קרן אורה זבחים רצט

דמלקות ליכא בקדשים קלים אלא חוץ לירושלים מלא תוכל לאכול כו' אבל איסור איכא אפילו בירושלים והשתא א"ש דבחטאת ואשם איכא מלקות גם חוץ לקלעים ובקדשים קלים אינו לוקה אלא חוץ לירושלים אבל עשה איכא לאכלן במקום קדוש להכי איצטריך הני קראי ועדיין צ"ע דהיכי ילפינן קדשים קלים במה מצינו מקדשי קדשים הא איכא למיפרך טובא:

ע"ב גמרא ור"א כו' וחד להכשיר צפון וחד להכשיר צדדין לכאורה איפכא הוי ליה למימר חד להכשיר צדדין וחד להכשיר צפון דאי לא מרבינן צדדים אלא דווקא בעינן כנגד הפתח לא איצטריך לרבות צפון דתו ליכא ק"ו וממילא כל כנגד הפתח כשר בין חלק הצפוני ובין חלק הדרומי אבל אי מרבינן צדדים שפיר איכא ק"ו לפסול צפון כדאמר ר"א ונראה דלד' קאמר הכי ובאמת קרא שני להכשיר צדדים ושלישי להכשיר צפון ודו"ק:

שם תוס' בד"ה גובהה מאי תימא כו' א"כ כנגד המזבח יפסל כו' והיה נראה דמזבח לא הוי הפסק כיון דהוא עצמו כשר לשחיטת קדשים וגם צורך עבודה ודווקא בגובהה כגון תל או עץ הוא דמיבעי ליה והרמב"ם ז"ל השמיט לבעיא זו דגובהה ועי' לח"מ ז"ל:

שם גמרא אחורי ביה"כ מאי ת"ש כו' לול קטן כו' והקשו התוס' ז"ל בד"ה שנים לפרבר הא לא יכול לראות פתח אהל מועד דפרכת היה בין קדש קדשים ובין היכל כו' וי"ל דפרכת הוי כמו וילון דאינו מפסיק וכן מבואר בלשון הרמב"ם ז"ל דפרכת אינו מפסיק והתוס' ז"ל תי' שפיר ג"כ דקדשי קדשים בכלל אהל מועד הוא ולא הבנתי ד' ההג"ה ולא נ"ל כו' כיון דבהדיא קאמר הש"ס לול קטן כו' כדי להכשיר אלמא דחשוב פתח לענין זה ומכוליה שמעתין משמע דלא הוכשר העזרה כולה אלא משום דבכל מקום יכול לראות אוהל מועד ור"י בר"י ס"ל קדושת היכל ואולם חדא היא כמש"כ רש"י ותוס' ז"ל ולא מצאתי בד' הרמב"ם ז"ל בה' ביהב"ח הני שני פשפשים דבית החליפות וגם הלול קטן באחורי ביהכ"פ ובפ"ה מה' מעה"ק כתב סתם דכל העזרה כשירה לשחיטת קדשים קלים ואפילו אחורי ההיכל ועי' כ"מ ז"ל שם שכתב דצריך לימוד זו מנין לו ופליאה היא דהא מבואר כן בשמעתין דאחורי ביהכ"פ ג"כ כשר וכן פלא על הלח"מ ז"ל ע"ש וע' בה"ז ז"ל:

דף נו גמרא תני תנא קמי' דר"נ כו' ומסקינן בשמעתין דלענין אכילת קדשי קדשים אוכלין אפילו בלשכות הפתוחות לקודש מריבויא דקרא בחצר אהל מועד. אבל לשחיטת קדשים קלים ולהתחייב בטומאה בעינן דווקא עזרה לבד ופי' רש"י ז"ל משום דאימעיט צדי צדדים ולעיל נראה מפירש"י דטעמא דצידי צדדים לאו משום דלא הוי לפני פתח אוה"מ ובשמעתין משמע דאפילו אם הם כנגד הפתח אין שוחטין משום דלא קדישי והא דתוכן קודש הוא מדרבנן וי"ל דבהא פליגי ת"ק ור"א לעיל לת"ק איצטריך קרא למעוטי צידי צדדים משום דתוכן קודש מה"ת אלא דמ"מ לאו לפני הוא אפילו יש פתח כנגדו ולר"א תוכן קודש מדרבנן ולא איצטריך קרא למעוטי אבל לאכילה ריבתה התורה חצירות הרבה ולא בעינן כנגד הפתח ג"כ כמבואר בשמעתין. ועי' תוס' שבועות (דף י"ז ע"ב) שכתבו בפשיטות דלענין אכילה בעינן שיראה הפתח ולא כן הוא מסקנא דשמעתין ועי' משנל"מ ז"ל בפ"י מה' מעה"ק שתמה על הרמב"ם ז"ל שלא הזכיר דין זה דהתוס' ז"ל והתימא עליו שלא הרגיש בזה דדבריהם הוא נגד סוגיא דשמעתין ורש"י ז"ל כ' בד"ה אין חייבין משום טומאה כו' למעוטי לשכות כו' שלא נתקדשו בקדושת עזרה כו' ולפ"ז קשה קצת אמאי קדישי לענין אכילת קדשי קדשים כיון דלא נתקדשו כלל אלא צ"ל דוודאי נתקדשו בקדושת העזרה ולהכי נתרבו לאכילה אבל לשחיטה לא משום דלא חשיבין לפני אהל מועד אע"ג דהוי כנגד הפתח ולענין טומאה ג"כ אין חייבין עליהם דלא הוי בכלל משכן ה' ועי' בפי' המשנה להרמב"ם ז"ל ובד' הרע"ב ז"ל בפ"ג דמע"ש שפי' הא דתוכן קודש בין לאכילה בין לשחיטה בין לטומאה והוא ע"פ התוספתא שם אבל בחיבורו כתב כמסקנת הש"ס דילן דתוכן קודש הוא לאכילה בלבד ולפ"ז היה נראה דהא דתנן התם גגן קודש היכא דשוין לקרקע העזרה ג"כ לא הוי קודש אלא לענין אכילה אבל לא לשחיטה וחיוב טומאה דזה ג"כ בכלל צידי צדדים והא דאמרינן בפסחים גגין ועליות לא נתקדשו לא איצטריך אלא לענין אכילה אבל לענין שחיטה וטומאה אפילו אי נתקדשו אין שוחטין ואין חייבין כמו אלו שתוכן קודש ובגגין לא נראה כן מלשון הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' ביהב"ח אלא אי גגותיהן שוין לקרקע העזרה כיון דבנויות בקודש הוי כעזרה לכל דבר אבל בעליות נראה דאפילו נתקדשו אין שוחטין ואין חייבין משום טומאה. ונפ"מ לענין עליה של היכל דאמרינן שם בכיצד צולין דנתקדשה ועפ"ז יש לישב קושית התוס' ז"ל בשבועות שם בד"ה וטמא שנכנס דרך גגין כו' ע"ש ומאי דכתיבנא דלשכות אלו נתקדשו צ"ע כיון דבנויות בחול ועוד דבשבועות פ' ידיעות איתא דכל תוספת העזרה אם נתקדש חייבין עליה משום טומאה. ועדיין אין הדברים ברורים אצלי וצ"ע יותר ועוד צ"ע לענין חולין בעזרה איך הדין ועי' תוספתא דכלים ובקידושין פ' האיש מקדש ומשם משמע דלא נאסר אלא במקום שהוכשר לשחיטה וא"כ אשכחן דיכול לאכול חולין במקום שהוכשר לאכילת קדשים:

שם תוס' בד"ה מנין לדם שנפסל בשקיעת החמה האריכו להקשות על פי' רש"י ז"ל דלמ"ד לינה מועלת בראשו של מזבח למה לי קרא כו' ותי' דאיצטריך קרא לדם שיפסל בלינה דה"א כיון דאין חייבין עליו משום נותר לינה נמי לא פסיל ביה וגם זה לא ניחא להו דהא עצים ולבונה לר"ש אין חייבים משום נותר ואפ"ה פסלי בהו לינה וכתבו לפרש דאיצטריך קרא ליפסל בתחילת שקיעה אע"ג דעדיין יום הוא וקשה לי דא"כ מאי קאמר הש"ס לקמן דילמא ה"ק רחמנא כו' אי זריק דם למחר נתאכל בשר למחר וליומא חרי והיכי אפשר שיזרק דם למחר הא כבר נפסל בלינה לכ"ע ע"כ נראה כתירוץ קמא דאיצטריך לדם שיפסל בלינה כיון דלית ביה נותר ומה שהקשו מר"ש בעצים ולבונה אין כאן קושיא כלל דלר"ש טעמיה דאין חייבים הוא משום דאין ראוין לאכילה אבל איפסולי שפיר מיפסיל אבל דם אע"פ שראוי לאכילה מיעטו רחמנא מנותר ה"א דלינה ג"כ לא פסיל ביה ומה שהקשו אמאי לא קאמר מנין לדם שיפסל בלינה ג"כ אינו קשה כ"כ כיון דנפסל בשקיעת החמה ועי' לקמן בפ' טבול יום דמיבעי לן אי פסיל לינה בפרים הנשרפין ולפ"ז צ"ע בקדשי עו"ג דאין בהם נותר אי פסיל בהו לינה אבל מלשון אין חייבים כו' משמע דפסול איכא וכן נראה מלשון הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' מעה"ק דקרא אתי לאשמעינן שלא יזרוק הדם אלא ביום השחיטה ולא למחר ע"ש ועפ"ז נראה דלא איצטריך האי קרא אלא לדם אבל לקומץ לא איצטריך קרא דבלא"ה בלילה אסור להקטיר ולמחר מיפסיל בלינה וא"כ למ"ד אין לינה מועלת בראש המזבח איכא נפ"מ בין דם לקומץ דדם מיפסיל בכ"ג דאין זורקים אלא ביום ששוחטין ונפסל בשקיעת החמה אבל קומץ שלן בראש המזבח מקטירו למחר וכן משמע מלשון הרמב"ם ז"ל פ"ג מה' פה"מ הלכה י"א איברים וחלבים וקמצים שלנו בראש המזבח כאלו לנו בעזרה והיינו משום דפסק כרבא דלינה מועלת בראשו של מזבח משמע דלרבה בקמצים נמי אם לנו בראש המזבח וירדו יעלו ואינו נפסל בשקיעת החמה אבל לא משמע כן לעיל דף כ"א דאמרינן מי כיור נפסלין למתירין כמתירין משמע דכל מתירים נפסלין בשקיעת החמה וכמו שפי' רש"י ז"ל שם וכן איתא במנחות דף כ' דדם ומנחות שניהם שוין ליפסל בשקיעת החמה ע"ש:

ועל שיטת ר"ת ז"ל דלענין עבודות לא הוכשרו אלא עד תחילת שקיעה אע"ג דיום הוא לשאר דברים שמצותן ביום קשיא לי טובא מהא דאמרינן בהוריות משל לאדם שהביא כפרתו ביה"ש ספק נתכפר כו' ולפי שיטת ר"ת ז"ל לא אשכחן בכפרה ספיקא דביה"ש כיון דמתחילת שקיעה לאו זמן כפרה הוא וכבר נתארכו הדברים בענין זה בד' הראשונים ז"ל וגם אנכי כתבתי בזה בחי' ברכות ודקדקתי ממתניתין דמגילה דחשיב דברים שמצותן ביום ואין דינן שוה אבל מהא דהוריות מבואר דלא כשיטת ר"ת ז"ל. והשג"א ז"ל ג"כ האריך בזה ועי' רש"י ז"ל מנחות שם שכ' דדם שנפסל בשקיעת החמה ילפינן מקרא דר' יצחק ומנחה ילפינן מביום צותו ולפ"ז לא שמעינן במנחה דלא מהניא הלנה בראש המזבח ודו"ק:

ע"ב גמרא ר"י אמר חייב דהא אידחי ליה מאכילה יש לדקדק לפ"ז דמיד הוי נותר גמור ואפ"ה אין שורפין אותו בלילה א"כ היכי בעי למימר ר"י דנותר שלא בזמנו שורפין אותו אפילו בלילה הא עיקר שריפתו הוי שלא בזמנו דבשקיעת החמה של שני נעשה נותר ואין שורפין אותו בלילה. וי"ל דזה חשיב בזמנו וכמו שכ' התוס' ז"ל בפסח דאינו נשרף אלא לבקר שני ע"ש וחזקיה אמר דלא הוי נותר עד הבקר ואין להקשות לחזקיה ממתניתין דפסחים הפסח אחר חצות מטמא את הידים אלמא דחשיב נותר גם קודם זמן שריפתו משום דמ"מ כבר נפסל ואינו ראוי לאכילה כי היכי דמיבעי לן בפסול יוצא אי מטמא את הידים משום דאפוקי בידים לא מפיק ועוד נ"ל דמחשב בפסח אחר חצות גם ר' יוחנן מודה דכשר אפילו לר"א ב"ע דהכי מוכח מקרא דמועד צאתך כו' אתה שורף וע"כ אתי לאשמעינן דלא נעשה נותר אלא עד הבקר וכמש"כ רש"י ז"ל בברכות (דף ח') דהא משרף לא שרפינן ביו"ט ולמאי נפ"מ קאמר דזמן שריפתו