי ר"ע וריה"ג ר"ע אומר דעו"ג אין מקריבין במקדש אלא עולות וריה"ג אומר דכל נדרים ונדבות יכולין להקריב והכא לא מייתי הש"ס פלוגתא דהני תנאי אלא פלוגתא דאמוראי ונראה דלאו חדא פלוגתא היא ותנאי דמנחות פליגי במקדש ורע"א דלא איתרבו להקריב במקדש אלא עולה לחוד אבל בבמה דידהו אפשר דמודה דשלמים נמי מקרבו. וריה"ג אמר דבמקדש איתרבו גם לשלמים אבל בבמה אפשר דס"ל איפכא דלא קרבו אלא עולות. ולפ"ז הא דדריש תתנער אומה שמעשיה בצפון כו' ע"כ צ"ל מעשיו בצפון היינו בבמה דידהו לא קרבי אלא עולה דבמקדש טעונה צפון אף על גב דבמקדש יכולין להקריב שלמים ג"כ אלא דא"כ מאי פריך ומר נמי הא כתיב עורי צפון כו' לימא דאליביה אתי כפשטיה דאע"ג דס"ל דבבמה מקריב גם שלמים אבל במקדש אינו מקריב אלא עולה כר"ע ואתי קרא כפשטי' עורי צפון כו' כי מעשיו במקדש אינה אלא בצפון. ועוד נרא' דפלוגתייהו הכא לא הוי אלא קודם מתן תורה ופלוגתא דר"ע וריה"ג הוא לאחר מ"ת דאיתרבו מאיש איש שנודרין נדרים ונדבות כישראל ולריה"ג דיכולין להקריב שלמים במקדש ה"ה דיכולין להקריב שלמים בבמה דלא נצטוו על שחוטי חוץ כדאמרי' לקמן והרמב"ם ז"ל כתב דבין במקדש ובין בבמה לא מקרבי אלא עולות כמבואר בדבריו ז"ל בפ"ג מה' מעה"ק ובפ' י"ט שם:

שם גמ' שכשנתנה תורה לישראל היה קולו הולך כו' וכל המושלים בימי' האל' אחזה רעדה כו' נתקבצו כולם כו' שמא מבול בא לעולם והשיב להם ה' למבול ישב כו' אלא חמדה גנוזה כו' מיד פתחו כולם ואמרו ה' יברך את עמו בשלום ענין מאמרם ז"ל בזה יבואר ע"פ דברי המדרש והירושלמי שאמרו באברהם אע"ה נאמר ומצאת את לבבו כו' שנהפך לטוב גם כחו של יצה"ר וזה שנא' את לבבו שני יצריו כולם נאמנים היו לפניו יתב' ובדוד המלך ע"ה נאמר ולבי חלל בקרבי שלא עלתה לו להפכו לטוב אלא הרגו וביערו מקרבו. וזה מובן כי תכלית החפץ הוא מעלתו של אברהם אבינו ע"ה כי לא יחפוץ ה' גם בכליון הרע ויותר ירצה לפניו שלימות היפוכו לטוב וגם ע"ז נאמר כי לא אחפוץ במות המת כי אין חפצו ית' בכליון המת היינו היצה"ר סטרא דמיתא כ"א בשובו כו' וחיה גם הוא וכן היא המידה בשלם הפרטי וכ"כ בכלל העולם חפץ ה' בהשלמת כל ברואיו בהיותם כולם בכללם עושי רצונו הקדוש וכל פועל ה' למענהו אך לזה נצרך שיהיה מבחר הברואים הוא נפש האדם על שלימותו בעבודת ה' ויראתו ולרגלו ילכו כל ברואי העולם אחריו להשלים חפץ בריאותם ותכליתם ויהיה העולם בכללו מושלם לתכלית בריאותו כולם עושין רצון בוראן באהבה ורצון כאשר ברא הכל לכבודו אבל אם נפש האדם לא ישלים תיקונו וישחית דרכו ח"ו השחתתו תפעל בכל ברואי עולם וכולם לא ישלימו תכליתן