קרן אורה זבחים שכב

שם משנה דם תמימים בדם בע"מ ישפך לאמה פירש"י ז"ל ג"כ משום גזירה שמא לא ירבה עליו. כבר כתבתי לעיל דבבע"מ בלא"ה ישפך משום דלא אמרינן רואה אני כו' בבע"מ לכ"ע אפילו אליבא דר"א וע"כ צ"ל דבבלול היינו שנתערב לח בלח לכ"ע זורקין הכשר אם רבה על הפסול וכמש"כ התוס' ז"ל בד"ה במאי קמיפלגי ויתבאר עוד בזה בשמעתין:

שם תוס' בד"ה אמר לו ר"א כו' לא ס"ד כו' משום דרואה אני כאלו הן מים כו'. כבר כתבתי בריש מכילתין מה שנראה לי דהכא לענין לאו דבל תוסיף לא מהני גם אי נימא רואין כאלו הם מים דבל תוסיף לא בעי כוונה ודווקא בלמעלה ולמטה דליכא לאו דבל תוסיף אלא איסור אחר להזות שלא במקומו הזאה שאינה צריכה בזה אמרינן רואה אני כאלו הם מים ולא חשיבה הזאה ע"ש ורש"י ז"ל פי' דטעמיה דר"א משום הכי הוא דבל תוסיף ליכא דרואה אני כאלו הוא מים ולא משמע הכי בר"ה דף כ"ח ע"ש:

שם תוס' בד"ה תנן התם צלוחית כו' חומרא דמי חטאת הוא דמדאורייתא ברובא בטיל עכ"ל למאי דמסיק טעמא דרבנן דהזאה צריכה שיעור ואין מצטרפין להזאות היה נראה דלא מהני ביטול הכא כיון דבכל הזאה מעורב מעט מים דיש בילה וליכא שיעור הזאה ואפילו אי בטיל לא מהני להשלים שיעור הזאה דמ"מ אותו המעט לאו מי חטאת הם:

דף פ גמרא אלא ר"א מ"ט ומוקי לה הש"ס בתלתא טעמי ר"ל אמר דר"א נמי ס"ל יש בילה והזאה צריכה שיעור וכגון שנתערבו אחת באחת וס"ל מצטרפין להזאות להכי מזה ב' הזאות ורבא אמר דס"ל הזאה אין צריכה שיעור ומן הדין סגי בהזאה אחת אלא דקנסוהו רבנן להזות ב' פעמים ורב אשי אמר דס"ל לר"א אין בילה ובהזאה אחת לא סגי דילמא מן הפסולין הוא ומזה ב' הזאות דכ"ש תנן ובב' הזאות א"א שיהיה הכל מן הפסולין כו' והקשו התוס' ז"ל מי הכריחו לרב אשי דר"א אין בילה ס"ל דילמא יש בילה והזאה צריכה שיעור ומצטרפין להזאות והרמב"ם ז"ל בפי' המשנה שם בפרה פי' דר"א יזה שתי הזאות לחוץ קאמר ומיתכשרי בזה השאר וכבר תמה על זה התוי"ט והרע"ב ז"ל דבסוגיין לא משמע הכי וכ' התוי"ט דפי' כן לשינוייא דרב אשי ע"ש ובתוס' חדשים מה שהקשה על דבריו. והנה יש לתמוה עוד על פסקו של הרמב"ם ז"ל בחיבורו פ"ט שכ' שם דהזאה כ"ש מטהרת וא"כ אמאי פסק כחכמים דפוסלין דהא מסקינן הכא בטעמייהו דרבנן משום דהזאה צריכה שיעור וראיתי בכ"מ ז"ל שם שכ' בשם הר"י קורקוס ז"ל שמה שאמרו צריכה שיעור היינו באיזוב יהיה שיעור וזה בכלל מש"א במנא צריכה שיעור ע"ש. וע' פי"ב דפרה משנה ב' בתוי"ט בד"ה טובל ומעלה כדרכו מש"כ שם ולא הבנתי דבריו ז"ל דהא ביומא דף י"ד משמע דבהזאה ע"ג דגברא פליגי אבל במנא לכ"ע צריכה שיעור ולדברי הר"י קורקוס במנא פליגי אבל אגבא דגברא לכ"ע אין צריכה שיעור. ועוד דבאיזוב נראה דלא שייך צירוף כלל כי היכי דבמנא לא שייך צירוף וע"כ נראה בדעת הרמבם ז"ל או דרבנן ס"ל מחצה כשר ומחצה פסול כולו פסול מדאורייתא או מדרבנן משום חומרא דמי חטאת כמש"כ התוס' ז"ל. וטעמא דר"א אמר רב אשי משום דס"ל אין בילה ולהכי מהני אם מזה ב' הזאות לחוץ דאי יש בילה ליכא למימר דהפסולין אזלי להו בהני ב' הזאות כיון דנעשה הכל אחד אבל אי אין בילה מצינן למיתלי דהפסולין אזלי להו ומאי דמצריך ר' אליעזר ב' הזאות לטעמיה אזיל דמתיר בכה"ג אם קרבו ב' ראשין וע' צ"ק ז"ל שכ' כן והקשה למה לי ב' הזאות ע"ש ולא עיין דבענין ב' ראשין לשיטת הרמב"ם ז"ל יקרבו אח"כ כולן וכמש"כ הרמב"ם ז"ל ה"נ מצריך כאן ב' הזאות לחוץ והשאר כשר וא"ש דהוכרח רב אשי למימר דר"א אין בילה ס"ל זה נראה נכון מאוד אבל מ"מ קשה מאוד דהוא נגד משמעותא דכולא שמעתין וכן רבי דאמר לדברי ר"א כו' ג"כ מבואר דשתי הזאות דר"א לאו לחוץ הם דאי לחוץ היכי מוכח מינה כל הני מילי כיון דתלינן איסורא בהני דאזלי לחוץ א"כ י"ל דהזאה צריכה שיעור ואפ"ה כשר השאר ע"י ב' הזאות לחוץ ועוד דלפ"ז לא אשכחן פלוגתא בהא אי הזאה צריכה שיעור אי לא והש"ס סתמא קאמר ביומא הניחא למ"ד כו' וכן בנדה דף ט' ועדיין צ"ע:

שם תוס' בד"ה כגון שנתערב כו' וא"כ בשנתן כו' ליכא בשניהם שיעור במנא ותי' כיון דבהזאה ראשונה איכא שיעורא אין בכך כלום כו' ולא משמע הכי לקמן דף צ"ג דדרשי' התם וטבל ולא מספג כו' אלא גם בהזאה אחרונה בעינן שיהיה שיעור וע' במשנל"מ ז"ל פ"ה מה' מעה"ק:

ע"ב גמרא ועוד תניא הניתנין למעלה כו' ואי אמרת אין בילה כו'. יש לדקדק דאפילו יש בילה היכי נותן למעלה הא חטאת הניתן למעלה בעי אצבע וא"כ ליכא שיעורא בכל טבילות אצבע דהא קבלת הדם וקידוש אפר פרה חד דינא להו ובעינן שיעורא במנא כדאיתא לקמן דף צ"ג וא"כ כי היכי דבעינן באיזוב השיעור כמש"כ הר"י קורקוס ה"נ ליבעי באצבע השיעור והא ליכא. אלא ע"כ צ"ל דלמ"ד נתינה על המזבח אין צריך שיעור על האצבע ג"כ אין צריך שיעור וא"כ ה"ה בהזיה למ"ד אין צריך שיעור על האזוב ג"כ אין צריך שיעור ורבי דאמר לעיל דף ע"ה דנתינה על המזבח צריך שיעור ומכשיר דמים שנתערבו קרבן יחיד וקרבן ציבור צ"ל דס"ל מצטרפין להזאות דאל"ה ליכא בכ"ח כשיעור. ובאמת למאי דמסיק הש"ס לעיל טעמא דרבנן בצלוחית משום דהזיה צריכה שיעור ואין מצטרפין להזאות יקשה אטו פליגי אכולהו סתמי דפירקין דמכשרי בדמים שנתערבו דאי הזיה צריכה שיעור נתינה נמי צריכה שיעור ולשינויא קמא שם דמשני הש"ס רבי לדבריו דר"א קאמר משמע נמי דדמין להדדי ולמ"ד הזיה צריכה שיעור ה"ה נתינה וא"כ קשיא הילכתא אהילכתא דבפרה שנה רבי בלשון חכמים דצריכה שיעור ואין מצטרפין והכא סתם כמה סתמי להכשיר שנתערב אבל למה שכתבתי לעיל בדברי הרמב"ם ז"ל דפסול דצלוחית הוא מדרבנן א"ש קצת דבמי חטאת החמירו וכמש"כ התוס' ז"ל לעיל ודו"ק:

שם תוס' בד"ה הכא במאי עסקינן כו'. לא מצי לאוקמי ברובא תחתונים כו' לא היה אומר ר"א יתן למעלה כבר כתב הבה"ז ז"ל דלא הוי צריכי לזה דבלא"ה לא מצי לאוקמי הכי דא"כ אמאי תחתונים עלו לו וכמש"כ רש"י ז"ל ומש"כ דלא היה אומר ר"א כו' מנלן הא והצ"ק כתב כיון דוודאי יהיב תחתונים למעלה הוי כמתכוין ליתן למעלה ולא אמרינן רואין ואין דבריו מוכרחים דהא ר"א מתיר לכתחילה לשם עצים ולשם מים לעיל באיברי חטאת ועולה אע"ג דוודאי יש בהן איברי חטאת מעלן לשם עצים כדי להכשיר איברי עולה אלא דקשיא לי בעיקרא דשמעתין למאי דמוקמינן והתחתונים עלו היינו לשירים אבל עולה לא עלו לו כלל דשמא נתן כולן למעלה וא"כ היכי קאמר ר"א רואין כו' הא לא אמר ר"א הכי אלא היכא דתרווייהו מיתכשרי ואיסור נתינה למעלה לחוד הוא דאמרינן רואין כו' אבל למיפסיל אידך לגמרי ר"א נמי מודה דשניהם ישפך לאמה כדאמרינן לקמן גבי פנימים וחיצונים שנתערבו דר"א נמי מודה דאסור ליתן בפנים ולפסול החיצון בידים. ואולי יש לחלק דהכא שאני דפסול תחתונים ספק הוא דשמא יהיב עליונים למעלה ולא בא מן התחתונים כלל למעלה אבל התם וודאי מכניס לפנים דמים החיצונים ובזה יש ליישב קצת דברי התוס' ז"ל דהיכא דרובא עליונים שפיר הוי ספק שמא לא נתן כלל האחתונים למעלה מש"ה נותן למעלה אע"ג דתחתונים מיפסלו ולא עלו לו אבל אי הו' רובא תחתונים דוודאי יהיב תחתונים למעלה לא הוי אמר ר"א יתן למעלה וליפסול התחתונים בידים כיון דתחתונים לא עלו לו ודו"ק:

שם תוס' בד"ה כגון שנתערבו אחת באחת כו' ע"ש שהקשו על פירש"י ז"ל ומה שפי' ז"ל והקשו גם על פירושו ול"נ דוודאי אפילו ר"א דס"ל אין בילה אפילו בלח לא מסתבר למימר בנתערבו אחת באחת דהאי לחודיה והאי לחודי' קאי וכי מזה לא הזה אלא מאחד וע"כ לא פריך דילמא מהאי קיהיב כו' אלא אם נתערב הרבה בזה י"ל כי מזה מהאי קיהיב דלא נתערב ונבלל לגמרי אבל אם לא נתערב אלא אחת באחת והזה אחת וודאי יש בה משניהם דעכ"פ קצתן נבלל זה בזה ולפ"ז אתי כפשוטו דאינו נותן אלא אחת וכן מתן ד' במתן ד' אע"ג דבמתנות ראשונות איכא לספוקי דילמא מהאי קיהיב כו' מ"מ כי נתן מתן ד' וודאי יש בו גם מהשני תו לא מחייב מספק להזות מותר מד' מתנות כיון דמתנה אחת כיפר וגם ספק הוא שמא הזה כל הד' משניהם וגם זה צ"ע יותר. ובאמת קשה לי לר"א דא' אין בילה אי ס"ל מערבין לקרנות בדם פר ושעיר וע"כ עבוד שירים ג"כ כדכתיב בקרא וא"כ תיקשי ודילמא מהאי קיהיב ומהאי לא קיהיב אם לא שנאמר דס"ל אין מערבין לקרנות וע' בתוי"ט מקוואות פ"ג משנה א' ובר"ה דף י"א בהא דאמרינן התם לכל אין בילה כו':

דף פא גמרא הכא בל תוסיף מהיכא וכ' התוס' ז"ל אע"ג דיש להסתפק דילמא יהיב לשתי קרנות מ"מ מפני ספק בל תוסיף אין לדחות קרבנו ע"ש ויש לדקדק לפי מש"כ התוס' ז"ל לעיל דר' יהושע דאמר דעובר בבל תוסיף לטעמי' קאמר דלית ליה רואין כו' אבל לר"א ליכא בל תוסיף דאית לי' רואין א"כ מאי פריך הכא בל תוסיף מי איכא הא ר"י לטעמיה דס"ל יש בילה שפיר קאמר דעובר בבל תוסיף דהא בכל הזאה