קרן אורה זבחים שלח

שם משנה ר"ט אומר בישל בתחילת הרגל יבשל כל הרגל וחכ"א עד זמן אכילה ואמרינן בגמ' בטעמיה דר"ט כל יום נעשה גיעול לחבירו ופירש"י ז"ל דבכל ימות הרגל אין צריך מריקה ושטיפה משום דכי מבשל שלמים האידנא ושלמים למחר נפלט שלמים דאתמול ונבלע אידך שלמים אין נעשה נותר וכי מבשל חטאת היום ומבשל אח"כ שלמים נפלט טעם החטאת אבל שאר ימות השנה מודה ר"ט דצריך למרוק בכל יום דאין שלמים מצויין ויבא לידי נותר וא"כ משמע דאינו מחוייב למרוק ולשטוף אלא אם יבא לידי נותר אבל אם יכול לבשל שלמים אחר חטאת אינו חייב למרוק דבישול שלמים הוא המירוק ואפילו בכל ימות השנה ואם המירוק הוא קודם בואו לידי נותר או אח"כ לא נתבאר בדברי ר"ט. וחכ"א עד זמן אכילה היינו דפליגי אר"ט וסברי דלא מהני בישול שלמים אחר חטאת לפוטרו ממריקה ושטיפה אלא בזמן אכילת החטאת חייב למרקו אפילו בישל שלמים אחריה והיינו דקאמר מה"מ דלכאורה מסתברא טעמא דר"ט דבישול השני נעשה גיעול לראשון להכי יליף מקרא דאחר זמן אכילת הראשון צריך לעשות מריקה ושטיפה בכל גווני וא"כ פלוגתייהו ל"ד ברגל אלא בעיקר דינא דלר"ט בישול השני הוי גיעול ואינו מחוייב למרק לזמן אכילת הראשון ולרבנן לא הוי גיעול ומחוייב למרק אחר זמן אכילת הראשון ולתרווייהו מותר בו ביום לבשל שלמים אחר חטאת וכי פליגי אי חייב למרק לזמן אכילת הראשון ולרבנן ג"כ לא נתבאר מתי חיוב המריקה אי קודם זמנו עד שבא לידי נותר או אחר שבא לידי נותר והתוס' ז"ל כתבו לרבנן החיוב הוא אחר שבא לידי נותר והוכיחו כן דאי קודם שנעשה נותר מורק ושוטף א"כ לר"ט כי בישל שלמים אתמול כי יבשל שלמים האידנא ליתסר דהא הוזקק למריקה ושטיפה ולא הבנתי דבריהם דנהי דצריך למרוק קודם שיבוא לידי נותר היינו שלא יבואו לידי פסול אבל אם מבשל שלמים האידנא נעשה גיעול לשלמים דאתמול וא"צ למרוק עוד ואפילו לרבנן ליכא איסורא לבשל שלמים האידנא אחר שלמים דאתמול כיון דעדיין זמן אכילתן היא אלא בסוף היום צריך למרק משום שלמים דאתמול דלדידהו שלמים דהאידנא לא נעשו גיעול להם ועפ"ז לא הבנתי תמיהתם לעיל בתוס' בד"ה ואם טש בסה"ד אי נ"ט בר נ"ט בנתבשלו ג"כ מותר אמאי אמרי רבנן מזמן אכילת ראשון בשלמים דאתמול והאידנא הא שניהם היתר ואפילו בחולין מותר ולפי הנ"ל ניחא דוודאי לבשל מותר גם לרבנן אלא דס"ל דשלמים דהאידנא לא נעשו גיעול לדאתמול וצריך למרק סוף זמן אכילת שלמים דאתמול דחיוב מריקתן כדקאי קאי כן היה נראה פירוש מחלוקת ר"ט ורבנן:

אלא דלפ"ז דרבנן לית להו הא דנעשה גיעול לחבירו קשה שמעתא דסוף מס' ע"א דרמי אהדדי מתניתין דתנן התם השפוד והאסכלה מלבנן והכא תנן מגעילן בחמין ושני רבא משום דהכא כל יום נעשה גיעול לחבירו והא רבנן לא ס"ל הא דנעשה גיעול לחבירו ואטו מתניתין דווקא ר"ט הוא ונהי די"ל דהא דלית להו לרבנן הא דנעשה גיעול לחבירו היינו לפוטרו ממריקה וכדילפי מקרא כדאיתא בשמעתין אבל מ"מ לפוטרו מליבון גם רבנן מודו דמהאי טעמא דנעשה גיעול לחבירו אין צריך ליבון אבל מאי פריך התם א"ה הגעלה נמי לא ליבעי הא לענין מריקה דהיינו הגעלה ס"ל לרבנן דלא מהני הא דנעשה גיעול לחבירו ושפיר בעי הגעלה היינו מריקה ומדברי התוס' ז"ל לעיל נראה דמפרשי לשמעתא דמס' דבכל יום נעשה גיעול כו' היינו דברי ר"ט וברגל שהקשו לעיל היכי מבשל שלמים בתר חטאת הא חטאת איסורא הוא בשלמים דאינו נאכל אלא לזכרי כהונה ובעזרה. ותירצו דמב"מ מדרבנן הוא וברגל אוקמוה אדאורייתא וגם זה לא אבין אטו מתניתין דהשפוד כו' מגעילן בחמין דווקא ברגל מיירי ובאמת קושייתם מהא דמותר לבשל שלמים אחר חטאת קושיא גדולה היא ורש"י ז"ל שם בע"א פי' דיבשל שלמים היינו חזה ושוק של כהנים כוונתו דשלמים הנאכלים לבעלים ישראלים וודאי דאסור לבשל אחר חטאת ואכתי תיקשי היכי שרי לבשל אפילו חזה ושוק הא ממעט באוכליהן ובזמן אכילתן וכדתניא בתוספתא דאסור לבשל נאכלים ליום ולילה עם נאכלים לשני ימים ובתוספתא משמע דר"ט לא התיר אלא בשלמים לחוד דאיתא התם אמר ר' נתן לא אמר ר"ט אלא בקדשים קלים והיינו ברגל דמביא שלמים בכל יום והא דגרס התם אחר הרגל אין טעון מריקה ושטיפה צ"ל טעון מריקה ושטיפה אבל בתלמוד דידן לא מייתי הכי לדברי ר' נתן ועוד משמע לי מדברי התוספתא דמריקה ושטיפה היא קודם שנעשה נותר דאיתא התם מריקתן עד זמן אכילתן בישל קדשי קדשים ימרוק וישטוף לקדשי קדשים היינו לזמן אכילתן בישל קדשים קלים ימרק לקדשים קלים היינו לזמן קדשים קלים בישל קדשי קדשים וקדשים קלים ממרק ושוטף לחמור שבהם. מירק ולא שוטף שוטף ולא מירק יאכל כחמור שבהם היינו אם בישל בלא מריקה אחר בישול קדשי קדשים וקדשים קלים יאכל כחמור שבהם משמע דזמן מריקה הוא בשעת הכשר אכילה עדיין דאי לאחר שנעשה נותר אמאי יאכל כלל וכן מסתבר דלמה ימתין עד שיפסל אחר כל הנ"ל שמעתא דסוף ע"א לא נתיישבה אצלי וצ"ע יותר בדברי הראשונים ז"ל ועיין בכר"ו ז"ל שדקדק (בשבת) מה יעשו לפירש"י ותוס' ז"ל ודקדוק נכון הוא ע"ש מש"כ:

והרמב"ם ז"ל יש לו שיטה אחרת בזה ע"פ דבריו ז"ל בפי' המשנה ובחיבורו שפירש הא דאמר ר"ט יבשל בו כל הרגל לא על כל הרגל קאמר דבכל יום וודאי צריך למרוק בסוף היום שלא יעשה השמנונית נותר ויהיה אסור לבשל בו ממחרת אלא כל יום ויום מימות הרגל מבשל על סמך מריקה אחת בסוף היום אע"ג דבכל השנה זמן מריקה תיכף אחר אכילה ברגל לא אטרחוהו כ"כ מפני שהוא עסוק בשמחת הרגל וחכ"א עד זמן אכילה דברגל ג"כ צריך למרק תיכף אחר אכילה וסמך לה אקרא דכל זכר כו' דצריך למרוק תיכף אחר אכילה. ולשיטתו יקשה יותר סוגיא דע"א הא דבכל יום נעשה גיעול לחבירו ולפי שיטתו ליכא למ"ד דלא ליבעי מריקה ושטיפה בכל יום ודברי התוספתא ג"כ לא משמע כפירושו כמש"כ לעיל ואולי י"ל דבשפוד ואסכלה שתשמישן ע"י האש כ"ע מודו דכל יום נעשה גיעול לחבירו והשני מפליט לגמרי את הראשון וא"כ גם לשיטת התוס' ז"ל דע"כ לא פליגי רבנן עליה דר"ט אלא בכלים שתשמישן ע"י בישול בזה לא ס"ל דנעשה גיעול לחבירו אבל אם תשמישן ע"י האור ס"ל לרבא התם דלכ"ע נעשה גיעול לחבירו ועדיין צריך עיון:

ולדברי התוס' ז"ל דחיוב מריקה הוא אחר שנעשה נותר למה לי דכתב רחמנא כלל ומורק כו' הא שמעינן לה מכלל כל האיסורין כאמור בפ' גיעולי מדין ואע"ג דאמרינן בשמעתין לרבנן מידי דהוי אגיעולי מדין לא קאמרי דהמריקה יהיה אחר שנעשה איסור אלא כיון דע"כ יהיה נצרך למרק בחמין לאחר שנעשה איסור א"כ מסתברא דמה שאמרה תורה ומורק היינו בחמין ולהכי איצטריך קרא דימרק קודם שנעשה איסור אבל אי המריקה הוא לאחר שנעשה נותר קרא למה לי אבל מהא דאמר רבי כי קאמינא למריקה ושטיפה דבתר הגעלה ואי המריקה ושטיפה הוי קודם שנעשה איסור מנ"ל דמריקה ושטיפה הוי בתר הגעלה דילמא המריקה ושטיפה הוי קודם זמן איסורו והגעלה אחר זמן איסורו ויש לישב:

שם גמרא לומר לך מריקה כמריקת הכוס שטיפה כשטיפת הכוס משמע דמתניתין דתנן נמי בהאי לישנא אתיא כרבי וכנוסחא דילן במשנה מריקה ושטיפה בצונן זה מבפנים וזה מבחוץ אבל לרבנן דזה בחמין וזה בצונן יש לומר דתרווייהו בין בפנים בין בחוץ אבל הרמב"ם ז"ל בפ"י ובחיבורו נראה דגרס במתניתין מריקה בחמין ושטיפה בצונן ופי' מריקה כמריקת הכוס היינו שאינו מחוייב להפליג עד שיסיר הרושם וכבר כתבתי לעיל בזה אבל בסוף ע"א מבואר דגרסינן במתניתין מריקה ושטיפה בצונן וכדפריך אביי התם מי דמי מריקה ושטיפה בצונן הגעלה בחמין ודו"ק:

שם משנה אין בהם בנותן טעם אין הקלים נאכלים כחמורים ואין טעונים מריקה ושטיפה כחמורים לאוקימתא דאביי מכאן נמי קשה קצת לדברי התוס' ז"ל דמריקה ושטיפה לאחר שנעשה נותר א"כ תרתי למה כיון דאין הקלים נאכלים כחמורים אלא נאכלים לזמנן ואין בהם נותר א"כ ה"ה דאין טעונים מריקה ושטיפה כחמורים דהא לא נעשה נותר כלל אלא הא דאין פוסלין במגע וודאי שמעינן מרישא ואפילו הכי תנן לה. ומה שמדקדק הלח"מ ז"ל מהא דאביי לדברי הרמב"ם ז"ל דאחר אכילה מורק ושוטף אין כאן קושיא כ"כ דגם לדברי התוס' ז"ל שמעינן לה מרישא ואפילו הכי תני לה וכן תניא בתוספתא שהבאתי לעיל וק"ל:

ועיין בתוס' ורא"ש ז"ל סוף ע"א מה שדקדקו לפי שיטת רש"י ז"ל דלינת לילה פוגמת למה חייבה רחמנא שבירת כ"ח ומריקה ושטיפה ע"ש באריכות ולפי הנ"ל דחובת מריקה ושטיפה הוא קודם שנעשה נותר נראה דמצוה בפ"ע היא ואפילו אם לא יבשל אח"כ באותה כלי. וכן משמע מהא דמוקמינן בפסחים פרק אלו עוברין הא דחטאת כל אשר יגע בבשרה כו' להיתר מצטרף לאיסור כי היכי דלא להוי נזיר וחטאת ב' כתובים הבאין כאחד לטעם כעיקר ואי מצות שבירה ומריקה ושטיפה הוא משום איסור בלוע באחר אכתי הוי ב' כתובים דהא מהא דטעון שבירה ומריקה ושטיפה שמעינן דטעם כעיקר בקדשים אלא די"ל דלא הוי שני כתובים דאיצטריך למיכתב בקדשים לאשמעינן דטעון שבירה בכלי חרס ובכלי נחושת מריקה ושטיפה אבל בנזיר איתא דקרא דקדשים