קרן אורה זבחים שכז

קדושת הגוף כדאיתא בתמורה מ"מ כיון דמתחילתה לא חזיא למזבח לאו קדשי מזבח הוא וא"כ בכל גוונא הא דאיצטריך קרא למעוטי הני פסולי דווקא שנפסלו אחר הקדשם ולא מטעמא דאי נפסלו קודם הקדשם חולין הם כלשון רש"י ז"ל בנדה אלא אע"ג דקדוש קדושת הגוף לאו קדשי מזבח הוא וע' מש"כ לעיל בתוס' בד"ה ומוציא אני כו':

שם גמרא אמר עולא ל"ש דאם ירדו לא יעלו אלא שלא משלה כו' אבל משלה בהן האור יעלו כו'. ר"ח מתני אסיפא העצמות כו' פירשי לא יעלו פירש"י ז"ל דה"ה אם עלו ירדו כרבי לקמן והוכרח לזה דאל"ה על מה קאמר עולא ל"ש כיון דבמתני' לא תנן אלא פירשו לא יעלו ואחר עלי' מה דינן לא תנן כלל אלא ע"כ בכלל זה דאפי' אם עלו ירדו עלה אמר עולא ל"ש אלא שלא משלה כו' אבל משלה בהן האור לא ירדו. והנה מאן דמתני לה אסיפא ואשמועי' עולא דאם משלה בהן האור לא ירדו לא שמעינן אם ירדו אחר שמשלה בהן האור אם יעלו דאפשר דלא מהני בהני משלה האור אלא שלא ירדו אבל לא להעלותן אחר שירדו אבל מהא דאמרי' מאן דמתני אסיפא כ"ש ארישא משמע דבסיפא נמי אפי' ירדו יעלו דאי דווקא שלא ירדו אחר שעלו אבל אם ירדו לא יעלו היכי קאמר כ"ש ארישא דאם ירדו יעלו מנ"ל הא כיון דבסיפא ג"כ אם ירדו לא יעלו אלא ודאי גם בסיפא אפי' ירדו יעלו דכל שמשלה בהן האור נעשו לחמו של מזבח בין שלא ירדו ובין שיעלו אפי' אם ירדו ולקמן בסוף מכילתין גבי שחיטת דרום פליגי רבה ורב יוסף ירדו מהו שיעלו ופי' התו' התם דבמשלה בהן האור פליגי וביאר המשנל"מ בפ"ג מה' א"מ דפלוגתייהו בזה שייכא באידך פלוגתא דפליגי בריש מעילה בשחיטת דרום עלו מהו שירדו ולמ"ד לא ירדו אם משלה בהן האור אפי' ירדו יעלו ולמ"ד אם עלו ירדו אפי' משלה בהן האור ירדו לא יעלו אלא דאם עלו לא ירדו ע"ש דמסיק דלכ"ע ירדו לא יעלו אפי' משלה בהן האור ולהך לישנא דמתני להא דעולא אסיפא מבואר דאפי' ירדו יעלו אפי' בעצמות וגידים אם משלה בהן האור ונ"ל אף ע"ג דלאו בני הקטרה וכ"ש שאר פסולי שדינן אם עלו ירדו ואם משלה בהן האור אפי' ירדו יעלו אבל התוס' ז"ל לקמן בד"ה מאן שמעת כו' כ' דמתני' אתיא כרבנן ופירשו לא יעלו אבל אם עלו לא ירדו וא"כ גידין ועצמות ושאר פסולי דמתני' חד דינא להו ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה דס"ל כרש"י ז"ל דפ"ו מה' מעה"ק כתב לישנא דמתני' פירשו לא יעלו שנאמר ועשית עולותיך כו' ובפ"ג מה' פהמ"ק כ' דאם עלו ירדו ולכאורה מוכח מהא דאיצטריך למעוטי דאין אתה מחזיר עיכולי גידין ועצמות דלכתחילה צריך להעלותן דאי כדברי התוס' דלת"ק נמי אם עלו קאמר דלא ירדו פשיטא דאין אתה צריך להחזיר עיכולן דאם ירדו לא יעלו דאין זה מוכרח וכמו שיתבאר לקמן במתני' דכולן שפקעו כו':

