קרן אורה זבחים שיא

איסורה ה"נ נטרפה כיון דלא חזיא לעריפה פקע איסורה וכ"ז צ"ע יותר ובדברי הרמב"ם ז"ל לא נתבארו הדברים וגם דברי התוספתא שנראה דעגלה יש לה פדיון צ"ע גדול לישב וכנ"ל וכן נראה מהא דעגלה הוי בכלל אלו שנעשית מצותה ואסורה משמע דאין לה שום היתר דלא כדאמרינן בפרה דנפדית על גב מערכתה ודו"ק:

ודרך אגב ראיתי בירושלמי שם דמיבעי לי' אי בעינן בעגלה ערופה שנים או רוב שנים ע"ש בסוף סוטה ובדברי הרמב"ם ז"ל לא הוזכר זאת ועי' בק"ע שם ולכאורה נראה מהא דאמרינן הכא דמטהרת מטומאתה ש"מ דחותך הסימנים גם כן דאל"ה לא היתה מטהרת כלל אלא דצ"ע כיון דעורף המפרקת בקופיץ כבר היא מתה ומה אהני חתיכת הסימנים אח"כ וכדאמרינן בחולין וכי מתה עומד כו' וגבי חטאת העוף אמרינן דחותך המפרקת בלא רוב בשר אבל בעגלה לא אמרינן הכי וא"כ כבר היא מתה על ידי שבירת המפרקת ולמה יחתוך הסימנים עוד והא דמטהרת מטומאתה ע"כ העריפה עצמה מטהרתה כיון דכך היא מצותה:

שם גמרא כפרה כ' בה כקדשים יש לדקדק א"כ למה לי קרא לעיל במליקה שהיא לפנים דאינו מטמא תיפוק לי' מדכ' בהו כפרה בפ' מצורע ולרש"י ז"ל לעיל שפי' דלא איצטריך קרא אלא לעולת העוף ניחא קצת די"ל דוכפר קאי על חטאת אבל מ"מ עולת העוף דהיא עצמה קדשים אטו גרע מעגלה דכ' בה כפרה כקדשים וי"ל דע"כ לא שמעינן דעריפה מטהרת אף על גב דלאו שחיטה היא מדכ' בה כפרה כקדשים היינו לבתר דשמעינן בקדשים גופייהו דמליקה מטהרת אע"ג דלאו שחיטה היא אבל אי לא אשמעינן קרא בקדשים בעגלה נמי לא הוי ידעינן ודו"ק:

הדרן עלך חטאת העוף פרק שביעי כל הזבחים פרק שמיני תוס' בד"ה כל הזבחים וא"ת תנינא כו' ושמא אי מהתם כו' והא דלא קשיא להו הך דקנים למה לי כיון דתנן הכא בזבחים דימותו כש"כ עופות. י"ל דעופות איצטריך ליה דעופות חשיבי ניידי כדאיתא בנזיר ד' י"א וה"א כל דפריש מרובא פריש קמ"ל ויתבאר יותר בזה לקמן בשמעתין בס"ד:

שם תוס' בד"ה אפילו אחת ברבוא ע"ש קושית הריב"ם ז"ל משור שלא נגמר דינו שנתערב בשוורים שנגמר דינם דפטרי רבנן והא הכא תנן דאפילו אחת ברבוא ימותו כולן ורצה הר"י ז"ל לומר דגרסינן התם שנתערב בשוורים מעליא והקשה לו ר"ת ע"ז ע"ש ואני לא הבנתי עיקרא דמילתא אם כן מ"ט דר"י דכונסין אותן לכיפה כיון דאין גומרין דינו של שור אלא בפניו א"כ אין שום איסור על כולן ולמה ימיתם בכיפה כיון דכולם היתר הם ואי משום דר"י ס"ל גומרין דינו של שור שלא בפניו הא לא משמע הכי מסתימות דברי הש"ס התם וכ' ד' ר"ת ז"ל באורך דפטורין היינו ממיתת ב"ד אבל אסורין בהנאה ולא חיישינן לתקלה אבל אם נתערב אפילו שור שנגמר דינו בשוורים מעליא כולן מותרין ע"י נכבשינהו דניידי ודווקא הכא במתניתין גבי קדשים הוא דימותו כולן והוא דלא כמסקנא שם דאמר רבא דפליגי בשור שנגמר דינו שנתערב בשוורים כשירים דת"ק ס"ל דסוקלין אותן כיון דאיכא חד דחייב סקילה ור"י אמר דכונסין אותן לכיפה אבל לכ"ע כולן אסורין בהנאה וכן מייתי התם ברייתא נתערב באחרים ואחרים באחרים כונסין אותן לכיפה וע"כ היינו באחרים דהיתר וצ"ל דר"ת ז"ל גרס במילתי' דרבא נמי ושור שלא נגמר דינו ונתערב בשוורים שנגמר דינן לת"ק סוקלין אותן ולר"י כונסין אותן לכיפה ובברייתא לא גרס ואחרים באחרים ואחרים דברייתא נמי היינו אחרים שנגמר דינן אבל אחרים כשירים מותר ע"י ניכבשינהו כו':

