קרן אורה זבחים של

מעה"ק בדין קידש קומץ לחצאין שהאריך שם אי יכול לחזור ולקדש ואם יזכיני ה' שם במנחות שם יבואר מה שיש לי לישא וליתן בדבריו ז"ל:

שם גמרא אמר שמואל כ"ש אין מקדשין אלא שלימין מלאין ומתוכן ואמרי לה שלימין מלאין ובפנים ופי' רש"י בפנים בעזרה והתוס' ז"ל פי' בפנים למעוטי חקק מושבן מבחוץ וקאמר הש"ס מאי בינייהו איכא בינייהו בירוצי מידות פירש"י ז"ל מ"ד מתוכן ס"ל דבירוצין לא נתקדשו ומאן דלא נקט מתוכן סבירא לי' דבירוצין נתקדשו וכתב רש"י ז"ל דפלוגתא היא בפ' ב' מידות. ואין זה מובן דלא אשכחן התם פלוגתא בזה אלא כולהו תנאי ס"ל דכלי הלח בירוציהן קודש וכלי היבש בירוציהן חול ובטעמיה הוא דפליג התם ועוד היכי קאמר שמואל סתם כ"ש אין מקדשין אלא מתוכן למעוטי בירוצין הא כלי הלח בירוציהן קודש ועוד דנהי דשני הא דאמרי לה לא קאמרי מתוכן אכתי אמאי לא אמר שמואל דאין מקדשין אלא בפנים כמתניתא דתני תרווייהו ע"כ היה נראה דשמואל ואמרי לה לא פליגי כלל אלא מר דקאמר אין מקדשין אלא מתוכן מיירי במידת היבש דבירוציהן חול ומר דאמר אין מקדשין אלא בפנים ובירוצין ג"כ בכלל מיירי בכלי הלח והכי קאמר הש"ס מאי בינייהו כיון דמתוכן ובפנים חד מילתא הוא אמאי נקט לה שמואל בהאי לישנא ואמרי לה בהאי לישנא ומשני דאיכא בינייהו בירוצין ומר מיירי בכלי היבש ומר מיירי בכלי הלח ומתניתא תנא לתרווייהו כל חד כדיניה והרמב"ם ז"ל לא כ' אלא הא דאין מקדשין אלא מתוכן וסמך על מש"כ בה' כלי המקדש כלי הלח בירוציהן קדש והיבש בירוציהן חול ולפ"ז א"צ לפרש הא דאלא בפנים למעוטי חקק בית מושבו כמש"כ התוס' ז"ל ולא תיקשי קושית התוס' ז"ל ביומא דף מ"ח על בעיא דמר בר רב אשי אפכיה למנא כו' ע"ש וע' בדברי הרמב"ם ז"ל פי"א מה' פהמ"ק שנראה שפי' להך בעיא דלא כפי' התוס' ז"ל ורש"י במנחות דף י"א ואין כאן מקומו בזה:

שם תוס' בד"ה מן המדומע ופירש"י ז"ל מדומע דתרומה ולא ניחא להו כיון דשרי לכהנים מיקרי ממשקה ישראל ובתוספתא מעילה איתא בהדיא גם מן התרומה אלא דיש לומר דלאו משום משקה ישראל הוא דלא יביא אלא בישראל מיירי דישראל לא יביא מנחתו ונסכו מן התרומה כיון דלא חזי ליה וחשיב התם בתוספתא כל האיסורין טבל ותרומה מעשר ראשון שלא ניטלה תרומתו ומעשר שני שלא נפדה וחדש ושביעית וכולהו משום דלא חזי ליה ובכורים לא תני התם ובאמת קשה היכי שייך למיתני דבכורים לא יביא מתרומה מילתא דפשיטא היא וטבל וחדש ג"כ לא שייך בביכורים ודברי הר"ח ז"ל שפי' מן המדומע דכלאים אבל ערלה וכלאים לא איצטריך אין זה מובן דהא מסיים בברייתא ואצ"ל ערלה וכלאי הכרם ואולי לא הוי גרסי לה והרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' איסורי מזבח כ' כלשון התוספתא לא מן הטבל ומן החדש ולא מן המדומע ותרומה השמיט וכ' הטעם דהוי מצוה הבאה בעבירה והקב"ה שונאה וע"כ הא דמן המדומע היינו לישראל דלכהן לאו מצוה הבאה בעבירה היא ובתוספתא מנחות משמע דכל הני בכלל כ"ד שבחובה אינה באה אלא מן החולין ע"ש ובהא דתני בתוספתא אין מביאין מנחות ונסכים מן החדש קשה קצת דהא בנסכים ליכא איסור חדש וע"כ טעמא אחרינא איכא דקודם לעומר אפילו נסכים פסולין ובמנחות פ' ר"י באמת איתא לדברי ר"י בן נחמיה נסכים קודם לעומר אם הביא כשר וע' בתוי"ט שם שכ' דהרמב"ם ז"ל לא ס"ל הא דריב"נ ע"ש אבל לא משמע הכי מטעמא שכ' דהוי מצוה הבאה בעבירה. ונראין יותר דברי הבה"ז ז"ל דנסכים לא קאי אחדש ואדרבא מד' התוספתא הנ"ל מבואר כרי"נ דאיסור מנחה מן החדש הוא משום דאיסורא דרביע עליה מוכח מהא דאמר ר"ל בריש מנחות ל"ש הא דאם הביא פסול אלא בי"ב ובי"ג אבל בי"ד אם הביא כשר דהאיר המזרח מתיר אלמא דכל שהותר האיסור כשר אפילו קודם לעומר וא"כ כש"כ נסכים שהביאן קודם לעומר דכשר וכדברי ריב"נ וע' מש"כ בזה בחידושי נדרים במשנה דמקריב עליו קיני זבים וחטאות ואשמות עיין שם:

שם גמרא כלי קדש שניקבו אין מתיכין אותן ע' במשנל"מ ז"ל בפ"א מה' כלי המקדש מש"כ בזה וע' בדברי המשנל"מ ז"ל בפ"ה מה' מעילה מש"כ שם בדין מעילה בבגדי כהונה שבלו ובכלי שרת שנשברו ובחי' מעילה כתבתי ג"כ בזה:

ע"ב גמרא כמחלקותן כאן כו' ר' דוסא בן הרכינס אמר לה משמע דהיינו ר' דוסא דאמר לעיל ל"ו היו ע"כ נראה דצ"ל ר"י אומר משום ר' דוסא דר' דוסא בן הרכינס קדים טובא לר"י:

הדרן עלך המזבח מקדש פרק תשיעי כל התדיר פרק עשירי ע"ב תוס' בד"ה דם חטאת קודם הא דלא קאמר משום שדמה ניתן כו' דכיון כו' לא סגי ליה כו' ויש לדקדק הא בחטאת ועולה גלי רחמנא דבעבודה אחת חטאת קודם ובאחת עולה קודמת וא"כ אמאי לא סגי בהאי טעמא שניתן על ד' קרנות לחוד דלהכי מוקמינן קרא דאקדמיה לחטאת בדם אבל באימורי חטאת ואיברי עולה ליכא טעמא למימר דחטאת קודם דאי משום דאימורי חטאת אתי מכח מכפר א"כ כש"כ דדם המכפר יקדם לדם עולה אלא ע"כ מוקמינן קרא דחטאת קדים בדם ודעולה קדים באיברים ואכתי למה ליה טעמא דמפני שהוא מרצה. וי"ל דלהכי קאמר מפני שהוא מרצה לאורויי דאפילו חטאת העוף קודם לעולת בהמה אע"ג דלית ביה ארבע מתנות ולא אשכחן כה"ג דבחד עבודה זה קדים ובאידך השני אלא חטאת ועולה וכ"ז כששניהם ראויין לעבודה כגון שנשחטו שניהם צריך לזרוק דם החטאת תחילה ואח"כ העולה ומקטיר איברי עולה ואח"כ אימורי חטאת אבל אם לא נשחטו עדיין ושתיהן עומדים החטאת קודם לשחוט ויכול לגמור כל עבודתו הזריקה וגם הקטרה ואינו מחוייב להפסיק בין זריקת החטאת להקטרתו בשחיטת העולה כדי להקדים הקטרת איברי העולה ובהכי מיירי הא דאמרינן לקמן סתם חטאת קודם לעולה וע' בכ"מ ז"ל פ"ט מה' תו"מ שכ' כן בשם הר"י קורקוס:

והנה במתניתין תנן תרתי מילי כל התדיר קודם וכל המקודש קודם ואין דינן שוה לגמרי דבתדיר דמתניתין מחוייב להקדים התדיר בכל גוונא כגון אם הובא לעזרה קרבן מוסף ולא הובא עדיין קרבן התמיד לא יקריב המוסף תחילה אלא חייב להקריב כסדר דמתניתין ואלו בכל המקודש מחבירו אין קדימה זע"ז אלא כשבאו שתיהם כאחת אבל לא כשבאו זאח"ז וכדאיתא בתוספתא פסקה הרמב"ם ז"ל בה' הנ"ל וכ"ז בשתי קרבנות שאין חיובן לבא כאחת אבל חטאת ועולה הבאה עמו בזה מחויב להביא החטאת תחילה ולהקריבה ואפילו הביא העולה תחילה לא יקריב אותה עד אחר החטאת והיינו משום דמחוייב בשתיהן כאחת על דבר אחד מחוייב הוא להקדים המקודש כמש"א תורה והיינו טעמא בהני דתדירי כיון דיום הוא שנתחייב בתמיד ומוסף ר"ח ור"ה החיוב הוא להקריב התדיר תחילה ועפ"ז יש ליישב קצת הא דאיצטריך קרא דהעולה ראשונה כמו שהקשו התוס' ז"ל דת"ל מקרא דמתניתין ולפי הנ"ל ניחא דמקרא דהכא לא שמעינן אלא בכל הני דחובת היום הם צריך להקדים התדיר אבל לא שמעינן מינה בקרבן שלא בא לחובת היום שלא יקריבנו אם הובא לעזרה קודם התמיד אע"ג דתדיר קודם מ"מ אם התדיר עדיין לא הובא אינו מחוייב להעביר מצוה הבאה ראשונה אליו להכי איצטריך קרא דהעולה ראשונה דלא יקרב שום קרבן קודם התמיד והתוס' ז"ל כ' לעיל דאיצטריך לנדרים ונדבות דג"כ תדירי יש לדקדק דזה לא מיקרי תדיר אלא מצוי וכדאיתא לקמן שם גמרא איבעיא להו דם חטאת ואיברי עולה כו' ותו מיבעיא ליה אימורי חטאת ודם עולה הי קדים לכאור' לפי מש"כ לעיל דמתני' מיירי בסדר חטאת ועולה שנשחטו שתיהם כאחד וקאמר סדר עבודתן תחילה דם חטאת ואח"כ דם עולה ואח"כ איברי עולה ואח"כ אימורי חטאת א"כ מוכח מינה דדם עולה קודם לאימורי חטאת דאל"ה הי' לו לעשות כל מעשה חטאת קודם לדם עולה וע"כ צ"ל דמתני' מלי קאמר היכא דאיכא דם חטאת ועולה דם חטאת קדים ואם באו לפניו איברי עולה ואימורי חטאת איברי עולה קדמו ואינך לא שמעינן והי' נרא' דהנך תרתי בעיא חדא באידך שייכי ואי נימא דדם חטאת קדים אפי' לאיברי עולה משום דמכפר עדיף ה"ה דאיכא למימר דאימורים דאתי מכח מכפר ג"כ קדים לדם עולה דאתי מכח כליל ואי נימא דאיברי עולה קדים לדם חטאת דכליל עדיף ממכפר ה"ה דדם עול' דאתי מכח כליל קדים לאימורי חטאת דאתי מכח מכפר ונפ"מ לדברי הרמב"ם ז"ל שכ' בהני בעיא דלא איפשיטא איזה שירצה יקדים אם הכהן עשה מעשה והקדים דם חטאת לאיברי עולה ואזיל בתר מכפר ואח"כ באו לפניו אימורי חטאת ודם עולה יקדים ג"כ אימורי חטאת דאי אקדים דם עולה הוי תרתי דסתרי אבל הילכתא זו למשיחא היא ויבא המורה צדק ויפשוט כל האיבעיות והרמב"ם ז"ל לדרכו מהלך בכל דיני עבודה להורות הדרך אשר ילך בה ואיכא לאשכוחי לדון קדימת אלו גם בזה"ז וכדאיתא לקמן בפירקין לענין תפלה וע' בצאן קדשים ז"ל:

שם גמר' דם עולה ודם אשם איזה מהן קודם וכתבו התו' ז"ל דם אשם ואיברי עולה דם אשם קודם כו' ואין זה מובן דהא אפי' בדם חטאת ואיברי עולה הוי בעיא דלא איפשטא