קרן אורה זבחים שלז

וזה מבואר כשיטת הרמב"ם ז"ל וא"כ תרומה וקדשים קילי בזה משאר איסורין דבעו הגעלה כדילפינן מגיעולי מדין אבל תרומה וקדשים לא בעי הגעלה אלא הדחה בעלמא אפילו בכלי חרס אם לא משום גזירת הכתוב בכלי חרס שבירה ובכלי נחושת מריקה ושטיפה אבל קדשים קלים לר"ש או קדשים פסולין לכ"ע סגי בהדחה ובאמת נראה עוד מלשון הרמב"ם ז"ל דמריקה דחמין אינה אלא כיבוס להעביר השמנונית בעין כמבואר בדבריו ז"ל בפי' המשנה ובחיבורו מריקה בחמין ושטיפה בצונן מריקה כמריקת הכוס ושטיפה כשטיפת הכוס ומריקת הכוס היינו כיבוס בעלמא ודווקא שפוד ואסכלה הוא דטעונין הגעלה אבל כלי הבישול אין טעונין הגעלה להוציא פליטתן ומה שנותן חמין למרקן לאו הגעלה היא להוציא הבלוע בפנים וכמבואר בדברי התוס' ז"ל פלוגתא דר"ת ורשב"ם ז"ל בזה ויתבאר עוד בזה בלישנא דמתניתין לקמן:

והשתא דאתינן להכי שפיר מצינן למימר דבשאר איסורין מן התורה לא סגי לכלי חרס בהגעלה אף על גב דמצינו הכא בשאר קדשים לדברי הרמב"ם ז"ל דסגי במריקה ושטיפה היינו דווקא בקדשים דלא חיישינן לטעם הבלוע כי אם שמנונית בעין אבל שאר איסורין דבעו הגעלה לטעם הבלוע שפיר ילפינן מדאחמיר רחמנא בחטאת דלא מהני בהו מריקה ושטיפה הוא הדין דהגעלה בשאר איסורין לא מהני בהו כן נראה נכון בדברי הרמב"ם ז"ל. אלא דהוא נגד סוגיית הש"ס לקמן בפלוגתא דרבי ורבנן דאמרינן מאי טעמא דרבנן מידי דהוי אגיעולי מדין ורבי הגעלה לא קאמינא אלמא דפשיטא מילתא דקדשים לא קילי משאר איסורין וכן אמרינן לקמן גבי תרומה דהגעלה וודאי בעי ככל האיסורין ועיין בר"ש סוף תרומות שהביא דברי הירושלמי בקדירה של תרומה מגעילה ג' פעמים ואין למידין מינה לענין נבילה ע"ש בדברי הר"ש ז"ל דאפילו בקדירה של חרס קאמר משמע קצת כשיטת הרמב"ם ז"ל דתרומה קיל משאר איסורין אלא דמסיק התם דטעמא דאין למידין לנבילה משום דמאליהן קבלו עליהם המעשרות ואין האיסור חמור כל כך ועוד קשה קצת לשיטה זו דאם כן מאי פריך בסוף ע"א מתניתא אהדדי דתנן הכא השפוד והאסכלה מגעילן והתם תנן מלבנן ולפי הנ"ל דאבלוע בתוך הכלי לא קפדינן כל כך הכא אם כן היינו טעמא דלא בעינן ליבון הכא אבל הגעלה בעי דהיינו מריקה דידהו ואולי היינו שינוייא דרב אשי התם דהתירא בלע ולאחר שנעשה נותר איסורא לאו בעיניה הוא ועיין בפרק ה' מהלכות חו"מ שכתב הה"מ דסכיני דפיסחא לדעת הרמב"ם ז"ל לא בעי ליבון משום דהתירא בלע כמו קדשים ולפי הנ"ל אין ראיה דבתרומה וקדשים לבד הוא דלא קפדינן אבלוע וכי היכי דהיקל ג"כ בכלי אבנים וכנ"ל משא"כ בחמץ דהוי ככל האיסורין והדברים עתיקין בזה וכבר נאמרו בדברי הראשונים ז"ל ואני לא באתי אלא לפרש מה שנ"ל בשיטת הרמב"ם ז"ל בזה וע' בתוס' ור"ן ז"ל סוף ע"א שם ודו"ק:

תוס' בד"ה עירה לתוכו רותח כו' והאריכו במחלוקת ר"ת ורשב"ם ז"ל בדין עירוי אי הוא ככלי ראשון ולכאורה לא ידענא מחלוקתן במאי אי להבליע הא מבואר בשמעתין דע"י עירוי נבלע בתוך הכלי ואי לענין שיחשב בישול לענין שבת או בבו"ח לא שמעינן ממתניתין כלל ונראה דר"ת ס"ל דכל שמבליע חשיב כבישול וכמשמעות הירושלמי ג"כ אבל מסקנת הירושלמי שם דבישול גמור לא הוי לענין שבת ובבו"ח אלא אם האור מהלך תחתיו וע' בדברי הר"ן ז"ל בפ' כירה שם:

שם גמרא בעי רמב"ח תלאו באויר תנור כו' עיין בלשון הרמב"ם ז"ל שכתב להאי בעיא לענין כלי חרס אי טעון שבירה ודקדק הלח"מ ז"ל דלכאורה ה"ה דמיבעי ליה לענין מריקה ושטיפה ע"ש ולפי מש"כ לעיל בשיטתו דשבירת כ"ח גזירת הכתוב הוא ובחטאת דווקא אע"ג דמן הדין הוי סגי גם בכ"ח במריקה ושטיפה בכל הקדשים א"כ שפיר איכא למיבעי גם בתלאו באויר התנור דאפשר ע"י בישול בלא בלוע ג"כ בכלל אשר תבושל בו הוא כיון דשבירתו לאו מחומר הבלוע הוא אלא גזירת הכתוב אבל בשאר כלים דבעו מריקה ושטיפה לנקותו משמנונית לא מסתבר לספוקי כלל בתלאו באויר דאין לו מה למרק ולשטוף וי"ל דלזה נתכוין במש"כ הרי הדבר ספק אם ישבר לאורויי דדווקא לענין שבירה מספקא ליה אבל לא בשאר קדשים לענין מריקה ושטיפה וכן בתנור של מתכת אפילו בחטאת ודו"ק:

שם גמרא כיון דאיכא שירי מנחות דאפייתן בתנור ואיכא בישול ובלוע פירש"י ז"ל שמן המנחה מכאן קשיא טובא לשיטת הרמב"ם ז"ל דשבירת כ"ח אינה אלא בחטאת א"כ מאי קאמר כיון דאיכא שירי מנחות הא במנחות אין טעונין שבירה כמו שאר קדשי קדשים ומש"כ הלח"מ ז"ל דמיירי במנחה של חטאת ע"כ היינו מנחת חוטא דחטאת קריה רחמנא אין זה מובן חדא דקרא מיירי בחטאת בהמה מנ"ל דאיכא חומר זה גם במנחת חוטא אע"ג דחטאת קריה רחמנא לא לכל דיני חטאת ילפינן לה ועוד הא במנחת חוטא ליכא שמן והוי בישול בלא בלוע ואולי לא הוי גרס לה אלא כהא דלקמן כיון דאיכא שתי הלחם כו' הוי כ"ש וצ"ע וע' בה"ז ז"ל שהרגיש ג"כ בזה:

דף צו תוס' בד"ה ואם טש כל הפת כו' ע"ש בדבריהם ז"ל שהאריכו בדין נ"ט בר נ"ט בנתבשלו וכתב להביא ראיה מהא דאמרינן לקמן לר"ט דכל יום נעשה גיעול לחבירו ומותר לבשל שלמים דהאידנא בקדירה שבישלו בה שלמים אתמול ואינו ממעט באכילת שלמים דהאידנא משום נ"ט בר נ"ט דהתירא ודחו זאת מהא דשרי לבשל חטאת והדר שלמים וזה הוי כקדירה של בשר שלא יבשל בה חלב ע"ש ואני לא הבנתי גם בשלמים דאתמול והאידנא היכי מדמי לנ"ט בר נ"ט דהתירא דבדגים שעלו בקערה הנ"ט השני בדגים הוא וכיון שיש בהם טעם קלוש מותרין לאכלן בכותח אבל טעם שלמים דאתמול כי באו בשלמים דהאידנא הרי זה כמו טעם הקדירה מבשר שבא בחלב דאוסר ומאי אהני אם עכשיו היתר הוא מ"מ כשיעבור זמן שלמים דאתמול אמאי לא יאסר ואטו מצה שנתבשלה בקדירה של חמץ קודם זמן איסורו הוי נ"ט בר נ"ט דהתירא. וע' בדברי הר"ן ז"ל בפ' כל שעה מה שחילק בין קדשים לחמץ דבקדשים אמרינן התירא בלע אבל לא בחמץ וכ"כ המ"א ז"ל בסי' תמ"ז לענין נ"ט בר נ"ט דגבי חמץ לא הוי דהתירא ע"ש ויתר דבריהם ז"ל יתבאר לקמן בפלוגתא דר"ט ורבנן לקמן:

