קרן אורה זבחים שח

דדווקא בפסולין דחזו לעבודת ציבור אם עלה לא ירד ולענין טומאת ביה"ב כ' סתמא כל הפסולין שמלקו אינה מטמאה בבית הבליעה. ונראה דס"ל דר"י דאמר דזר אינו מטמא לאו משום דיש לו היתר בבמה דמבמה לא ילפינן אלא לענין טומאת ביה"ב כל שפסולו בקודש אינו מטמאה אפי' לר' יהודה דס"ל בשמאל ולילה אם עלה ירד התם דווקא דכתיב ג' מיעוטים אבל לענין טומאת ביה"ב אפי' ר"י מודה דכל שפסולו בקודש אינו מטמא. והיינו דלא איתמר פלוגתא דרב ור"י לענין אם עלה לא ירד דהתם פליגי תנאי ר"י ור"ש והכא אליבא דר"י פליגי דאמר התם אם עלה ירד ואמר רב דשמאל ולילה אינו מטמא וזר מטמא ורבי יוחנן אמר דאפילו זר אינו מטמא וה"ה בע"מ אע"ג דלית ליה הכשר במקום אחר אלא דא"כ קשה הא דאמרינן ת"כ דר"י מלקה זר אינו מטמא דלמא האי ברייתא אתיא כר"ש דבכל הפסולין אם עלה לא ירד אפי' אלו דלית להו הכשר במקום אחר ומש"ה אינו מטמא ג"כ אבל לר' יהודה דירד מנלן ויתבאר עוד בזה לקמן בפ' המזבח מקדש בס"ד:

דף סט גמרא אמר חזקיה מסתברא קמיצה תרד מליקה לא תרד ומסיק דאין קידוש כ"ש במנחה בבמה וכ' התו' ז"ל דהיינו לר"ש אבל לר"י תרד כמו לילה ע"ש. וגם בזה דעת הרמב"ם ז"ל לא כן הוא דאע"ג דבנשחט בלילה פסק כר"י דתרד מ"מ כתב דמליקת זר לא תרד וקמיצה תרד וכתב שם הטעם שהרי לא נתקדש כלל ולא הזכיר כלל טעמא דאשכחן היתר בבמה אלא נראה מדבריו דטעמא דקמיצה תרד הוא משום דע"י זר לא נתקדש הקומץ והוי כמו שלא נקמץ כלל דירד אבל מליקה אפילו ע"י זר אם עלה לא ירד והכי משמע מסיום דבריו ז"ל שם אחד זר ואחד כל הפסולין משמע דאפילו בע"מ דפסול גם בבמה אפילו הכי במליקה לא תרד ולא כן הוא משמעות הש"ס וא"כ נראה לשיטתו דאם מלק בלילה ג"כ אם עלה לא ירד דפסול לילה קיל מפסול זרות כדמוכח בשמעתין וע"כ צריך לחלק בין בהמה לעוף וכמש"כ התוס' ז"ל ולפ"ז אין אנו צריכין למש"כ לעיל לחלק לדעת הרמב"ם ז"ל בין טומאת ביה"ב לדין אם עלה לא ירד דבלא"ה ניחא דאע"ג דלענין שחיטה בלילה פסק כר"י דירד אבל בעוף לא ירד והיינו טעמא נמי דאינו מטמא בבית הבליעה בין בלילה בין מלקה זר. ועיין בלח"מ ז"ל פ"ז מה' פסה"מ ולפי הנ"ל בלא"ה א"ש:

שם גמרא יכול תהא מליקה שהיא לפנים מטמא כו' עיין רש"י ז"ל שנראה מדבריו דלא איצטריך קרא אלא לעולה אבל חטאת וודאי אינה מטמאה כיון דהותרה באכילה לכהנים ע"ש וא"כ למה לי האי קרא לזה אמאי לא ילפינן עולה מחטאת בהיקש דאינו מטמאה וקצת נראה דבכל מליקת קדשים קאמר דנהי דגזרת הכתוב הוא דהותר לאכילת כהנים ולמזבח מ"מ טומאתה לא בטלה ועיין בת"כ פ' אחרי ובק"א שם ובדרשת אחרים שם ודו"ק:

