קרן אורה זבחים שיג

דהתם ס"ל ע"כ כל שדרכו כו' כדתני התם שער נזיר ואינך א"כ ה"ה שור הנסקל ולא אצטריך לטעמא דבע"ח חשיבי להכי קמ"ל מתניתין דילן דבע"ח חשיבי ולכ"ע לא בטיל ועיין שם בע"א במש"כ הרא"ש ז"ל שם באורך וגירסת הראב"ד ז"ל בתמורה ודברי הר"ן ז"ל שם. ויותר קשה לשיטת ר"ת ז"ל דשור הנסקל דתנן בע"א מיירי לאחר שנסקל והכא מיירי מחיים כמש"כ התוס' ז"ל לעיל במתניתין אם כן מאי קאמר דהדיוט נמי תני ליה הא האי טעמא לחוד והאי טעמא לחוד וצ"ע וע' תוס' בד"ה דהדיוט כו' מכמה משניות הוי מצי לאתויי כו' נראה דמייתי כל הני מתני' דמיירי בתערובות בע"ח דווקא:

רש"י שם בד"ה כל שהן קתני כו' דאי ממתני' דלמא בטלי במאה או במאתים עכ"ל משמע דלא מסתבר ליה דליבטל ברובא דעכ"פ לא קיל איסור קדשים מתרומה או מכלאים דלא בטיל אלא במאה או מאתים וכדאיתא ביבמות פ' הערל ע"ש:

דף עב תוס' בד"ה אלא למ"ד כו' ע"ש שהאריכו לפרש למתניתין דע"א דאתיא כרבנן דאמרי דלא מקדשי אלא ששה דברים והא דפריך הכא הניחא כו' היינו משום חטאת העוף דבכלל חטאות המתות הוא ולדבריהם ז"ל וודאי תיקשי מאי פריך דהדיוט תני ליה הא אצטריך הכא לאשמועינן דאפי' כל שדרכו כו' מקדש. וצ"ל דמשור הנסקל קשיא ליה למה לי' למתני הכא ועיין בחי' יבמות פ' הערל שהארכתי בזה:

שם בא"ד ומיהו הוה מצי למתני איברי שעיר המשתלח כו' משמע דלא הוי גרסי שעיר המשתלח במתני' דע"א וכבר כתבתי לעיל בזה:

שם תוס' בד"ה ואחרות באחרות כו' האריכו בשיטת ר"ת ז"ל דל"ג ואחרות באחרות מדלא משכח לקמן תנא דאוסר ס"ס ע"ש וחזרו והביאו מהא דריש ביצה דמשמע התם דגם ספק טריפה אם נתערבה באלף לא בטל וכ' ר"ת ז"ל דע"כ הא דנתערבה באלף לא קאי אספיקה אלא אודאה דאפי' ר"י לא אסר לקמן ס"ס אלא ברימוני בדן ולכאורה אין זה מוכרח דאפילו אי לא אסר אלא ברימוני בדן מ"מ ספק טריפה לא קיל מספיקא דרימוני בדן אלא חמור יותר דברימוני בדן רובא דהתירא הוא וכיון דמחמיר ברימוני בדן כ"ש בספק טריפה וצ"ל דמשמע ליה לר"ת ז"ל דדווקא היכא דב' התערובות הוי כרימוני בדן אבל גבי ביצה נהי דספק הראשון חמיר מרימוני בדן מ"מ התערובות הב' לא הוי אלא בכל שדרכו כו' דקיל הוא וכבר נתארכו הדברים בזה בדברי הראשונים והאחרונים ז"ל ובטור וש"ע סי' קי"א ויתבאר עוד לקמן בשמעתין:

שם בא"ד וחתיכה הוי כל שדרכו כו' ולעיל בתוס' בד"ה אלא למאן דאמר משמע דחתיכה הוי כמו ששה דברים וגם בזה נתבאר באורך בדברי הראשונים ועיין בחי' יבמות שם:

שם בא"ד דאיצטריך לאשמועינן אע"ג דאיכא תרי רובי דגבי שאר מילי שרינן תרי רובי כו' וקצת יש לחלק דהתם שפיר שרינן בתרי רובי דהם ענינים מחולקים רוב העיר לחוד ורוב סיעה לחוד אבל הכא מה לי אם נתערב מתחילה בכמה אלפים או אם נתערב תחילה באלף וכולן נתערבו עוד באלף ועיין בדברי האחרונים ז"ל בב' משהויין לענין תערובות חמץ מה שכתבו בזה:

דף עג תוס' בד"ה ר"מ אומר כו' תימא לר"ל כו' והוי אפשר לומר דר"מ ור"י פליגי בהא דלר"מ ליטרא קציעות לא הוי אפילו כל שדרכו כמו רמונים שכתבו התוס' ז"ל לעיל דלר"מ לא הוי כל שדרכו ור"י ס"ל דהוי כל שדרכו בין ליטרא קציעות ובין סתם רמונים כמש"כ התוס' ז"ל לעיל אלא דלפי מאי דמשמע ביבמות דר"ל לא מחמיר אליבא דר' מאיר אלא באיסור דאורייתא בכל שדרכו אם כן י"ל דלר"מ נמי חשיבי רמונים כל שדרכו ואפ"ה איצטריך למימר דרימוני בדן הוזכרו לקדש בכ"ש דאפי' בז"הז דתרומה דרבנן מקדש ואי קשיא הא קשיא דהא בפ' יוצא דופן ד' מ"ז משמע דר"מ ס"ל חלה בז"הז דאורייתא וכש"כ תרומה כי הא דמסיק התם וא"כ ליטרא קציעות לר"מ אמאי בטיל וצ"ל דר"ל ס"ל כרבנן דבי רב התם דאפי' אי חלה דאוריי' תרומה דרבנן וביבמות הארכתי יותר:

שם תוס' בד"ה ר' יהודה אומר כו' עיין בדבריהם ז"ל שהאריכו בשם ר"ת ז"ל דהא דאמר ר"י מב"מ לא בטיל הוא דווקא בדבר לח שנתערב דומיא דדם פר ושעיר אבל ביבש מודה דבטיל כדאמר הכא וכה"ג כתב לענין תרומה ודעתו דתרומה ג"כ לא בטיל מב"מ כדמשמע מהא דאמר ר' יוחנן בע"א ב' כוסות כו' דומיא דטבל והא דבעלמא בטיל היינו ביבש. ויש לדקדק בשלמא מב"מ לר"י י"ל דלא ילפינן אלא דומיא דפר ושעיר אבל בתרומה מנלן לחלק בין לח ליבש דע"כ הא דהחמירו בהני דלא בטלי דווקא במינו היינו משום דבשלא במינו יש גבול בנ"ט אבל במינו דליכא גבול החמירו בכ"ש ואם כן מה לי לח ומה לי יבש. ועוד דהא טבל אפי' ביבש לא בטיל דאית ביה עוד טעם משום דבר שיש לו מתירין כדאיתא בנדרים וכמש"כ התוס' ז"ל בסוף ע"א ואם כן תרומה נמי חד דינא עם טבל לדברי ר"ת ז"ל ועוד דאם כן תרומת מעשר ליבטיל דלא שייך ביה כעלייתה כו' והרי"ט ז"ל הקשה לר"ת מכמה דוכתי דתרומה בטיל אפילו בלח ובנדרים נמי אמרינן דתרומה בטילה ולא הוי דבר שיש לו מתירין:

וחזר ר"ת ז"ל מהאי חילוקא דלח ויבש וכתב ליישב הני סוגיא כשיטת ר"ח דלא הוי מין במינו אלא היכא דמבטל יכול להיות כבטל ע"ש וגם בזה צ"ע אם אמר ר"ח למילתיה לענין תרומה דהא דמחמירין בי' במינו הוא חומרא דרבנן מנ"ל דאמר ר"ח למילתיה דאטו בדבר שיש לו מתירין דלא בטיל במינו ג"כ נימא דאצטריך האי תנאה דר"ח שיוכל המבטל להיות כבטל או איפכא וע"כ לא אמר ר"ח למילתיה אלא לר"י דמב"מ מדאורייתא לא בטיל בהא קאמר ר"ח דבעי' שיהו שוין לגמרי. ומה שהכריחו לר"ת ז"ל שמעתא דר"י בב' כוסות נראה יותר כמש"כ התוס' ז"ל בסוף דבריהם לפרש דלא מצינו בשום מקום שהוזכר איסור משהו בתרומה אלא דקושיא זו דר' יהודה אדר' יהודה וודאי קשה אמאי בטיל תרומה במאה ואחד במינו הא ס"ל דמין במינו לא בטיל ואולי י"ל כיון דר"י מיקל בתערובות תרומה אפי' ע"י שיתן עיניו בצד זה ויאכל בצד זה כדאיתא בשבת פ' נוטל והיינו דמדומע הוא כתחילתה דסגי בנותן עיניו כו' ה"נ בתערובתה לא מחמיר יותר מתחילתה. ובלאו הכי הקילו כאן קולות שלא מצינו בשאר אסורין לצרף גם התחתונות אע"פ שאינן בהספק משום דתרומה דרבנן וכה"ג אשכחן לר"י בציר דבטיל משום דזיעה בעלמא הוא ולא הוי אלא איסור דרבנן וצ"ע ועיין בירושלמי פ"ה דתרומות דמייתי התם להא דר"ח נבילה בטילה בשחוטה ומשמע התם דחולין אפשר להיות כתרומה עיין שם:

שם בא"ד ולא מצי למפרך מטבל ויי"נ כו' לא הבנתי דבריהם ז"ל דהא ר"ש חשיב התם טבל בכלל דבר שיש לו מתירין דלא בטיל והיכי שייך למיפרך מטבל וגם מש"כ דג' מחלוקת בדבר ולרבנן טבל ויי"נ גם כן בטיל אינו מוכרח דברייתא דתניא כוותיה דר"י בטבל לכ"ע היא משום דהוי דבר שיש לו מתירין או משום דכהתירו כך איסורו ולא שייכא כלל לפלוגתא דר"י ורבנן במין במינו ויי"נ גם כן משום חומרא דע"ג החמירו בה לכ"ע וכמבואר בדברי הראשונים ז"ל במשנה דואלו אסורין ואוסרין בכ"ש בסוף ע"א וכסתמא דמתניתין התם יי"נ אוסר בכ"ש משום חומרא דע"ג אלא דהא דקאמר התם לר"י זה הכלל לאתויי טבל קשה קצת מאי אריא טבל הא איכא כמה איסורי דהוי יש לו מתירין וכבר מבוארים הדברים בזה בדברי הראשונים ועיין בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל שם בע"א במשנה דיי"נ אוסר בכ"ש:

שם גמרא ונימשוך וניקרב חד מינייהו ונימא כל דפריש מרובא פריש ופריך ונימשוך הוי ליה קבוע אלא ניכבשינהו דניידי כו' היה נראה דלא פריך הכי אלא בבע"ח דבהו שייך ניכבשינהו דניידי אבל בשאר מילי דחשיבי ולא בטלי לא שייך ניכבשינהו אבל התוס' ז"ל ביבמות דף פ"א בד"ה כולן ידלקו כתבו גבי חבילי תלתן ג"כ להאי טעמא שמא יבואו עשרה בני אדם ויקחו בבת אחת וכבר כתבו התוס' ז"ל לעיל בריש פירקין דהא דבטבעת של עו"ג שנתערב אסור אפילו פירש משום גזירה שמא יקח מן הקבוע ולדעת ר"ת ז"ל חילקו שם בין בע"ח לשאר מילי ועיין בדין זה בטור וש"ע באורך והרבה חלוקי דיעות בזה מהראשונים ואחרונים ז"ל ועיין בכו"פ שם שדקדק על הך קושיא דנכבשינהו כו' הא כבר נדחו ומאי אהני הכבישה אח"כ וכתב שם דקושיא זו הוא למ"ד אין בע"ח נדחים. והוא תמוה דהא רבא גופא מסיק השתא דאמר רבנן לא נקריב אי אקריב לא מרצי וכמ"ד בע"ח נדחין. אלא נראה דאין זה דיחוי כלל כיון דאפשר לברר התירא מתחילתו לא נדחה העיקר ודיחוי זה שע"י תערובות לאו דיחוי גמור הוא וכמו שיבואר לקמן בס"ד והכא דאפשר לברר התירא לא הוי דיחוי כלל ועדיף מהא דאמרינן בעלמא כל שבידו לא הוי דיחוי דהוי דיחוי לשעה:

והנה לפי משמעות סוגיא דשמעתין דאפילו ליקח מן הקבוע לאו איסור דאורייתא הוא וכמש"כ התוס' ז"ל לקמן בד"ה