קרן אורה זבחים שלד

ממש"כ הלכה ח' שם ניתז על בגד טמא אינו טעון כיבוס ואמאי כיון דאין טומאה לדם לא נפסל הדם כלל וחזי להזיה ויתבאר לקמן עוד בזה בס"ד:

שם תוס' בד"ה יכול תהא כו' וכתבו דקדשים קלים גם כן אימעיטו מזאת דאי לא מיעוטא דזאת הוי מרבינן כל הקדשים לכיבוס כמו בלוע ומריקה ושטיפה אע"ג דבחטאת נאמרו באותה פרשה אפ"ה מרבינן כל הקדשים מזאת התורה ה"נ הוי מרבינן כיבוס לכל הקדשים אי לאו מיעוטא דזאת. ויש לדקדק א"כ מנ"ל למעוטי חטאת העוף דילמא איתרבי מתורת כל החטאת ומיעוטא דזאת אתי למעוטי שאר קדשים וצ"ל דמיעוטא דזאת משמע דמיעטה התורה בחטאות גופייהו וכ"ש למאי דקאמר רב יוסף יאכלנה בנאכלות מיעט הכתוב ומש"כ וה"ה קדשים קלים הוא ל"ד דאפילו קדשי קדשים חוץ מחטאת אימעיטו והיינו טעמא דלא אשכחן הכא דפליג ר' אליעזר ואמר אף האשם כי היכי דפליג בדם הנכנס לפנים דמקיש אשם לחטאת משום דהכא בחטאת גופא אימעיט ולא בכל החטאות טעון כיבוס והקשו התוס' ז"ל אימא איפכא דמהקישא דזאת התורה נרבי כל הקדשים לכיבוס ומזאת נמעט לקדש בבלוע ותי' כיון דאשכחן מריקה ושטיפה בכל הקדשים מדאיצטריך אותה למעוטי תרומה סברא הוא לומר דמתקדש בבלוע ג"כ וצריך לדקדק דהא תינח לר"ע דאמר אותה פרט לתרומה אבל לר"ש דדריש אותה לדרשא אחריתי וק"ק אינן טעונים מריקה ושטיפה אכתי תיקשי אימא איפכא ולפי הנ"ל א"ש דע"כ ליכא לאוקמי מיעוטא דזאת לקידוש בלוע כיון דכל קדשי קדשים טעונין מריקה ושטיפה ה"ה דמקדשין בבלוע אלא דהא גופא תיקשי מנ"ל דקדש קדשים אתי לריבויא כל קדשי קדשים למריקה ושטיפה אימא דאתי לרבויי לכיבוס. והנה ארבעה דינין נאמרו בפרשת חטאת קידוש בלוע וכיבוס ומריקה ושטיפה ושבירת כלי חרס ונכנס דמה לפנים וכולהו לא שוו בהלכותיהן דם הנכנס לפנים פליגי תנאי לעיל אי דווקא בחטאת כיבוס אינו נוהג אלא בחטאת הנשחט בליע כל הקדשים מקדשין מריקה ושטיפה קדשי קדשים לכ"ע בעו מו"ש ובק"ק פליגי ר"י ור"ש ויתבאר לקמן טעמן של דברים בס"ד ובת"כ פ' צו דריש מדמה ולא מדם קדשי קדשים שיכול והלא דין הוא מה חטאת הפנימית שאין טעונין מריקה ושטיפה טעון כיבוס קדשי קדשים שטעונין מריקה ושטיפה אינו דין שיטענו כיבוס ת"ל מדמה ע"ש:

ע"ב רש"י בד"ה יאכלנה כו' ונתמעטה חטאת העוף ומה אמור בענין כיבוס מריקה ושטיפה עכ"ל משמע דממריקה ושטיפה נמי אימעיט חטאת העוף וזה לא מצינו ולקמן יבואר יותר:

שם גמרא נשפך על הריצפה ואספו מהו אצרוכי הוא דלא אצרכיה רחמנא כלי שרת ואוספו וכשר כו' יש לדקדק אמאי לא בעי ר' אבין אפילו לא נשפך על הריצפה אלא קבלו בכ"ש מתחילה אי כשר להזות דאצרוכיה כו' או פסול דפסול רחמנא כלי שרת אבל השתא איכא למיטעי ולמימר דלא מיבעי ליה לר"א אלא אם נשפך על הריצפה אי מותר לאוספו אבל אם קיבל מיד בכ"ש אפשר דלא מיבעי ליה ופשיטא דכשר ובאמת הא דנשפך על הריצפה הכא לא מעלה ולא מוריד דאין צד הפסול מפני שנשפך על הריצפה אלא משום דלא הוכשר בכ"ש ודווקא מגופו הוא מזה והא דבבהמה פוסל שפיכה על הריצפה הוא משום דבעינן דווקא קבלה בכלי אבל בחטאת העוף דכשר להזות מגופו ליכא פסול בנשפך אלא משום דכ"ש פסיל גביה ולמה נקט הבעיא בנשפך תדע דאלת"ה למה קאמר בצד הפסול משום דפסיל ביה רחמנא כ"ש ואמאי לא קאמר אפילו כשר גביה כ"ש אלא דלא אצרכיה היינו דווקא כמו בבהמה שקיבל מגופה אבל נשפך דפסול בבהמה ה"ה בעוף אלא וודאי אי כשר גביה כ"ש ג"כ אינו נפסל משום דנשפך כיון דכבר הוכשר להזות מגופה. ומלשון רש"י נראה דהך בעיא שייכא בקמייתא אי נשפך כשר משום דצואר ככלי הוא והוי כנשפך מן הכלי על הריצפה ולא ידענא למה הוצרך לזה וכן מש"כ בד"ה או דילמא כו' וכ"ש דריצפה פוסלתו לא הבנתי דמאי אהני הכא פסול ריצפה ולקמן בפשיטותא דרבא דקאמר הש"ס ואי ס"ד מפסיל פסול ביה כ"ש תיפוק לי' דאיפסיל באויר כלי פירש"י ז"ל ג"כ דאויר כלי ככלי דמי והיינו ג"כ דרוצה לפרש דהוי כנשפך וגם זה לא הבנתי דאפי' אי אויר כלי לאו ככלי דמי מ"מ כל שנפרד הדם מצואר העוף כבר נפסל אפילו אם יקבלו אח"כ בכ"ש וצ"ע ומלשון הרמב"ם ז"ל שכתב להך בעיא דר"א גבי אידך בעיא בפרק ב' מה' פסולי המוקדשין ולא כתבה במקומה בהלכות מעה"ק גבי מעשה חטאת העוף משמע ג"כ משום דחדא באידך שייכא כמשמעות רש"י ז"ל לעיל שמכילתין דדרשינן והזה מדם החטאת מגופה של חטאת ואוחז בראש ובגוף ומזה יש להסתפק אי למצוה צריך דווקא להזות מגופה של חטאת וכי קמיבעי לר"א היינו לעכב דאינו מעכב גם אם מזה מכ"ש או דילמא אפילו לכתחילה אם רוצה לקבלו בכ"ש רשאי אלא דלא אצרכיה רחמנא להכי ויש לדקדק עוד הא דילפי' לעיל במכילתין דמליקה בעצמו של כהן ומלק בסכין פסול ואמאי לא נימא ג"כ דלא אצרכיה רחמנא סכין אבל לא מיפסיל בסכין וי"ל כיון דחידוש הוא דנבילה היא ושריא רחמנא ש"מ דעיקר מצותו בכך דאי כשר גם בסכין לא הוי שרי רחמנא בעצמו של כהן:

ולמאי דבעי ר"א הכא אי כ"ש ג"כ כשר בחטאת העוף להאי צד אם נכנס לכפר בהיכל וודאי מיפסיל כמו בכל חטאות ואם כן היכי בעי למימר לעיל בפ"ק חטאת העוף יוכיח דלא מיפסיל בפנים הא בכלי מיפסיל וי"ל דהיינו דקאמר התם בעיא דר' אבין היא ועל הני תרי בעיא קאמר אי בעיא קמייתא דאפילו הכניסה בצוארה נפסל או אידך בעיא דבכלי ג"כ כשר ובין כך ובין כך אין לומר חטאת העוף תוכיח ודו"ק:

שם גמרא ניתז מבגד לבגד מהו ופשיט ליה דטעון כיבוס ממ"נ ואפילו אוספו ופסול כר"ע ס"ל כו' והרמב"ם ז"ל פסק דאינו טעון כיבוס והיינו משום דקיי"ל דלא כר"ע ס"ל ושמא אוספו ופסול ולפ"ז כל הדם הניתז בבואו על הבגד נפסל הוא וא"כ הא דבעי רמב"ח ניתז על בגד טמא מהו ומיבעי ליה אם ההתזה והפסול באין כאחד ומאי קמיבעי ליה הא כל התזה כן הוא דבשעת התזה נפסל הוא ומאי איכפת כפת לן אם נפסל ג"כ מפני הטומאה כיון דבלא"ה פסול הוא וצ"ל דרמב"ח ס"ל אוספו וכשר ולהכי מיבעי ליה בניתז על בגד טמא ומספקא לי' היכא דהפסול בא בבת אחת עם ההתזה ולפ"ז יקשה על הרמב"ם ז"ל דנראה דס"ל דאוספו ופסול ולהכי מבגד לבגד אינו טעון כיבוס וא"כ על בגד טמא אמאי אין טעון כיבוס הא בכל התזות נפסל הדם בבת אחת וע"כ צ"ל דמספקא ליה אי אוספו ופסול או כשר ומבגד לבגד אינו טעון כיבוס דשמא אוספו ופסול ובבגד טמא אינו טעון כיבוס שמא אוספו וכשר אבל נפסל אפילו בבת אחת אינו טעון כיבוס וקצת צ"ע אמאי לא ביאר הרמב"ם ז"ל להאי דינא אי מותר לאוספו מן הבגד בהדיא ולבאר הדבר אם ניתז על הבגד הראוי לכיבוס אסור לאוספו ועל בגד שאינו ראוי לכיבוס מותר לאוספו או בשאר קרבנות שאינן טעונין כיבוס:

ועיין בכ"מ ז"ל שהקשה עוד אמאי כתב בבגד טמא אינו טעון כיבוס הא קיי"ל כרבנן דר"א דאין דנין טומאה קדומה מטומאה שבאותה שעה וה"נ אין דנין טומאה שבאותה שעה מטומאה קדומה ויותר קשה הא רבא מסיק דכ"ע אין דנין ועוד דלפי מש"כ הוא ז"ל בפי' המשנה בפרה דר"ע ורבנן בקלוטה כמי שהונחה פליגי א"כ בלא"ה לא שמעינן מר' אליעזר דדנין אלא כרבה דר"א בשיטת ר"ע רבו אמרה דכמונח דמי וע"ש בתוי"ט ובתוס' חדשים והתמיה הקיימת הוא מש"כ לעיל דהא לשיטתו ליכא טומאה בדם קדשים כלל וא"כ לא נפסל הדם כלל ואמאי אין טעון כיבוס ואם נאמר כמש"כ הר"י קורקוס ז"ל דצ"ל טעון כיבוס ג"כ אינו מספיק לזה דמילתא דפשיטא היא ולא הוי צריך לכתוב כלל להך בעיא ויש לי לדקדק עוד לפי שיטת הרמב"ם ז"ל דהא דאמר יוסי בן יועזר דכן הוא דכן ממש א"כ ר"א דאמר אין טומאה למשקין כל עיקר אין להם טומאה כלל אלא מדרבנן ומאי קמ"ל דמי חטאת שנטמאו מטהרין כיון דלית בהו טומאה מה"ת וגם היכי למד מנידה ור"א דהכא הוא ר' אלעזר בן שמוע והוא דאמר אין טומאה למשקין כל עיקר:

דף צג גמרא מאי טעמיה דר"ש אותה ומדמה תרי מיעוטי חד להיתה לו שעת הכושר וחד כו' ור"ע אותה פרט לתרומה ור"ש לטעמיה כו' ולפ"ז מבואר דמאן דאית ליה אפילו היתה לו שעת הכושר אין טעון כיבוס ע"כ ס"ל דקדשים קלים אינן טעונין מריקה ושטיפה וכבר הקשה התוי"ט והבה"ז ז"ל דדברי הרמב"ם ז"ל סתרי אהדדי דפסק כר"ש דאחד זה כו' אינו טעון כיבוס ובמריקה ושטיפה פ' דקדשים קלים ג"כ טעונים מריקה ושטיפה ע' בדבריו ז"ל וכן הרגיש בזה הלח"מ ז"ל וראיתי בתוספתא ובת"כ דהני תנאי דפליגי הכא לענין הזאה על הבגד פליגי נמי לענין מריקה ושטיפה וגרס התם ר' יעקב אומר דהיתה לה שעת הכושר טעון מריקה ושטיפה ור"ש אומר אחד זה ואחד זה אינו טעון מריקה ושטיפה והתם במאי פליגי ובת"כ משמע דמריקה ושטיפה מאותה נפקא כשירה ולא פסולה וע"כ משמע מזה דבסברא בעלמא פליגי למר אימעיט תרווייהו בין היתה לו ובין לא היתה לו כו' ולמר לא אימעיט אלא לא היתה לו שעת הכושר ובין בכיבוס ובין במריקה ושטיפה בהא פליגי