קרן אורה זבחים שלו

אולי מפרש ז"ל אי משום דמקדח לא אמר הכי בדרך ה"א אלא באמת הוא כן אי אתה מחייבו משום זורע בחטי ושערי נמי חייב משום זורע ומאי אירי' פשתן ומשני הני אית להו רירי וקעביד לישה ובהני דאית להו רירי ליכא בזה משום זורע אלא משום לש ומה שהוסיף הרמב"ם ז"ל דשומשמין דינן כפשתן ג"כ צ"ע מנ"ל הא וסברת המ"א ז"ל בלא"ה צ"ע דאי יש משום זורע בנתינת חטים למים חייב עליה מיד כמו זורע עצמו דחייב מיד בנתינת הזריע' לעפר אע"ג דאינו מצמיח עד אחר זמן מרובה וכן אופה חייב עלי' מיד כל שנעשה ממילא אח"כ אם לא שנאמר דצריך ליתן עכ"פ ע"ד לשהות שם וחייב מיד. וע' תוס' שבת דף ד' בד"ה קודם שיבא לידי איסור סקילה מש"כ שם ודו"ק וע' תוס' ר"ע על משניות בפ' כלל גדול:

שם גמרא זה חומר בחטאת ותו ליכא כו'. לכאורה פשטיה דמתני' קמ"ל דבהני דיני שנאמר בפ' דזאת תורת החטאת כיבוס ושבירת כ"ח וקידוש בלוע ומריקה ושטיפה ואשמע לן זה חומר כו' אע"ג דכל אינך שבירת כלי חרס וקידוש בלוע ומריקה ושטיפה ילפינן בכל הקדשים וכדתנן לקמן אבל כיבוס לא נאמר אלא בחטאת כדילפינן בריש פירקין והיינו דקאמר זה חומר בחטאת אבל שאר מילי דחטאת לא מיירי בה כלל לבר מהא דנכנס דמה לפנים פסולה קשיא שפיר דזה נאמר ג"כ באותה פרשה אבל הש"ס לא ניחא לי' לשנויי הכי. ומה מאוד יפלא בזה דברי הרמב"ם זיל שכתב בפי' ובחיבורו דזה חומר בחטאת קאי גם כן אשבירת כלי חרס דלא נאמר אלא בחטאת לחוד ומאין יצא לו כן אי מהא דתנן במתני' קודם זה חומר שבירת הכלי חרס במקום קדוש ומשמע ליה דעלה קאי הא דזה חומר כו' ותנן נמי מריקה ושטיפה במקום קדוש ועלה לא קאי הא דזה חומר ומנ"ל דקאי אשבירת כלי חרס ועוד דלישנא דהש"ס אלא חדא מתרין תלת חומרי נקט משמע דלא תנן הכא אלא חומר אחד וצ"ל דמשמע לי' הכי מהא דתנן לקמן אחד ק"ק ואחד קדשים קלים טעונין מריקה ושטיפה ולא תנן נמי שבירת כ"ח משום דשבירת כ"ח אינה אלא בחטאת לחוד וקרא דכ"ח אשר תבושל בו ישבר כתיב בתר קרא דאשר יזה מדמה וריבויא דקדשי קדשים דמרבינן מינה שאר קדשי' נאמר אחר קרא דמריקה ושטיפה. אבל מ"מ קשה מנ"ל לחלק דדין שבירת כ"ח אינה אלא בחטאת ומו"ש בכל הקדשים ואמאי לא ילפינן מזאת תורת דשבירת כ"ח גם כן בכלל כל הקדשים וכבר עמדו ע"ז מפרשי דבריו ז"ל והראב"ד ז"ל השיגו וע' בתוי"ט ז"ל ובה"ז ז"ל וצ"ק ז"ל שהקשו עליו מהא דאמרי' בפסחים התור' העידה על כ"ח שאינו יוצא מידי דפיו לעולם מקרא דאשר תבושל בו ישבר ואם אין זה אלא בחטאת ע"כ גזה"כ היא. ולדידי הא לא קשיא דע"כ אפי' לפירש"י ז"ל לא נאמרה שבירה אלא בקדשים אבל חולין מקדשים לא ילפינן כמו מריקה ושטיפה דלא נאמרה אלא בקדשים דאי בכל האיסורין כן א"כ למה נאמר דין שבירה גבי קדשים וע"כ הא דבעינן שבירה גבי חולין הוא מדרבנן והכי קאמר הש"ס התורה העידה כו' והחמירה בכ"ח בקדשים להטעין שבירה משום דאינו יוצא מידי דופיו וגבי קדשי' אחמור רחמנ' להטעין שבירה וגבי חולין מה"ת סגי בהגעלה ולא חיישינן למעט הנשאר בדפיו אבל רבנן החמירו דלא מהני הגעל' וא"כ לשיטת הרמב"ם ז"ל ג"כ א"ש כנ"ל:

והנה יש מקום עיון עוד בזה בדין כלי אבנים דמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ח הנ"ל דאין טעונין מריקה ושטיפה אלא הדחה בעלמא ואלו גבי הגעלה בכלי חמץ כתב דכלי אבנים צריכין הגעלה וכ"כ הרי"ף ז"ל בפ' כל שעה ובאמת נחלקו הראשונים ז"ל בזה כמבואר שם בדברי הר"ן וש"ג ז"ל אבל דברי הרמב"ם ז"ל קשיין אהדדי דקדשים קיל מחולין וגם קש' מנ"ל להרמב"ם ז"ל הא נהי דקרא לא מיירי אלא בכ"ח וכ"נ מ"מ דילמא לא אימעיט אלא משטיפה לחוד כי היכא דתרומה אימעיט ג"כ וטעון מריקה היינו הגעלה ומשטיפה הוא דאימעיט ה"נ כלי אבנים ואמאי סגי בהדחה בעלמא אטו קדשים קיל משאר איסורין ולקמן יתבאר יותר בזה וכן במה שאמרה תור' דחטאת מקדש בבלוע ולקמן מרבינן שאר קדשים מהקישא דזאת התורה ולכאור' בכל האיסורין כן וכ"ז יתבאר לקמן בס"ד:

שם משנה בגד שיצא חוץ לקלעים כ"ח כו' כלי נחושת כו' מלישנא דמתני' נ' דמיירי דהכל בקדשי קדשי' לפנים מן הקלעים ולא נתבאר דין קדשים קלים דנאכלין חוץ לקלעים אי שבירת כ"ח ומריקה ושטיפה שלהם צריך ג"כ להיות במקום קדוש ולכאורה נ' דא"צ להביאן במקום קדוש כיון דאכילתן חוץ למקום קדוש אבל לא מצאתי הדבר מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל ובתוספתא איתא במקום אכילתן מריקתן ושטיפתן ע"ש:

דף צה גמרא מדרבנן הוא ע' בפי' המשנה להרמב"ם ז"ל שיש לו שיטה אחרת בזה ופי' מדרבנן היינו דהכיבוס דרבנן הוא דבאמת לאו בגד הוא דאם שייר כדי מעפורת עדיין בטומאתו הוא אלא אע"ג דלא שייר מ"מ צריך כיבוס מדרבנן וכן בסיפא בכלי נחושת נוקבו ומחזירו וטעון מריקה ושטיפה מדרבנן אבל במציעתא דכלי חרס כתב דמיירי שניקב כדי שרש קטן ועדיין כלי הוא לקבל זיתים והיינו משום דאם ניקב לגמרי ליכא למימר דמדרבנן בעי שבירה כיון דכבר שבור הוא בלא"ה ופי' נפלא הוא זה ואולי גירסא אחרת היה לו בזה בשעת חיבורו פי' המשנה כמו שנרא' מלשון רש"י ז"ל דהיה בזה איזה נוסחא אחרת אבל בחיבורו כתב כנוסחא דידן ובבגד מיירי ששייר כדי מעפורת ובכלי חרס שניקב שרש קטן ובכלי נחושת דרצפינהו כו' ומה שיש לדקדק בדברי הרמב"ם ז"ל מדבריו כאן לדבריו ז"ל בפכ"ג מה' כלים ע' בלח"מ כאן ובמשנל"מ ז"ל שם בה' כלים שהאריך בזה והעיר שם ג"כ בהא דמדברי הרמב"ם ז"ל נראה דכלי טמא ליכא איסור תורה להכניסו למקדש כמבואר בה' ביאת מקדש ואפ"ה אין להכניסו משום כיבוס ואם הטומאה דרבנן הקילו כדאמרינן מדרבנן הוא והוכיח מזה דטומאה של תורה וכניסה דרבנן חמיר מטומאה דרבנן ואין זה הוכחה דהכא וודאי דאיכ' תרתי דרבנן איסור הכניסה דרבנן והטומא' דרבנן וודאי קיל:

שם תוס' בד"ה מעיל שניטמא כו' והא בגדי כהונה בגדי עשירים הם כו' ואין כאן קושיא כ"כ דהא המעיל טמא הוא וכי מכניס ממנו ג' על ג' למקדש הוי כמכניס כלי טמא למקדש דג' על ג' שם כלי עליו ולא שרי להכניס אלא פחות מג' על ג' דאין עליו שום טומאה כלל ומהאי טעמא נראה ג"כ דלא שייך בזה ביאה במקצת ג"כ כיון דאין בו שיעור טומא' כלל לא מיקרי ביאה במקצת וק"ל:

והא דנקט ר"ל מעיל שנטמא כו' ה"ה כל בגדי כהונה דמוזהר עליהן בלא יקרע כדאמרי' ביומא פ' בא לו וע' משנל"מ ז"ל מש"כ שם:

ע"ב גמרא דמיבלע ליה ברוק תפל וכדר"ל כו' והרמב"ם ז"ל כתב דמעביר אלו הסמנים חוץ ממי רגלים שאין מכניסין כו' והוא נגד מסקנת הש"ס וע' לח"מ ז"ל והדברים ברורים כן דלא פסק כר"י דרוק תפל צריך שיהא עם כל אחד מדלא כתבו בה' א"ב ומש"כ הבה"ז דמהא דכ' בלעיסת גריסין דצריך שיהיה מעורב עם רוק שבפיו משמע דהיינו כר"ל לא כן נראה מפי' המשנה שם בנדה דמשמע התם דזהו פי' לשון המשנה לעיסת גריסין של פול חלוקת נפש היינו שיערב בלעיסתו הרבה רוק שבפיו אע"ג דלא הבנתי לשון חלוקת נפש שמורה על מיזוג רוק הרבה מפיו היינו הבלה דפומי' דאמר התם ואולי הכוונה לעיסת גריסין וחלוקת נפש היינו שיהי' בו חלוק מהנפש היינו רוק שבפיו אבל מליצה רחוקה היא מ"מ מבואר מדבריו ז"ל דמהאי לישנא מצריך שיהי' מעורב רוק עם גריסין וא"צ רוק תפל ואין לזה שייכות עם הא דר"ל וכיון שכן ע"כ ז' סממנים לאו דווקא אלא חוץ ממי רגלים קאמר שאין מכניסין מי רגלים למקדש:

שם משנה אחד שבישל בו כו' אחד קדשים קלים ר"ש אומר כו' כבר כתבתי לעיל דממתני' דלא נשנה אלא מריקה ושטיפה ולא הוזכר שבירת כ"ח משמע קצת כשיטת הרמב"ם ז"ל דשבירת כ"ח אינה אלא בחטאת. ולפירש"י ז"ל י"ל משום דגבי שבירת כ"ח לא פליג ר"ש ואמר דקדשים קלים אינן טעונין שבירה דהא מודה דק"ק נמי טעונין הגעלה אלא שטיפה הוא דא"ב כדאמרי' לקמן וכמש"כ ז"ל בכלי חרס דליכא תקנת' אלא שבירה אין לחלק בין קדשי קדשים לקדשים קלים ולהכי לא נשנה שבירת כ"ח במתני' דלא שייכא פלוגתא דרבנן ור"ש גבי' אבל הרמב"ם ז"ל לשיטתי' ליכא למימר הכי דהוא ז"ל כתב בסוף ה' תרומות דקדירה של תרומה הגעלה ג"כ לא בעי אלא שטיפה בעלמא וכתשובתו לחכמי לוניל מהא דהרכינה ומיצה ע"ש וקדשים דומיא דתרומ' הוא לענין זה כדתנן התם בתרומות תרווייהו בהדי הדדי לענין עצמות קדשים וא"כ לר"ש דאמר קדשים קלים אינן טעונין מריקה ושטיפה היינו ג"כ דאפי' הגעלה לא בעי כמו תרומה וא"כ ה"ה דכ"ח לא בעי שבירה והוי לי' למיתני במתני' שבירת כ"ח ג"כ אלא ע"כ לא קאמר אלא בחטאת לבד. ועפ"ז יש ליישב קצת מה שדקדקתי לעיל בכלי אבנים דסגי הכא בהדחה דלא כמו בשאר איסורין דבעי הגעלה והיינו משום דהכא כיון דלא נאמר בהו מריקה ושטיפה אפי' הגעלה לא בעי כמו גבי תרומה דלא בעי הגעלה לשיטתו וסעד לזה מצאתי בתוספתא ר"ש אומר קדשים קלים אין טעונים מריקה ושטיפה אלא הדחה וכן גבי קדשי' פסולין תני התם דאין טעון מריקה ושטיפה אלא הדחה ע"ש בפי'.