קרן אורה זבחים שמח

כאחד אבל אחרי העיון נראה דס"ל הני כגון מקטיר קטורת כו' ומנסך וודאי אינו חייב אלא אחת אם הקטיר קטורת והעלה האברים בהעלם אחד משום דהכל שם אחד הוא העלאה על גבי המזבח דאי חייב שתים כמו זרק והעלה א"כ אשכחן יותר משלשים ושש כריתות כגון אם שחט והקטיר קטורת והעלה איברים דאשחיטה והקטרה וודאי דחייב שתים דהקטרה בכלל העלאה היא ואי הקטרה והעלאה ג"כ חייב שתים אם כן אשכחן בחוץ שלש כריתות ודווקא בזריקה הוא דאיכא שקלא וטריא אי עביד לה עם שחיטה או עם העלאה משום דאינה דומה לא לשחיטה ולא להעלאה ולמר דיליף לה מקרא דשחיטה הוי כשחיטה ולמר דיליף *מזריקה הוי כזריקה ואינו חייב אלא אחת לר' אבהו ואביי אמר דאפי' לר"ע חייב שתים בזריק' והעלא' דלהכי פלגינהו רחמנא ואין שם אחד להם אבל כל שאר עבודו' כגון מקטיר ומנסך שם העלאה עליה' ואם עשאן עם העלאה אינו חייב אלא אחת אבל עם שחיטה לכ"ע חייב שתים כמו שחיטה והעלאה ולכ"ע ליכא אלא ל"ו כריתות והא דזריקה ושחיטה אינו חייב אלא אחת אפילו לר"ע דמרבי ליה מקרא דהעלאה היינו משום דאין עליה שם העלאה אבל הקטרה או ניסוך עם שחיטה וודאי חייב שתים דהיינו שחיטה והעלאה וא"כ לשון הרמב"ם ז"ל שהבאתי לעיל דכלל זריקה בהדי הקטרה וניסוך מחד לימוד צ"ע קצת דהא לא דמיין להדדי דזריקה עם שחיטה אינו חייב אלא אחת ואינך עם שחיטה חייב שתים ועם העלאה הוי איפכא ודו"ק:

ע"ב גמרא להכי פלגינהו קרא שם תעלה ושם תעשה עיין בלשון הרמב"ם ז"ל בפי"ט הנ"ל שהביא קרא דלעשות אותו ע"ש ועיין בלח"מ ז"ל מה שדקדק למאי דפסק כר"י לא הוי צריך להאי טעמא ע"ש ולפי מה שכתב לעיל דהוא ז"ל למד זריקה מאשר יעלה עולה כו' אתי שפיר דהוצרך להאי טעמא וק"ל:

שוב ראיתי במשנל"מ ז"ל פי"ט הנ"ל שהאריך בזה ומסקנת דבריו ז"ל דהקטרה וניסוך דין אחד להם עם זריקה וכשעשאן עם שחיטה אינו חייב אלא אחת ועם העלאה חייב שתים משום דכל העבודות חוץ העלאת עולה וזבח בכלל שם תעשה הם עשאן לכולן עבודה אחת. ול"נ כמש"כ דלא נאמר כללא דשם תעשה אלא על שאר עבודות של עולה וזבח היינו שחיטה וזריקה אבל הקטרה וניסוך פשיטא דבכלל העלאה הם ואין להם שייכות עם שחיטה כלל וכן משמע בירושלמי פרק כלל גדול דכל שקלא וטריא דהש"ס הוא על שחיטה וזריקה והעלאה שהם עבודת זבח אחד אי חייב על כל אחת ואחת או אחת על כולן אבל הקטרה וניסוך דעבודות לעצמן הם מדוע לא יתחייב שתים אם שחט זבח והקטיר קטורת והדברים ברורים:

ותו איכא למידק בשמעתין דבסנהדרין דף ל"ד מסקינן דלאביי ליכא שום נפקא מינה לדינא בדרשות דר"י ור"ע דמר יליף זריקה מקרא דשחיטה דם יחשב ומר יליף מאו זבח דהעלאה ואמאי הא איכא נפקא מינה לענין דינא דמתניתין לקמן דחשיב חומר בשחיטה מבעליה שהשוחט להדיוט חייב ומעלה להדיוט פטור וחומר בעלייה דשנים שאחזו בסכין ושחטו פטורים ואחזו באבר והעלו חייבים והשתא לר"י דיליף זריקה מדם יחשב דכתב גבי שחיטה איתא בזריקה חומרא וקולא דשחיטה דהזורק להדיוט חייב ושנים שאחזו בכלי וזרקו פטורים ולר"ע דיליף מהעלאה הוי איפכא דזורק להדיוט פטור ושנים שזרקו חייבים ואמאי קרי לה התם טעם אחד משני מקראות. ואפ"ל דלאביי דאמר שם תעשה הכתוב עשאן לכולן עבודה אחת אהני נמי להאי מילתא דזריקה הוי כשחיטה לכל דיניה וזורק להדיוט חייב אפילו לר"ע וכן שנים שזרקו פטורים אפילו לר"ע ולא משמע כן מלשון הרמב"ם ז"ל שכ' לדין זורק בדין העלאה עיין שם ועוד יתבאר בזה לקמן בסייעתא דשמיא:

שם גמרא יצא דרום כו' ראוי לשחיטת קדשים קלים ועיין לעיל דאיכא תנא דיליף לאו בשחיטת דרום מלא תזבח כו' כל דבר כו' ולדבריו היה נראה דלא איצטריך למילף אזהרה לשוחט בחוץ משם תעשה כדלעיל אלא מלא תזבח שמעינן אזהרה כיון דאפילו בדרום הוי באזהרה כל שכן מחוץ למחנה י"ל דזה הוי לאו שבכללות דכמה דברים איתרבו מכל דבר רע והתוס' ז"ל כתבו לעיל דמיבעי ליה אזהרה למלקות וק"ל:

דף קח גמרא ע"כ לא קאמר ר"י אלא עצם דמינא דבשר הוא והוי מצי למימר אלא עצם דמחובר לבשר הוא כדאמר ר' יוחנן חבורי עולין כעולין דמו וי"ל דזה בכלל מינא דבשר הוא וע' בלשון הרמב"ם ז"ל שכתב דחייב מפני שהוא מחובר:

לנהורד.. ל מקרא דאו זבח הוי כהעלאה שם גמרא שחיטת לילה איכא בינייהו רבה אמר קבלה בכלי חול כו' ודקדקו התוס' ז"ל אמאי לא קאמר נשחטה חוץ לזמנו וחוץ למקומו א"ב וי"ל דפיגול שאני כיון דמרצה לפיגולו אפי' לרבי חייב גם לר' יוסי הגלילי וכדאמרי' לעיל האי טעמא לר"י דנשחטה בלילה תרד וחוץ לזמנו לא ירד והכי נמי מהני האי טעמא אפילו לר"ש ועוד נראה דבאמת רבי ור' אליעזר ברבי שמעון לא פליגי לענין דינא אלא דרבי דקאמר אליבא דר' יוסי הגלילי דמה שהשיבו לו חכמים שוחט בפנים נמי כיון שהוציאו פסלו לזה השיב רבי מה לשוחט כו' שכן היתה לו שעת הכושר כו' ועדיין תשובה זו אינו מספיק אלא על דברי חכמים שאמרו לו כיון שהוציאו פסלו אבל אכתי איכא פסולי שלא הי' להם שעת הכושר ואפילו הכי חייב עליו כחוץ. ועל זה הוסיף ר' אליעזר ברבי שמעון להשיב מה לאלו שכן הקודש מקבלו נהי דלא היה להם שעת הכושר אבל הקדש מקבלו ובזה מיושב קושית התוס' ז"ל בסוף ד"ה שחיטת לילה דתיקשי על תשובת ר' אליעזר לר' יוסי הגלילי דבשוחט בפנים הקודש מקבלו הא אכתי תיקשי הקומץ בפנים והעלה בחוץ דאין הקדש מקבלו לר' יוסי הגלילי דאמר מנחות ירדו ואפילו הכי חייב בחוץ ולפי הנ"ל ניחא דמודה ר' אליעזר ברבי שמעון לתשובתו של רבי ג"כ דכל שהיה לו שעת הכושר חייב בחוץ אע"ג דאין הקדש מקבלו אלא דהוסיף אפילו אם לא היה לו שעת הכושר כמו שחיטת לילה וקבלה בכלי חול כיון דהקדש מקבלו ג"כ אינו דומה לנשחט בחוץ ויתר דברי התוס' ז"ל יתבארו לקמן דף קי"ח בפלוגתא דת"ק ור"ש שם וגם דברי הרמב"ם ז"ל והראב"ד שנחלקו בהעלה בחוץ בלילה יתבאר שם בס"ד:

שם משנה שהשוחט להדיוט חייב ומעלה להדיוט פטור. וכתב רש"י ז"ל דחייב משום עבודת גלולים והתוס' ז"ל הקשו עליו ע"ב בד"ה והמעלה ומלשון הרמב"ם ז"ל נראה דהאי להדיוט לאו דווקא אלא כל שלא נתכוין לה' בכלל זה הוא ובשוחט חייב אפילו לא נתכוין לה' אלא שחיטה בעלמא והמעלה אינו חייב אלא אם נתכוין לה' וא"כ חיוב חוץ לא דמי להכשר פנים דבפנים כשר אפילו סתמא ובחוץ אינו חייב אא"כ נתכוין בפירוש לה'. וי"ל כיון דלכתחילה מצוה לכוין לשמים גם בפנים וכמו שכתבתי בריש מכילתין משום הכי אינו חייב בחוץ אלא כמצותה לכתחילה ויש לומר טעם קצת דהעלאה דעבודה היא לא חייב רחמנא בחוץ אלא בכוונה לשמים אבל שחיטה דלאו עבודה היא חייב בכל שחיטה אלא דא זריקה דעבודה היא ג"כ אינו חייב אלא בכוונה לשמים ולא משמע הכי למאן דיליף זריקה מדם יחשב דשחיטה ומהאי קרא גופא יליף ר' יוסי דשוחט להדיוט חייב וא"כ ה"ה זריקה להדיוט היינו בלא כוונה דחייב. וכבר הערתי לעיל דאפילו לר"ע דיליף זריקה מאו זבח דהעלאה ג"כ צ"ל דזריקה שוה לשחיטה לכל דיניה וזורק להדיוט חייב חדא מהא דקרי לה בסנהדרין טעם אחד משני מקראות וכמו שכתבתי לעיל ועוד אי נימא דשחיטה וזריקה חלוקין בדיניהם שוחט להדיוט חייב וזורק להדיוט פטור אמאי קאמר אביי לר"ע דאינו חייב אלא אחת כיון דאין דינן שוה אבל קשה הדבר מאוד לומר כן כיון דזריקה נאמרה בפרשת העלאה לר"ע ושם נאמר לה' עד שיכוין לה' מהיכא תיתי למימר דזריקה אפילו בלא כוונה חייב. ועוד יש לדון בזה דע"כ זריקה לא דמי לשחיטה בכל דיניה דהא תני בתוספתא אין שוחט אחר שוחט אבל יש מעלה אחר מעלה משמע דאפילו למ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ואם שחט מיעוט סימנים חייב על שחוטי חוץ כדאיתא בחולין דף כ"ט אם גמר השני הוא פטור דגם זה בכלל שנים ששחטו פטורים אבל במעלה אינו כן ויש מעלה אחר מעלה ואלו בזריקה נראה דיש זורק אחר זורק כגון בחטאות הפנימיות אם זרק אחד מקצת מתנות חייב ואם בא השני וזרק ג"כ חייב ובזה הערתי לעיל פרק שני דמכילתין דאפשר לשנים שיתחייבו על שחיטה אחת בחוץ ובתוספתא תני אי אפשר לשוחט אחר שוחט ועדיין צ"ע בזה:

שם משנה חומר בעליה כו' שנים שאחזו בסכין כו' פטורין אחזו והעלו חייבים ובגמרא מייתי בזה פלוגתא דר' יוסי ור"ש ומתניתין אתיא כר"ש דמחייב בשנים שהעלו ור' יוסי פוטר גם בהעלאה. ויש לדקדק למה לי קרא גבי שחיטה דשניהם פטורים הא בלאו הכי שמעינן משאר ח"ב דילפינן מבעשותה דשנים שעשאוה פטורים כדאיתא בשבת פ' המצניע וזו נמי בכלל ובשלמא לר"ש דמחייב גבי העלאה איצטריך קרא בשחיטה דלא נילף מהעלאה לחיובא אבל לר' יוסי דבהעלאה ג"כ פטור למה ליה קרא דההוא הא בכלל שאר חייבי כריתות הם דשנים שעשאוה פטורין וי"ל דבשאר חייבי כריתות קי"ל דזה אינו יכול וזה אינו יכול חייב להכי איצטריך הכא קרא דאפילו בכהאי גוונא פטור ובזה י"ל דר"ש לטעמיה אזיל דס"ל בעלמא דאפילו זה אינו