קרן אורה זבחים שטו

אחרינא א"ש קצת דזה דווקא אם נתערבו שחוטין אבל אם נתערבו בע"ח והאחד נשחט ראשון תלינן איסורא בו והשאר מרצין אלא דא"כ אפילו לכתחילה אמאי לא יקרבו האחרונים שהן כבר בחיים אחר שחיטת שנים הראשונים דתלינן איסורא בהו דבע"ח אין נדחין וצ"ע ויתבאר עוד בזה בפירקין בס"ד:

שם גמ' פירשו ארבעים למקום אחד כו'. צריך לדקדק אי דוקא נקט ארבעים וששים או לאו דווקא אלא אפילו פירשו מ"ט למקום אחד אינן אוסרות. ונראה דל"ד ארבעים וששים נקיט דאל"ה קשיין דיוקי אהדדי מ' אינם אוסרות הא יותר ממ' אוסרות והדר קאמר ששים אוסרות הא נ"ט אינם אוסרות אלא וודאי ל"ד קתני אלא כל למטה מהרוב אינם אוסרות היינו מארבעים עד מ"ט דאמרי' איסורא ברובא איתא אבל מחמשים ויותר אוסרות ואפי' חמשים דהוי מחצה כיון דליכא רובא באינך שלא פירשו. ויתבאר יותר בשמעתין בזה כי אמריתא קמיה דשמואל א"ל הנח לע"ג שספיקה וס"ס אסורה עד העולם. מזה משמע דעיקר שריותא דרב הוא מטעם ס"ס וא"כ אמאי לא שרי אפי' פירשו חמשים למקום אחר ונתערבו דהא אכתי איכא ס"ס בכל חדא שמא דהתירא נתערב. ואת"ל דאיסורא שמא זו לאו איסורא היא ונראה מזה דליכא שריותא דס"ס אלא בכה"ג דאיכא ג"כ ביטול רובא בכל תערובות. ואע"ג דבעלמא בכל איסורין שרינן בס"ס לחוד כמו ספק תחתיו כו' ואת"ל כו' שמא באונס הכא בספק תערובות לא מקילינן אלא אי איכא רובא דהתירא בכל התערובות. וא"כ י"ל דס"ס שלא ע"י תערובות גם בע"ג שרי כמו בכל האיסורין ולא החמיר הכא שמואל לאסור ס"ס בע"ג היינו ע"י תערובות. וכבר הערתי לעיל בד' התוס' ז"ל בד"ה נתערבו באחרות שנראה מד' דספק אחד בגוף וספק אחד בתערובות ג"כ שייכא בהך פלוגתא דהני תנאי בס"ס. ולפי הנ"ל אין ראיה כ"כ וי"ל דלא פליגי בכה"ג ואיכא למימר לקולא ולחומרא אפי' מאן דמחמיר הכא היינו דווקא היכא דכל הספיקות ע"י תערובות אבל היכא דאיכא ספק אחד בגוף אפשר דשרי או איפכא אפילו מאן דמיקל הכא היינו משום דבכולהו ספיקי איכא ביטול ברוב אבל היכא דחד ספק בגוף וחד בתערובות מודה דאסור:

ומסקינן דתנאי פליגי בזה ר' יהודה מחמיר בס"ס אפילו עד העולם ור"ש מתיר אבל בין בברייתא דספק עו"ג כו' ובין בד' ר"ש נקט ג' תערובות וכתבו התוס' ז"ל דל"ד הוא וכן משמע מהא פירשו ארבעים למקום אחד אינם אוסרות משמע דבתערובות הב' ג"כ שרי מטעם ס"ס וכבר נחלקו בזה הראשונים ז"ל כמבואר בטור וש"ע יו"ד סי' ק"י טעמם ונימוקם:

ועוד נראה מהא דשרי רב בנפלה א' לים הגדול מוכח ג"כ דבב' תערובות לחוד שרי ג"כ דהא הכא ליכא ג"כ אלא ב' ספיקות והיינו דהרמב"ם ז"ל לא כתב להיתר דנפלה לים הגדול אלא גבי טבעת של עו"ג וכן כתב שם דתערובות הב' מותר אבל בשאר איסורין דבעינן דווקא ג' תערובות כמש"כ בה' מאכלות אסורות לא כתב להתירא דנפלה לים הגדול. אלא דבש"ע לא כתב כן דהוא ז"ל פסק בסי' ק"י דבעינן ג' תערובות וכ' נמי להתירא דנפלה לים הגדול ובשמעתין יתבאר עוד בזה:

שם ושמואל סבר לה כר"י בחדא כו' מכולה שמעתין מוכח דע"ג חמירא משאר איסורין וכבר תמהו על הרמב"ם ז"ל מפרשי דבריו על שהקיל בע"ג בב' תערובות וגבי שאר איסורין הצריך ג' תערובות עיין בכ"מ ולח"מ ז"ל מש"כ ליישב בדוחק. ולקמן אמרינן ואיבעית אימא סבר לה כר"א ופירש"י ז"ל ב' לשונות ול"ק כבר הקשו התו' ז"ל עליו ועוד לפי שיטה זו דבעינן ג' תערובות וודאי ליכא לפרושי הכי דאפילו אי גרסינן שם ואחרות באחרות לא שמעינן דג' תערובות אסורין דהא ר"ש נמי מודה בב' תערובות דאסור וכאידך לישנא ג"כ ליכא לפרושי לשיטת הרמב"ם ז"ל דהא דבעי ר"א שנים היינו שיפלו שנים ולא שיהנה בהם שנים שנים ואולי מפרש הרמב"ם ז"ל דקאי אדרב דמתיר בס"ס היינו בב' תערובות והא אפילו ר"ש דמיקל מצריך ג' תערובות ומשני הוא דאמר כר"א דמתיר בקרב הראש של אחד מהן דליכא אלא תרתי ספיקא כמו בב' תערובות אבל עדיין אין זה מספיק דמנ"ל לחלק בין ע"ג לשאר איסורין ונסתרה ממני דרכו של הרמב"ם ז"ל בזה וגם פירושו בהאב"א דקאמר הש"ס לא נתברר לי ואולי איזה נוסחא אחרת היה לו וע' במג"ע פ"ז מה' ע"ג מה שכתב שם:

שם ע"ב גמרא חבית של תרומה שנתערבה כו' ומצריך הש"ס להא דרב ור"ל והרמב"ם לא מצריך בחבית שיפלו שתים כמו בטבעת וע' בכ"מ שם פ' ט"ז ומוכח מכאן דלא כמש"כ לעיל דלא מקילינן בנפלה לים הגדול אלא בע"ג דשרי 'בב תערובו' אבל לא בשאר דברים חשובים דצריך ג' תערובות דהא הכא בתרומה מיירי בחביות סתומות דהוי דבר חשוב ואפ"ה אם נפלה אחת הותרו כולן והנה בתרומה איצטריך לאשמועינן האי דינא אפילו בפתוחות ולענין הרמה שאין צריך להרים דע"כ תאינה דפליגי רבה ורב יוסף היינו לענין הרמה דתאינה לא הוי דבר חשוב ובטילה במאה. וליכא נ"מ במאי שנפלה אלא לענין הרמה אלא דר"ל דהוי דבר שבמנין לר"ל דס"ל כל שדרכו כו' ואפילו לר"י י"ל דנפקא מינה אם נפלה לפחות ממאה דנעשה הכל מדומע ופליגי בנפלה אחת מהן אי הותרו כולן אבל הרמב"ם ז"ל כת' להאי דינא להדיא לענין הרמה כמבואר בדבריו פט"ו מה' תרומות הלכה ב' משא"כ בתאינה כו' אלא צריך להפריש אחת ומה שלא כ' לענין אם נתערב בפחות ממאה ולהתיר את כולן. לכאורה י"ל דלא מקילינן בנפלה אלא בהנך דלא בטלי כלל אפי' באלף. אבל פחות ממאה בתרומה אפשר דלא מקילינן בנפלה אבל לאחר העיון ראיתי בדברי הרמב"ם ז"ל להיפך דהמדומע פחות ממאה ונאבדה אחת מהן אפילו בתאינה הותרו כולן כמש"כ שם בפי"ד הלכה ח' דתרומה אוסרת ודאה במאה וספיקה בחמשים כו' כיצד כו'. נפלה אחת מחמשים ונאבדה אחת מן הכל ונראה דצ"ל נפלה אחת לחמשים ונאבדה אחת דהוי ספק שמא מן החולין נאבדה או שמא זו שנפלה נאבדה הרי אלו אסורות עד שירבה כו' נפלה לחמישים ואחת ונאבדה אחת הותר השאר לזרים אלמא דאפילו תאינה דאין נפילתה ניכרת והמדומע הוא פחות ממאה עד חמשים הותרו כולן ע"י זו שנאבדה והשתא ע"כ הא דפליגי הכא בתאינה הוא לענין הרמה ובהא הוא דקאמר רבה ע"י שאין נפילתה ניכרת צריך להרים כן נראין הדברים ברורים בדעת הרמב"ם והמפרשים ז"ל לא ביארו דבריו אלא דלפ"ז קשה לישנא דהש"ס אבל תרומה דיש לה מתירין אימא לא. ולפי הנ"ל לא על היתר כולן אנו דנין אלא על הרמתה אבל גם זה ניחא דבחביות וודאי על היתר כולן אנו דנין דדבר חשוב הוא ופלוגתא דרבה ורב יוסף בתאינה הוא דלא איתמר אלא לענין הרמה ופרטי הלכות אלו כבר נתבארו בדברי הראשונים והאחרונים ז"ל ורבו הספקות בזה עד יבא המתיר ויברר כל הספיקות וכל התיקות במהרה יבא וע' בדברי הראב"ד ז"ל בה' תרומות ושיטתו שם:

שם גמרא דאיערב נקובת הקוץ כו' ור"ל מוקי לה בנפולה כו' ויש לדקדק הא בתרווייהו מהני שהיה י"ב חודש. וא"כ היכי תנן בפשיטות ירעו עד שיסתאבו וימכרו הא אפשר שיקרב ג"כ אם יחיה י"ב חודש דלא כל הקרבנות נפסלות בעבור שנתן. וכ"ת דאפילו אחר י"ב חודש תו לא חזי דכבר נדחו וכדמוקי רבא לעיל למתני' כמ"ד בע"ח נדחין זה אינו דיראה דבטריפה כזו נפילה ודריסה או חיה י"ב חודש לא שייך בהו דיחוי דטריפה לא עדיף מבע"מ וכי היכי דבבע"מ עובר כ"ע מודו דהדר מיחזי כדאיתא ביומא ה"נ טריפה זו דהדרא ברי' אינה נדחית וצ"ל כיון דמילתא דלא שכיחא הוא שלא יטרפו ע"י דריסה ונפילה להכי תנן סתמא ירעו עד שיסתאבו וימכרו כו' וכן נראה דדריסה ונפילה קודם בדיקה לא בספק טריפה מחזקינן לה אלא קרוב לודאי טריפה דאל"ה תיקשי לשיטה שכ' התוס' ז"ל לעיל דספק טריפה שנתערבה באלף אינה אוסרת א"כ הכא אמאי לא בטיל אלא וודאי דרוסה ונפולה לא הוי בכלל ספק וליכא ס"ס גם אם נתערבה. וע' בבה"ז ז"ל ובד' האחרונים שהקשו דהוי מצי לאוקמי בכמה גווני הלעיטה חלתית ועוד כמה גווני ובאמת לא ניחא ליה להש"ס לאוקמי בטריפה שלא הוזכרה בהדיא במתני' ומהאי טעמא ניחא נמי דלא מוקי לה בדרוסת חתול כמש"כ התוס' ז"ל משום דדריסה זו ג"כ מימרא דאמוראי היא כדאיתא בחולין:

שם תוס' בד"ה והא בעי סמיכה כו' וא"ת ולוקמא בערל וטמא כו'. וכן בגיטין דפריך כו' מאי קושיא הא ערל וטמא משלחין כו' אין לשונם ז"ל מדוקדק דהכא מקשי לוקמה בערל וטמא ועלה דגיטין מקשו מאי פריך והא בעי סמיכה הא ערל וטמא משלחין קרבנותיהם בלא סמיכה אלמא אם לא אפשר לסמוך מקריבין בלא סמיכה ואם כן ה"ה אם שלח חטאתו דיכול להקריבו בלא סמיכה וה"נ הוי מצי לאקשויי הכא כיון דנתערבו וא"א לסמוך מקריבין בלא סמיכה כמו בערל וטמא וכן איתא קושיא זו בדבריהם ז"ל בפ' כל הגט ע"ש. ומסקנתם בזה דהיכא דאיכא תקנה אחרת כמו הכא רעי' ובגיטין יוכל לבא בעצמו ולסמוך אין להקריב בלא סמיכה. אבל אם אין לו תקנה אחרת מקריבין בלא סמיכה וערל וטמא מיירי נמי בערל שמתו אחיו כו' וטמא בזב ומצורע א"נ בקרבן שקבוע להם זמן כמו עולת ראיה וחגיגה כגון שהיה עובר עליהם בבל תאחר ולשונם ז"ל בזה ג"כ אינם מובנים דבעולת ראיה למה לי משום בל תאחר הא בלא"ה קביע להו זמן ואי משום בל תאחר מצינן לאוקמי בכל