שם גמרא אלא קדירות של מקדש אמאי ישברו פירש"י ז"ל דהקושיא היא אי נימא דאבישול בלא בלוע לא קפדינן אבל אי קפיד רחמנא אפילו אבישול בלא בלוע גזירת הכתוב הוא והתוס' ז"ל כתבו בשם ר"ת דהכי פריך דע"י כבשונות נעשה ככלי חדש וצידד עוד דאפילו מטומאה יטהר ע"י היסק ולפ"ז הא דמשמע מלישנא דהש"ס דלרבה בר אהילאי דאסר גם ע"י היסק לא תיקשי היינו דאליביה לא נעשו פנים חדשות גם כן כיון דאין יוצא מידי דפיו גם ע"י היסק ולפ"ז לענין טומאה ג"כ לא מהני היסק וא"כ מנ"ל הא דלדידן נעשו ככלי חדש ע"י כבשן דמקשה הכי בפשיטות ואטו כלים הטעונים ליבון ע"י הליבון יהיה להם שם חדש ליטהר מטומאתו והתוס' ז"ל הקשו גם כן על דברי ר"ת ז"ל ומסקו דחומר בישול בלא בלוע גם כן הוא משום שהחמיר הכתוב לחשבו כבלוע דאינו יוצא מידי דפיו אבל כבשונות פריך דליהני להו ויש לדקדק קצת למאי דמסיק דתקנתא דכבשונות באמת מהני וחידוש הוא שהתירה התורה בשבירה א"כ הליבון ג"כ יהיה נצרך להיות במקום קדוש כמו תקנתא דשבירה ור"ז אמר לפי שאין עושין כבשונות בירושלים משמע דאין צריך ליבון במקום קדוש ואי במקום קדוש א"א לעשות כבשן א"כ מאי פריך ליהדרינהו כו' הא מצותו במקום קדוש ואפשר לומר דבאמת הכי פריך ליהדרינהו לכבשונות במקום קדוש כמו מריקה ושטיפה ומשני לפי שאין עושין כבשונות אפילו בירושלים וכ"ש בעזרה ודו"ק:

ע"ב גמרא בעי מיניה בישל במקצת כלי כו' ואיפשיטא מברייתא דכל הכלי טעון מריקה ושטיפה ראיה לדברי הרמב"ם ז"ל שלא כתב לבעיא דרמב"ח לעיל בבישול בלא בלוע אלא לענין שבירת כ"ח דאי במריקה ושטיפה ג"כ מיבעי ליה א"כ היכי פשיט ליה הכא דאינו טעון אלא מקצת כלי הא זה לא גרע מבישול בלא בלוע דמיבעי ליה אי טעון שבירה או מו"ש אלא וודאי לא מיבעי ליה לרמב"ח לעיל אלא בשבירת כ"ח אבל מריקה ושטיפה פשיטא דלא בעי בבישול דלא בלוע. ושפיר פשיט ליה דאם בישל במקצת כלי אין צריך כל הכלי מריקה ושטיפה ולפי שיטת הרמב"ם ז"ל דבשאר קדשים חוץ מחטאת כ"ח נמי סגי במריקה ושטיפה ואפ"ה כתב סתמא בישל במקצת כלי טעון כל הכלי מריקה ושטיפה משמע דבין בכ"ח ובין בכלי נחושת דינא הכי משמע דהאי דינא לאו משום דבכלי מתכות חם מקצתו חם כולו וכבר האריכו הראשונים ז"ל בדין זה:

שם גמרא הא תרומה לא צריך אלא מקום בישול עיין בי"ד סי' קכ"א בדברי המחבר ורמ"א וד' האחרונים ז"ל ולפי שיטתו של הרמב"ם ז"ל י"ל דכל הני קולות הוא רק בתרומה דלא בעי הגעלה וכבר כתבתי לעיל כי קשה לישב סוגיא דשמעתין אליביה: