קרן אורה זבחים שכג

יש בו ג"כ ממתן אחת אבל לפי מש"כ לעיל א"ש דר"י לדברי ר"א קאמר דאיכא בל תוסיף ופריך שפיר בל תוסיף מי איכא ודו"ק:

שם גמרא אלא אמר רבא בבלול לא פליגי לפי הנוסחא לעיל דרבא מוקי לר"א דיש בילה ומשום קנסא כו' קשה היכי משני הכא רבא דבבלול לא פליגי משום דאין בילה וליכא למימר דאליבא דרב אשי משני הכי דהא לא ראו זא"ז וכדאמרינן יום כו' נולד רב אשי ולגירסת הר"ש ז"ל דגרס רבה לעיל ניחא די"ל דרבא נמי ס"ל כרב אשי אליבא דר"א דאין בילה:

שם גמרא אמר ר' יהודה לא נחלקו כו' ברובע ונרבע שלא יקרב בין בבלול בין בכוסות כדמסיק וקשה קצת לר"י אמאי לא יקרב דהא אין דם מבטל דם כמו בדם בהמה וחיה ודם התמצית דיקרב לר"י וצ"ל דר"י אליבא דר"א ור"י קאמר וכבר כתבתי בזה לעיל דף ע"ט בהא דפליגי התם אי גוזרין גזירה במקדש:

שם גמרא אבל סוף חטאת ועולה ד"ה מקום עולה מקום שירים וכתבו התוס' ז"ל דבמתנה שניה של עולה מיירי ע"ש ולא הבנתי דא"כ אמאי פליג רב יהודה ואמר דישפך לאמה דשירים צריכין איצטבא הא כבר כיפר ידי עולה במתנה אחת ככל הניתנין על המזבח החיצון וא"כ הכל שירים הם ועדיף יותר לשפוך הכל לשירים מלישפך לאמה והעיקר כמש"כ ז"ל דבכל גוונא מיירי וכדמוכח מהא דנתן למעלה כו':

שם גמרא ר"י ואי תימא ר"א עדיין היא מחלוקת וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכו' פסהמ"ק דאפילו נתערב עולה בשירי חטאת ישפך לאמה ושם כתב ג"כ להך בבא דנתן למעלה ולא נמלך יחזור ויתן למטה ואלו ואלו עלו לו וכבר תמה ע"ז הלח"מ דהני תרי דיני סתרי אהדדי וכדאמרי' בשמעתין ולכאורה הדבר פלאי אבל אחר העיון נראה דדברי הרמב"ם ז"ל נכונים ולטעמי' אזיל דפסק שם שלא במקומו כמקומו דמי ונתכפרו הבעלים וא"כ כי לא נמלך ינתן למעלה הכל נעשה שירים ויחזור ויתן למטה לשם שירים דלשם עולה א"צ ליתן כדאמרינן לעיל ד' כ"ו וכל סוגיא דשמעתין הוא אליבא דר"א דס"ל דלאו כמקומו דמי מדאמר לעיל נתן למטה ולא נמלך יחזור ויתן למעלה ואי כמקומו דמי למה הוא חוזר ונותן למעלה דלהתיר בשר באכילה אינו מועיל כדאיתא לעיל דף כ"ו שם כן הי' נראה נכון אלא דגם זה אינו מספיק דא"כ למה כת' שם אם לא נמלך ונתן למעלה ולמטה ה"ז כשר ולפי הנ"ל העולה פסולה דבעלים נתכפרו אבל הבשר נפסל וכבר הקשו התו' ז"ל לעיל שם למ"ד כמקומו דמי אמאי יחזור ויתן למטה אם כבר נתן למעלה ע"ש והיה נראה דדוקא בדמים של מטה או של מעלה לחוד ושינה בהן ליתן שלא במקומן לשמן הוא דנתכפרו בעלים אבל בדמי מעלה ומטה המעורבין ונתן למעלה לצאת ידי דמים של מעלה נתינה זו לא עלה אלא לדמים של מעלה אבל לא לדמים של מטה שלא נתכוין להם ולהכי צריך לחזור וליתן למעלה או למטה אפי' למ"ד שלא במקומו כמקומו דמי וד' הרמב"ם ז"ל עדיין צ"ע:

שם גמרא תנאי היא איכא דנפקא ליה מהכא וכת' רש"י ז"ל בד"ה לא תחילת עולה ובכור כו' וכיון דלרבנן יש בילה שניהם כשירים ויש לדקדק לר"א דאמר אין בילה ע"כ לא דריש לכולהו קראי דהא א"א שיקרבו דדילמא מהאי קיהיב ומהאי לא קיהיב ואין לומר דרחמנא אמר שיקרב כל הדם דוודאי מתרווייהו קיהיב דהא צריך להניח שירים וא"כ אטו לר"א לא ס"ל הא דעולין מבטלין זא"ז ולא אשכחן מאן דפליג בהא וצ"ע:

תוס' בד"ה מאי קמ"ל תימא כו' לא הבנתי קושייתם דא"כ מאי קאמר רחמנא הם בהווייתן יהו ואי הך רבותא קמ"ל מהיכא תיתי למימר שלא יהיה בהווייתן הא הך רבותא איצטריך לאשמועינן אפי' התערובות כוס בכוסות דלא שייך ביטול וק"ל:

שם גמרא מתיב רבא כו' שיכול אין לי כו' להך דרשא ע"כ ילפינן מינה לעולין דאין מבטלין זא"ז ואע"ג דסתם סיפרא היא לא אתיא כר"י דיליף מינה למב"מ דלא בטיל ובהך דרשא ליכא למימר דלמב"מ אתי דא"כ מה לי נתערב בתודה או בשאר קרבנות ודם דם למה לי ויש להוכיח מכאן דלא כשיטת רש"י ז"ל בחולין דרבא ס"ל כר"י דמב"מ לא בטול דהא רבא קאמר הכא להך דרשא דדם דם דעולין אין מבטלין אבל מב"מ לא שמענו וכן משמע מהא דקאמר לרבא לא תחילת עולה כו' ומאי קמ"ל כו' ודו"ק:

וראיתי בפירוש הרע"ב ז"ל דמתני' דהניתנין במתנה כו' שכ' לפרש דמתני' איירי בכוסות והוא לטעמיה אזיל דפי' בפ"ט דפרה דר"א אין בילה ס"ל וכרב אשי וכת' שם התוי"ט ז"ל ועוד יש עליו תפיסה כו' אלא העיקר כו' ודם פסולים ג"כ בכלל ואיירי בכוסות ע"ש ולא הבנתי דהא ר"א דמכשיר התם ע"כ בבלול איירי וכדמוקמינן לעיל פלוגתייהו בגוזרין גזירה במקדש או בדם התמצית מצוי כו'. וכ"ז בבלול אבל בכוסות גם לר"א פסול דלא מכשר אלא בבע"מ אם קרב אחד מהם משום דבע"מ מרצה על ידי תערובות וכמו שכת' לעיל באריכות:

ועיין בפי' המשנה במתניתין שכת' דמחלוקת ר"א ור"י בתערובו' מתן ארבע במתן שתים או מתן שתים במתן אחת ע"ש. ואין זה מובן דבמתן ד' בשתים מחלוקת לחוד ובשתים באחת מחלוקת לחוד:

שם משנה נתן בחוץ וחזר ונתן בפנים כשר וכ' התוס' ז"ל דהא דחוזר ונותן בפנים היינו כגון דיהיב פנימים בחוץ לשם מים דאל"ה הא כבר נתכפרו גם פנימיים וכמו שכתב ג"כ לעיל ד' כו' אלא דלעיל לא כתבו הך סברא אלא לר"א דאית ליה רואין כו' אבל לרבנן נשארו שם בקושיא ואלו הכא משמע דס"ל דלרבנן נמי דלית להו רואין כו' מ"מ לענין זה מהני נתינה לשם מים ולא נתכפר שלא במקומו. ולדידי צ"ע ולכאורה נראה איפכא דאפי' לר"א דאית ליה רואין כו' מ"מ כיון דשלא במקומו כמקומו דמי כי היכי דבמקומו אם נתן לשם מים אפ"ה נתכפר כמו לשם חולין דלא הוי אלא שלא לשמו ה"נ שלא במקומו וצ"ל כיון דהבשר אסור ובעלים ג"כ לא נתכפרו דהא שלא לשמו לא עלה לבעלים א"כ לאו זריקה היא כלל וחוזר ונותן בפנים. ולפ"ז י"ל דאפי' לא מכוין לשם מים ג"כ לא נתכפרו הבעלים דהוי שלא לשמו דכשנותן בחוץ מכוין לשם קרבן הנעשה בחוץ וא"כ כי נותן דמים פנימיים בחוץ שלא לשמו הוא נותן ולא עלה לבעלים ולא תיקשי קושית התוס' ז"ל אמאי נפסל הדם בכניסתו לפנים לשם מים הא לכפר כתיב. ולפי הנ"ל י"ל דחשיב נכנס לכפר כן היה נראה לכאורה אלא דלעיל ד' כ"ו משמע הכי דתני התם דהזבח נפסל במחשבה פסולה אפי' אם נתן חוץ למקומו אלמא דהוי זריקה וא"א לתקנו אם יחזור ויתן במקומו והדק"ל למה חוזר ונותן בפנים ומאי אהני נתינתו ולעיל כתבתי דהכא כשנותן למעלה או בחוץ אינו עולה לדמים של מטה או לדמים של פנים כיון דכוונתו לכפרה של מעלה או של חוץ ובכה"ג אינו עולה לכפרה אחרת ועדיין צ"ע:

וראיתי בתוי"ט ז"ל בפירקין משנה י"א שהרגיש בדברי התוס' ז"ל דהכא ניחא להו לשם מים אפי' לרבנן ולעיל לא כתבו כן אלא אליבא דר"א ובמשנה ט' שם בד"ה ואם לא נמלך כו' כתב דלר"א ניחא דס"ל אין בילה ע"ש ואין זה מובן דלמ"ד אין בילה מתני' מיירי בכוסות וגם לר"א קשה אמאי יחזור ויתן למטה וגם לא ידעתי למה הוצרך לזה הא כתבו התו' ז"ל להדיא לעיל דלר"א ניחא דס"ל רואין כו':

ובאותו ענין ראיתי להעיר בדברי התוס' ז"ל סוף עירובין שהקשו לר"י אמאי לא אתי עשה ודחי ל"ת דבל תוסיף ותי' כיון דבא ע"י פשיעה לא דחי ע"ש. וכבר העיר על דבריהם בטורי אבן בר"ה ע"ש ולי יש לדקדק כיון דמוקמינן למתני' בכוסות היכי שייך בזה דחיית עשה הל"ת הא בשעת זריקת כל כוס ליכא לברורי אי מקיים העשה או עובר על בל תוסיף וע"כ לא אמרינן דאתי עשה ודחי ל"ת היכא דקיום העשה ברור אבל הכא כל כוס לעצמו יש בו ספק אי יש בו קיום עשה או לאו דבל תוסיף ספיקא דבל תוסיף חמור מספיקא דקיום העשה דזה בקום ועשה וזה בשב ואל תעשה ותו איכא למידק למה נטרו בקושיא זו עד הכא בפלוגתא דר"א ור"י ולא הקשו כן דר"א ור"י בדמים עליונים ותחתונים שנתערבו אמאי לא אתי עשה דהזיית עליונים ודחי איסור נתינת תחתונים למעלה דע"כ ליכא בזה אלא איסורא דהתורה אמרה להזות למטה ולא למעלה ולא מסתבר לומר דלאו הבא מכלל עשה חמור מלאו גמור וחקירה זו נמצאת בד' הראשוני' ז"ל ובאמת אשכחן דחי' כזו לקמן בפ' דם חטאת גבי אם פסולה היא תיפסל דפריך הש"ס כה"ג ליתי עשה דאכילת קדשים ולידחי ל"ת דאכילת פסולין ויש לחלק דהתם קיום העשה ודחיית הלאו כאחד הם באים אכילה אחת אבל הכא אפי' בבלול שני מעשים הם הזיית עליונים לחוד ותחתונים לחוד והיכן מצינו כה"ג דעשה דוחה ל"ת דלא דמי לכלאים בציצית אלא דהתם מוכיח הש"ס דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש מהא דאסור לשבר עצם שיש בו מוח אע"ג דאיכא עשה דאכילת קדשים והתם וודאי ב' מעשים הם. וכבר הקשו התו' ז"ל שם הא לא הוי בעידנא דמיעקר לאו ושם יתבאר יותר ברצות ה':

דף פ"ב גמרא כיון דאיכא חטאת ואשם כו' לא פסיקא ליה כאן אליבא דר"א וודאי יקשה קושיית התו' לעיל למה פסלו הא לא נכנסו לכפר דלא שרי ר' אלי משו'