הטוב בבריאותן וזה קרה בדורות הראשונים אשר השחית האדם דרכו וע"י השחית כל בשר דרכו כאמור וגבר בם הרע עד אשר לא היה בהם מקוה לשוב לטוב והיה נצרך לתיקון העולם לבער החטאים האלה ולהשחיתן כאמור בפ' ע"י מידת דינו הקדוש אשר נגלה פעולתה בעולם והתחיל להבנות מחדש מנח ואילך עד אשר הגיע עת דודים להנתן החמדה גנוזה לבני ישראל ועל ידי אורה ופעולת מצותינו יתוקן נפש האדם על שלימותו ומזיו אורה יקבלו כל הברואים וישובו כולם לטוב וזה ענין אמרם ז"ל כשנתנה תור' היה הקול הולך מסוף העולם ועד סופו כי אור קדושתו נגלה בכל העולם ונתבטל הרע של כולם ובאו ושאלו שמא מבול בא לעולם נתייראו שמא יהי' הביטול ע"י השחתה כמו במבול אמר להם כבר נשבע כו' אמרו לו שמא מבול של אש יביא כי התורה נתנה באש הגדולה ופן יכלו כולם ע"י האש אמר להם כבר נשבע שלא ישחית כל בשר ואופן הביטול הרע על ידי השחתה לא יהיה עוד אלא חמדה גנוזה יש לו כו' ונותנה לבניו ובזיוה וקיומה נהפך הרע לטוב ויבאו כולם על תיקונן השלימות וכולם יחיו ויודו ליוצרם בהכרתו כולם את כבודו ית' מיד פתחו כולם ואמרו ה' יברך את עמו בשלום כי זה אופן התיקון שוה לכולם ונתקבל להם ואמרו מי יתן והיה כן כי יברך ה' את עמו בכלי המחזיק ברכה הוא השראת זיו שכינתו עליהם ומברכתם יבורכו כל ברואי עולם בטוב ויכירו וידעו כולם מי בראם ולאיזה תכלית נבראו כו' וביעור הרע לא יהי' ע"י השחת' ח"ו כמו המבול אלא הרע יושבת וישוב הכל לטוב ויהיה שלם ואמת לכל ברואי עולם. ובזה יש לכוין מש"נ הללו את ה' כל גוים כו' כי גבר עלינו חסדו ואמת ה' לעולם כי ע"י תגבורת חסדו עלינו במה שנתן לנו תורתו אשר כל האומות הכירו אמתתה תורת אמת מובטח הוא כי לא יבא העולם לידי השחתה ח"ו כ"א יתוקנו כולם לטוב וכד' ר"ש במדרש ע"פ והשבתי חיה רעה היינו שטבע הרע יושבת ולא ירעו ולא ישחיתו אלא כולם ימלאו דעה את ה' כי"ר במהרה בימינו:

ע"ב שם תוס' בד"ה אסור לסייען כו' תימא לר' יוסי כו' ולא הבנתי תמיהתם דע"כ לא אמר ר"י השוחטן בחוץ חייב אלא אם הקדיש העו"ג להקריב במקדש אבל אם הקדיש להקריב בבמה והישראל עושה שליחותו וודאי נראה דליכא כרת דלאו קדשי המקדש הם ואינו מחויב להביאו פתח אהל מועד וזה ברור:

שם גמרא כמאן כר"א בן שמוע ע' בדברי הרמב"ם ז"ל פ"א מה' איסורי מזבח שכ' עצי סתירה לעולם אסור וכתב הכ"מ ז"ל דתוספתא היא פ"ט דמנחות והלח"מ ז"ל הביא ממנחות ד' כ"ב דפליגי התם ר"א בר"ש ור"א בן שמוע בהא וכ' דפסק כר"א בן שמוע מדתני בתוספתא דעצי סתירה אסורין ולא הוי צריך לזה דהא רבא הכא עביד עובדא כוותיה דר"א בן שמוע ופשיטא דהילכתא