קרן אורה זבחים שב

אם הקדיש בכורים בזמה"ז שפיר קידשו ועי' סוף בכורים במשנה שם ובירושלמי שם דמבואר כפי' הרע"ב ז"ל שם ועי' תוס' מכות שם (דף י"ח) מש"כ והדברים ארוכים בזה וכבר הארכתי בענינים אלו בחי' יבמות פ' הערל ועי' בה"ז ז"ל שכ' ג"כ כנ"ל בדברי הרמב"ם ז"ל:

והקשו התוס' ז"ל בד"ה מאי קסבר כו' אמאי לא מקיש בשר לאימורין דמקטירין אפילו במזבח פגום כמו קטרת ותי' דלחומרא מקשינן. וא"כ קשה היכי קאמר דם ובשר חדא מילתא היא כיון דאיכא לאקושי לאימורין לקולא אלא דלחומרא מקשינן א"כ הוי לי' הקישא וכבר כתבתי לעיל דנ"ל דהקטרת אימורים ג"כ בעינן מזבח שלם והכי משמע מהא דאמרינן מה לבכור שכן טעון מתן דמים ואימורים לגבי מזבח אלמא דדם ואימורין חד דינא להו וסלקא סוגיא דשמעתין דבין זריקת דם ובין הקטרת אימורים ובין אכילת קדשים לכל אלו בעינן מזבח שלם אלא דלא דמי עבודות לאכילה דבעבודות כל שנמצאו בשעת פגימת המזבח נדחו לעולם אפילו לאחר שניתקן אבל באכילת קדשים אינו כן אע"פ דאסור לאכול כשהמזבח פגום מ"מ כשיתקן לא נדחו ומותר לאכלן דבאכילת קדשים ליכא דיחוי. וכ"כ התוס' ז"ל בב"מ (דף נ"ג) וא"כ אם הקדיש בזמה"ז דבר שאינו בע"ח לא חזי להקרבה גם כשיבנה המקדש דהוי דיחוי ולפ"ז יש לדקדק מהא דתניא בכריתות גר בזמן הבית צריך שיפריש רובע לקנו ומאי אהני הפרשתו כיון דלא חזי להקרבה דדחוי הוא אלא דבשמעתין משמע דדחוי מעיקרא בכה"ג לכ"ע לא הוי דיחוי וכמש"כ התוס' ז"ל משום דבידו לתקן המזבח אלא דהתינח לשיטה זו דקדושת הבית לא בטלה אלא הדחיה היא משום חסרון המזבח שפיר י"ל דחשיב בידו לבנות מזבח אלא למ"ד דקדושת הבית בטלה א"כ צריך לקדש מחדש קדושה אחרת זו לכאורה לא חשיב בידו כיון דקדושה אחרת היא והדברים נפלאים עד יבא המורה צדק ועי' תוס' ז"ל בד"ה מאי קסבר שכ' ג"כ סברא זו דלמ"ד לא קידשה קדושת הבית לעתיד הוי דיחוי גמור ומש"ה אינו חייב המעלה בחוץ אפילו אם לא הותרו הבמות בזמה"ז משום דהוי דיחוי גמור והתוס' ז"ל שם מיאנו בסברא זו דקדושת הבית וירושלים קידשה לעתיד וקדושת הארץ בטלה. והרמב"ם ז"ל לפי שיטתו דתרומה ומעשרות אפילו בזמן בית שני דרבנן הוא הדבר מוכרח לומר כן דקדושת הבית לחוד וקדושת הארץ לחוד ואפילו ליכא קדושת הארץ קדושת הבית במקומה עומדת כמו בית שני ועי' מש"כ בחי' יבמות בזה באורך:

דף סא ע"ב תוס' בד"ה לאחר שיפרקו כו' וא"ת כו' ואי חזרו והעמידו כיון שנדחה אינו חוזר ונראה וכ"כ בד"ה אע"פ וזה דלא כמש"כ בב"מ וכמו שהבאתי לעיל דבאכילת קדשים ליכא דיחוי ועי' בתוס' מנחות (דף צ"ה) שכתבו לתרץ קושיא זו דהיכי ס"ד להכשיר מסולק הא איפגים המזבח ותי' דאתי כתנא דפליג על ר"י ב"ר יוסי ואין זה מובן דלא אשכחן תנא דפליג אלא באכילת קדשים קלים דלא מקשי בשר לדם אבל ר"י בר"י דפוסל זביחה בכל הקדשים כשנפגם המזבח ליכא מאן דפליג עלי' ונראין דברי התוס' ז"ל בב"מ דליכא דיחוי באכילה:

דף סב גמרא אחד שהעיד להם על המזבח פירש"י ז"ל דהעיד להם שיכולים להוסיף עד ששים אמה ובמתניתא אליבא דר"א בן יעקב א"א לפרש כן דהא ס"ל דכולי' מזבח בדרום קאי וא"כ היכי מצינן להוסיף על המזבח עד ס' דהא בס"ה ליכא בחלק הדרומי כ"א ס"ה אמות והכבש ל"ב לא נשאר על המזבח כ"א ל"ג אמות וע"כ ראב"י לא ס"ל הך דרשא דכי בית אלא כאינך אמוראי דלעיל משום דלא סיפק או משום שיתין והיינו דכליל לתרווייהו המקום והמזבח בחד עדות דמידת המזבח סברא בעלמא היא ודו"ק:

שם גמרא מידת ארכו ורחבו וקומתו אין מעכבין ואמר ר' מני ובלבד שלא יפחות ממזבח שעשה משה משמע מזה דארכו ורחבו אין מעכבין לא למעלה ולא למטה ולא יותר מששים אמות ול"פ מאמה אחת אבל בגובהו נראה דלמעלה אין לו שיעור היינו אפילו יותר מעשרה אמות אבל למטה יש לו שיעור דהא של משה ג"כ גבוה י' הוי לר' יוסי לעיל וקי"ל כוותי'. וא"כ לא הבנתי דברי התוס' ז"ל בד"ה אף מזבח ששים שהקשו מהא דקאמר בכיסוי הדם קמוסיף אבניין. ותי' דמגובה פריך ע"ש וכן נראה מדבריהם בפ' כסוי הדם שכתבו דהא דהוסיפו ד"א מן הדרום ומן המערב היינו משום דקרא אשכחו ודרש מה בית ששים כו' אבל על גובהו אין להוסיף והא דאמרינן דמידת גובהו ג"כ אין מעכבין י"ל דנהי דלא מעכב מ"מ לכתחילה צריך שיהיה לא יותר מעשרה כאמור בתורה או י"ל דמפרשים הא דאורך ורוחב וגובה אינו מעכב היינו אם פיחת משיעור האמור בתורה אבל יותר מששים באורך ורוחב ויותר מעשרה בגובה שפיר מעכב דלא אשכחן שום סמך להרבות בשיעור יותר אבל פחות אשכחן במזבח שעשה משה שלא היה מקום המערכה אלא אמה. וכ"ת מידת גובהו אמאי אינו מעכב הא של משה ג"כ היה גובה עשרה י"ל דלא חשיב אלא מקום המערכה שנ' בו וקומה ג' אמות וכן מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל דהא דקאמר ובלבד שלא יפחתנו משל משה קאי גם אגבוה ולא יעשנו פחות מגבוה ג' במקום המערכה אלא דקשה לי א"כ מאי לא יפחות משל משה הא בכל המזבחות גובה מקום המערכה לא היה אלא ג' אמות משפת סובב ולמעלה ובשיעור גובה כולן שוין היו וכן הא דקאמר רב יוסף אמה נראה דלבר מקרן והילוך רגלי הכהנים קאמר כמו של משה ומסתימות לשון הרמב"ם ז"ל נראה דסגי באמה אחת לחוד וצריך עיון:

שם גמרא קרי עלייהו בני קטורה עי' מהרש"א ז"ל בח"א ונראה לכוין דבריהם ז"ל ע"פ ד' המדרש הנעלם כי שם אברהם יכונה על כח הנשמה ודעת ושכל האמת ועיקר תולדתו הוא דעת תורה ומצותיה באמת לאמיתו והתולדות אשר אינם ע"ד הזה לא יקרא שם השכל האמיתי עליהם וע"ז נאמר כי ביצחק יקרא לך זרע אבל התולדות האחרות שילחם מעל יצחק ע"כ כל מי שיולד בדעתו ושכלו ענין חוץ לקו האמת יכונה עליהם שם בני קטורה כאשר הם לא היו תולדות אברהם העיקרים כן הם תולדות אלו כיוצא בהם ולא יקרא עליהם שם הדעת השלימה ע"כ לא ידעו מאי קאמר רב יוסף וכן איתא במ"ר כאשר אמרו תלמידי ר"ט לפניו דבר שאין מתקבל אמר להם לא ירד בני עמכם כי אין זה תולדות בעלי דעה השלימה לדבר דבר שלא בדעת אפילו בד"ת וע"ז מייתי הש"ס עובדא דבני אחתי' דר"ט דהוי יתבי קמי' ולא אמרי מידי והוא נגד טבע בעלי דעת אשר לא יפסוק כח שכלם להוליד השכלות אמיתות בתורה ומצות ופיהם יפתח כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק וכשיפסק המעין הזה מאיש משכיל הוא על אחד מב' אופנים או שנתן עיני שכלו בהשכלה זרה אשר מצאה חן בעיניו או גם אם ישוטט תולדות דעתו ושכלו בעניני התורה אך לא לאמיתה ע"כ יסגר פי המדבר להוציא לפני רבן ר"ט דבר שאינו ברור וזש"א להם ויוסף כו' ויקח אשה ושמה יוחני ירמוז להם אולי נטה רעיונות שכלם בדברים זרים אשר מצאו חן כאשר יש הלצות רבות אשר ימצאו חן לשקר ואין בהם חפץ השיבו לו קטורה כתיב באו להצטדק כי לא נתנו עיניהם בזרות כ"א בעניני התורה אך לא לאמיתה קרי עלייהו בני קטורה כי גם זה אינו מבני הדעת השלימה והבן:

שם גמרא נמצא פורח על יסוד כו' פירש"י ז"ל דהש"ס משני הכי ולעיל ד' נ"ב משמע דברייתא היא ותני הכי נמצא פורח כו' מדפריך מינה לרב ועיין רש"י לעיל שם:

דף סג תוס' בד"ה כל כבשי כו' הקשו ממזבח הנחושת היכי עשו לו כבש ובאמת יפלא כי לא מצינו בתורה דבר מענין הכבש וכל כלי המזבח נאמרו ומטלטלין היו והכל היה מנחושת וכבש לא קאמר ואטו בכל עת חנייתן עשו כבש מחדש וגם ממה עשו כי מאבנים לא נמצא רמז בכל כלי המשכן ובתורה נאמר מצות הכבש אחר מצות מזבח אבנים כמש"נ ואם מזבח אבנים כו' ולא תעלה במעלות על מזבחי והדבר נפלא עד יגלו כלי המשכן:

שם רש"י בד"ה ממקום שרגלי הזר כו' וקס"ד השתא לאסור בין האולם קאתי שאין זר נכנס לשם עכ"ל וי"ל היכי ס"ד לאסור בין האולם אתי הא תנן סתמא דנקמצות בכ"מ בעזרה משמע אפילו בין האולם למזבח אינו אלא מדרבנן וכמש"כ התוס' ז"ל בד"ה סד"א אף מנחה טעונה צפון ע"ש ומי הכריחו לרש"י ז"ל לפרש כן ולא פי' כפשוטו דאהיכל פריך הא אין רגלי הזר עומדות שם. ואולי ס"ל כדברי הרמב"ם ז"ל בהני עשר מעלות דפ"ק דכלים דס"ל דהני מעלות מה"ת הם ואפילו כהן בע"מ אסור ליכנס בין האולם ולמזבח וכש"כ זר ומשמעתין וודאי משמע דאין זה אלא מדרבנן וכנ"ל:

והתוס' בד"ה שכן מצינו כו' הקשו ל"ל האי טעמא לפירש"י לעיל דהא דאין שוחטין בהיכל הוא משום דלאו אורח ארעא א"כ הכא בקמיצה ממילא תתכשר גם בהיכל ע"ש ובאמת לא הבנתי פירש"י ז"ל דהא בשמעתין אמרינן בשלמים דשחיטתן בהיכל כשר שלא יהיה טפל חמור מן העיקר וכדמסקינן דעבודה אדם עובד במקום רבו ואי לאו אורח ארעא לא אמרינן לא יהא טפל כו' כדמסיק באכילה ועוד דלא מסתבר דשחיטת