קרן אורה זבחים שכה

וע' תוס' ז"ל לעיל שם. ובעיקר דעת ר"י דמחלק בין שוגג למזיד לא מצאתי טעמו של דבר ואם יש לו מקרא לזה ואמאי לא נילף בק"ו דיציאת חול ג"כ לא יפסל אלא במזיד בק"ו דלעיל וע' בלח"מ ז"ל שהקשה שם מנ"ל האי חילוקא דבכניסה לחוד מיפסיל במזיד ובכיפר פסול אפילו בשוגג ויש לומר דסברא הוא דכל שהכניס בשוגג הוי כמו שהכניס ע"מ שלא לכפר דכשר לכ"ע אבל אם כבר כיפר אפילו שוגג פסול כיון דכבר עשה מעשה ובת"כ תני לה להא דאם הכניס בשוגג כשר סתמא ולא בשמו של ר"י וסתם סיפרא ר"י היא:

הדרן עלך פרק כל הזבחים שנתערבו המזבח מקדש פרק תשיעי שם משנה רבי שמעון אומר הזבח כשר כו' וס"ל לר"ש דנסכים הבאים עם הזבח ירדו ונסכים הבאים בפ"ע לא ירדו וא"כ ה"ה דם דלא ירד וכר"ג דלא בעי לאשים דווקא וע' בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל שכ' דר"ש הולך לדעת ר' יהושע ואין זה מובן דאדרבא מסכים יותר לדעת ר"ג דכל העולה למזבח והיה נראה דלר"ש נסכים הבאים בפ"ע היינו אם התנדב יין ג"כ עולה לאשים וכדאמר שמואל לקמן דף צ"א המתנדב יין מזלפו ע"ג האשים ומוקים לה כר"ש דדבר שאין מתכוין מותר וא"כ ס"ל כר' יהושע דבעי לאשים והיינו טעמא דנסכים הבאין בפ"ע דלא ירדו אבל בדם כר' יהושע ס"ל ואע"ג דבחיבורו פ"י מה' מעה"ק פסק דלא כשמואל ע"ש בכ"מ אבל בפי' המשנה לקמן סוף פירקין פסק כשמואל ע"ש באורך דכ' דלא הוי פ"ר אבל אכתי תיקשי א"כ דכר' יהושע ס"ל דבעינן לאשים א"כ למה לי קרא לנסכים הבאים עם הזבח דירדו תיפוק ליה דאינו עולה לאשים ומהא דאמרינן לקמן נסכים הבאים עם הזבח איצטריך ליה כו' סד"א כנסכים הבאים בפ"ע דמו נמי מוכח דכר"ג ס"ל ומוכח נמי בד' הרמב"ם ז"ל בחיבורו דלר"ש נמי יין נדבה לספלין דאי לאשים כשמואל היכי ס"ד דנסכים הבאים עם הזבח כנסכים הבאים בפ"ע דמו הא זו לספלין וזו לאשים ודו"ק:

ע"ב גמרא מ"ש מדעולא כו' והאריכו התוס' ז"ל אי הא דעולא דווקא לר"ש דאמר בנשפך הדם דלא ירדו או אפילו לר"י לא ירדו כיון דיכול לזרוק הדם ולפ"ז א"ש הא דלא פריך מ"ש מנשפך הדם משום דאליבא דר"י קאמר ולדידי' נשפך הדם ירד להכי פריך מדעולא וקשיא לי א"כ מאי משני הנך לא מחסרי מעשה בגופייהו להכי לא ירדו הא נשפך הדם אע"ג דלא מחסרי מעשה בגופייהו אפ"ה ירדו לר"י ואמאי לא משני דעולא שאני הואיל ויכול לזרוק דזה הוא עיקר הטעם ולר"ש הוא דאיצטריך לחלק בין נשפך הדם דלא ירדו ובין קמצים כו' דהני מחסרי מעשה בגופייהו כו' ואי נימא דעולא אליבא דר"ש קאמר ג"כ יקשה מאי איריא דקאמר אימורי ק"ק שהעלן לפני זריקת דמים כו' דיכול הדם לזרוק לאשמעינן רבותא דאפילו נשפך הדם לא ירדו וע"כ צריך לחלק גם לר"ש דווקא בקדשי קדשים הוא דנשפך הדם לא ירדו אבל בקדשים קלים אם נשפך גם לר"ש ירדו וא"כ הדרא קושיא לדוכתי' מאי פריך מ"ש מדעולא הא עולא גופיה לא קאמר אלא הואיל ויכול לזרוק הדם אבל בגוונא דקמצים שלא קידשו בכלי דאין לו תקנה באימורים ג"כ ירדו וע' תוס' מעילה דף ז' שכ' דעולא נקט רבותא קדשים קלים וה"ה קדשי קדשים ולר"ש דווקא נקט אימורי קדשים קלים דאם נשפך הדם אפילו לר"ש ירדו וקמ"ל אם העלן קודם זריקת דמים לא ירדו אבל קדשי קדשים אפילו נשפך הדם לא ירדו ועוד יתבאר בזה לקמן בס"ד:

דף פד גמרא נסכים הבאים עם הזבח איצטריך ליה כו' ק"ק אמאי לא קאמר מנחה הבאה עם הזבח איצטריך ליה דמקרב ליה למחר וניומא חרא ונראה דל"ד נסכים קאמר אלא מנחה ונסכים הבאים כו':

שם משנה דוחה היה אבא כו' וכ' בפי' המשנה דהלכה כר' חנינא וכ' התוי"ט ז"ל דבחיבורו לא הביא ד' ר"ח וכן תמה בהג"ה על הרמב"ם ז"ל שם בפ"ג מה' פסה"מ ותמיה זו לא ידעתי הא כתב הרמב"ם ז"ל שם כל פסולי מזבח אם עלו ירדו ובכלל זה גם בע"מ והיינו כת"ק דמתני' וכר"ח וק"ל שם תוס' בד"ה הלן והיוצא כו' ובברייתא נמי כו' לא חשיב כו' וטומטום ואנדרוגינוס עכ"ל ומהני תרי טומטום ואנדרוגינוס אין כאן קושיא דלא איצטריך לאשמעינן כיון דלא חל עלייהו קדושת הגוף כלל פשיטא דאם עלו ירדו ולקמן תוס' בד"ה ומוציא אני את אלו יתבאר יותר:

שם תוס' בד"ה וחוץ למקומו כו' והקשו ז"ל מהא דאמר רבה בפ' התודה חטאת ששחטה חוץ למקומ' תרד והוא דלא כסתמא דהכא ובאמת תמיה גדולה היא זו אע"ג דלר"י דאמר התם בתודה חוץ למקומה לא קידש הלחם הוא דאמר הכי אלמא דלא מקיש חוץ למקומו לחוץ לזמנו וא"כ לענין ירידה נמי לא מקיש וחוץ למקומו תרד דהא בשמעתין אמרינן לר"י דחוץ למקומו נמי לא תרד משום דאיתקיש לחוץ לזמנו ור"ת ז"ל הגיה תודה ששחטה חוץ למקומה וכיון דלא מייתי הזריקה לידי מעילה הוי כחסירה זריקה ובקדשים קלים תרד וסמכו דבריהם מהא דלקמן גבי אימורי קדשים קלים שהעלן כו' משמע דנשפך הדם בקדשים קלים תרד והקשו משלא לשמו בפסח דלא תרד ותי' דשלא לשמו קיל משלא במקומו ולדידי קשה מהא דהתם במתניתין ס"ל לר"א דאפילו בע"מ קידש הלחם וכר"ע דמכשיר בבע"מ דילמא לא מכשיר ר"ע אלא בקדשי קדשים אבל בתודה בע"מ הא ליכא זריקה ומנ"ל דלא תרד ונהי דר"א דאמר דקדש הלחם ע"כ לא ס"ל לחלק בין קדשי קדשים לקדשים קלים אבל לר' יהושע למה ליה להש"ס למימר התם ע"כ לא קאמר ר"ע אלא בגופיה כו' לימא ע"כ לא קאמר ר"ע אלא בקדשי קדשים אבל קדשים קלים דלא מייתי לידי מעילה תרד וגם לא קידש הלחם אלא דהתם בלא"ה יש לדקדק אמאי לא קאמר דר' יהושע ס"ל כת"ק דמתניתין וכר"ח דאמר דוחה היה אבא כו' והכי קי"ל כמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל וכמש"כ לעיל עכ"פ שמעינן מהתם דאין לחלק בין קדשי קדשים לקדשים קלים לענין בע"מ ואטו חוץ למקומו גרע מבע"מ דלא הוי פסולו בקדש גם הטעם שכתבו התוס' דזריקה דלא מייתי לידי מעילה לא הוי זריקה כלל א"כ כל הפסולין דמתניתין לא מייתי בקדשים קלים לידי מעילה וכמו שכ' הרמב"ם ז"ל בה' מעילה ואטו בכולן בקדשים קלים ירדו ושלא לשמו נמי אמאי לא ירד כיון דלא מייתי בפסח לידי מעילה אלא לא תליא הא בהא כדאמרינן גבי אימורי קדשים קלים שהעלן לפני זריקה אע"ג דאין בהן מעילה מ"מ לא ירדו וכ"כ התוס' ז"ל בנדה דף מ"א ע"כ היה נראה כמש"כ דלר' יהושע לחוד הוא דאמרינן התם דחוץ למקומו תרד כדאשכחן אליביה דלא מקיש לחוץ לזמנו לענין קידוש הלחם וה"נ לא מקיש לענין ירידה מעל המזבח והא דאמרינן בגמ' אליבא דר' יהודה חוץ למקומו הואיל ואיתקש חוץ לזמנו היינו כר"א דאמר התם קידש הלחם משום דאיתקש לחוץ לזמנו וא"כ לר' יהושע בכל חוץ למקומו תרד וע' רש"י ז"ל שם במנחות דגרס ור' יהודה כי אמר ר"ע בפסולי דגופיה כו' משמע דבעי למימר דהא דלר' יהודה בבע"מ לכ"ע לא קידש הלחם היינו גם לר"ע דאם עלה לא ירד ולפ"ז יקשה היכי קאמר רבא דחוץ למקומו תרד כר' יהושע מנלן הא. ומידי דהוי אבע"מ לר"א דאם עלה לא ירד והלחם לא קידש וע' בתוי"ט שם במנחות ועדיין צריך עיון בזה ועיין ריש מעילה בהא דאמר ר' יהושע כללא כל שהיה לו שעת היתר כו' וכל שלא היה לו שעת היתר כו' וע' תוס' מנחות שם:

שם גמרא יכול שאני מרבה רובע כו' ויוצא דופן כו' ובע"מ שייריה משום דר"ש כר"ע ס"ל דמכשיר בבע"מ וכדאיתא בתוספתא ר"ש אומר משום ר"ע בע"מ כשר בעופות ע"ש:

שם תוס' בד"ה פרט לנשחט בלילה כו' וא"ת קדשי קדשים ששחטן בדרום דלר"י ירד מנלן הא לית ביה מיעוט רביעי ע"ש מה שתירצו. ולא הבנתי קושיתם דהא משמע בריש מעילה דמסברא פשיטא ליה דשחטן בדרום ירדו וע"כ היינו מדאמר נשחטה בלילה תרד דאי כדבריהם דמקרא אחרינא יליף א"כ מהיכא פשיטא ליה להש"ס שם דלר"י תרד הא לא אשכחן לר"י דקאמר הכי להדיא ומש"כ דמקרא דלא תזבח כו' שמעינן נמי דתרד ג"כ אינו מובן דהא חשיב התם ג"כ חטאת שנכנס דמה לפנים היינו מחשב ליתן בפנים ובהא אפילו לר"י לא ירד דלא גרע מחוץ למקומו וע' תוס' ריש מעילה שכ' להדיא דמסברא פשיטא ליה דלר"י שחיטת דרום תרד אלא דבאמת קשה קצת היכי יליף מנשחטה בלילה שחיטת דרום שאני דאשכחן לה הכשירא בקדשים קלים ולר"י כל שיש לו הכשר במקום אחר לא תרד וכמש"כ לגירסת רש"י ז"ל במנחות דר"י ס"ל כר"ע דמכשיר בבע"מ הואיל וכשירים בעופות כ"ש שחיטת דרום דכשר בכל קדשים קלים אלא דרבה ס"ל התם בריש מעילה דשחיטת דרום אפילו לר"ש ירדו והרי ר"ש וודאי ס"ל כר"ע דמכשיר בבע"מ הואיל וכשירים בעופות אלמא דאיכא צד למימר דשחיטת דרום גרע אפי' מבע"מ כיון דחוץ למקומו קשחיט:

והרמב"ם ז"ל באמת דעתו דנשחטה בלילה תרד ושחיטת דרום לא תרד וכבר עמדו ע"ז מפרשי דבריו דהוא נגד סוגיא דריש מעילה ע"ש בדברי הכ"מ והלח"מ ז"ל וע'