קרן אורה זבחים שמז

שחיטה בחוץ הוא ואם אפי' הקדישו בשעת היתר איכא אזהרה כ"ש כשהקדישו בשעת איסור דהוי בכלל אזהרה זו והוי כמו בתו דילפינן בק"ו מבת הבת משום דהוי גילוי מילתא בעלמא ומאי פריך עלי' רבינא נילף ק"ו חלב מנבילה דהוי תרי איסורי תדע דהא אמרינן יכול יהא ענוש כרת ומהיכ' תיתי למימר הכי אלא משום דחד איסור הוא לא הוי מחלקינן בינייהו וה"א דכרת דכ' בהאי פרשה קאי נמי על אלו קדשים ומנ"ל לחלק בינייהו לענין הלאו ואמאי לא נימא דאכולהו קאי בין הקדיש בשעת איסור במה בין הקדישו בשעת היתר וצ"ל דמ"מ האי ק"ו מה במקום שענש כו' אית ליה פירכא דא"כ נילף חלב מנבילה בהאי ק"ו וכיון דלא אתי האי מילתא אלא בק"ו מה במקום שענש כו' שפיר פריך עליה וכי מזהירין מה"ד ויש לדקדק בשמעתין דאתא לקמיה דרבא משמע רבינא דאקשי לרב אשי א"כ לא יאמר כו' אתא לקמי' דרבא והא רבא ורב אשי לא היו בזמן אחד כדאיתא בקידושין ואולי צ"ל א"ל רבינא לרב כהנא דהוא רבינא הראשון מתלמידיו של רבא וכן רב כהנא אחר היה בימי ר"פ ורבינא כידוע מסדרן של הדורות אלא דלקמן ג"כ איכא למידק הכי אמר רב אשי אמריתא לשמעתא כו' משמע דר"א שמע מרבא הא דאי קשיא לי' כו' וי"ל דרב אשי שמע קושיא דרבא בבהמ"ד משמי' דרבא:

והנה קושיא דרבינא לא יאמר לאו בחלב שני רבא דאיכא למיפרך מה לכולהו שכן לא הותרו מכללן. אבל קצת ק' מאי אירי' דפריך רבינא מלאו דחלב אמאי לא פריך מלאו דדם למה נאמר נימא מה נבילה שלא ענש כו' וליכא למיפרך מה להנך שכן לא הותר מכללו דדם נמי לא הותר מכללו והיה נרא' קצת דלהכי פריך נילף לאו דחלב מנבילה בק"ו משום דתרווייהו בחדא פרשתא נאמרו בפ' צו כל חלב שור כו' וחלב נבלה כו' ואכול לא תאכלוהו כי כל כו' ונכרתה כו' ולהכי פריך למה נאמר לאו דכל חלב שור כו' כיון דעונש נאמר בחלב א"כ ממילא נילף בק"ו דלאו דנבילה דנאמר כאן מה נבילה שלא ענש כו' והוי קצת דומיא דהכא דבחדא פ' נאמר' הלאו בקדשים שהקדישן בשעת היתר במות והעונש נאמ' בקדשי' שהקדישן בשעת איסור הבמות נילף בק"ו מהדדי אלא דא"כ מאי קאמר נילף משרצים כו' וצ"ע:

דף קז גמרא מתקיף לה רב ביבי כו' תלתן ושב הויין דאיכא המעלה והמעלה יש לדקדק אמאי ליחייב שתים על מוקטרי פנים ומוקטרי חוץ כיון דשניהם בכרת אחד ולאו אחד נאמרו לאו דהשמר לך כו' ועונש דאל פתח אהל מועד לא הביאו אלא דאי לאו קרא דואליהם ה"א דלא קאי אלא על מוקטרי פנים דראוין לבא לאהל מועד אבל מוקטרי חוץ ה"א דלא ליחייב כיון דאין ראוין לפנים קמ"ל קרא דואליהם לערב פרשיות דאמוקטרי חוץ נמי קאי העונש אבל הכל אחד הוא עונש דמעלה בחוץ ומהיכ' תיתי לחייבו שתים ואפ"ל דאתקפתא דרב ביבי לא קאי אלא לר' יוחנן דיליף הבאה הבאה בגז"ש דאל פתח אהל מועד קאי נמי אמוקטרי חוץ דפשטי' דקרא קאי אמוקטרי פנים אלא דילפינן בגז"ש דמוקטרי חוץ נמי איכא עלייהו האי עונש הוי כתרי איסורי דבחד נאמר לאו ועונש ואידך ילפינן בגז"ש דהוי כמו שנא' בו בפירוש לאו בפני עצמו ולהכי פריך דליחייב עלה תרתי אבל לר"י דאמר עירוב פרשיות הוא ושניהם בלאו אחד נאמר לא תיקשי דליחייב שתים ויש ליישב בזה דקדוקו של הלח"מ ז"ל בפ"א מה' שגגות מה שלא מנה המעלה והמעלה ולפי הנ"ל ניחא דהרמב"ם ז"ל נרא' דלא ס"ל גז"ש דר"י דילפותא דאזהרה בשחיט' כת' לדרשא דר' יונה שם תעלה ושם תעשה וא"כ אינו חיי' אלא אחת ועדיין צ"ע וע' במשנל"מ ז"ל בפ' ח"י מה' מעה"ק מש"כ בזה ועוד הי' נרא' דלאביי לקמן דאמר שחט וזרק אפי' לר"ע דנפקא מתרי קראי אינו חייב אלא אחת דשם תעשה הכתוב עשאן לכולן עבודה אחת וודאי דאינו חייב על מעלה ומעלה אלא אחת אע"ג דבזרק והעלה אמר אביי דלכ"ע חייב שתים דפליג רחמנ' להעלאה משאר עשיות היינו דווקא העלאה עם שאר עשיות אבל העלאה גופא אפי' שתי העלאות בכלל שם תעשה הכתו עשה לכל עשיות אחת:

שם גמרא והדתנן הזורק מקצת דמים בחוץ חייב מנ"ל לפי מאי דמשמע לקמן בשמעתין דהוי ילפינן קומץ ומקבל ג"כ מביני' דשחיט' והעלאה אי לאו דכתב רחמנא בזריקה א"כ מאי פריך בזריקה מנ"ל הא איכא למילף במה מצינו משחיט' והעלאה וכן הקשה הצ"ק ז"ל והי' נרא' דכולי האי שמעתא קאי ארישא בשמעתין דבעי עונש ואזהרה בשחיט' והעלאה מנ"ל והשת' הא דתנן הזורק כו' מנ"ל גבי' עונש ואזהרה דחייב משמע חייב בכל בין בעונש ואזהרה בין בקרבן ומנ"ל נהי דעונש כרת איכא למילף מבינייהו אבל לאו ליכא למילף מביני' דמבנין אב ג"כ אין מזהירין כמו מק"ו כמש"נ הר"ן ז"ל בריש נדרים וכבר העיר בזה המשנל"מ ז"ל בפ"ב מה' נזירות מהא דאמרי' בשמעתין תיתי מביני' והא כרת כתיב כאן ואין עונשין מה"ד אבל מדברי התוס' ז"ל לעיל בד"ה מכולהו שכן כו' דכרת איכא למילף בק"ו ואם י"ל דתמיהתם שם הוא למאי דס"ד למילף הכל בק"ו מ"מ למ"ד עונשין מה"ד איכא למימר דה"ה כרת איכא למילף מה"ד אבל לאו וודאי ליכא למילף מה"ד ולהכי בעי מנ"ל ומשני דנפקא לי' מדם יחשב כו' ולקמן קאמר הש"ס הא דתנן הקומץ והמקבל פטו' מנ"ל דמשמע דפטור מכל עונש ואזהרה מנ"ל וקאמר מהיכא תיתי דחייב ומשני דאיכא למייתי מביני' דשחיט' והעלאה והיינו לענין עונש ולמה תנן פטור מכל ומסיק א"כ לא יאמר בזריק' כו' דנהי דאיצטריך קרא דזריק' לאתוי' אזהרה לזריק' מ"מ הא בפרש' זו לא נאמר אלא עונש מאי איכא למילף מביני' למה נאמר ריבויא דזריק' בהאי פ' אי לאו לגלויי דלא ילפינן מביני' ועפ"ז יש ליישב קצת קושית התוס' ז"ל לקמן בד"ה להכי כתביה מסוגיא דלקמן דיליף פטור קומץ ומקבל מאשר יעלה עולה כו' דהתם הכי קאמרינן קומץ ומקבל פטור משום דלא נאמר אלא העלאה שהוא גמר עבודה וממילא קומץ ומקבל פטור דמהיכ' תיתי דחייב ובהא לחוד סגי לענין אזהרה והכי פריך הש"ס נמי מהיכ' תיתי דחייב היינו כבריית' לקמן דלא נאמר אלא העלאה וקאמר הא עכ"פ לענין עונש איכא למילף מביני' ומשני דא"כ לא יאמר בזריקה כו' וכנ"ל ואם כי דברים אלו אינן מוכרחים דוודאי נרא' משמעתין דמבנין אב שפיר מזהירין ועונשין מ"מ לענין קושית התוס' ז"ל בד"ה להכי כו' נרא' כמש"כ דהתם לא קאמרינן אלא דנא' אשר יעלה עולה כו' ואין אלו בכלל וממילא פטור והכא קאמרינן דאמאי לא ילפי' מבינייהו. ומד' הרמב"ם ז"ל בפרק י"ט מהלכות מעה"ק נראה דיליף זריקה מקרא דאשר יעלה עולה בכל הני דתנן התם המנסך יין ומקטיר קטורת ע"ש הלכה ב' וג' ובאותו פ' הנ"ל כתב לדינא דלקמן זרק והעלה חייב ב' דכתב שם תעלה ושם תעשה להכי פלגינהו וא"כ ה"ה המנסך והמעלה דחייב שתים אבל כל שאר עשיות חוץ ממעלה בכולן אינו חייב אלא אחת ועיין צ"ק מה שכתב בזה ויתבאר בזה עוד לקמן בס"ד. ובזה מיושב דקדוק אחד בדברי הרמב"ם ז"ל דפסק כר' ישמעאל במוקטרי פנים שחסרו והעלן בחוץ שפטור והיינו משום דאית ליה תרי קראי וא"כ ע"כ יליף זריקה מדם יחשב וא"כ איצטריך זה הדבר דעל השוחט הוא חייב כו' וא"כ הא דיש שאלה בהקדש מנ"ל ולפי הנ"ל ניחא דזריקה ילפינן מאשר יעלה עולה כו' ואייתר זה הדבר לגז"ש ועיין בחידושי נדרים מה שכתב שם לר' ישמעאל גופיה אטו ס"ל כב"ש דאין שאלה בהקדש:

שם גמרא ור"י האי או זבח מיבעי ליה לחלק פירש רש"י ז"ל דלא תימא עד דמסיק עולה ושלמי'. והקשו התוס' ז"ל דהך סוגיא דלא כרבא דס"ל כר' יונתן דלא בעינן לחלק באביו ואמו ויותר יפלא דלא מייתי הכא לפלוגתא דר' יאשיה ור"י כדמייתי הש"ס בכמה דוכתי וכי קאמר ור"ע לחלק מנ"ל אמאי לא קאמר דס"ל כר' יונתן דלא בעינן לחלק ומנ"ל לעשות פלוגתא חדשה בין ר"י ור"ע במוקטרי פנים כיון דאיכא למימר דפליגי בפלוגתא דר' יאשיה ור"י ולתרווייהו איכא תרי קראי למעוטי חסר ועוד קשה הא בשחיטה כתיב אשר ישחט שור או כשב או עז הרי דחייב בשחיט' על אחד לחוד וא"כ נילף העלאה ג"כ מואליהם תאמר ולמה לי קרא לחלק בהעלאה ומה שרצה הצ"ק ז"ל לפרש דלחלק דהכא היינו לחייבו שתים על עולה וזבח אינו מובן דהא מביא במתניתין דכריתות דשוחט בחוץ כמה זבחים אינו חייב אלא אחת וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"י מה' שגגות וה"ה המעלה מכמה זבחים דאינו חייב אלא אחת ואי לר' יהושע דס"ל התם גופין ותמחוין מחלקין הא מסברא קים ליה הכי ולא מקרא. והי' נראה קצת דלחלק דהכ' לכ"ע איצטריך דאי הוי כתיב אשר יעלה עולה זבח ה"א דלא נאמר בפרשה אלא עולה לחוד ועולה זבח היינו עולה הזביחה אבל לא משמע הכי מהא דאמר ר"ע נפקא ליה לחלק מלא יביאנו ולפי הנ"ל דבעולה לחוד מיירי קרא היכי שמעינן לחלק מלא יביאנו וצ"ע יותר בזה:

שם גמרא תיתי מזריקה מה לזריקה שכן זר כו' ק"ק אמאי לא קאמר תיתי מהעלאה ואי משום דהעלאה גמר עבודה היא תיתי מביניא וצ"ל דלרווחא דמילתא אמר דתיתי נמי מזריקה ומשני א"כ לא יאמר בזריקה כו' והביא הצ"ק ז"ל יש מקשים הא איצטריך למיכתב בזריקה דאי אתי מביניא לא היה חייב אשחיטה וזריקה אלא אחת והשתא דלר"ע חייב שתים לר"א וכן בזריקה והעלאה לר' ישמעאל ומסיק דאי אתי מביניא ג"כ היה חייב שתים על שחיטה וזריקה או העלאה וזריקה וכן כתבתי לעיל לפי משמעות לשון הרמב"ם ז"ל דילפינן זריקה עם כל הני דתנן לקמן מקטיר קטורת ולבונה ומנסך יין ומים