וראיתי במהרש"א ז"ל שם שכ' לשיטת ר"ת ז"ל מפרשינן אוקימתא דרבא דמוקי בשור שנגמר דינו שנתערב באחרים דלת"ק סוקלין אותן ולר"י כונסין אותן לכיפה היינו בגוונא דרישא דבאדם שנים שיצא חץ מביניהם אפילו אבא חלפתא ביניהם דיש לתלות בהשני אפ"ה פטורין ולא אזלינן בתר אומדנא אבל שור שנתערב באחרים אם יש לתלות באחד שהוא הרוצח סוקלין אותו לת"ק או כונסין אותו לכיפה לר"י ובאמת מלשון התוס' ז"ל נראה כן שכ' אבל בשוורים אותן שיש לתלות בהן חייבים כו' וא"ש נמי הא דרבא מוקי לתנא קמא לחומרא לדונו בסקילה ולא באוקימתא דר"ל ור' אבהו כיון דמוקי פלוגתייהו בגוונא אחרינא אי הולכין בשור בתר אומדנא אבל לפמש"כ דמוקי פלוגתייהו בגוונא דר"ל אמאי מוקי ד' ת"ק לחומרא ולא ניחא ליה כר"ל דלתנא קמא כולן פטורין אלא דזה נמי לא תיקשי כיון דבברייתא הכי תניא ניחא ליה לאוקמי לתנאי דמתניתין כתנאי דברייתא ומ"מ לדברי מהרש"א ז"ל קשה לישנא דהש"ס סוקלין אותן והוי לי' למימר סוקלין אותו זה שתולין בו ועוד קשה לי דא"כ בשור לכ"ע אזלינן בתר אומדנא א"כ היכי דייק הש"ס בשבועות פ' שבועות העדות מרבי אחא דאמר גמל האוחר בין הגמלים ונמצא אחד הרוג בצידו בידוע שזה הרגו דאזלינן בתר אומדנא אפילו בדיני נפשות הא בשור כ"ע ס"ל דאזלינן בתר אומדנא הכא ודיינינן לי' בסקילה ובאדם לא אזלינן בתר אומדנא ודילמא לרב אחא נמי לא דמי שור לאדם ועוד מ"ט דת"ק דרב אחא דלא אזיל בתר אומדנא בשור כדאיתא בריש פ' המוכר פירות בב"ב ע"ש הא הכא כולהו תנאי ס"ל דאזלינן בתר אומדנא בשור ולר"י גם כן כונסין אותו לכיפה ע"י אומדנא וצ"ל דדווקא הכא לענין מיתת השור המזיק אזלינן בתר אומדנא לקיים ובערת הרע מקרבך אבל לחייב בעל השור לשלם ההיזק ס"ל לת"ק דרב אחא דלא מחייבינן ורב אחא דס"ל דמחייבינן ליה ממון ע"פ אומדנא ה"ה דלענין דיני נפשות אזיל בתר אומדנא והדבר פלאי איך קיצרו התוס' ז"ל בשיטת ר"ת כ"כ וגם הם הביאו שם בסנהדרין הגירסא בברייתא ואחרים באחרים ולא כתבו דלשיטת ר"ת לא גרסינן ואחרים באחרים ועוד דאומדנא דשור לא דמי לאומדנא דאדם דבאדם הוי אומדנא משום דאבא חלפתא ביניהם מוחזק בכשרות וגבי שור ע"כ אומדנא אחרת דהאחד מועד להזיק והוי לי' להש"ס לפרושי עוד כתב ר"ת ז"ל לשיטתו דמתני' דע"א אלו אסורין כו' מיירי בשנסקל אבל לא מחיים ויש לי לדקדק גם בזה דהתם תנן צפרי מצורע והיינו ב' הצפרים השחוטה והמשולחת וכמו שכ' התוס' ז"ל בקידושין סוף פ' האיש מקדש והרי במשולחת ליכא איסורא אלא מחיים לר"י משחיטת השחיטה עד שילוח המשולחת אלמא דמחיים נמי אוסרת בכ"ש ולא שרינן מטעם ניכבשינהו כו' ולזה י"ל דמשולחת נמי אם שחטה קודם שילוח באיסורה קיימא ואינה חוזרת להתירה אלא אחר שילוח וע"כ צריך לפרש הכי הא דתנן בסוף תמורה אלו הן הנקברים כו' צפרי מצורע אלמא דשייך איסור בשניהם גם לאחר מיתה וע"כ היינו ששחטה קודם השילוח וע"י משנל"מ ז"ל בפי"א מה' טומאת צרעת שכ' דאיכא למישדי נרגא בדיוקו של התוס' ז"ל צפורי מצורע ממתניתין דתמורה דע"כ ל"ד הוא ע"ש ולפמש"כ גם שם ניחא הדיוק הנ"ל ועוד תנן התם שעיר המשתלח איסר תערובתו בכ"ש וזה נראה דמחיים איירי מדלא תנן לי' בהנך דנקברין ואפ"ה לא בטיל ואוסר בכ"ש אלא דבאמת קשה אמאי לא תני לי' בהני דנקברין אם מת קודם שילוחו ולא נתבאר לי כעת מה דינו של שעיר המשתלח שמת אם הוא מהנשרפין כפסולי קדשים או מהנקברין והרי"ף ז"ל לא גרס כלל שעיר המשתלח במשנה דמסכת ע"א והיינו דבקדשים לא קמיירי וכמש"כ התוס' ז"ל בקידושין דחשיב נמי כל הני ולא חשיב איסורי קדשים ע"ש ונהי דלענין קידושין לא שייך למיתני שעיר המשתלח דבא מתרומת הלשכה אבל במתניתין דסוף תמורה מ"ט לא תני לי' אלא ש"מ דבקדשים לא קמיירי ודרך אגב צ"ע קצת גם עגלה ערופה דתני לה גבי קידושין הא גם היא אינה באה משל יחיד כמש"נ ולקחו זקני העיר וכבר מסורה היא לציבור ואיזה זכות יש למי לקדש בו את האשה ואין כאן מקומו בזה:

וראיתי בר"ן ז"ל דמסכת ע"א שפי' להני דמתניתין יש מהן משום חתיכה הראוי' להתכבד כמו בב"ח וחולין שנשחטו בעזרה ויש מהן משום דבע"ח חשיבי ולא בטלי צפרי מצורע משום דהוי בע"ח ולא הבנתי לר' יוחנן דאמר משעת שחיטה הוא דנאסרו מא"ל אלא ע"כ גם הם חשיבי ראוין להתכבד ועי' בפי' המשנה להרמב"ם ז"ל בקידושין שכ' דציפורי מצורע היינו השחוטה לבד ומבואר שם בדבריו ז"ל דליכא איסור אלא בשחוטה לבד וכמש"כ רש"י ז"ל ודלא כמש"כ המשנל"מ ז"ל בדעתו שם בפי"א הנ"ל:

ופטר חמור כ' הר"ן ז"ל ג"כ כמ"ד דמחיים נאסר והיינו משום דבבשר חמור לא שייך חתיכה הראויה להתכבד וע"כ חשיבותו הוא דבע"ח הוא וא"כ מוכח מינה דלא מהני ניכבשינהו דניידי אבל מדברי הרא"ש ז"ל סוף פ' גיד הנשה נראה דמפרש לכולהו משום חתיכה הראוי' להתכבד ולאחר מיתה וראוי להתכבד בבשר חמור צ"ע ועי' ר"ן ז"ל שם בסוף פ' הנ"ל ויתבאר עוד בזה לקמן בסייעתא דשמיא:

והרמב"ם ז"ל גריס כגי' רש"י ז"ל שם בסנהדרין דלרבא פליגי בשור שנגמר דינו שנתערב בשוורים כשירים ופסק כת"ק דסוקלין את כולן ודלא כשיטת ר"ת ובפ"ד מה' רוצח גבי