קרן אורה זבחים שז

הא בסימן אחד ליכא שינוי מעשה כלל והיכי תימשך בסימן אחד לעולת העוף והיה נראה דהכי קאמר מכי מלק בה סימן אחד בסימן שני תימשך ותיהוי עולת העוף דזה הוא שינוי מעשה והכי משמע לקמן דקאמר כי הדר מליק באידך סימן היכי מימשכא כו' ומסיק הש"ס דכך היא הצעה של כולה משנה ובין חטאת ובין עולה משתנין מזה לזה ע"י שינוי השם והמקום והמעשה ורב אשי קאמר דלא דמי דבעולה לשם חטאת שפיר איכא שינוי השם והמקום והמעשה דעולה למעלה ליתא ולהכי מימשכא בסימן אחד לחטאת העוף אבל חטאת לשם עולה כיון דמליקה כשירה בכ"מ וליכא שינוי מקום בסימן אחד וחטאת פסולה היא היכי תימשך אח"כ לעולת העוף אבל אם היה מליקת חטאת למטה פסולה היתה נמשכת ע"י סי' ב' לעולת העוף דאיכא שינוי השם ומקום ומעשה וזה נכון אלא התוס' ז"ל הקשו למה ליה להש"ס למימר מכי מלק סימן אחד דיפסול ומש"ה אינו נמשך לעולה תיפוק ליה דאין כאן שינוי מקום וזה יקשה יותר לפי מש"כ דבעינן שינוי השם והמקום והמעשה דווקא ובחטאת למעלה ליכא שינוי מקום וצ"ל כיון דהמקום מיוחד לעולה וגם איכא שינוי מעשה מליקת ב' סימנים שפיר מימשכא לעולה אי לאו דכבר נפסלה ועי' רש"י ז"ל בד"ה כיון דאמר מר כו':

וכתב רש"י ז"ל בד"ה רב אשי אמר כו' וזו הכשירה בב' סימנים ולפיכך סימן ראשון אינו פוסל משום עשיית מטה עכ"ל ואין לפרש כפשוטו דעולת העוף אינה נפסלת בסימן אחד למטה דהא בחולין ד' כ"ט מסקינן דלכ"ע נפסלה בסימן אחד ולמ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף נפסלת אפילו במיעוט סימן אלא ע"כ כוונתו דהכא כשנעשית למטה אינה נפסלת בסימן אחד אלא נמשכת לחטאת ויש לדקדק לפי שיטת הרמב"ם ז"ל דחילוק הבדלה בין חטאת לעולה הוא הבדלה ממש הראש מהגוף ויכול למלוק גם בחטאת ב' הסימנים א"כ היכי ס"ד דע"י סימן ב' תימשך לעולת העוף הא ליכא שינוי מעשה כלל דבחטאת ג"כ מולק ב' הסימנים אם ירצה וכן עולה בסימן אחד אמאי נמשכת לחטאת הא עיקר מצות מליקת עולה אפשר די ג"כ בסימן אחד ומה שצריך למלוק השני הוא למצות הבדלה כמו הרוב בשר וא"כ עולה ג"כ תיפסל בסימן אחד וצ"ל כיון דמצוה להבדיל נחשב הכל מליקה אחת וסימן אחד הוי שינוי מעשה ועוד דמשמע מלשון הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' מעה"ק דב' הסימנים בעולה הוא משום מצות מליקה ולא משום הבדלה מדכתבינהו בתרתי דצריך להבדיל וצריך שימלוק ב' סימנים ע"ש אלמא דמליקת ב' הסימנים כך הוא מליקתה אע"ג דלא ידענא מנין לעשות מצות מליקה בעולה בב' סימנים כיון דלא נפק"ל אלא מלא יבדיל דחטאת וחלק הכתוב בעולה דמבדיל א"כ כל מה שהוא יותר מסימן אחד בכלל מצות הבדלה הוא וכבר כתבתי לעיל דהיינו פלוגתא דלעיל אי פוסלת שהיה בסימן ב' בעולת העוף ולמ"ד אינה פוסלת משום דאינה אלא לקיים מצות הבדלה וכדאמרינן בחולין ד' כ"א ולהאי מ"ד איכא לספוקי אם מלק בעוה"ע סימן אחד למעלה והשני למטה אי פסולה היא אלא די"ל דהבדלה עצמה ג"כ מצותה למעלה דווקא וצ"ע יותר בזה:

ולכאורה כל שקלא וטריא דהש"ס הכא לפי מאי דמסיק בסוף שמעתין דלאסוקי לחובה לא קאמר תו לא צריכא דלענין מאי תיהוי עולת העוף כיון דבין כך ובין כך פסולה היא ומועלין בה אלא דהתוס' כ' לקמן דהפסול הוא מדרבנן אבל דאורייתא חטאת כשירה היא וא"כ איצטריך שקלא וטריא דהכא ויתבאר לקמן:

ע"ב גמרא נהי נמי כו' תימשך ותיהוי חטאת העוף לפמ"ש לעיל דאינה נמשכת אלא ע"י שינוי השם ומקום ומעשה וא"כ למ"ד דעקירה בטעות לא הוי עקירה ולא הוי שינוי השם כדאמר רבה במנחות ד' מ"ט א"כ ה"נ הוי מצי לשנויי דמש"ה אינה נמשכת לחטאת משום דהוי עקירה בטעות דסבור הוא שזו היא חטאת ולא הוי שינוי השם ויש לישב:

רש"י בד"ה חצי למעלה כו' ויקחו קן אחד כו' עיין צ"ק ז"ל:

דף ס"ח ע"א תוס' בד"ה אימר כו' וי"מ כו' וצ"ל דר"י ס"ל אין שחיטה כו' עי' לעיל סוף פ' קדשי קדשים שכ' דלת"ק דר"א בר"ש הבדיל בחטאת פסולה משום גזירה שמא לא יחתוך רוב בשר וא"כ אטו סתמא דמתניתין ס"ל דאין שחיטה לעוף מה"ת אלא ע"כ צ"ל דפסולה היינו דאסורה באכילה אבל בעלים נתכפרו וא"כ דילמא ה"נ פסולה לאכילה קאמר אבל בעלים נתכפרו. ונהי דלישנא דהש"ס משמע הכא דלא סלקי ליה לחובה אבל מנ"ל להש"ס למימר הכי ולאוקמי ר"י כמ"ד אין שחיטה כו' וחב"ע לאו דאורייתא דילמא פסולה לאכילה קאמר וי"ל דלישנא דמתניתין דקינים משמע דלא סלקי לחובה כלל מדתנן בסתומה ומתחלקת בשניהם משמע דמפורשת לא עלה כלל ומ"מ העיקר כמש"כ בראשית דבריהם והארכתי בזה בחי' נזיר שם:

ע"ב שם משנה זה הכלל כל שפסולו בקודש אין מטמאין בבית הבליעה לא היה פסולן בקודש כו' נראה מזה דתרווייהו תנינן במתניתין שמאל ולילה היינו פסולן בקודש דהקרבן מצד עצמו אין בו שום פסול אלא נפסל מפני קדושתו דעבודה בימין וביום דווקא וזה נעשה שלא בהכשר אבל תורין שלא הגיע זמנן ובני יונה כו' לא היה פסולן בקודש דפסולין הן מצד עצמן ופיגול נותר וטמא לא תנן במתניתין דלא הוי רבותא כ"כ כיון דהמליקה נעשית בהכשר חוץ אם פיגול בשעת מליקה דבשעת מליקה נפסלה זה הוא בכלל אלו שפסולן בקודש והכי תנן לקמן בפ' המזבח מקדש ר"ש אומר לא תרד אפילו נשחטה בלילה שהיה פסולו בקודש שר"ש אומר כל שפסולו בקודש הקודש מקבלו ומשמע התם דר"ש לא בעי הכשירא במקום אחר ולר"י הוא דאמרינן התם דלא מודה דלא ירד אלא דווקא הני דיש להם הכשר במקום אחר שקבלו פסולין היינו טמא דחזי לעבודת ציבור אבל לר"ש בכל הפסולין אם עלו לא ירדו דפסולן בקודש כן נראה מלישנא דהני תרתי מתניתין. אבל בגמרא פליגי רב ור"י ורב אמר דמליקת זר מטמאה בבית הבליעה ומתניתין דתנן כל הפסולין שמלקו כו' ואינן מטמאין מסיק דאתי לאתויי שמאל ולילה וקצת קשה אמאי לא משני דאתי לאתויי פסולי דחזו לעבודת ציבור וצ"ל דריבויא דכל מדייק לאתויי מאי ומוכח משיטתי' דרב דהא דתנן כללא כל שפסולו בקודש אינו מטמא היינו דווקא אלו שיש להם הכשר במקום אחר וא"כ לא א"ש דיוקא אהדדי דלא היה פסולו בקודש כו' משמע דווקא הני מטמאין אבל פסולו בקודש אינן מטמאין אפילו אין להם הכשר במ"א. והתוס' ז"ל בד"ה אמר רב עמדו ע"ז והאריכו בזה וכתבו לפרש לישנא דכל שפסולו בקודש היינו שאירע פסול אחר שנשחט ונתקדש בכלי אבל זר וסכין דאירע הפסול קודם שחיטה כמאן דחנקינון דמי ואפילו לר"ש ירד ומטמא בבית הבליעה וסכין לא הוצרכו לזה דבלא"ה הוי נבילה כדאיתא בחולין ושמאל ולילה משום דאית להו הכשירא וכבר כתבתי דהכא לענין טומאת בית הבליעה ליכא רבותא אם המליקה היתה בהכשר ואירע פסול אח"כ כיון דנעשית מליקתה כדין כבר טיהרה מידי נבילה ואם נפסלה אח"כ מאיזה טעם יחזור עליו טומאת נבילות אלא דמתניתין דלעיל דתנן ברישא וכולן אין מטמאין כו' לא משמע הכי דא"כ מאי קמ"ל התם בחטאת שעשאה למעלה דאין מטמאה כיון דהמליקה היתה בהכשר דמליקה בכ"מ כשר ואי משום שהבדיל אח"כ הא סימן ראשון כבר נעשה בהכשר אלא ש"מ דה"א כיון שנפסלה אח"כ מעיקרא מליקתה לאו כלום היא והויא נבילה דלא התירה התורה מליקה אלא בקרבן שנעשה בהכשר קמ"ל דאינו מטמאה ואכתי לפמש"כ התוס' ז"ל בריש פירקין דחטאת שנעשה למעלה אפילו הזאתו מ"מ נתכפרו בעלים כיון שהגיע דם למזבח א"כ בהא פשיטא דאינו מטמא בבית הבליעה כיון דיצא ידי חובתו וכן יש לדקדק במס' קינים דתנן התם דחטאת למעלה פסולה ואינו יוצא י"ח וע"כ עיקר הפסול לא משום דהזה למעלה אלא משום שלא לשמה דעשאה לשם עולה או משום דעשה מעשה עולה שלא הזה או משום הבדלה וא"כ אמאי תלי הפסול בעשייתו למעלה כיון דעיקר הפסול מחמת דבר אחר הוא ואפילו עשאה למטה פסולה:

נחזור לשיטת התוס' ז"ל דלר"ש ג"כ הא דלא ירד ואינו מטמא היינו דווקא בפסול שנעשה אחר שחיטה או אפילו קודם שחיטה ויש לה הכשר במ"א כמו שמאל ולילה והא דלקמן משמע דלר"י הוא דבעינן שיהיה הכשר במ"א (היינו) אפילו אי פסולו בקודש היינו אחר שחיטה כגון קבלו פסולין וזרקו את דמו וכללא דמילתא לד' ז"ל דטומאת בית הבליעה תליא בדין אם עלה לא ירד וכל שלא ירד אינו מטמא כיון דמתרת את האיסור ואם ירד מטמאה ומתניתין דמלק בלילה ע"כ כר"ש אתי:

ובהג"ה פי' הא דכל שפסולו בקודש היינו כל שפסולו כשר בעלמא וגם לר"ש בכל גוונא הא דאם עלה לא ירד היינו דווקא ביש לו הכשר במקום אחר ומליקת בע"מ לכ"ע אם עלה ירד ומטמאה בבית הבליעה עי' בדבריהם ז"ל באורך:

אבל מדברי הרמב"ם ז"ל לא נראה כן דבפ"ז מה' פסה"מ כתב סתמא כל הפסולין שמלקו מליקתן אינו מטמאה משמע אפילו בע"מ וגם במש"כ התוס' ז"ל דטומאת בית הבליעה ואם עלה לא ירד בהא תליא ומתניתין כר"ש אתיא לא ס"ל להרמב"ם ז"ל כן דהוא ז"ל פסק כר"י דנשחטה בלילה אם עלה ירד ובמליקה בלילה פ' כסתמא דמתניתין דאינו מטמא וכן בקבלו פסולים כ'