קרן אורה זבחים שא

עצמה נעשה בפסול וא"כ י"ל דהא דאסור לזרוק על המזבח פגום לא מהאי קרא דוזבחת שמעינן אלא בלא"ה שמעינן דליכא זריקה על מזבח פגום דמזבח בעינן וכי איפגים לאו מזבח הוא וכן נאמר אבנים שלימות כו' וא"ש בזה הא דפריך דרב אדרב מהא דמזבח שנעקר כו' משמע דבעי למימר דבדמים נמי כשר במזבח והרי בחולין (דף י"ח) פליגי תנאי בשיעור פגימת מזבח ולכ"ע פסול הוא אם נפגם. ועוד דבמשנה מדות תנן דאין מלבנין אותו בכפיס של ברזל שמא יגע ויפסל הרי מפורש במשנה דפגימת המזבח פוסל והיכי ס"ד דבדמים נמי קאמר רב וגם למה לי' לרב לאשמועינן מילתא דתנן לה במתניתין ולפי הנ"ל ניחא דרב אתי לאשמועינן דהשחיטה עצמה פסולה במזבח פגום ופריך מהא דרב במזבח שנעקר מקטירין כו' וס"ד דה"ה דזביחה כשירה אפילו במזבח פגום. ומשני מודה רב בדמים דאפילו הזביחה פסולה ומ"מ עדיין אינו מיושב כיון דפסול זריקה שמעינן ממתניתין דמדות אלמא דדמים עדיפא ואכתי מאי פריך דרב אדרב:

אבל מפלוגתא דרב ור"י נראה דמימרא דרב מטעם דיחוי הוא וכל הקדשים שנשחטו שם היינו שנשחטו עד שלא נפגם ונפגם ופסולים משום דיחוי דשחוטין נדחין אבל בע"ח אין נדחין ור"י אמר אפילו נפגם המזבח כשהן חיים ג"כ פסולין דבע"ח נדחין. וא"כ עיקר קרא אתי לאשמעינן דהזריקה פסולה במזבח פגום וממילא הוי דיחוי וא"כ אם נשחטו בשעת פגימת המזבח י"ל דלרב נמי כשירין דהוי דיחוי מעיקרא דלכ"ע לא הוי דיחוי הכא כמש"כ התוס' ז"ל ונהי דאם הוקדשו בשעה שהיה שלם ואח"כ נפגם הוי נראה ונדחה אבל אם הוקדשו ונשחטו כשהוא פגום וודאי הוי דיחוי מעיקרא וכשירים ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' פסה"מ נראה כן דמפרש שנזבחו היינו שמצאן שחוטין ונפגם המזבח כמבואר שם הלכה כ"ב מזבח שנפגם נפסלו כל הקדשים שהיו שם שחוטין כו' ונאמר וזבחת עליו כו' כלומר תזבח והוא עומד בתיקונו לא פגום וקצת קשה לישנא דרישא אסיפא דמרישא משמע דלא נפסלו אלא אלו שהיו שחוטין דהוי נראה ונדחה אבל לא אלו שהוקדשו ונשחטו כשהיה פגום דהוי דיחוי מעיקרא ומסיפא משמע דאם נזבחו שלא בתיקונו פסולין בכ"ג וכן משמע התם בהלכה כ"ד שכ' הקדיש עד שלא נבנה כשיבנה מקריבין אותן משום דהוי דיחוי מעיקרו משמע דווקא הוקדשו לחוד אבל לא אם נזבחו ועי' בלח"מ ז"ל שדקדק למה ליה משום דיחוי מעיקרו הא בע"ח אין נדחין ותי' דאמר טעם שיועיל גם למנחות ודבריו ז"ל צ"ע דהא במנחות ליתא להאי דינא כלל וכמש"כ התוס' ז"ל בד"ה עד שלא נבנה ואני כתבתי לעיל בפ"ק מה שנ"ל בלשונו של הרמב"ם ז"ל בזה עכ"פ נראה ברור מלשונו ז"ל דאם נשחטו בשעה שהיה פגום ג"כ פסולין ולאו מטעם דיחוי אלא דהזביחה עצמה פסולה בשעת פגימה ועדיין צ"ע:

שם גמרא מזבח שנעקר מקטירין כו' אע"ג דגבי קטורת נמי נאמר והקטיר עליו אהרן כו' ולא דרשינן עליו כשהוא שלם כו' היינו משום דגבי קטרת אתי עליו כמשמעו ולגופי' אבל גבי וזבחת עליו ע"כ עליו לדרשא אתי כשהוא שלם כו' דכמשמעו לא אתי דוכי עליו אתה זובח כו':