שם גמרא יכול תהא שחיטת חולין לפנים וקדשים בין בפנים כו' מטמאין כו' צ"ל הא דס"ד השוחט חולין בפנים מטמא אע"ג דשחטה כמצותה היינו משום דבפנים לא אשכחן שחיטה בעוף וס"ד דאפי' עוף חולין לא תיהני ליה שחיטה לטהרו מידי נבילה וכש"כ קדשים בין בפנים בין בחוץ דלא שייכא שחיטה בקדשים וה"א דיטמא ויש לדקדק היכי ס"ד דשחיטת חולין בפנים לאו שחיטה היא א"כ לא אשכחן איסור חולין בעזרה בעוף דהא לא נאסר חולין בעזרה אלא אם נשחטו בעזרה אבל נוחר ומעקר ליכא איסור בחולין בעזרה כי היכי דליכא איסור שחוטי חוץ אלא בשחיטה וכיון דאיתרבי מקרא בקידושין סוף פ' האיש מקדש עוף לאיסור חולין בעזרה ש"מ דשחיטה היא וכן מבואר בד' הרמב"ם בפ"ב מה' שחיטה דנוחר ומעקר חולין בפנים לא נאסר בהנאה וי"ל דדוקא מחיוב בחוץ הוא דילפינן דחשיב שחיטה לטהרה מידי נבילה אבל מאיסור חולין בעזרה דאיסורא בעלמא הוא לא שמעינן דהוי שחיטה. וכתב רש"י ז"ל דמליקת חולין בפנים ילפינן מחולין בחוץ שלא בהכשירו כגון טריפה אבל באמת לא צריך קרא לחולין בפנים כיון דאפילו קדשים בפנים מטהרת השחיטה כש"כ חולין וכ"כ התוס' ז"ל בשם הקונטרס אלא דהקשו ז"ל מליקת חולין בפנים וקדשים בחוץ נילף ממליקת שמאל ולילה דהוי ג"כ שלא בהכשירו ומטהרת ותי' כיון דאם עלה לא ירד בהכשירו קרינא ביה וקושיתם ממליקת חולין בפנים אינה מוכרח דהיכי מצינן למילף חולין מקדשים ועיקר קושיתם הוא מקדשים בחוץ דמשני הש"ס דלא ילפינן מפנים דהוי הכשירו בכך אכתי נילף משמאל ולילה ואי לאו דמסתפינא הייתי אומר דחסר כאן בד' התוס' ז"ל וכצ"ל ושחיטת חולין בפנים לאו כו' זה הוא סברתם ולא ניחא להו למילף מטריפה בחוץ כפירש"י דשחיטה בחוץ הכשירו בכך בחולין בכל גוונא ולפ"ז לא תיקשי נמי נילף מליקת קדשים בחוץ משמאל ולילה בפנים דמליקה בקדשים בפנים ג"כ הכשירו בכך בכ"ג. אבל בקונטרס פירש דילפינן מטריפה בחוץ ולזה הקשו א"כ מליקת קדשים בחוץ נמי נילף מפנים שלא בהכשירו כגון שמאל ולילה וא"ש לשון וא"כ דאין מובן קצת. ולא עוד דמש"כ לתרץ כיון דאם עלה לא ירד מיקרי הכשירו בכך אינו מספיק לשיטת רש"י ז"ל דהא לר"מ קיימינן ואכתי נילף מפנים שלא בהכשירו כגון מלק ונמצאת טריפה דאינו מטמאה אע"ג דאם עלה ירד ולקמן יתבאר יותר מזה:

שם משנה מלק ונמצא טריפה ר' מאיר אומר אינה מטמאה וכדמסיק מהקישא דזאת תורת הבהמ' והעוף יש לדקדק א"כ אמאי לא פליג ר"מ נמי ברישא כל שלא היה פסולו בקודש תורין שלא הגיע זמנן כו' שיבשה גפה כו' דמה בין טריפה לכל אלו והנה למאי דאמר ר"א בסוף פירקין דמטהר היה ר"מ אפילו בבע"מ או אווזין ותרנגולים א"כ פשיטא דפליג בכל הני דמתניתין וליכא טומאת בית הבליעה בקדשים אלא אם מלק בחוץ אבל בפנים כל מליקה מטהרת כשחיטה וכמש"כ רש"י ז"ל בשמעתין דהקישא דזאת תורת לא איצטריך אלא להכי דשחיטת עוף ילפינן בק"ו וא"כ ברייתא דלעיל יכול מליקה שהיא לפנים תטמא לא אתיא כר' מאיר דלר"מ מהקישא דזאת תורת שמעינן דמליקה מטהרת אפילו מליקה שאינה מתרת האיסור אלא צ"ל דאתיא כר' יוסי דמתניתין דשחיטה לחוד מטהרת ורש"י ז"ל כתב לעיל דאתיא כר"מ והיינו דאמרינן לקמן דלר"מ איצטריך טריפה לשחיטה שהיא לפנים ולא אמרי דאיצטריך להאי דרשא דמליקה מטהרת משום דלר"מ לא איצטריך להכי אלא דא"כ קשה לר"מ מנ"ל למעוטי מליקה בחוץ כיון דלא בעינן אליביה שום היתר וכבר הערתי בזה לעיל בדברי התו' ז"ל. וי"ל דנפקא ליה מהא דאימעיט מולק מחיוב חוץ כדאיתא לקמן דף ק"ז ש"מ דנבילה היא דאי חשיבא לטהרה מידי נבילה הוי כשחיטה וליחייב בחוץ וכ"ז לר"א לקמן אבל רבי יוחנן דאמר לא טיהר ר"מ אלא בתמימים אבל בבע"מ מודה דמטמא ע"כ היינו משום דלא אמר ר"מ דמליקה פסולה מטהרת אלא כעין טריפה דלא ניכר חסרונו אבל בע"מ דניכר פסולו מודה דמטמא וא"כ כל הני דמתניתין לעיל הוי פסול הניכר ומודה ר"מ דמטמא בבית הבליעה ומ"מ לר"י גם כן לא איצטריך קרא למליקה שהיא לפנים דאינה מטמאה לדברי ר"מ דמהקישא דזאת תורת שמעינן דמליקה מטהרת ויתבאר עוד בזה בשמעתין:

ע"ב גמרא אף עוף דבר שמכשיר באכילה מטהרת טריפתה ופירש"י ז"ל דע"כ למליקה אתי דלשחיטה מק"ו שמעינן והתוס' ז"ל ד' נ"ב כ' דק"ו פריכא הוא ע"ש ואהקישא סמיך וא"כ יקשה דילמא לא איתקש אלא לשחיטה לחוד ולא למליקה וצ"ל דמסתברא ליה לר"מ דאיתקיש לכל דבר המכשיר ומה לי שחיטה בחוץ או מליקה בפנים כל שהוא מכשיר מטהר טריפתה וע"כ צ"ל כן לפמש"כ בד"ה וכי כו' דהקישא דזאת תורת אצטריך גם למילי אחרינא אלא דאין הקיש למחצה א"כ אכתי מנ"ל דאיתקש למליקה דלמא לשחיטה לחוד הוא דאיתקש כיון דהקישא לאו מיותר הוא אלא צ"ל דלא מסתבר ליה לר"מ לחלק בין שחיטה למליקה כיון דשניהם מכשירים הם ורבי יוסי הוא דס"ל דדווקא שחיטה מטהרת ולא מליקה או משום דשחיטה ילפינן בק"ו או מהקישא דזאת תורת ועי' בפי' המשנה להרמב"ם ז"ל ונראה דפלוגתא דר' מאיר ור"י הוא דווקא למ"ד יש שחיטה לעוף מה"ת ולהכי ס"ל לר' יוסי דלא ילפינן ק"ו או היקש אלא לשחיטה ולא למליקה אבל למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת ולא בעינן אלא נחירת הסימנים וודאי אין לחלק בין שחיטה למליקה ושפיר ילפינן בק"ו או היקש דבעוף נחירתה גם כן מטהרת טריפתה מטומאתה ובין בשחיטה ובין במליקה חד דינא להו כיון דלא שייכא שחיטה בעוף ועפ"ז לא הבנתי דברי התוס' ז"ל בחולין דף כ"ח גבי הא דפריך התם למ"ד אין שחיטה לעוף מה"ת ממתניתין דמלק בסכין מטמא ואי אין שחיטה כו' נהי דאיטרפא במפרקת תיהני ליה סכין לטהרה מידי נבילה וכתבו התוס' ז"ל דזה דלא כר' יוסי דאמר דאין מליקה מטהרת אלא שחיטה אלא כר"מ דאמר מליקה ג"כ מטהרת דאע"ג דמלק בסכין לאו שחיטה הוא זה כדאיתא התם בחולין מפני שהוא מחליד וכו' ולפי הנ"ל למ"ד אין שחיטה לעוף פשיטא שאין לחלק בין שחיטה למליקה ואתיא שפיר גם לר' יוסי דס"ל להאי ק"ו או הקישא דלטעמיה דס"ל יש שחיטה לעוף הוא דחילק בין שחיטה למליקה ולא ילפינן מבהמה אלא שחיטה כמו בבהמה אבל למ"ד אין שחיטה וודאי אין חילוק ובאמת הא דפריך הש"ס התם מהא דמלק בסכין רישא דמתניתין נקט וה"ה דתיקשי מכל הני דתנן לעיל דמטמאין בבית הבליעה ולמ"ד אין שחיטה לעוף תהני להו לכולהו מליקתן לטהר מידי נבילה דלא גריעי מליקה זו מנחירה בעלמא