קרן אורה זבחים שכד

דרואין את החיצונים כאלו הם מים וצ"ל דכל שבא למזבח הפנימי או על הפרוכת דרך כפרת פנים נפסל אפי' שלא בכוונה ע"מ לכפר ודווקא לענין פסול כניסה לחוד הוא דבעינן דוקא על מנת לכפר וה"ט דלא מכניס להו דרך פשפש משום דזה ג"כ לא מהני אלא לכניסה לחוד ויבואר לקמן בזה:

שם גמרא משל דר"ע כו' ואמר לו מזוג לי כו' מלשון רש"י ז"ל נראה דגריס ואמר לו מזוג לי בחמין דאם היה אומר לו מזוג לי סתם ג"כ היה משמע בחמין וכי קאמר ליה בחמין אתי לטפויי אפי' צונן וה"נ כתב רחמנא חטאת לטפויי ולרבות כל הקדשים. אבל מדברי התו' ז"ל דגרסי ואמר לו מזוג לי משמע דזה נמי לישנא יתירא הוא ע"ש:

שם תוס' בד"ה מכדי כו' תימא דילמא ר"ע ס"ל כמ"ד כו' כבר עמדתי בילדותי על דבריה' ז"ל דלקמן דף צ"ג מוכח דר"ע לא ס"ל כר"ש אלא דריש אותה פרט לתרומה ע"ש ובת"כ גרסינן לקמן ר' יעקב בפלוגתא דהיתה לה שעת הכושר ויתבאר לקמן בס"ד:

שם משנה ר"י הגלילי מכשיר בחיצון. צריך לדקדק אי ריה"ג ס"ל דבעינן דווקא שיכפר א"כ למה כת' רחמנא כלל להאי פסולא גבי חטאת הא בכל הקדשים כן דאם הזה שלא במקומו פסול ואי נימא דריה"ג ס"ל שלא במקומו לאו כמקומו דמי י"ל דבשאר קדשים יקלטנו ובחטאת נפסל אבל אי כמקומו דמי בכל הקדשים נפסל הבשר ומנ"ל לריה"ג דבחטאת נפסל לגמרי כיון דיליף מהן לא הובא כו' הא שפיר היה נשרף הבשר אי הובא אל הקודש פנימה ובכל הקדשים כן וצ"ל דריה"ג ס"ל נכנס לכפר אף על פי שלא כיפר וכן מסתבר דהא לא כתיב אלא הן לא הובא כו' וע' תוס' לעיל ד' ל"ו בד"ה וקי"ל בשכיפר כו' ונראה עוד דלריה"ג בכניסה לחוד מיפסיל אפי' שלא ע"מ לכפר וא"ש ק"ו דריה"ג פנים מחוץ כיון דשניהם שוין לפסול בכניסה וביציאה ועוד יתבאר בזה בשמעתין:

שם משנה ואינו מרצה על היוצא. ע' פי' המשניות להר"מ ז"ל שכתב ודמים היוצאים הם מה שחישב עליהם לזרקו בחוץ כו' ואין זה מובן ואמאי לא מפרש כפשוטו יוצא ממש וסיים שם כי סוף דבר אין דם מטמא כל עיקר ויתבאר בזה לקמן בפ' דם חטאת בס"ד:

ע"ב תוס' בד"ה ולא תהא מחשבה כו'. תימא כיון דלא ידע דרשא בשלישי כו'. ואין זה מובן דהא כבר ידע דרשא דשלישי ומינה יליף דבעינן דוקא מקום משולש אלא כך היא דרך דרשות דת"כ לברר הדברים ולא בדרך קושיא והכי איכא בכמה דוכתי:

שם גמרא כל מידי דחשיב עליו לפני ולפנים לא מיפסיל בהיכל לכאורה מאי חדיש רבא הא במתני' לא פסיל אלא נכנס ע"מ לכפר אבל אם הכניס בהיכל שלא ע"מ לכפר פשיטא דכשר וי"ל דרבא לא אתי אלא לתרוצי קרא אבל עיקר האי דינא ממתני' ידעינן לה ובזה י"ל קצת השמטתו של הרמב"ם ז"ל להאי דינא וכמו שדקדקו הלח"מ והמשנל"מ ז"ל:

לעיל שם גמרא בשר הנכנס לפנים כשר שהיה בדין כו' הרי הוא אומר מדמה ולא בשר יש לדקדק למה לי קרא להכי הא לעיל דף ס"ג ילפינן מקרא דבקדש הקדשים תאכלנו שהכהנים נכנסים לקדשי קדשים ואוכלין שם בזה שמעינן דאין בשר נפסל בכניסתו להיכל ומלשון הרמב"ם ז"ל נראה דאתי לאשמועי' אפי' נכנס הבשר קודם קבלת הדם ע"ש וקמ"ל דלא אמרינן דהוי כנכנס הדם אבל הק"ו לא א"ש דבחוץ נפסל הבשר בכל גוונא וצ"ע:

ותו איכא למידק בשמעתין במאי דנקט הש"ס לחומר הא דפוסל דם שבפנים את שבחוץ אבל חוץ לא פסל את שבפנים ומאי חומר הוא זה הא לא פסל שבפנים את שבחוץ אלא אם הכניס על מנת לכפר בפנים אבל כניסה לחוד לא פסל אפי' הדם שהכניס לפנים ואילו בחוץ מיפסל בכל גוונא וא"כ חוץ חמור וע"מ לכפר לא שייך בחוץ דלאו מקום כפרה הוא. ומל' הרמב"ם ז"ל נראה קצת דלא פסיל שבחוץ אלא אם הזה וכיפר בפנים ע' בדבריו ז"ל בפ"ב מה' פהמ"ק. והתוס' ז"ל הרגישו בזה בד"ה ולא תהא דנילף דחוץ ג"כ לא ליפסיל אלא על מנת לכפר אבל באמת לא שייך כפרה בחוץ וכל זה צריך עיון:

שם גמרא בעי רבא פר ושעיר כו' לפ"ז מצינו לתרוצי דאיצטריך פנימה לפר העלם דלא מיפסיל בהיכל אלא דלרבא מיבעי ליה הא מש"ה לא משני הכי ותו מיבעיא ליה תרתי בעיא באת"ל דפר העלם קרינן ביה פנימה דלאו מקומו הוא אבל פר יוה"כ אם הוציאו אחר נתינת הבדים להיכל וחזר והכניס לפנים אי מיפסיל משום כניסה לפנים ואת"ל דמיפסיל הואיל וכבר יצא הזה על הפרוכת והוציאו למזבח הזהב וחזר והכניסו מי מיפסיל משום כניסה לפנים כן הוא שיטת רש"י ז"ל ע"ש. והרמב"ם ז"ל יש לו שיטה אחרת בזה בהני תרתי בעיי בתרייתא וכת' דאם הוציא הדם בתוך הזיות בין הבדים להיכל וחזר והכניסו אינו גומר הזיות בין הבדים דנפסל הדם ביציאתו להיכל משום פסול יוצא וכן אם באמצע הזיות ההיכל הוציא הדם חוץ להיכל וחזר והכניסו נפסל הדם ביציאתו חוץ להיכל ואינו גומר הזיות ההיכל ע"ש בדבריו ז"ל. ושיטתו נפלאה ממני כמו שאבאר חדא דא"כ מאי קאמר רבא אחר בעיא קמייתא ואת"ל שלא במקומו הוא פר ושעיר של יוה"כ כו' ולפי שיטתו ז"ל אין ענין זה לזה דבעיא קמייתא הוא משום כניסה לפנים ובעיא זו היא אי מיפסול ביוצא במה שהוציא להיכל קודם גמר הזיית בין הבדים ואפי' אי לא נפסל בכניסה לפנים מ"מ ביציאה אפשר דמיפסיל ועוד לענין מאי קאמר הש"ס וחזר והכניסו בקצרה הוי לי' למיבעי אי מיפסיל כה"ג משום יוצא ועוד דבעיא אחרונה דמיבעיא ליה בחד מקום היכי ס"ד לפוסלו משום יוצא כיון דמחיצה אחת הוא בהיכל הן אמת דהרמב"ם ז"ל לא כתב לבעיא זו אלא בגונא אחריני וכמבואר לעיל דהוציא מהיכל לחוץ אבל גם זה ק' דא"כ למה מיבעי לי' בתרתי בעיא הא כולה חדא מילתא ואם ההוצאה מן ק"ק להיכל מיפסיל ביוצא ה"ה מהיכל לחוץ להיכל ועוד לשון וכן שכ' הרמב"ם ז"ל בהני תרתי בעיי בתרייתא לא א"ש כיון דמילתא אחריתי קמ"ל ובבעיא קמייתא מיירי בפסול כניסה לפנים ובהני תרתי פסול יוצא קמ"ל ועוד היכא אשכחן פסול יוצא בזה דהא סוף הדם לבא אל היכל ולא אשכחן פסול יוצא בדם אלא חוץ לעזרה כמו בשר אבל לא בהיכל ועזרה ומש"כ הר"י קורקוס ז"ל ראיה דמיפסיל ביוצא מן ההיכל מהא דאמרי' לקמן בפ' טבול יום דאמר ליה משה לאהרן בחטאת ר"ח שמא חוץ למחיצה יצא א"ל בקדש היתה וקדש היינו היכל אלמא דמיפסיל ביציאה מהיכל הוא תמוה דחטאת ר"ח מאי בעי בהיכל ואדרבא מיפסיל בכניסתו להיכל והא דאיתא שם בשאלת משה שמא נכנס דמה לפני ולפנים הוא ל"ד וכדאיתא ברש"י שם שמא נכנס דמה לפנים ובהדיא מיבעי לן לקמן פ' טבול יום אפי' ביציאת חוץ לעזרה בפרים הנשרפין אי פוסל בהן יציאה כיון דסופן לצאת וכת' הרמב"ם ז"ל בסוף ה' פסה"מ דספיקא היא והיכי פשיטא ליה הכא דמיפסיל ביוצא על גב דסופו חובה לצאת ויפלא בעיני על נושאי כליו שלא העירו בכ"ז ולישב קצת כל הנ"ל היה נראה לומר דפסול יוצא זה לאו כפסול יוצא דעלמא אלא הוא כעין פסול כניסה לפנים בחטאת דאמרה תורה אם הכניס חוץ למקום כפרתו ע"מ לכפר נפסל אף על גב דהכניסו למקום המקודש ה"ה וק"ו אם הוציאו בשעת כפרתו בפנים לחוץ ג"כ ע"מ לכפר כגון אם הוציאו באמצע הזיית בין הבדים להיכל או מהיכל לעזרה ג"כ נפסל כיון דהוציאו חוץ למקום הזייתו עתה שעומד באמצע הזיית בין הבדים או על הפרוכת ועדיין לא נחה דעתי בזה ולשון הש"ס ג"כ אינו מיושב מי אמרינן מקומן הוא ע"כ צריך לפרש מי אמרינן מקומן הוא ההיכל ג"כ מקומו הוא ואינו נפסל בהוצאה זו דסופו לצאת להיכל למתנותיו וא"כ מאי קאמר הואיל ונפק נפק ואולי איזה נוסחא אחרת היה להרמב"ם ז"ל ודרכו נעלמה מאתי עד עמוד הכהן כו':

