קרן אורה זבחים שד

שם משנה הבדיל בחטאת כו' והקשו התוס' ז"ל בעולה אם לא הבדיל אמאי פסול הא מהקטרה ילפינן מה הקטרה אינה מעכבת כו' ואין זה קושיא כ"כ דהא דהקטרה לא מעכבא היינו משום דהוא עצמו שלא הוקטרו אימורים וה"נ אם הקטיר הראש והגוף אפשר דלא הוי הקטרה ומ"מ לא מעכבא משא"כ בהבדלה דהוא קודם למיצוי דמה שפיר מעכבא וכן מה שהקשו ממליקה שנעשית למטה אמאי פסולה כיון דיליף מהקטרה והקטרה לא מעכבא בזה וודאי נראה כנ"ל דהקטרה נמי אם הקטיר נמי למטה לא הוי הקטרה אלא דלא מעכבא אפילו אם לא הקטיר כלל ודו"ק:

דף סה משנה לאכול כחצי זית ולהקטיר כחצי זית כשר כו' וקשה הא לא אשכחן בחטאת העוף אכילה והקטרה דאין למזבח אלא דמה וכולה לכהנים ומאי אריא דאין אכילה והקטרה מצטרפין הא ליכא הקטרה גביה כלל. וי"ל דלר"א דמחייב במחשב מאכילת אדם למזבח או איפכא איצטריך לאשמעינן דאם חישב חצי זית באכילה וחצי בהקטרה כשר ואין מצטרפין:

שם גמרא הכהן לקבוע לו כהן שיכול והלא דין הוא כו' לכאורה למה ליה האי ק"ו בלא"ה אי לא נאמר הכהן מנלן למימר דבעי כהונה ונראה דמדכתיב והקריבו אל המזבח אפילו אי לא כתיב הכהן ה"א דבעי כהונה מדכתיב והקריבו אל המזבח ואין זר קרב למזבח אבל כיון דאיכא ק"ו דלא בעי כהן להכי איצטריך קרא אלא דא"כ פליג ר"ע דאמר דלא צריך קרא למליקה דבעי כהן מהאי טעמא דכי תעלה על דעתך שזר קרב כו' ורש"י ז"ל פי' דליכא פלוגתא וכולה ר"ע קאמר לה וא"כ האי ק"ו הוא לרווחא דמילתא ועיקר קרא אתי דמליקה בעצמו של כהן אבל עיקר האי ק"ו קשה לי דמאי קאמר עוף שלא קבע לו צפון כו' הא אדרבא חומרא יתירא איכא בעוף דקבע לו מזבח דווקא וכדאמרינן לקמן דמליקת עולה בראשו של מזבח וא"כ קביעותא יתירא איכא בבן עוף דאינו כשר אלא במזבח ובן צאן כשר גם בצפון המזבח וי"ל דקרא איצטריך לחטאת העוף דמליקתה כשירה בכ"מ וכן נראה מד' התוס' ז"ל בד"ה עוף שלא קבע כו' דחטאת העוף נמי מהאי קרא שמעינן דבעי כהן אבל נראה דלחטאת לא בעי קרא דגבי' כתיב ג"כ והביא אותם אל הכהן כו' ומלק שוב ראיתי בס' מי"ט שהעיר בזה ונראה עוד דקביעות מליקה במזבח הוא משום דצריך להזות מגופה ע"כ מסתברא שימלוק על המזבח ולהכי גם בחטאת תניא מלקה בכ"מ במזבח כשירה וגבי עולה נמי קאמר לקמן יכול ימלקנה בין למעלה בין למטה משמע דלא מספקא ליה אלא אי למעלה או למטה אבל במזבח פשיטא ליה והיינו מסברא הנ"ל אבל לא היא עצמה יש לה קביעות מקום ועדיין צריך עיון:

שם גמרא מה אם שחיטה כו' קבע לו כלי עוף שקבע כו' אינו דין שיקבע לו כלי והקשו התוס' ז"ל נילף מדאיתקש חטאת העוף למנחה ע"ש ול"נ דלא שייך הקישא בזה דאין לנו להוציא עוף קדשים מבין חולין דבעי כלי היינו זביחה ובעצמו של כהן לאו שחיטה היא והיכי שייך למילף לענין זה חטאת ממנחה אלא דא"כ לא איצטריך להאי ק"ו כלל ובלא"ה אי לא כתיב בהן ומלק וודאי ה"א דצריך כלי כמו בחולין ועי' ק"א מש"כ בזה:

ומש"כ התוס' ז"ל דחטאת איתקיש כו' ג"כ קשה דא"כ נילף עולה מחטאת בגז"ש דומלק כדילפינן לקמן כל דיני מליקה מהדדי מהאי גז"ש אלא משמע דכל דינים אלו בין לחטאת בין לעולה ילפינן וכמשמעות התוס' לעיל וכמו שכ' ג"כ בד"ה אף מליקה כו':

שם תוס' בד"ה אף מליקה בראש כו' אבל להצריך כו' בעולה לא ילפינן ע"ש ולשיטת רש"י ז"ל לעיל בפ' איזהו מקומן הוי זה הימנו ודבר אחר דאיכא פלוגתא בזה ול"נ דאין ללמוד חטאת מעולה למליקה למעלה דעולה מיצוי דמה למעלה גם מליקתה למעלה אבל חטאת דהזאתה למטה לא עדיף מליקתה מהזאתה וזה נכון:

שם בא"ד וא"ת ור' שמעון כו' א"כ מנ"ל בחטאת דבעצמו של כהן ע"ש ולדידי גם הא לא קשיא דהיכי מצינן למימר דבחטאת בעינן סכין א"כ היאך קרב עולה הא קרינן בי' ממשקה ישראל כיון דאין ראוי לאכילה ולא אשכחן שום דבר קרב למזבח ולהדיוט אסור וחלב ודם שאני דמצותן בכך כדאיתא ריש פ' גיד הנשה וגיד הנשה של עולה חולצו לתפוח כדאיתא התם וע"כ חטאת ג"כ מצותו בעצמו של כהן ונאכל גם לכהנים:

שם תוס' בד"ה דמו כולו נראה דחטאת לא בעי דמו כולו כו' ולא הבנתי דהיכי שייך בחטאת דמו כולו כיון דצריך הזאה תחילה ואח"כ מיצוי כמש"כ והנשאר בדם ימצה כו' א"כ לא בהזאה הוי דמו כולו ולא במיצוי אבל בעולה דאין צריך אלא מיצוי איצטריך לאשמעינן דצריך למצות דמו כולו ובת"כ משמע דאשמעינן דצריך למצות דמו כולו היינו דם הראש והגוף וזה ג"כ דווקא בעולה דהראש לעצמו והגוף לעצמו להכי איצטריך לאשמעינן דצריך למצות דם שניהם אבל בחטאת דלא בעי הבדלה לא איצטריך האי דרשא:

שם גמרא והסיר כו' זו זפק כו' עי' בק"א שהאריך בזה לפרש פלוגתא דהני תנאי ומתניתין כמאן אתיא ע"ש מש"כ בשם הרמב"ן והרא"ם ז"ל ועי' לח"מ ז"ל שדקדק למה לא כתב הרמב"ם ז"ל קודרה בסכין כו' ולפי משמעות המשנה דנוטל גם את בני מעיים וזה כאבא יוסי וכ"כ הרמב"ם ז"ל וא"כ הוי דלא כר' ישמעאל לפירש"י ז"ל וכן הוא משמעות הת"כ דכל בית הראי נפסל בעוף להקטרה:

ע"ב גמרא אמר רב חסדא מיצוי חטאת העוף מעכב איכא בינייהו לת"ק מעכב כו' נראה לפי שיטת רש"י ז"ל דהא דתנן הבדיל בחטאת פסולה הוא משום דעביד בה מעשה עולה הבדלה ומיצוי ולת"ק דמיצוי מעכב א"כ פסול הוא לעולה ור"א בר"ש ס"ל דמיצוי לא מעכבה הילכך יכול להבדיל ולא ימצה ולא קעביד מעשה עולה אבל אם עביד מיצוי גם ראבר"ש מודה דפסול ולפ"ז הא דאמר מתניתין דלא כראבר"ש היינו משום דמתניתין סתמא תנן הבדיל פסול משמע דליכא גונא להכשיר הבדלה בחטאת ולפי הנ"ל הא דלא הבדיל בעולה פסול הוא ג"כ משום דעביד מעשה חטאת ואמאי פסול הא לא עבד הזאה ולא הוי מעשה חטאת וצ"ל דהבדלה בעולה מסתברא דמעכבא כדי שימצה דמו כולו אבל שיפסול הבדלה בחטאת לא מסתברא ליה אלא משום דקעביד מעשה עולה דאל"ה ליכא טעם לפוסלו דמחתך בשר בעלמא:

ורבא אמר שהייה בסימן ב' בעולת העוף מעכב אי"ב ופירש"י ז"ל ג"כ על דרך הזה דלת"ק אסור להבדיל בחטאת דהוי מעשה עולה אע"ג דשהה בין סימן לסימן בחתיכת רוב בשר דבעולה ג"כ כשר בכה"ג וראבר"ש קאמר דאם הבדיל ג"כ כשר אם חתך רוב בשר בנתים דלא הוי מעשה עולה דבעולה פסול כה"ג:

אבל אם חתך ב' סימנים ואח"כ רוב בשר לראבר"ש ג"כ פסול וכמש"נ לא יבדיל ולהני תרתי אוקימתא לת"ק בכל גווני אם הבדיל עובר בלא יבדיל ופסול מה"ת:

ואביי אמר רוב בשר מעכב א"ב ת"ק ס"ל דלא מעכב ומש"ה פוסל ת"ק בכ"ג שמא לא יחתוך רוב בשר וראבר"ש סבר דמעכב וחתיכתו אחר סימן ראשון והוי שהיה ולא הוי מעשה עולה ולהך אוקימתא ת"ק וראבר"ש לא פליגי בדאורייתא דאם לא חתך רוב בשר בין סימן לסימן לכ"ע פסול ואם חתך רוב בשר בנתים לכ"ע כשר מה"ת אלא דלת"ק דרוב בשר לא מעכב גזרינן דילמא לא יחתוך רוב בשר כלל ויהיה מעשה עולה ולהכי אפילו חתך רוב בשר בנתיים פסול וראבר"ש ס"ל דרוב בשר מעכב להכי מכשיר אם הבדיל סימן השני אחר חתיכת רוב בשר והקשו התוס' ז"ל לשיטה זו דלר"א בר"ש יכול להבדיל בחטאת כמה שירצה כל שאינו כמעשה עולה א"כ היכי יליף ראבר"ש בחולין עולה מחטאת מה להלן כשהוא אחוז הראש בגוף ומזה אף עולה כן ואין מבדיל בעולה אלא רוב שנים הא בחטאת גופא ג"כ יכול להבדיל קודם הזאה כמה שירצה ובלבד שלא יהיה כמעשה עולה וכן הקשו מהא דאמרינן התם בפ"ק ובפ' העור והרוטב דלראבר"ש דווקא רוב שנים ולא יותר ומנ"ל הא הא בחטאת ג"כ מבדיל הוא כל השנים אם ירצה ויש להקשות עוד לשיטה זו דלא נאסר הבדלה בחטאת אלא משום דלא להוי כמעשה עולה א"כ היכי קאמר לעיל בברייתא אי מה חטאת מולק ואין מבדיל אף עולה מולק ואין מבדיל הרי דאי לאו קרא ה"א דנאסר הבדלה בתרווייהו בחטאת ובעולה אלמא דנאסר להבדיל איסור מחמת עצמו ולבתר דכתיב קרא בעולה דמבדיל מנ"ל דאיסור הבדלה בחטאת הוא משום דהוי כמעשה עולה:

ופי' התוס' ז"ל דקודם הזאה וודאי נאסר להבדיל מקרא דלא יבדיל וכל סוגיין מיירי בהבדלה אחר הזאה וקודם מיצוי ואמר רב חסדא דמיצוי חטאת העוף א"ב ת"ק ס"ל דמיצוי מעכב ועדיין לא נגמר מצותה ואם הבדיל אח"כ פסול דקעביד מעשה עולה ור"א בר"ש ס"ל דמצוי לא מעכב ומחתך בשר הוא כיון דלאחר מצותה ולפ"ז קשה למ"ל דקאמר האי לישנא דקעביד מעשה עולה תיפוק ליה בלא"ה כיון דמיצוי מעכב הוי כמו קודם הזאה וכל שינוי שנעשה מקודם פסול ויותר קשה למאי דקאמר רבא דשהיה בסימן ב' בעוה"ע מעכב א"ב לר"א בר"ש מעכב ולא הוי מעשה עולה ואי לאו מעשה עולה הוא מאי הוי כיון דמיצוי מעכב כי היכי דקודם הזאה פסול אם הבדיל אפילו בשהיה