דף פו גמ' פירשו אפי' הן בראש המזבח ירדו משמע אפילו העלן מחוברין אלא שפי' בראש המזבח ירדו ועלה קאמר ר' זירא ל"ש אלא שפי' כלפי מטה אבל כלפי מעלה קרובי כו' והיינו דווקא כשפי' בראש המזבח ולפ"ז אפי' לשיטת ר"י ז"ל דת"ק ס"ל אפי' פירשו ועודם על המזבח יעלו אבל אם פירשו בעודם ע"ג קרקע מודה ת"ק דאפי' עלו ירדו כיון דלאו בני הקטרה הם בפ"ע ולא משמע כן מלשון התוס' ז"ל בד"ה מאן שמעת כו' ובדברי הרמב"ם ז"ל לא נתבאר כלל האי דינא דפי' על גבי המזבח ולא חילוקא דר"ז בפי' כלפי מטה או כלפי מעלה ולפי הנ"ל יש לומר דפסק כת"ק דפליג ארבי בפירשו ועודן על המזבח אלא דווקא אם פירשו קודם העלאה וגם לת"ק אפי' עלו ירדו וכנ"ל ולהכי לא כתב להא דר"ז ודו"ק:

שם גמרא ואפילו פירשו אמר רבה לא שנו אלא פירשו לאחר זריקה אבל קודם זריקה אתאי זריקה כו' ע' רש"י ז"ל שכתבו שחסר מן הגירסא ופי' בדוחק. ול"נ דקאי אברייתא ואדברי ת"ק דאמר לרבות העצמות ואפי' פירשו ועלה קאמר רבה ל"ש אלא פירשו לאחר זריקה דבשעת זריקה הי' ראוי להקרבה דמחוברים היו אפי' פירש אח"כ צריך להעלותן אבל פירשו לפני זריקה שריתינהו זריקה למיעבד קתא דסכיני ולאו בני הקטרה הם וסבר לה כי הא כו' וילפי' עולה מאשם דעצמותיו מותרות אפי' כשהיו בפ"ע בשעת זריקה וה"נ עצמות עולה כשהן בפ"ע מתרת אותן הזריקה אפי' לקתא דסכיני אבל אם פירשו לאחר זריקה לא שייך למימר דזריקה מתרת כיון שהיו עומדים להקטרה בחיבורן ולת"ק דאמר יעלו מועלין בהן ולרבי דאמר ירדו י"ל דמעילה אין בהם דלאו קדשי ה' הם אבל איסורא איכא ומותיב ראב"א לרבה מברייתא עצמות קדשים לפני זריקה מועלין בהן לאחר זריקה אין מועלין בהם ונרא' דלא איבעי כשהן מחוברים ודאי דזריקה מתרתן בכלל הבשר אלא אפי' פירשו לפני זריקה דלא חזו לאכילה אפ"ה זריקה מתרתן ונפק"ל מקרא דלו יהי' דבעצמות נמי איכא היתר זריקה ושל עולה מועלין בהם לעולם משמע אפי' פירשו לפני זריק' כמו עצמות קדשים דעיקר רבותא הוא בפי' לפני זריקה ובהא קאמר דבעולה מועלין בהם לעולם ולא מהני לה זריקה וקשיא לרבה ומשני רבה אימא ושל עולה פירשו לפני זריקה אין מועלין בהן לאחר זריקה מועלין בהם לעולם דרישא דעצמות קדשים מיירי בכל גוונא בין פירשו לפני זריק' בין לא פירשו חד דינא להו דלפני זריקה מועלין בהן ולאחר זריקה אין מועלין אבל עולה יש חילוק דאם פירשו לפני זריקה שוה דינן לעצמות קדשים וזריקה שריא להו אבל אם היו מחובר בשעת זריקה לא שריא להן זריק' ומועלין בהן לעולם וקאמר הש"ס ופליגא אדר"א דאמר ר"א פירשו לפני זריק' מועלין בהם ופירש"י ז"ל דמועלין בהן לעולם ולא שריא להו זריק' פירשו לאחר זריקה מפקא להו זריקה מידי מעילה אבל לא נהנין ופירש"י ז"ל דבהא ילפינן מאשה וקשה קצת דילפותא דאשם מסתבר יותר היכא דפירש לפני זריקה אבל מחובר בשעת זריקה היכי חל עלייהו היתר זריקה כיון דהיו עומדים להקטרה אלא הי' נראה דלא שייך בהו מעילה משום דלאחר שפירש לא חזו להקטרה לאו קדשי ה' הם אבל אי אפשר לומר כן לשיטת רש"י ז"ל דא"כ בפירשו לפני זריקה אמאי מועלין בהם לעולם אטו משום שהיו מחוברים בשטת זריקה קילי ולשיטתו א"ש דר"א פליג אחידושי' דרבה דזריק' מועלת בפירשו לפני זריקה ור"א ס"ל דלא מהני זריקה וממילא לא שמעי' דלאחר זריקה אם פירשו נמי פליגי דרבה ע"כ ס"ל דיש בהן מעילה לעולם דבהכי מוקי לברייתא דתני מועלין בהן לעולם ור"א מוקי לברייתא בפירשו לפני זריקה דווקא אבל לאחר זריקה לא נהנין ולא מועלין:

והתוספת ז"ל כתבו גירסא אחרת בדברי ר"א בפירשו לפני זריקה מועלין בהן עד שעת זריקה כרבה ובפי' לאחר זריקה הוא דפליג וצ"ל דקאי אברייתא דברייתא פליגא אר"א דע"כ אליביה נמי הא דתני בברייתא ושל עולה מועלין בהם לעולם היינו בפירשו לאחר זריקה אבל מרבה לא שמעינן דמעילה אית בהו והא דמוכח ממתני' דבכלל קדשים הם היינו לאיסורא בעלמא אבל לא לענין מעילה וכש"כ לפי מה שפי' דרבה את"ק קאי דאמר פירשו יעלו פשיטא דלא פליגי דלת"ק וודאי יש בהן מעילה ור"א ע"כ לרבי קאמר דאין מועלין בהם ולפ"ז י"ל דברייתא ג"כ לא פליג אר"א דברייתא אתיא כת"ק דאמר יעלו ור"א כרבי דאמר ירדו. והתוס' ז"ל כ' דר"א אתי נמי כת"ק והא דאמר יעלו היינו בפירשו לפני זריקה ואין זה מובן לפי גירסת התוס' ז"ל דזריקה מתרת היכי קאמר ת"ק דיעלו ואפי' לגירסת רש"י ז"ל ג"כ לא מסתבר דפירשו לפני זריקה יהי' עדיף מפירשו לאחר זריקה ולי הי' נראה לפרש הא דאמר ופליגא דר"א ארבה קאי דאמר דזריקה מתרת אפי' לקתא דסכיני ולית ביה איסורא כלל ור"א אמר פירשו לפני זריקה מועלין בהם עד זריקה לאחר זריקה לא נהנין ולא מועלין ודלא כרבה דאמר דאפי' איסורא ליכא:

והרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' מעילה פסק כרבה דעצמות עולה שפי' לפני זריקה אין מועלין בהם לאחר זריקה שהזריקה מתרת אותן ואם פירשו אחר זריקה מועלין לעולם אבל בעצמות קדשים כ' שם פירשו לפני זריקה מועלין בהם פירשו לאחר זריקת דמים אין מועלין בהם משמע קצת דאם פירשו לפני זריק' מועלין בהם לעולם וכבר תמה ע"ז הכ"מ ז"ל מ"ש מעולה דזריקה מתרת אותן ע"ש שכ' באמת דפירשו לפני זריקה ג"כ אין מועלין אלא עד שעת זריק' וצ"ל דפירשו לאחר זריקה דקאמר הוא ל"ד אלא קמ"ל החילוק שבין קדשים לעולה דבעולה פירשו לאחר זריקה מועלין לעולם ובקדשים אין מועלין בהם אפי' פירשו לאחר זריקה ולא נתבאר בדברי הרמב"ם ז"ל אם לאחר זריקה מותרין העצמות לגמרי אפי' לקתא דסכיני או דמעילה אין בהן אבל איסורא איכא ומה שהקשו התוס' ז"ל בד"ה אתיא זריקה כו' מהא דר"ה שופר של עולה כבר כתבתי בזה בחי' בכורות:

וראיתי בהלכה זו דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' מעה"ק שכ' דגיד הנשה של עול' חולצו לתפוח וכרב הונא בריש פרק גיד הנשה והקש' הלח"מ ז"ל ז"ל כיון דפסק כרבי דגידים ועצמות אם עלו ירדו וקרא דוהקטיר כו' אתיא למחוברים וע"כ אתי למחוברים דאיסורא דלהתירא לא איצטריך מידי דהוי אראשה של עולה כדאמרי' התם בפ' הנ"ל ולפמש"כ לעיל דהרמב"ם ז"ל פסק כת"ק דרבי א"ש דאיצטריך קרא דוהקטיר לפירשו ועודן על המזבח ובלא"ה פשטיה דת"ק משמע דלגופיה איצטריך דאמר יכול יחלוץ גידין ועצמות כו' והא דאמרי' בחולין דלא איצטריך קרא למחוברים מידי דהוי אראשה של עולה איכא למיפרך מה לראשה של עולה דקריבה גם עם עורה דאין צריכה הפשט להכי א"צ