קרן אורה זבחים שו

עולה לחטאת וכיון דצריך להבדיל לר"א מנ"ל דלא מיפסיל אם לא הבדיל ועי' בתוסי"ט ז"ל ואין דבריו ז"ל מוכרחים ע"ש וכן משמע בחולין ד' כ"ט דשני סימנים בעולת העוף מעכב ובשניהם הוי מליקה מדאמר התם דהכל מודים בעולת העוף שעשה סי' אחד למטה דפסול אפילו למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף שהרי עשה מעשה חטאת למטה ואי לא מעכב אלא סימן אחד תיפוק בלא"ה עשה מעשה עולה למטה אלא וודאי לא חשיבא מליקה בעולה אלא אם מבדיל ב' סימנים ולכאורה ע"כ הא דחולין אליבא דר"א בר"ש אתיא דרבא הוא דקאמר הכי בחולין ואכתי תיקשי למה ליה טעמא דעשה מעשה חטאת למטה הא עיקר מעשה עולה ג"כ אינו אלא סימן אחד וסימן ב' אינו אלא לקיים מצות הבדלה כדאמר רבא בחולין ד' כ"א שם משום דבסימן אחד כבר מתה הוא אלא ע"כ כראב"ש דלא מצריך (אלא) כל סימן אליביה י"ל דברוב אחד אכתי לא חשיב מתה ושפיר הוי רוב שניהם מצות מליקה להכי צ"ל שהרי עשה מעשה חטאת למטה:

וי"ל בזה דהיינו טעמיה דרבא דמוקי פלוגתא דת"ק וראבר"ש בשהיה בסימן שני אי מעכב דלת"ק דס"ל כל שנים א"כ הסימן הב' אינו אלא לקיים מצות הבדלה ולא מעכבא ביה שהיה ולר"א בר"ש דאינו מולק אלא רוב שניהם מצות מליקה הם ופסלא בהו שהיה עכ"פ מבוארים הדברים דלכ"ע מעכב הבדלה בעולת העוף ועוד אני תמה וכי דרכו של הרמב"ם ז"ל הוא לפרש ב' משניות הסמוכות בתרי תנאי ולא הזכיר כלל דאיכא תנא דס"ל דדין הבדלה לא מעכב לא בחטאת כדינו ולא בעולה כדינו ועוד דכתב במשנה ב' וכולן מטמאין כו' חוץ מחטאת כו' ג"כ בזה הלשון אע"ג דשינה במליקתה ולא מלקה כמו שאמרנו בסדר מליקת חטאת העוף בפרק שלפני זה לפי שאותו הסדר למצוה ואם שינה לא הפסיד כלום עכ"ל ז"ל ואי כראבר"ש אתיא הא אליביה ליכא מצוה בחטאת כלל ואם רוצה מבדיל ועוד דכוליה סוגיא דשמעתין לא משמע הכי וכמו שכ' התוסי"ט ז"ל בעצמו ומה אעשה אם לפי ענ"ד לא נתכוין הרמב"ם ז"ל במש"כ אם שינה מסדר מליקה לד' הרע"ב ז"ל היינו ששינה בהבדלה אלא נתכוין לסדרו שכ' לעיל במשנה חטאת העוף כיצד כו' וסדר מליקת חטאת העוף הוא שיאחוז ב' רגליו כו' ומושך צווארו כו' וע"ז כתב כאן דאפילו שינה המליקה מסדר הזה אלא מלקה באיזה אופן שהוא כשירה דאין זה אלא למצוה וכן מבוארים הדברים בחיבורו ואם שינה ואחז בכל מקום כשירה ועי' בכ"מ שלא כתב מקור לזה והדבר ברור ואמת כי נתכוין לדבריו כאן בפי' המשנה:

שם תוס' בד"ה למעלה כו' והיינו באכילה אבל בעלים נתכפרו כו' והקשו המפרשים דילמא אפילו בעלים לא נתכפרו מדכתיב הוא וכמש"כ רש"י לעיל בפ' איזהו מקומן ע"ש ואין כאן קושיא דהא התם ילפינן מהדדי חטאת בהמה מחטאת העוף משמע דחד דינא להו ופסולו של זה כפסולו של זה וכי היכי דבחטאת בהמה נתכפרו בעלים לשמואל כדתנן התם למעלה שנתנן למטה ה"נ בחטאת העוף נתכפרו בעלים אלא דא"כ אין כאן רבותא דכולן אין מטמאין בבית הבליעה כיון דנתכפרו הבעלים ויבואר לקמן בזה בדברי התוס' ז"ל לקמן אי שינה בהזאה הוי ג"כ בכלל זה דנתכפרו בעלים ועי' לעיל פ' קדשי קדשים מש"כ גבי הא דתניא התם הזה מ"מ כשר עיין שם:

ע"ב תוס' בד"ה דשני במליקה תימא לי כו' עי' בצ"ק וע"כ צ"ל דמשמע להו להתוס' ז"ל דעל בבא דרישא נמי קאי קושית הש"ס דלא כר"י וע"ז הקשו כיון דמלק למעלה הרי לא נמשכה כו' אלא דמש"כ דבהזאה נמי תליא יתבאר לקמן אי"ה:

שם תוס' בד"ה דשני במיצוי כו' עי' בדבריהם ז"ל שרצו לפרש דמעשה חטאת מיקרי כל שהזה תחילה אע"ג דמיצה אח"כ לא הוי אלא מעשה חטאת דמיצוי שאחר הזאה לאו כלום הוא כיון דכבר נתכפרו בעלים בהגיע דם למזבח ע"ש ולא משמע הכי לעיל סוף פ' ק"ק דקאמרינן התם דאי עביד מיצוי הוי מעשה עולה אע"ג דעביד הזאה ומסקי התוס' ז"ל נתכפרו בעלים אם עשה העבודה שלא כתיקנה דמצותה במיצוי והוא הזה אלא דשני במיצוי היינו שלא מיצה כלל אלא הזה וכמ"ד מיצוי חטאת העוף לא מעכב ולא הבנתי מי הכריחם ז"ל לאוקמי כמ"ד מיצוי לא מעכב בחטאת דאפילו למ"ד מיצוי מעכב א"ש משום דמ"מ הזאה מעשה חטאת הוא וכן נראה בלשון הרמב"ם ז"ל דבבבא דחטאת העוף שעשאה למעלה כ' דמיירי בהזייה ועולת העוף שעשאה למטה כ' דמיירי אפילו במליקה והך בבא דחטאת שעשאה למטה כמעשה עולה כ' דמיירי במליקה ע"כ לאו דווקא במליקה אלא רבותא קמ"ל דבמליקה נמי הוי כמעשה עולה אם הבדיל ועולת העוף שעשאה למעלה כמעשה חטאת כתב סתמא משמע דמיירי בין במליקה בין במיצוי והוא ז"ל ס"ל דמיצוי חטאת העוף מעכב ודו"ק:

דף סז משנה אמר לו ר"י כו' תאמר בעולה ששינה את שמה לדבר שכולו היתר וברייתא בגמרא לא קאמר ר"י תשובה זו לר"א אלא השיב לו מה לאשם ששחטו בדרום שכן לא שינה את מעשיו וע"ז פריך בגמרא ונימא ליה ר"א אשם ששחטו כו' בשינוי בעלים יוכיח ש"מ נחית כו' דאמר רבאב"א אומר היה כו' והיה נראה דראב"א לא קאמר טעמיה דר"י הכי אלא לד' הברייתא דלא השיב ר"י מה לשלמים שכן יש בה איסור והיתר ואיכא למיפרך מאשם ששחטו בדרום בשינוי השם וש"ב וע"כ טעמיה דר"י דנמשך ונעשה חטאת העוף אבל להאי פירכא דמה לאשם כו' שכן שינה לדבר שיש בו איסור והיתר כדתנן במתניתין לא הוי מצי ר"א למימר מידי לר"י א"כ א"צ להא דראב"א אלא טעמיה דר"י שכן שינה שמה לדבר שכולו ה יתר ומה שהקשו התוס' ז"ל בד"ה לדבר כו' וא"ת חטאת העוף כו' לא הבנתי קושיתם דשינוי מקום עכ"פ בעינן בין למאי דתני במתניתין בין במאי דאיתמר בברייתא והכא ליכא אלא שינוי השם ולא שינוי מקום ועפ"ז יש לישב לשון הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' מעילה שכ' שם הלכה ז' שאע"פ שלא עלתה לבעלים לשם חובה אין מועלין בה הואיל ושינה שמה ומקומה ועשייתה לדבר שאין בו מעילה עכ"ל משמע דהטעם הוא כדתנן במתניתין ולא כראב"א דנמשכה ונעשית חטאת העוף והיינו משום דלמאי דקאמר ר"י במתניתין לא איצטריך להא דראב"א ולהכי כתב טעמיה דר"י דמתניתין ומש"כ ז"ל שאע"פ שלא עלתה לבעלים לשם חובה כו' אינו מדוקדק מאי אע"פ דקאמר הא כש"כ אי היה עולה לבעלים היו מועלין בה ואם נתכוין להא דראב"א דאינו עולה לשם חובת חטאת וכדמסקינן בסוף שמעתין למיסק ליה לחובה מי אמר א"כ אינו מיושב סיום דבריו ז"ל הואיל ושינה כו' דלרא"בא טעמא לאו משום הכי הוא אלא דנמשך ונעשה חטאת העוף וכסברא דרב אשי לקמן ויתבאר עוד לקמן בזה ובתוספתא פ"ז מבואר שם בד' ר"י הני תרתי טעמי לא אם אמרת באשם ששינה את שמה ומקומה ומעשיה לדבר שיש בו מקצת מעילה תאמר בעולת העוף כו' עיין שם:

שם תוס' בד"ה אמר ר"א אשם כו' ואי לפני זריקה הא ר"י נמי מודה דמועלין דאכתי לא נמשכה להיות כחטאת העוף כו' ביאור דבריהם ז"ל דע"כ הא דאמר ר"י דאין מועלין היינו אם עשה מעשה חטאת במליקה ובהזיה דאי בחד לחוד אמאי לא ימעלו אי שינה במליקה לחוד והמיצוי עשה למעלה כדין עולה אמאי לא ימעול דהא אפילו היה חטאת גמור ושינה בהזיה מועלין בו וכי משום דעולה היא מגרע גרע ואי לא שינה אלא בהזיה לחוד ג"כ מועלין בה כיון דהמליקה היתה כדין ובין לטעמא דמתניתין משום דשינה לדבר שכולו היתר ובין למאי דמסיק משום דנמשכה להיות חטאת העוף הכל מיירי דשינה בכל העבודות בין במליקה בין בהזיה וקושית התוס' ז"ל בד"ה בשינוי בעלים דהוי מצי למימר אשם מצורע שקיבל דמו בדרום בכלי דשינה שמו ומקומו ומעשיו יוכיח ע"ש לא הבנתי דבשינוי קבלה לחוד לא קאמר ר"י דאין מועלין בה ואם כוונתם דשינה בשחיטה ג"כ הא ליכא שינוי מעשה בשחיטה ובלא"ה אינו מוכרח אם זה חשוב שינוי מעשה מה שלא קיבל ביד ולא ידעתי אמאי לא כתבו דעדיפא מינה חטאת שהזה דמה למטה ולא נתן אלא ב' מתנות לשם שלמים יוכיח דשינה שמה ומקומה ומעשיה יוכיח וכ"ת דב' מתנות למטה לא חשיב שינוי מעשה כ"כ דכל הניתנין על מזבח החיצון אפילו נתנן מתנה אחת כיפר ולמטה ג"כ לא חשיב שינוי מקום בהזיה כיון דנתכפרו הבעלים אכתי הוי מצי למימר דשינה מעשיו שזרק מן הכלי ולא ביד אלא כל דלא הוי שינוי מעשה בשחיטה ג"כ לא קאמר וזש"כ דקודם זריקה לר"י נמי מועלין בה אפילו בעולת העוף ולפ"ז דברי התוס' ז"ל לעיל בד"ה דשני במליקה כו' שכ' דלא נמשכה כו' אלא אם גם הזה למטה ברורים המה ובחנם דקדק על דבריהם בס' מי"ט מנ"ל הא ע"ש:

שם גמרא א"ה חטאת העוף נמי כו' וכ' התוס' ז"ל דמשאר קדשים כו' לא פריך כו' אלא מקנים דאין מתפרשות כו' ולדידי צ"ע דהא מיירי הכא אפילו כבר נתפרשו בלקיחת בעלים ולמה ישתנו יותר משאר קדשים ובאמת ליכא נפ"מ בין קנים לשאר קדשים בזה כמבואר בתוס"יט ביומא שם ע"ש. אלא נראה דאינו נמשך אלא ע"י שינוי השם והמקום והמעשה וזה לא אשכחן אלא קנים דש"ב לא חשיב שינוי מעשה לענין זה שתימשך למין אחר ועי' בס' מי"ט אלא דא"כ מאי פריך חטאת העוף כו' מכי מלק סי' אחד תימשך ותיהוי עולת העוף