קרן אורה זבחים שנה

בבמה גדולה ולא בקטנה ואם הקריב אפילו בחוץ היינו בבמה קטנה עובר בל"ת אלמא דמח"ז בחוץ בל"ת ויש לדקדק אטו הל"ת משום שחוטי חוץ הוא הא אפי' בפנים בבמה גדולה עובר בל"ת בהקרבת חובה וה"ה בחוץ דעבר בל"ת דלא תעשון דקאי בין בחוץ בין בפנים ולפי גירסת התוס' ז"ל לקמן בד"ה רב נחמן כו' הש"ס הוא דפריך הכי הא גלגל פנים הוא וליכא למילף למח"ז בחוץ אלא דמש"כ שם וכי תימא ק"ו בחוץ הא אין מזהירין מה"ד כו' נרא' דלא הוי צריכי לזה דוודאי בחוץ ג"כ עובר בלאו דלא תעשון דסתמא כתיב אלא דליכא למילף מינה למח"ז בחוץ כיון דהכא הל"ת לאו משום שחוטי חוץ הוא אלא אפי' בפנים עובר בל"ת ומשני פנים דגלגל לגבי שילה כחוץ דמי וא"כ חיוב פנים ג"כ משום שחוטי חוץ הוא וילפינן מינה למח"ז בחוץ ואכתי קש' לי הא דאמר גלגל לגבי שילה מח"ז הוא והיכי הוי מח"ז הא קדשים שהקדיש תחלת ימי גלגל ואינן ראוין לבא בשילה דכבר נפסלו משום זקנה וע"כ לא מחייב ר"ש אלא אם זה הקרבן עצמו ראוי לבא לאחר זמן וצ"ל כיון דלא הי' זמן לכיבוש וחילוק כל יומא חשיב ראוי לבא אולי יבאו אל המנוחה מיד:

ע"ב תוס' בד"ה אלמא אמר ר"ז כו' דה"מ התם דסמיכי כו' ע' בזה בחי' תמורה שם הארכתי בענין זה:

שם גמרא רבה אמר טעמיה דר"ש כדתניא לא תוכל לזבוח כו' ובעי למימר דקרא אתי לקודם חצות ולומר דמחוסר זמן בל"ת ויש לדקדק הא כתבו התוס' ז"ל לעיל דלילה לא הוי מח"ז א"כ כ"ש קודם חצות דאין מחוסר זמן לבו ביום וכרת נמי ליחיי'. ויש לחלק בין חסרון זמן דלילה דהקרבן ראוי אלא דלילה לאו זמן הקרבה היא ובין חסרון זמן דקודם חצות דאין הקרבן ראוי. וע' לעיל דף י"א גבי פלוגתא דבן בתירה ורבנן ומסיק לעולם אחר חצות ובשעת היתר הבמות קאמר ופירש"י ז"ל דאשמועינן קרא דלגבי חובות איכא ל"ת משמע מדבריו ז"ל דהאי ל"ת איכא בכל חובות שאין קריבין בבמה ואם הקריבן בבמה עובר בל"ת אבל הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' ק"פ כ' דהאי ל"ת ליכא אלא בפסח לבד ע"ש בכ"מ ז"ל וקצת קשה לענין מאי כ' הרמב"ם ז"ל להאי דינא דאינו נוהג עתה דנאסרו הבמות לעולם ואחר קדושת ירושלים אין היתר כלל ואפילו כרת איכא ולמה הביא האי לאו והרי כל דיני במה לא כתב בחיבורו משום דאינו נוהג עתה ועוד דלמה לי כלל האי קרא דלא תוכל לזבוח כו' הא כבר שמעינן מקרא דלא תעשון דאסור להקריב חובות בבמה כדדרשינן ישרות תקריבו חובות לא תקריבו ומש"כ הכ"מ ז"ל בשם ר' אברהם בנו של הרמב"ם ז"ל דהא דתנן במתני' אם הקדישן בשעת היתר והקריבן בשעת היתר פטור מכלום מיירי בין בקרבנות יחיד בין בקרבנות ציבור צ"ע דבקרבנות ציבור וכן בכל חובות נרא' דאיכא ל"ת דלא תעשון וצ"ע ובפסחים דף צ"א משמע דכולהו תנאי מודו בהך דרשא דר"ש ע"ש. וצל"ע פירש"י ז"ל התם שפי' לדרשא דר"ש כדבעי רבה למימר דאתי למח"ז ובשעת איסור הבמות וא"כ ל"ל להש"ס למימר התם דלדברי ר' יוסי תרתי ש"מ ואמאי לא קאמר דר' יוסי לא ס"ל להך דרשא וכת"ק דר"ש הכא דפטר במח"ז בחוץ:

שם גמרא עולותיהם ושלמיהן כו' ופירש"י ז"ל במתני' דעולה ושלמים מתקבלין בפנים נדבה והרמב"ם ז"ל כתב משום דעול' ושלמים דורון ואין מעכבין הכפרה. וכבר דקדק ע"ז הלח"מ בה' נזירות דהא אשם נזיר טמא אין מעכב אבל באמת בלא"ה הטעם פשוט כיון דכשר לפנים לשמו דמחוסר זמן אינו פוסל אלא בחטאת ואשם אבל עולות ושלמים כשר אפי' מח"ז וכל שכשר לפנים חייב עליו בחוץ אבל חטאת ואשם דאין מתקבלין בפנים מחוסר זמן פטור בחוץ בין מעכב כפרה בין לא מעכב והא דאיצטריך קרא לרבות עולות מח"ז היינו משום דאינה ראוי למצותה בפנים כמש"כ רש"י ז"ל לקמן בד"ה יכול שאני מוציא כו' ודו"ק:

שם גמרא הואיל וראוי שלא לשמו בפנים ורב הונא פריך וכי יש לך דבר שאינו כשר לשמו וכשר שלא לשמו' ויש לדקדק מ"ט דרב חלקיה דהא בשביל מחשבת שלא לשמו לא נשתנה הזבח ואשם הוא כדמעיקרא וכדאיתא בריש מכילתין ולמה יוכשר מח"ז בשלא לשמו יותר מלשמו וצ"ל דע"כ לא פסיל מח"ז אלא היכא דעושה לשמו כמצותו וכיון דלא הגיע זמנו נפסל אבל בשלא לשמו הא אפי' בזמנו אם חשב שלא לשמו לא עלה לבעלים ואפ"ה כשר ה"נ שלא בזמנו אם חשב שלא לשמו כשר דמה לי בזמנו ומה לי שלא בזמנו כיון דלא עלה לבעלים ומ"מ פריך עלי' ר"ה וכי יש לך דבר כו' ולפ"ז אשכחנא להאי דינא בחטאת נמי כגון אם שחט חטאת לשם חולין דכשר ואינו עולה לבעלים והוי כמו אשם הנכשר שלא לשמו אפי' מח"ז ואם שחטו בחוץ לשם חולין חייב דהא חזי כה"ג לפנים והא דמחלק בין חטאת לאשם היינו משום דרוב שלא לשמו בחטאת פסול ובאשם כשר וראיתי בדברי הרמב"ם ז"ל בפ' ח"י מה' מעה"ק שכתב התם אם שחט אשם שלא לשמו בחוץ חייב הואיל וכשר שלא לשמו בפנים כמו שיתבאר וכתב הכ"מ ז"ל דהיינו מימרא דרב חלקי' ולדידי צ"ע חדא דכתב סתמא ולא ביאר אם שחטו מח"ז ועוד שכ' הואיל ושלא לשמו כשר בפנים כמו שיתבאר וזה לא מצאתי בדבריו ז"ל מבואר אם שחטו מח"ז שלא לשמו בפנים דכשר ובפט"ו מה' פסהמ"ק הלכה כ' כתב וכן אשם נזיר ומצורע ששחטן שלא לשמו אע"פ שלא עלו לבעלים הרי הן נאכלים וזה מיירי בזמנו ואתי לאפוקי מהני דפסלי לגמרי בריש מנחות אבל הכשר שלא לשמו שלא בזמנו לא מצאתי מבואר' אלא דבזמנו מאי אריא משום דכשר בלא לשמו בפנים הא אפי' חטאת דפסול שלא לשמו בפנים ג"כ חייב בחוץ אפי' שלא לשמו כיון דראוי לשמו בפנים וכעת חפשתי להאי דינא דשחיטת אשם שלא לשמו שלא בזמנו בדבריו ז"ל ולא מצאתי וצ"ע יותר וע' בפי' המשנה ז"ל מש"כ ודבריו נפלאים וע' בדברי הרע"ב ז"ל והתי"ט ז"ל מש"כ בזה:

דף קטו תוס' בד"ה או שהיו כו' ע' מש"כ בחידושי תמורה שם בזה:

ע"ב גמרא יתיב רב הונא כו' סבר לאותבי כו' ונחלקו רב הונא ורב חסדא בתרתי ר"ה אמר דמשעת מתן תורה עד הקמת המשכן ג"כ עבודה בכהנים ור"ח ס"ל כמתני' דקודם הקמת המשכן העבודה בבכורות. ועוד אמר ר"ה דעולה שהקריבו ישראל במדבר אינה טעונ' הפשט ונתוח ור"ח אותביה מברייתא דתנא העבודה בבכורות ועולת מדבר טעונה הפשט ונתוח ולכאורה הי' נרא' דאי עבודה בבכורות אלמא דלא נאמרו כל דיני עבוד' עד הקמת המשכן ואז נאמר סדר העבודה וכהנים נבחרו לעבוד' א"כ העולה אינה טעונה הפשט כיון דלא נאמרו עדיין כל דיני העבודה ולמ"ד דהכהנים נתקדשו בסיני א"כ כל דיני עבודה ג"כ מחוייב מיד ועול' טעונה הפשט ונתוח ור"ה ור"ח אמרו איפכא דלרב הונא אע"ג דעבודה בכהנים מ"מ אינה טעונה הפשט וניתוח ולר"ח אע"ג דעבודה בבכורות טעונ' הפשט וניתוח. אלא דיש לדקדק עוד כיון דקודם הקמת המשכן היו הבמות מותרות א"כ אמאי העבודה בבכורות דוקא הא בבמה כולן כשירים לעבודה אפילו אשה ועבד כדאיתא בתוספתא במכילתין פ' בתרא הכל כשירים לקרב בבמה אף הכל ועבדים משוחררים ונרא' דצ"ל אף הנשים ועבדים משוחררים וגם זה צ"ע מאי אריא עבדים משוחררים אפי' אינו משוחרר ג"כ הרי הוא כאשה עכ"פ בכור וודאי לא בעינן בבמה ולמה תנן דהעבודה בבכורות דווק' ע"כ נרא' דהא דתנן העבוד' בבכורות היינו בקרבן ציבור דווקא דהוי כמו במות ציבור בשעת היתר הבמות אבל כל יחיד שרוצה להקריב א"צ בכור דווקא ובזה נחלקו ג"כ אי טעונ' הפשט וניתוח למ"ד אינה טעונ' היינו אע"ג דקרבן ציבור כמו עולת תמיד נאמר בסיני אבל לא נאמר אלא כללותיה אבל לא פרטותיה וכדאמרינן לקמן ומ"ד דטעונ' הפשט וניתוח ס"ל דפרטות נמי נאמרו בסיני אלא דכהונ' לבד לא נאמר אלא מיום הקמת המשכן וא"ש בזה מאי דק' לכאור' בהא דבסוף מכילתין פליגי רב ור"י בעולת במת יחיד אי טעונ' הפשט וניתוח ופליגי אליבא דריה"ג דאמר אין הפשט וניתוח אלא מאהל מועד ואילך מייתי התם ג"כ דמ"ד דעולת במת יחיד טעונ' הפשט וניתוח והשתא לפשטא דשמעת' נרא' דמ"ד עולת מדבר טעונ' הפשט וניתוח עולת במת יחיד ג"כ טעונה הפשט וניתוח וא"כ מאי מייתי התם ת"כ דמ"ד טעונה הפשט וניתוח מברייתא דתני הכי דילמא האי ברייתא אתיא כהאי תנא דעולה שהקריבו במדבר טעונה הפשט וניתוח אבל למ"ד אין הפשט וניתוח אלא מאהל מועד ואילך דווקא במה גדולה כאהל מועד אבל לא במה קטנה. ולפי הנ"ל ניחא דהא דעולת מדבר טעונ' הו"נ היינו קרבן ציבור דווקא אבל במת יחיד גם לדידי' אפשר דאינ' טעונה הפשט וניתוח אלא דא"כ מאי קאמר התם דפליגי אליבא דריה"ג דאמר אין הו"נ אלא מאהל מועד ואילך הא לכ"ע פליגי בעולת במת יחיד ועדיין צ"ע והא דמייתי התם ת"כ כו' הוא מדברי התוספתא במכילתין והך ברייתא דמייתי הכא דעולת מדבר טעונ' הפשט וניתוח הוא נמי מדברי התוספתא בפרק ב' שם:

ועיין בפירוש המשנה להרמב"ם ז"ל שכתב דמאדם עד מרע"ה הי' העבוד' בבכורות וא"כ נהי דבמקדש נתקדשו הכהנים