קרן אורה זבחים שכח

לחלוץ גם עצמות וגידין משא"כ גופה של עולה ועוד דאי אפשר לחלוץ מן הראש העצמות דכ' ונתח אותה כו' ולא נתחיה לנתחים כדאיתא בחולין דף י"א אבל שאר הגוף הא דחליצת עצמות בכלל ונתח אותה הוא כיון דצריך לחלוץ עצמות וע"כ צ"ל לסוגיא דפרק גיד הנשה דבראש נמי הי' צריך לחלוץ עצמות אי לאו בני הקטרה הם ועוד משמע התם דלאו כולהו ס"ל דהעלאת גיד הנשה תליא בפלוגתא דרבי ורבנן ורנב"י הוא דמוקי לה בפלוגתא דהני תנאי ולדידי' ק' היכי קאמר ר' יוחנן התם דאסור להעלותו והיינו כת"ק דרבי והא אמר ר"י הל' כסתם משנה וסתמא דהכא כרבי היא מכל הלין טעמי ניחא לי' להרמב"ם ז"ל דאפי' לרבי למחוברין דהתירא איצטריך אבל לא דאיסורא וכרב הונא דחולצו לתפוח ודו"ק:

שם משנה וכולן שפקעו מע"ג המזבח לא יחזיר פירש"י ז"ל דקאי אפסולין שעלו ואגידין ועצמות שהעלן מחוברים ודקדקו התוס' ז"ל הא אמרי' לעיל דאם משלה בהן האור יעלו ותי' דהכא מיירי אם נתעכלו קצת ויש לדקדק מאי קמ"ל עולא לעיל דאם משלה בהן האור יעלו הא ממתני' שמעי' לה דאי אפילו משלה בהן האור ירדו מאי קמ"ל דאם פקעו לא יחזיר פשיט' כיון דאפי' קודם עיכול אם ירדו לא יעלו פשיטא דלאחר עיכול לא יחזיר ובאמת לא ידענא מנ"ל לרש"י ז"ל דקאי אפסולין ופשטא דמתני' משמע יותר דקאי אגידין ועצמות שהעלן מחוברים אעפ"כ אם פקעו אח"כ מעל המזבח לא יחזיר והיינו כדילפינן לעיל דאי אתה מחזיר עיכולי גידין ועצמות וצריך לאשמועי' אע"ג דהעלתן הי' בהתר בחיבורן מ"מ פוקעין שלהם א"צ להחזיר וע' בחולין שם בפ' גיד הנשה אבל בפסולין מנ"ל הא דאין מחזירין פוקעין שלהם כיון דאחר שמשלה בהן האור נעשו לחמו של מזבח דינן כאיברים הכשירים דמהדרינן פוקעין ואי אשמועי' מאיזה קרא דאין מחזירין פוקעין דפסולין א"כ אפי' איסורא איכא ולמה כ' רש"י ז"ל דא"צ להחזיר והרמב"ם ז"ל בפי' המשנה פי' דקאי אפסולין אבל בחיבורו נרא' דפי' דהאי אכולן קאי אגידין ועצמות וכשהעלן מחוברים דבפ"ע כ' דאפי' עלו ירדו ואפי' משלה בהן האור מדלא הזכיר גבי גידין הא דאם משלה בהן האור וא"כ הא דאיצטריך לאשמועי' אם פקעו לא יחזיר היינו כשהעלן מחוברים ובפ"ג מה' פסה"מ גבי פסולין כתב להא דמשלה בהן האור ולא הזכיר דאין מחזיר פוקעין וכן נראה דמתני' מיירי דומיא דגחלת שפקעה דהוי התירא אלא כיון דלאו עיקר עולין הוא להכי כי פקעה מעל המזבח לא יחזיר ה"נ גידין ועצמות:

והתוספת ז"ל כתבו עוד די"ל דהא דאם משלה בהן האור יעלו היינו אם ירצה ולא משמע הכי לעיל דף מ"ג דאמר האי קומץ פיגול דפלגי' אמזבח ופלגי' אארעא ומשלה בו האור מסקינן ליה לכתחיל' משמע דחיוב להעלותו. עוד כ' חילוק אחר דהא דירדו יעלו במשלה האור היינו דוקא אם הורידן בידים אבל אם פקעו מאליהן לא יעלו וסמכו סברתם בהא דאמרי' ביומא המוריד גחלת על המזבח וכבה חייב ואמאי הא אינתיק ממצותה דלא יחזיר ותו לאו אש המזבח הוא אלא ע"כ אם הורידן מחזירן למזבח וגם לסברא זו לא מצאתי טעם לחלק בזה דהא דגחלת אין ראיה דדוקא בגחלי מחתה הוא דפטר רבא משום דאינתיק למצותה למחתה ולא הוי בכלל אש המזבח אבל גחלת שהורידה מן המערכה אע"ג דאין מחויב להחזירה מ"מ הרי הוא לקחה מעל המזבח וכבה אותה שפיר עבר אלאו דלא תכבה תדע דאי חייב להחזירה מאי ס"ד דמקשה דפריך התם מהא דהמוריד גחלת וכבה כיון דעדיין במצותה היא ומחויב להחזירה:

גם מש"כ רש"י ז"ל דאין צריך להחזירה צ"ע דבתוספתא תניא גחלת שפקעה לא נהנין ולא מועלין ואי יכול להחזירה אם ירצה אמאי אין מועלין בה דלא מיקרי נעשה מצותו וכן משמע קצת במנחות ד' כ"ו בעיכולי קטרת דאסור להחזיר ע' שם וע' מעילה דף ט':

שם משנה איברים שפקעו כו' קודם חצות יחזיר ומועלין בהן אחר חצות לא יחזיר ואין מועלין ומסקינן בגמרא אי יש בהן ממש אפי' אחר חצות יחזיר ואי לית בהו ממש אפי' קודם חצות לא יחזיר דהוי אפר ומתניתין מיירי בשרירי היינו שקשים כפחם וילפי' מקרא דחצות עושה עיכול בכה"ג והאריכו התו' ז"ל כאן וביומא בהך ילפותא ובהא דאמרי' חציו להקטרה וחציו להרמה ע"ש ומשמע ממתני' דהא דאין מועלין אחר חצות היינו דווקא אם פקעו אבל בעודן על המזבח יש בהן מעילה דלא נעשה מצותו עדיין והא דמסקינן בגמ' פירשו קודם חצות והחזירן לאחר חצות לא נהנין ולא מועלין היינו משום דלא היה מחויב להחזיר דחצות עושה עיכול אפי' אגבא דארעא והרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' מעה"ק לענין חזרה על המזבח כתב כסוגיא דשמעתין דביש בהן ממש לעולם יחזיר ובאין בהן ממש קודם חצות נמי לא יחזיר ובשרירי קודם חצות יחזיר לאחר חצות לא יחזיר ובפ"ב מה' מעילה כ' כפי הגהת הבה"ז ז"ל הברורה איברי עולה שפקעו קודם חצות מועלין בהן לאחר חצות אין מועלין בהן אע"פ שפקעו קודם חצות כיון שהגיע חצות לילה נעשו כל האיברים כמו שנתעכלו ונעשו אפר וכ' הבה"ז ז"ל שקצר כאן וסמך על דבריו במעה"ק ולדידי צ"ע לשונו ז"ל כיון שהגיע כו' נעשו כל האברים כמו שנתעכלו כו' סתימות לשונו ז"ל נראה דעל כל האיברים קאמר דהוי כנתעכלו ועוד אמאי לא כ' בה' מעה"ק לענין חזרה נמי אפי' פקעו קודם חצות ועבר עליהן חצות לא יחזיר והי' נראה מדאמרי' פירשו קודם חצות והחזירן לאחר חצות לא נהנין ולא מועלין משמע דלהחזיר מחויב כל שפירשו קודם חצות ואפ"ה אין בהן מעילה והיינו דלמעילה בכל גוונא חצות עושה עיכול אלא דקשה לומר כן דאי מחויב להחזיר אמאי אין בו מעילה הא אכתי לא נעשה מצותו ועוד דלישנא דמתניתין משמע דמעילה וחזרה הא בהא תליא וכל שמחויב להחזיר יש בו מעילה ואם אינו מחויב להחזיר אין בו מעיל' ותרוייהו מחד קרא נפקא חציו להקטרה וחציו להרמה ובפירוש המשנה במשנתינו ראיתי ג"כ דברים שאינן מובנים שכ' שם ומה שאמר קודם חצות ולא אמר כל הלילה לפי שאמר הכ' על מוקד' כו' כל הלילה עד בקר ואלו אמר כל הלילה לבד היה משמעו עד בקר ולפי שאמר אח"כ עד הבקר רמז להרחקה מן הבקר וכמש"א תן בקר לבקרו של לילה וע"כ אמרו עד חצות להרחיק אדם מן העבירה כמו שביארנו בתחילת ברכות עכ"ל. ולא זכיתי להבין דבריו ז"ל דמשמע דהא דאמרו אחר חצות לא יחזיר הוא מדרבנן להרחיק מן העבירה ואמאי לא עשו הרחקה זו אלא דווקא בשרירי ולא בכל איברים ועוד דמקרא שמעינן הרחקה מבקר וכמ"ש רז"ל תן בוקר כו' וכמה הוא שיעור הרחקה זו שאמרה תורה דהחמירו חכמים ואמרו עד חצות ועוד אי שיעורא דחצות הוא מדרבנן מאי אהני הרחקה דרבנן לענין מעילה דחצות מוציאו מידי מעילה וגם איזה שייכות יש להרחקה דריש ברכות להרחק' דהכא דהתם מה"ת עד שיעלה עמוד השחר וכדי להרחיק מן העבירה אמרו דלא יקטיר כ"א עד חצות והכא מה"ת צריך ליתן בוקר לבקרו של לילה ואולי כוונתו ז"ל במש"כ וע"כ אמרו עד חצות להרחיק האדם לא קאי אחצות דמתני' דחצות דמתני' דאורייתא הוא בשרירי אלא ה"ק כיון דמצינו רמז להרחקה מן הבקר הכא מה"ת ע"כ אמרו חכמים בכל הקטר חלבים הרחקה זו דעד חצות וגם זה דחוק ועדיין צ"ע:

דף פ"ז גמרא ר"ח אמר עמוד השחר עוכלתו מ"ט דר"ח ק"ו כו' וכ' התוס' ז"ל דרבה לטעמי' דאין לינה מועלת בראשו של מזבח ואיכא למיפרך כו' משמע דר"ח ס"ל לינה מועלת בראשו של מזבח א"כ הא דבעי מ"ט דר"ח לא לדינא דלא יחזיר קאמר דבלאו ק"ו לא יחזיר פוקעין דנפסלו בלינה ואם ירדו לא יעלו אלא לאפוקי מידי מעילה איצטריך דעמוד השחר עושה עיכול ותו אין מועלין בו אלא די"ל דע"כ לא פליגי אי לינה מועלת כו' אלא במזבח שלא על המערכה אבל על המערכה לכ"ע אין לינה מועלת ואפי' ירדו יחזיר. וע' רש"י ז"ל בד"ה אילימא כו' ומ"מ פירכת התוס' ז"ל אינו מובן דילפי' ע"ה בק"ו מחצות דחצות אינו עושה לינה אפי' על הארץ עושה עיכול בראש המזבח ע"ה שעושה לינה על הארץ אינו דין שיעשה עיכול בראש המזבח:

ובהחזירן לאחר עמוד השחר נמי פליגי וקאמר ר"ח אין בהן עיכול לעולם ופירש"י ז"ל וכל שפקעו יחזיר ובהא וודאי קשיא היכי יחזיר הפוקעין הא נפסלו בלינה כשהיו למטה בארץ בעמוד השחר ופוקעין פסולין בכ"ג לא יחזיר כדתנן לעיל ואולי אלו שהיו על המערכה ושלטה בהן האש אין נפסלין עוד בלינה אפי' אם היו ע"ג קרקע אבל לא מצאתי דבר זה מבואר באיזה מקום אבל לענין מעילה א"ש דאע"ג דנפסלו מ"מ מועלין בהן קודם שנעשו דשן:

ומסקינן להלכה דחצות עושה עיכול אפי' אגבא דארעא ובכל גוונא אין בהן מעילה ורבה ור"ח פליגי בשמנים ופירש"י ז"ל דאפי' הוקשו לא נעשו עיכול וגם בזה יש לדקדק דאם מחמת שומנן אין חצות מעכלתן א"כ חצות שני אמאי עוכלתן כיון דלאו שרירי הם כמו באיברים שיש בהן ממש דלא שייך פלוגתא דרבה ור"ח והרמב"ם ז"ל לא כתב כלל האי חידושא דשמינים אי כרבה אי כרב חסדא ולא כ' אלא ברייתא דבר קפרא ואין הדברים ברורים אצלי עד יבא הכהן מורה ואזכה לבקש מפיו תורה:

שם גמרא קיבלה מיניה או לא קיבלה כו' ומסיק דלא קיבלה והיה נראה דרבא לא קיבלה