שם תוס' בד"ה עד שלא נבנה ע"ש מש"כ בדין דיחוי ועי' מש"כ לעיל פ"ק באריכות בזה:

שם בא"ד וא"ת כו' אמאי אמר ר"י המעלה בזמה"ז בחוץ חייב הא עכ"פ מחוסר זמן הוי ע"ש באורך ותי' דר"י מיירי בקטרת או במנחה וניחא הא דנקט מעלה ולא שוחט ובאמת צריך עיון לחלק בין מנחות לזבחים דלכאורה הוקשו כל הנקטרין על המזבח החיצון להדדי בקרא דזאת תורת כו' ויותר קשה אם אכילת המנחה בעינן שיהיה המזבח שלם כש"כ הקטרתו וכן משמע מריש מנחות נתערב קומצה בשירי' כשירה וכ' התוס' ז"ל שם משום דמין במינו אינו חוצץ משמע דבעינן מזבח דאי לא בעינן מזבח לא שייכא חציצה כדאיתא במכילתין וכן משמע מהא דתנן במכילתין סתמא דאינו חייב בחוץ עד שיעלה על המזבח משמע דכל העלאות בעינן דווקא על המזבח אלא דמהא דאמרינן מודה ר"י בדמים ה"נ מודה רב בדמים משמע דאפילו בהעלאת אברים לא בעינן מזבח כמו ר' יהודה דלא מודה אלא בדמים היינו זריקת דמים דהיא עיקר כפרה על המזבח. אבל כבר כתבתי כיון דאכילות כל הקדשים בעינן שיהי' המזבח שלם כש"כ הקטרה:

אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפי"ט מה' מעה"ק מי ששחט והעלה בזמה"ז בחוץ חייב ותיקשי לדידי' קושית התוס' ז"ל וכבר רמז לזה המשנל"מ ז"ל שם ואם נאמר כמש"כ לעיל דהשחיטה מצד עצמה אינה פסולה אלא דהקרבן פסול מצד דיחוי א"כ י"ל דהשחיטה ראויה לבא פתח אהל מועד ולא דמי לשלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות היכל דהשחיטה עצמה פסולה ודו"ק. ועי' רש"י בחולין דפסול פגימת המזבח נפקא ליה מוזבחת עליו והא דמחלק הש"ס התם בין אבנים ליסוד דבאבנים פוסל פגימה כ"ש וביסוד הוי שיעור טפח כ' רש"י ז"ל התם משום דכתיב אבנים שלימות:

והתוס' ז"ל כ' שם הא דביסוד פסול בטפח הוא משום דבעינן רבוע וא"כ מבואר דבכל עבודות של מזבח החיצון פוסל פגימת המזבח דגבי מנחה נמי כתיב המזבחה וכל היכא דכתיב המזבח בעינן רבוע וע"כ צ"ל דוזבחת עליו אתי לאורויי דהשחיטה ג"כ פסולה כשהמזבח פגום אבל לקמן מסקינן לר' יהודה דכל הריצפה נתקדשה לכל הקטרות לבד בדמים מודה ותמהו התוס' לקמן מאי ס"ד הא קרן וכבש ויסוד ורבוע מעכבי משמע דמהא דמכשיר להקטיר ברצפה לא קשיא להו דהא דרבוע מעכב ג"כ לא נאמר אלא לענין דמים וא"כ לדידן נמי לכל הקטרות לבר מדמים רבוע לא מעכב ואפילו נפגם כשר לשאר הקטרות דהא לא פליגי ר"י ור' יוסי אלא אי נתקדשה הריצפה אבל בעיקר דינא לא פליגי וכי היכי דלר"י לא בעינן בשאר הקטרות כל הני מילי לעיכובא ה"נ לר' יוסי אלא דהתוס' ז"ל בד"ה עד שלא נבנה כו' כתבו דר"י לא מכשר בריצפה אלא בזמן שהמזבח שלם וא"כ לר"י נמי פוסל פגימת המזבח לכל הקטרות של זבחים ונהי דמכשיר בריצפה אבל מזבח שלם בעינן והדרן לקמייתא דבכל הקטרות של זבחים בעינן רבוע ולפ"ז אין תמיהתם לקמן דמאי ס"ד גדולה כ"כ דהא ר"י נמי ס"ל דבכל הקטרות של זבחים בעינן שיהיה המזבח שלם ככל דינו ובזמן שהוא שלם מקטירין גם על הריצפה ה"נ יש לומר כן בדמים אלא דאכתי קשה הא אפילו שלא כנגד היסוד במזבח מעכב כש"כ בריצפה ואכתי היכי ס"ד דלא מודי ר"י בדמים ועוד דהש"ס לקמן דחי סייעתא דרבא מהא דאמר ר"י כוס הי' ממלא כו' משמע דמספקא לי' להש"ס אי מודה ר"י בדמים והיכי מצינן לאכשורי זריקת דם הפסח בריצפה הא הוי שלא כנגד היסוד ועי' תוס' לעיל (דף נ"א ע"ב) בד"ה תן יסוד כו' שהקשו כנ"ל בסוף דבריהם שם:

דף ס' גמרא קדשים קלים מנ"ל אתיא מדרשא דר"י כו' יכול יעלה אדם מע"ש כו' ת"ל והבאתם כו' וגריס רש"י ז"ל דלמסקנא ס"ל לר"י דלא קדשה לעתיד וכבר הקשו התוס' ז"ל ע"ז דא"כ דבטלה קדושת הבית והחומה פשיטא דאינו נאכל לא בכור ולא מעשר ע"ש בד"ה מאי קסבר באריכות אלא גרסינן לעולם קדשה לעתיד ואפ"ה בכור פשיטא דאינו נאכל משום דאיתקש בשרו לדמו מה דמו במזבח ואם נפגם אין זורקין ה"נ הבשר אינו נאכל בשעת פגימת המזבח ומינה ילפינן למעשר בהקישא וא"כ עיקר הפסול בזמה"ז הוא משום דליכא מזבח אבל קדושת ירושלים ועזרה קדשה לעתיד אע"פ שאין חומה וא"כ הא דאמר אביי אתיא מדרשא דר"י היינו מסברתו של ר' יוסי דמקיש בשר לדם וא"כ מע"ש נמי אינו נאכל בפגימת המזבח ולא אמרינן לעיל אלא קדשים קלים מנ"ל אבל מעשר לא קאמר. ועוד דהיכי קאמר בפשיטות דאינו מעלה מע"ש בזמה"ז הא אם בנה מזבח יכול לאכול מע"ש דקדושת החומה ישנה וכן כל הקרבנות יכול לבנות המזבח ולהקריב ועי' בתוס' מכות (דף י"ט) שנ' מדבריהם ז"ל שם דבכורים מותר לאכול אפילו כשהמזבח פגום אם נפגם אחר הנחה ומ"מ נראה מפשטא דשמעתין דהא דבכור אינו אלא בפני הבית היינו משום פגימת המזבח וא"כ ר' יוסי לא פליג על הא דאמר ר' יהושע שמעתי שמקריבים אע"פ שאין בית דר"י נמי מודה דקדושת הבית קידשה לעתיד אבל מזבח צריך שיהיה שלם ועי' תוס' מכות שם:

והרמב"ם ז"ל סוף פ"ו מה' ביהב"ח כתב כר"י דמקריבים אע"פ שאין בית ואוכלין קדשים קלים אע"פ שאין חומה דקדושת המקדש וירושלים קידשה לעתיד ותמה שם הכ"מ ז"ל ממשנה דמע"ש אם אין שם מקדש ירקבו וכ"כ הרמב"ם ז"ל בעצמו בפ"ב מה' מע"ש והתוסי"ט בפ"ח דעדיות כתב לתרץ דירקבו מדרבנן ע"ש ואינו מובן דהא כתב שם להדיא דרשא דר' יוסי דאיתקיש מעשר לבכור מה בכור אינו אלא בפני הבית אף מעשר אינו אלא בפני הבית אלמא דמדאורייתא אין מעשר נאכל אלא בפני הבית. וע"כ צ"ל כמש"כ דדבריו ז"ל בה' ביהב"ח הם דברי ר' יהושע מקריבין אע"פ שאין בית ואוכלין ק"ק אע"פ שאין חומה והיינו דקדושת ירושלים והעזרה קידשה לעתיד אע"פ שאין בית וחומה אבל מ"מ צריך שיהיה מזבח בנוי דאסור להקריב ולאכול כשהמזבח פגום והיינו הך דר' יוסי והם דברי הרמב"ם ז"ל בה' מע"ש ושלא בפני הבית לאו דווקא ומ"מ דבריו סתומים מאוד ולפ"ז נראה נמי דהא דביכורים אינו נוהג אלא בפני הבית היינו ג"כ משום דליכא מזבח. אבל אם בנה מזבח יכול להביא בכורים גם בזמה"ז אם לא משום דקדושת הארץ בטלה ולפ"ז