קרן אורה זבחים שכט

משום דבשלחן נמי ס"ל דמיפסיל בלינה וכדמוקי לה התם במנחות דווקא בקדם וסלקו ע"ש אלא דרבה נמי קאמר התם מאן דקמותיב כו' וע"כ צריך לחלק בין נסדר בזמנו ובין לא נסדר בזמנו דבזמנו לכ"ע לא מיפסיל בלינה וכבר תמהו התוס' ז"ל בזה וע' בדברי הרמב"ם בפ"ה מה' תו"מ ובלח"מ ז"ל שם:

שם גמרא כ"ש מהו שיקדשו פסולין א"ל לכתחילה ליקרב קמיבעי ליה כו' ע' רש"י ז"ל שפי' דמיבעי ליה אי אחר קבלת וזריקת כשרים אי מעלין פסולין האברים לכתחילה וכבר הקשו התוס' ז"ל ע"ד וכן האריכו בפי' ר"ת ז"ל ומה שכ' דמיירי בעודן בכלי חול הוא דחוק מאוד ובסוף דבריהם הקשו אהא דמנחות דאמר אבל מקדשין ליפסל ומאי ס"ד וכי לא היה יודע דמתניתין הוא כך הכלים מקדשין ע"ש והיה נראה דפשטא דמתניתין לא מוכח דבפסולין קמיירי אלא בכשירים וקמ"ל דהכלי מקדשו ואין לשנותו עוד והכי משמע מסיפא דמתניתין דמפרש לרישא כלי הלח מקדשין את הלח וע"כ בכשירים מיירי כלי הלח מקדשין את הלח ליקרב דאי בפסולין מאי אריא כלי הלח הא כלי יבש ג"כ מקדשין ליפסל כדאמרינן לקמן בגמרא אלא ע"כ בכשרים וליקרב קמ"ל אבל קידוש פסולין לא שמענו והיינו די"ל דקידוש פסולין לא איתרבו אלא במזבח מריבויא דזאת תורת העולה דאם עלה לא ירד אבל כ"ש אפשר דלא מקדשי כלל פסולין ולהכי מיבעי ליה לר"ל מהו שיקדשו פסולין אי שייך קידוש פסולין כלל בכ"ש ופשיט ליה ר"י ממתניתין כשם שהמזבח מקדש כו' משמע דכ"ש דומיא דמזבח לגמרי דמקדש אפילו פסולין א"ל לכתחילה ליקרב קמיבעי ליה דלא שמעינן מהא דכך כ"ש מקדשין אלא דהם מקדשין פסולין קדושת הגוף ליפסל אבל שיקדשו הפסולין להעלותן למזבח או לזרוק הדם לא שמענו וקמיבעי ליה שמא קידשו הכ"ש כמו הכבש דמותר להעלות מכבש למזבח ה"נ מכ"ש ולא מיבעי ליה להכשיר הזריקה לגמרי כדי להעלות הבשר אח"כ לכתחילה דזה וודאי לא אמרינן דהזריקה פסולה היא והקרבן ג"כ פסול כמו כל אלו שעלו לא ירדו ואפ"ה בפסולן קיימי אלא הדם או הקומץ לחוד מיבעי ליה אי מעליהו מכ"ש למזבח ופשיט ליה מקיבלו פסולין וזרקו את דמו מאי לאו שקיבלו וזרקו פסול וקמ"ל דכשירים אסורין לזרקו דאין מקדש ליקרב דאל"ה למאי קאמר קיבלו וזרקו ודחי ליה ר"ל א"נ זרקו פסולין והא גופא קמ"ל דבין קיבלו פסולין ובין זרקו אם עלה לא ירד אבל קיבלו פסולים הדם יעלה לכתחילה ולפ"ז לא תיקשי ממתניתין דהלן והיוצא כו' וכמו שהקשו התוס' ז"ל וכן מהא דהמנחות והנסכים שנטמאו משקידשו בכלי דמשמע מיקרב לא קרבי ג"כ לא תיקשי כ"כ דע"כ לא אמרינן דכ"ש מקדשין ליקרב אלא דם או קומץ דאינו מחוסר אלא העלאה למזבח אבל מנחות שנטמאו קודם קמיצה נהי דקדשי קדושת הגוף ואין להם פדיון מ"מ לא קמיץ להו ולא קריב ובהכי א"ש נמי הא דהיה מקריב מנחת העומר כו' ובלא"ה ג"כ ניחא הא דצריך להביא אחרת תחתיו דזו וודאי פסולה ומהא דנתערב בדם הפסולים ישפך לאמה י"ל דנתערב כמו שפירש רש"י ז"ל לעיל ובהני אפילו עלו ירדו אבל התוס' ז"ל במנחות הקשו מהא דאמרינן לא יזרק ואם זרק הורצה ועוד אמאי אין פסול עושה שירים אי נימא דמקדשין ליקרב ולזרוק על המזבח א"כ אינך הוי שירים:

והנה בכריתות ובמנחות גבי הא דא"ת אם נתודע לו שלא חטא והדם בכוס אמר ר' יוסי התם דיזרק והבשר יאכל ובעי למימר דטעמיה משום דכל העומד ליזרק כזרוק דמי ופריך עליה הא אינו עומד ליזרק אלא אמרי במערבא ר' יוסי ס"ל כ"ש מקדשין פסולין ליקרב ע"ש. אלמא דמאן דס"ל מקדשין פסולין ליקרב הזבח כשר והבשר יאכל אלא דרש"י ז"ל כתב במנחות פ' המנחות כו' דווקא פסול כה"ג ס"ל ר"י דמקדשו ליקרב והיינו דבשאר פסולין ליכא למ"ד שיקרב ולהכשירו דא"כ לא אשכחן פסול בקרבן ועיין בתוס' בכריתות שם שכתב לחלק בין לר"י ובין לרבנן דהתם:

והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ג מה' פסה"מ כ"ש מקדשין את הראוי להם שלא יפדה אע"פ שנפסלו משמע דמפרש לקידוש כ"ש כמש"כ היינו לקדשו קדושת הגוף וכ' לדינא דמתניתין אין כלי הלח מקדשין משמע דכלי הלח אין מקדשין את היבש כלל אפילו ליפסל וכמו שיתבאר לקמן בדבריו וכ' עוד וכלי שרת מקדשין דם הפסול ליקרב וכ' הכ"מ ז"ל דפסק כר' יוסי דכריתות דכ"ש מקדש הפסול ליקרב וכבר תמהו ע"ז הלח"מ והבה"ז ז"ל הא פסק התם דלא כר' יוסי והבה"ז ז"ל כתב ליישב דברי הכ"מ דהא דפסק דלא כר"י הוא משום דכל העומד ליזרק לאו כזרוק דמי ולא הבנתי דבריו ז"ל דהא מסקינן שם בכריתות ובמנחות דאפילו לאו כזרוק דמי כ"ש מקדשין וכיון דהוא ז"ל ס"ל דכ"ש מקדשין דם הפסול ליקרב אמאי פסק דלא כר' יוסי התם הן אמת דבפי' המשנה בכריתות שם כ' דטעמיה דר"י משום דכ"ש מקדשין כו' וכל העומד ליזרק כו' משמע דמשום תרי טעמי מכשיר ר' יוסי וכ"כ הרע"ב ז"ל שם בכריתות. וגם זה לא הבנתי דתרתי למה לי ובהדיא משמע התם דבחד טעמא סגי או הא או הא עכ"פ דברי הרמב"ם ז"ל וודאי אין מקורן מדברי ר' יוסי דכריתות כיון דפסק דלא כוותיה והלח"מ והבה"ז ז"ל כתבו דמוצא דברי הרמב"ם ז"ל הוא מדברי ר' יוחנן הכא בשמעתין וכפירש"י ז"ל דר"י פשיט ליה דמקדשין פסולין ליקרב וחילקו בין דם למנחות וגם זה קשה מאוד ומאיזה טעם נחלק בין דם למנחות דבדם מקדש פסול ליקרב ובמנחות אינו מקדש אלא ליפסל ועוד קשה לי הא הרמב"ם פסק כר' יהושע דריש פירקין דהמזבח אינו מקדש אלא הראוי לאשים אבל דם אינו מקדש וא"כ היכי מקדש כ"ש דם פסול ליקרב כיון דאפילו אם עלה למזבח ירד כש"כ שלא יעלה לכתחילה והא דבעי לה ר"ל ופשיט ליה ר"י דס"ל כר"ג דדם נמי הוי בכלל הראוי למזבח ורציתי לומר בכוונתו ז"ל דה"ק דכ"ש מקדש אפילו דם הפסול להקרבה דה"א דאין כ"ש מקדשו כלל אבל לא ידעתי האי קידוש למאי אהני בשלמא במנחות איכא למימר דאהני קידוש שלא יפדה עוד וכמש"כ הוא ז"ל אבל דם בלא"ה אינו עומד לפדיון ומה אעשה אם לא זכיתי להבין דבריו ז"ל בהלכה זו ולא מצאתי בדברי נושאי כליו ישוב נכון לדבריו ז"ל ה' יאיר עיני:

דף פח גמרא אי דנקט להו בראש המזבח ה"נ כי קאמר דתלינהו בקניא ופירש"י ז"ל היכא דגברא בראש המזבח קאי לא הוי בכלל בעיא דאויר המזבח דהנחת גופו כהנחת קרבן דמי משמע דאי קאי גברא אארעא ונקיט להו בראש המזבח הוי בכלל אויר המזבח וא"כ אמאי קאמר דתלינהו בקניא לימא כי קאמר דקאי אארעא ונקיט להו במזבח ועוד דבשאר פסולין קאי אארעא וזריק להו ואפ"ה בהא לא מיבעי ליה אלא וודאי משמע דהיכא דכהן העובד נקט ליה בראש המזבח בין קאי במזבח בין קאי אארעא לא מיבעי ליה דדרך עבודה בכך כי מיבעי ליה דתלינהו בקניא וע' בדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' פסה"מ ובכ"מ ובלח"מ ז"ל שם:

שם משנה כלי הלח כו' אין כלי הלח מקדש היבש ואמר רב ואיתימא רב אסי אין מקדשין ליקרב אבל מקדשין ליפסל ביוצא כו' כמו שפי' רש"י ז"ל ויש לדקדק דבמנחות דף ח' פליגי רב ור"ח אי מנחה קדושה בלא שמן ואמר רב דקדושה שכן מצינו במנחת חוטא ור"ח אמר לא זו קדושה בלא זו ואמר התם דשמואל נמי ס"ל כרב דאמר הא דאין כלי הלח מקדשות את היבש היינו דווקא מדות אבל מזרקות מקדשין ולפי הנ"ל הא כל המדות מקדשות זא"ז לקדושת הגוף שלא יצא לחולין והא דאמר שמואל אבל מזרקות מקדשין היינו ליקרב כגון יבש דמנחת חוטא והיכי מייתי ראיה מינה דס"ל להא דרב דמנחה הטעונה שמן קדושה בלא שמן והתוס' ז"ל התם כתבו דיליף הכי מדמזרק מקדש יבש אפילו יבש ממש כמו מנחת חוטא אע"ג דאינו ראוי לה ה"ה וכש"כ דזה הכלי מקדש מה שראוי להיות לתוכו והשתא מאי אריא מזרק הא כל הכלים מקדשין שאינו ראוי להם לקדושת הגוף וע"כ הא דפליגי רב ור"ח היינו במנחה שצריכה שמן ונתנה בכ"ש בלא שמן בהא קאמר ר"ח דלא נתקדש. אבל מתניתין דהשינוי הוא בכלי לחוד שנתן יבש בכלי לח או לח בכלי יבש בכ"ג נתקדש קדושת הגוף ליפסל אבל לא ליקרב וכבר הבאתי לעיל מדברי הרמב"ם ז"ל דאין כלי הלח מקדש את היבש כלל וכן איפכא והביא האי דינא דקדוש ליפסל אבל לא ליקרב אם לא היה מלא ואפילו נתן עשרון חסר בכ"ש נתקדש ליפסל אפילו אין דעתו להוסיף ואם דעתו להוסיף קדוש ליקרב וגם בזה קשה לי דבדעתו להוסיף דאמר ר"י ראשון קדוש היינו דקדוש שלא יצא לחולין דליקרב א"א עשרון חסר משמע דאם אין דעתו להוסיף לא קדוש כלל אם לא שנאמר כשדעתו להוסיף קדוש וראוי ליקרב אם יוסיף אח"כ אבל אם לא היה מלא ולא היה בדעתו להוסיף קדוש ליפסיל ולא מהני ליה תקנה אפילו אם ימלא אח"כ. וא"כ יקשה מהא דאמר רב התם במנחות הפריש חצי עשרון ודעתו להוסיף אינו קדוש היינו דאינו קדוש ליקרב אלא לפסל ולא מהני הוספה והוא מילתא בלא טעמא דהיכן מצינו שיתן העשרון בבת אחת דווקא ולא מעט מעט. אלא וודאי משמע דרב ס"ל דאין קדוש כלל כ"ז שלא נתמלא אפילו דעתו להוסיף וכת"ק דר"י אבל אין דעתו להוסיף לכ"ע לא קדיש כלל ויוצא לחולין וכן פירש"י ז"ל שם גבי פלוגתא דחביתין אי קדוש לחצאין דלמ"ד אינו קדוש לחצאין יוצא לחולין וע' בלח"מ ז"ל וע' במשנל"מ פי"ג מה'