דף פג גמרא הא מזיד פסול בשכיפר כו' ומסיק דר"י בכיפר מיירי שוגג כשר ומזיד פסול ויש לדקדק היכי קאמר ר"י שוגג כשר בשכיפר הא ר"י ס"ל לעיל דף ל"ו שלא במקומו כמקומו דמי הבעלים נתכפרו והבשר נפסל וא"כ אפילו שוגג היכי קאמר דכשר ומנ"ל לחלק בין שוגג למזיד הא קרא דוכל חטאת אשר יובא כו' לא תאכל באש תשרף מקיים אפילו בשוגג דהבשר לא תאכל וגם למה כתביה רחמנא בחטאת הא בכל הקדשים כן אם נתן מהם שלא במקומן הבשר לא תאכל וי"ל דהא אמרינן לעיל דתרי תנאי אליבא דר"י דברייתא דהתם דפוסל ר"י מחשבה בחטאת להכניס לפנים פליג אמתניתין דבעי כיפר דווקא וה"ה דמתניתין דלעיל דס"ל אליבא דר"י שלא במקומו כמקומו דמי פליג אהא דהכא ובכיפר פסול בכל גוונא והחילוק בין שוגג למזיד הוא בכניסה לחוד וכן פסק הרמב"ם ז"ל וע' בכ"מ שהביא דברי הר"י קורקוס ז"ל והכ"מ ז"ל הניח דבריו בצ"ע ולפי הנ"ל י"ל קצת וכוונתו כנ"ל דע"כ מתני' דכל הפסולים פליג אדהכא דבכיפר ליכא למימר שוגג כשר אלא דאכתי תיקשי ר"ש דאמר דאינו נפסל אלא אם כיפר קשה משמעותא דקרא וכל חטאת כו' לא תאכל באש תשרף מאי איריא חטאת כל הקדשים נמי דינן כן נהי די"ל דאתי קרא לאשמעינן דבעלים לא נתכפרו ג"כ וזה דווקא בחטאת אבל פשטיה דקרא דלא תאכל ל"ד בחטאת כן דהא רש"י ס"ל נמי שלא במקומו כמקומו דמי כדאיתא לעיל דף כ"ו דאמר דלא יאספתן