קרן אורה זבחים שה

ה"נ קודם מיצוי ומנ"ל לחלק בין הזאה למיצוי דקודם הזאה פוסל הבדלה בכל גווני וקודם מיצוי לא מיפסיל אלא כמעשה עולה וכל שנעשה קודם הזאה ומיצוי פוסל:

ושינויא דאביי רוב בשר מעכב א"ב פירשו דלכ"ע שהיה לא מעכב בעוה"ע אלא דת"ק ס"ל דרוב בשר לא מעכב וכי מבדיל קודם מיצוי בלא רוב בשר הוי מעשה עולה ולהכי אפילו חתך רוב בשר בנתיים גזרינן אטו לא חתך רוב בשר וראב"ש ס"ל דרוב בשר מעכב וכי מבדיל אח"כ לאו מעשה עולה הוא דהא מתה עומד ומולק ופסול הוא לאביי דפריך בחולין שם וכי מתה עומד ומולק. וגם בזה לא זכיתי להבין דבריהם ז"ל דאדרבה אביי לא ס"ל קושיא דרבא התם וכי מתה עומד ומולק ופריך ליה אביי ולטעמיך עולת העוף דבעי ב' סימנים וכי מתה עומד ומולק הרי דס"ל לאביי דיכול לחתוך רוב בשר קודם הסימנים ולא קשיא ליה וכי מתה עומד ומולק ובעולת העוף עצמה ג"כ יכול לחתוך רוב בשר קודם הסימנים וא"כ אכתי הוי מעשה עולה אפילו אם חתך רוב בשר בנתים ועוד דלשיטתם ז"ל צ"ל דרבא ואביי תרווייהו ס"ל דמיצוי חטאת העוף מעכב וכל כי האי לא הוי ליה להש"ס למיסתם סתומי:

וראיתי בס' מו"ק שהרגיש ג"כ בד' ז"ל מש"כ דאביי לטעמי' ויפה כתב לישב דבריהם ז"ל ע"פ פי' הריטב"א ז"ל שם בקושית אביי וכי מתה עומד ומולק דאביי פריך מאי קושיא לך על זעירי שם דאמר מפרקת ורוב בשר הוי נבילה וכי מתה כו' הא לכ"ע תיקשי דמפרקת ורוב בשר וסימן אחד וודאי נבילה היא וא"כ בעולת העוף בסי' ב' וכי מתה עומד ומולק אלא ע"כ חותך רוב בשר אחר הסימנים ה"נ לזעירי בחטאת העוף וא"כ לאביי מצות עולת העוף לחתוך רוב בשר דווקא אחר ב' הסימנים וא"כ בחטאת דחותך רוב בשר אחר סימן ראשון כי מבדיל אח"כ סימן ב' מתה עומד ומבדיל ולא הוי מעשה עולה אבל עיקר סברתם דמחלקי בין הזאה למיצוי קשה מאוד כמש"כ:

ונראה ליישב פי' רש"י ז"ל דמש"כ דכל הני שמעתא דחולין דמבואר דאסור להבדיל בחטאת וגם בעולה יותר מרוב שנים לראבר"ש אתיא דלא כר"ש בן אליקום הוא דחוק דשמעתין משמע דכל הני שינויא לא קיימא במסקנא אלא טעמי' דראבר"ש הוא משום דלא יבדיל אין צריך להבדיל קאמר והא דאמרינן בחולין דרוב שנים דווקא לראבר"ש י"ל דס"ל נהי דיכול להבדיל בחטאת מ"מ בעינן שיהיה אחוז הראש בגוף וחטאת בא ללמד על עולה ונמצא למד גם הוא דבעינן עכ"פ שיהיה אחוז הראש בגוף והיינו רוב שנים ולא יותר או י"ל דר"א בר"ש שמעתי שמבדילין קאמר וליה לא ס"ל כדאמרינן בעירובין גבי הא דאמר ר"מ שמעתי שמקדרין בהרים דדייק הש"ס מדקאמר שמעתי ש"מ דלי' לא ס"ל אלא דבתוספתא איתמר האי הילכתא משמיה דראבר"ש גופיה ע"ש ואוקימתא דאביי דאמר רוב בשר מעכב א"ב ולפירש"י ז"ל לת"ק מיפסיל מדרבנן משום גזירה שמא לא יחתוך רוב בשר וגם זה דחוק קצת למימר דפסול דרבנן קאמר תנא דמתניתין ונראה לפרש דת"ק ס"ל רוב בשר מעכב וא"כ לא חשיב שהיה כלל כיון דרוב בשר ג"כ מצוה ומעכב כמו סימנים בעולה נמי כשר אפילו חתך רוב בשר בין סימן לסימן דהכל מליקה היא ולהכי פסול בחטאת דמעשה עולה היא וראבר"ש ס"ל דלא מעכב ובעוה"ע הוי שהיה כיון דאינו מעכב לא הוי בכלל מליקה להכי בחטאת כשר כה"ג:

ושיטת הרמב"ם ז"ל כבר הבאתי לעיל דנראה מדבריו ז"ל דאיסור הבדלה בחטאת ומצותה בעולה הוא להבדיל לגמרי הראש מן הגוף אבל במליקת הסימנים אין חילוק ויכול למלוק בחטאת כל הב' סימנים וא"כ איסור הבדלה אינו אלא על רוב בשר דבחטאת מניח רוב בשר ובעולה צריך להבדיל גם רוב בשר. ובזה א"ש מה שדקדק הלח"מ ז"ל שם בפ"ז מה' מעה"ק שהשמיט הרמב"ם ז"ל הא דלכתחילה צריך לחתוך רוב בשר ולשיטתו הנ"ל א"ש דבעולה הרי כתב דצריך להבדיל לגמרי הראש מן הגוף ממילא גם רוב הבשר בכלל וגם מעכב הוא כמש"כ אם לא הבדיל פסול ובחטאת מולק הסימנים אבל לא רוב בשר והך ברייתא דתני למצוה רוב בשר גם בחטאת היינו לשיטת הני תנאי דהבדלה הוא בסימנים לחוד ובחטאת אינו מולק אלא סימן אחד להכי תני דחותך רוב בשר ג"כ אבל להאי תנא דאיסור הבדלה היינו להבדיל הראש מן הגוף לגמרי יכול למלוק ב' סימנים ולהניח רוב בשר ובכלל לא יבדיל הוא ודין שהיה בעולת העוף לא ביאר הרמב"ם ז"ל ומסתימות דבריו ז"ל נראה דלא איכפת לן בשהיה דהסימן הב' ורוב בשר אינו אלא לקיים מצות הבדלה הראש מן הגוף ועדיין צ"ע בזה:

שם בא"ד ור"ת הגיה כו' דר"א בר"ש הא דקאמר אין צריך להבדיל היינו קודם מיצוי אבל קודם הזאה בלאו הוא כדכתיב ולא יבדיל אבל קודם מיצוי לאיסורא לא אתי קרא דמוהקריבו נפקא אלא אין צריך להבדיל קאמר ולפ"ז קשה מאי פריך רב אחא מולא יכסנו הא הכא נמי משמעותא דלא יבדיל לאזהרה אתי קודם הזאה אלא וודאי משמע דכוליה קרא דלא יבדיל אין צריך להבדיל קאמר ולשיטתו ע"כ צ"ל דס"ל לראבר"ש דמיצוי חטאת העוף מעכב דאל"ה מחתך בשר בעלמא וא"כ למ"ד מיצוי לא מעכב אי ס"ל כר"א ע"כ גם קודם הזאה אין צריך להבדיל קאמר דאל"ה לא יבדיל למה לי מוהקריבו נפקא וא"כ מש"כ ז"ל לקמן דרב הונא מוקי מתניתין קודם הזאה ואפילו כראבר"ש אינו מובן דכיון דמיצוי אינו מעכב כלל א"כ ע"כ ר"א קודם הזאה הוא דקאמר דמבדילין דקודם מיצוי פשיטא כיון דאינו מעכב ונראין הדברים דר"א מכשיר בכל גוונא, כסתימת ד' ר"א כאן ובתוספתא:

דף סו גמרא אלא מעתה גבי בור דכתיב ולא יכסנו ה"נ דאין צריך לכסות צריך לדקדק מאי מדמי הש"ס הני תרי קראי להדדי קרא דומלק את כו' ולא יבדיל נאמר בלשון ציווי ויש לפרש ולא יבדיל בשני פנים או שבא באזהרה שלא יבדיל או שבא לומר דאין צריך להבדיל אבל התם גבי בור לא נאמר בלשון ציווי אלא דרך מקרה כי יפתח איש בור כו' ולא יכסנו מנ"ל למימר דאין צריך לכסות קאמר וצ"ל דפריך אי מפרשינן דבר הנאמר בלא היינו אין צריך א"כ ולא יכסנו נמי נפרש כן אין צריך לכסות וה"ק קרא כי יפתח איש כו' א"צ לכסותו אלא ש"מ דלא דקרא הוא דבר שאינו במוחלט או שלא יעשה כן או שלא עשה כן:

ומסיק הכא מכדי כתיב והקריבו כו' לא יבדיל למה לי ופי' רש"י ז"ל דאי לא יבדיל אזהרה היא מנלן בעולה אזהרה שיבדיל דווקא הא לא שמעינן אלא דאינו מוזהר להבדיל אלא ש"מ דלא יבדיל אין צריך להבדיל קאמר וקשה קצת דילמא לא יבדיל אזהרה היא ובעולה קאמר דיכול להבדיל אבל אינו מחויב והיה נראה לפרש כפשוטו דמוהקריבו נפקא דבחטאת אינו מבדיל ובעולה מבדיל מדחלק הכתוב בין חטאת לעולה ש"מ דאין דומין זל"ז ולא יבדיל למה לי ש"מ אין צריך להבדיל וע"כ הא דחילק היינו דבעולה מחויב להבדיל ובחטאת אינו מחויב. אבל אכתי תיקשי הא איצטריך לא יבדיל למלקות כמבואר בד' הרמב"ם ז"ל דאם הבדיל לוקה ועי' בק"א שהאריך בזה ועי' צ"ק ז"ל שהביא יש מקשים מלאו דועצם לא תשברו בו דילמא אין צריך קאמר דה"א שצריך לשבר לראות אם ניקב קרום של מוח ע"ש ואין זה קושיא דמאי איריא דכתבי' רחמנא להאי גבי פסח לישמעינן בכל הקדשים אלא דיש להקשות דילמא כתביה רחמנא שאין צריך לשוברו מפני המוח שיש בו אע"ג דמצוה לאכלו וה"א דצריך לשבר העצם ולאכול המוח קמ"ל דאין צריך לשוברו וגם הא לא קשיא דא"כ לכתביה רחמנא בשאר קדשים הנאכלים דאיכא מצוה באכילתן ובלא"ה לא סלקא במסקנא הכי אלא דווקא הכא מדכתיב והקריבו כו' ע"כ לא יבדיל אין צריך להבדיל אבל בעלמא וודאי לאו נאמר:

הדרן עלך קדשי קדשים פרק ששי חטאת העוף פרק שביעי משנה חטאת העוף שעשאה למטה כמעשה חטאת לשם חטאת כשרה וכ' התוס' ז"ל דזו היא מצותה ואגב אחריני נקטי' וכן בסיפא עולת העוף שעשאה למעלה כו' צ"ל כן דאגב נקטי' והרמב"ם ז"ל בפי' המשנה כתב דקמ"ל אע"ג דשינה במליקה וכ"כ הרע"ב ז"ל בביאור יותר דברישא קמ"ל אע"ג דשינה במליקה היינו שהבדיל בחטאת וכן בסיפא קמ"ל אע"ג דלא הבדיל בעולה והנה ברישא אשכחן לר"א בר"ש דמכשיר אם הבדיל אבל בסיפא בעולה לא אשכחן מאן דמכשיר וכבר הרגיש בזה התוסי"ט ז"ל וכ' דלר"א בר"ש כי היכי דמכשיר בחטאת אע"ג דגביה כתיב עיקר הבדלה ה"נ מכשיר בעולה אם לא הבדיל ע"ש ויש לפקפק בזה דלכל הני אמוראי דאמרי לעיל בטעמיה דר"א בר"ש דמכשיר הוא משום דלא עביד מעשה עולה דאיכא שהיה ברוב בשר ומחתך בשר בעלמא הוא וודאי דבעולה ליכא למימר הכי דאם לא הבדיל הרי עביד מעשה חטאת ואי משום דלא הזה ולאו מעשה חטאת הוא א"כ לת"ק נמי ליתכשר בעולה וכמו שדקדקתי לעיל אלא וודאי בעולה לכ"ע פסול הוא וכמש"כ כיון דאצרך רחמנא להבדיל אם לא הבדיל לא עביד אלא פלגא כמו בבהמת קדשים אם לא שחט אלא סימן אחד וגם למסקנא דטעמיה דר"א משום דלא יבדיל א"צ להבדיל קאמר הא מוכח דבעולה צריך להבדיל דאל"ה מה חילוק בין