כוותי' ומל' הרמב"ם ז"ל נרא' דעצי סתירה פסול משום עץ שהרקיב דפסול דהוי כבעל מום בבהמ' וא"כ הי' מסתבר דבבמה כשר כמו בע"מ דבהמה דכשר בבמה ורבא קאמר הכא דבבמה נמי פסול עצים שנעשה בהם מלאכ' וצ"ל דפסול זה חמיר מבע"מ אבל עוד נרא' דהא דפוסל רבא בבמה היינו לר' יוסי לעיל דמצריך מזבח לבמה וא"כ בבמה נמי שייך היקש למזבח מה מזבח כו' אבל לר"ש דאמר דאינו צריך מזבח א"כ ליכא הקישא למזבח נרא' דכל העצים כשירים בבמה ובמנחות שם פריך הש"ס בפשיטות מהאי קרא דארונה על ר"א בן שמוע ולא ניחא לי' לחלק בין במה למקדש וצ"ע בקראי דעגלות ששלחו פלשתים עם ארה"ק שנאמר שם ויבקעו עצי העגלה ואת הפרות העלו עולה לה' והא עגלות לאו עצים חדשים הם דכבר נשתמשו בהם ולפי לשון הש"ס ניחא קצת דבעינן שלא נשתמש בהם הדיוט ושימוש העגלות לאו שימוש הדיוט הי' ודו"ק:

שם גמרא בשילה לא הי' אלא ב' מחנות ופריך דא"כ נמצאו זבים וטמאי מתים משתלחין למחנ' אחת כו' וכן איפכא דזבין ומצורעים משתלחין כו' אלא כולהו תלתא הוי. ויש לדקדק מהני קושיות דנמצאו כו' א"כ בנוב וגבעון דשם לא הוי ג' מחנות א"כ משתלחין כל הטמאין למחנה אחת וי"ל דבזמן היתר במה ולא הי' מנוחה או נחלה לא תיקשי לי' אבל שילה דנאסרו הבמות והיא הית' נחלה היה צריך לעשות כל הג' מחנות לקיים קראי דשילוח טמאים כ"א למחנו וע"כ כולהו תלתא הואי ולא נתבאר עד היכן היו מחנה ישראל בשילה וע"כ נרא' דבכל הרואה הי' מחנה ישראל כמו לאכילת קדשים קלים וא"כ לר"ש שגם בנוב וגבעון הי' מחנה ישראל לד' ר"ש בתוספתא דאמר דגם בנוב וגבעון קדשים קלים נאכלין בכל הרואה ע"ש אלא דע"כ הא דאמר ר"ש דנאכל בכל הרואה היינו דבכל מקום שהקריב אינו נאכל יותר מכל הרואה את המקום הזה וא"כ אין לזה מחנה מיוחדת ואולי דעת ר"ש דקדשים קלים שהקריב בבמה גדול' אינו נאכל אלא בכל הרואה מקום הבמה הגדול' ומל' הרמב"ם ז"ל בריש הלכות בית הבחירה משמע דמצות עשה היא לעשות מקדש לשמו ית' ולחוג לפניו ג' פעמים בשנה ובגלגל העמידו המשכן ובשילה עשו בית של אבנים ובנוב וגבעון ג"כ בנו בית ע"ש משמע דבכל העתים הללו קימו המצוה לבנות מקדש לקרבנות ציבור ולהיותו מקודש להראות ולחוג לפניו ג' פעמים בשנ' אלא דיחיד יכול להקריב בכל מקום שירצה וגם לציבור לא הי' מקום מיוחד אלא בכל מקום שעשו ברצונם לבנות בית מקדש שם בנו. ובתוספתא איתא איזהו במת ציבור אהל מועד נטוי ואין שם ארון משמע דבשעת היתר הבמות לא הי' שום בית אלא אוהל מועד נטוי אבל מדברי הרמב"ם ז"ל כדרכו נרא' שבנו גם בית וא"כ אמאי לא עשו גם ג' מחנות לשילוח טמאים ואי בשעת היתר במה לא הי' אלא מחנה שכינ' לבד א"כ