קרן אורה זבחים רצח

בד"ה מה מצינו דדבר הלמד בבנין אב חוזר ומלמד בבנין אב כדמסקא בשמעתא צ"ע ולפ"ז אין כאן תימא כ"כ מאי דקאמר פשוט מהא חדא ולא תרתי כמו שתמהו התוס' ז"ל כיון דלא סלקא מסקנא הכי וחדא נמי לא איפשיטא ועי' תוס' ז"ל לקמן ד' פ"ה ע"ב שכ' דשפיר איפשיטא בעיין וסלקא שמעתא דהיקש אינו מלמד לא בהיקש ולא בגז"ש ובק"ו מלמד ובבנין אב ספק. גז"ש אי מלמדת בהיקש תליא בפלוגתא דר"פ ורבינא ובגז"ש מלמדת וכן בק"ו ובבנין אב ספק ק"ו אי מלמד בהקיש ג"כ תליא בפלוגתא הנ"ל ובג"ש ובק"ו מלמדת ובבנין אב ספק בנין אב בכולן ספק וכ"ז בקדשים דווקא ולא מיקרי קדשים אלא גוף הקרבן וכמש"כ התוס' ז"ל בד"ה אלא לרב פפא ומשמע משמעתין דגז"ש עדיף מהיקשא דהיקש אינו מלמד בהיקש וגז"ש מלמדת ולעיל ד' מ"ח מסקינן דכ"ע הקישא עדיף אלא דהיקש וודאי עדיף מק"ו דהבא מהיקש מלקינן ליה ובק"ו אין מזהירין ואפ"ה עדיף לענין זה דמלמד בגז"ש וע"כ כך נמסר למשה מסיני:

ע"ב תוס' בד"ה תן יסוד כו' ע"ש שהאריכו לפרש דק"ו דר"י ור"ע משירים של עולה עצמה ועי' בת"כ מבואר להדיא דמשירי חטאת ילפי וע"ש בק"א שהביא פי' הראב"ד ז"ל שם ולענין קושיתם דלימא חטאת תוכיח י"ל דלא ילפינן בק"ו אלא בדמים הניתנין למטה דומיא דשירים דבעינן יסוד אבל לא בדמים הניתנין למעלה וא"ש בזה דלא ילפינן עולת העוף בק"ו משירים משום דעולת העוף למעלה היא נעשית ודו"ק:

דף נב גמרא יכול יעכבנו דלהכי כתב רחמנא הפר לרבות פר יוה"כ אפילו לעכב דלמצוה מק"ו שמעינן כמו שפי' רש"י ז"ל משמע דשירי יוה"כ לחוד מעכבי דתנא בי' קרא וא"כ מצינו טפל חמור מן העיקר דשל כהן משיח לא אשכחן קרא לעיכובא וי"ל דאי דרשינן הפר לעיכובא באמת גם בפר כהן משיח מעכבי דהפר כתיב גביה ויליף מוכלה מכפר דבפר יוה"כ לא מעכבי שירים ותו קאמר דבפר כהן משיח גופא שמעינן למצוה בק"ו משעיר נשיא וקרא דכתיב בגופיה יכול לעיכובא כתבי' ולזה קשה קצת הא כבר שמעינן מוכלה מכפר דאפילו בפר יוה"כ שנכנס לפנים חובה לא מעכב כש"כ בפר כהן משיח והיכי מצינן למימר דבפר כהן משיח ליעכב וצ"ל דה"א דגזרת הכתוב הוא דבפר יוה"כ לא מעכבי שירים ובפר כהן משיח מעכבי:

ע"ב גמרא מה דמים כו' אף דמים כו' אם נתן למטה לא כיפר. מהאי ברייתא משמע דס"ל שלא במקומו לאו כמקומו דמי דאי כמקומו דמי אמאי לא כיפר הא בעלים נתכפרו וכ"ת דלא כיפר להתיר בשר לאכילה קאמר דא"כ לא הוי דומיא דלא כיפר בדמים פנימיים שנתנן בחוץ דלא כיפר וע"כ לא כיפר לגמרי קאמר דהא נשרפין המה וכבר כתבתי לעיל בזה אי מפנים לחוץ או איפכא אי אמרינן שלא במקומו כמקומו דמי ומהא דאמר רבא למ"ד שיריים מעכבים אתי בק"ו אם נתן למטה לא כיפר מניתנין בפנים שנתנן בחוץ דלא כיפר משמע נמי דחד דינא להו ולעיל כתבתי בזה באורך ועי' תוס' בד"ה אותה כו' ובבה"ז ז"ל וצ"ק ז"ל:

שם גמרא אמר לו ר"י כו' וגירסת הילקוט אמר לו ר' נחמיה כו' ולא משמע הכי בשמעתין דא"כ למה ליה לר' יוחנן למימר תנא ר' נחמיה כד' האומר שירים מעכבים הא בהדיא ס"ל הכי לר' נחמיה הכא וכן ביומא ד' ס' לא משמע כגי' זו עיין שם ודו"ק:

דף נג רש"י בד"ה עד חצות כו' להרחיק אדם מעבירת כרת כו' משמע דעיקר הסייג הוא שלא יבא לאוכלו אחר שנעשה נותר ולכאורה לא משמע הכי מהא דלא עשו סייג לנאכלים לשני ימים וכמש"כ התוס' ז"ל לקמן דנ"ז משום דליכא למיגזר דשקיעת החמה מינכר אבל בלילה לא מינכר והיינו אם הסייג הוא שמא יבא לידי נותר שפיר יש לחלק דביום נראה משקיעת החמה ולא יבא לידי נותר אבל בלילה לא מינכר אבל אם הסייג הוא שמא יבא לאוכלו נותר היינו אחר עמוד השחר הא וודאי גם בזה מינכר בין לילה ליום ולמה הוצרכו לסייג וכן נראה מד' התוס' דלקמן שלא כתבו דלחזקיה בלא"ה ניחא דלא עשו סייג לנאכלין לב' ימים משום דאליביה ליכא כרת כל אור שלישי אלא משמע דעיקר הסייג הוא שלא יבא לידי פסול ודו"ק:

שם גמרא אליבא דר"א בר"ש כו' דכ"ע לא פליגי ופי' רש"י ז"ל דבקרן עצמו וודאי כ"מ שבו קרוי קרן כי פליגי אליבא דרבי כו' ופריך מברייתא דתני מחטא ויורד כנגד חודה של קרן וע"כ כרבי היא וש"מ דבעי חודה וכפירש"י ז"ל משמע מזה דבקרן עצמו לא בעינן חודה אפילו לכתחילה וכי בעינן חודה למטה מן הקרנות והרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' מעה"ק כ' סתמא דמצוה בחודה משמע דכ"מ מצוה בחודה אפילו בקרן עצמו וי"ל דמפרש למסקנא דקאמר מצוה בחודה לכ"ע קאמר אפילו לר"א בר"ש ועי' כ"מ ז"ל שם שכ' דלהכי כתב הרמב"ם ז"ל מצוה בחודה משום דמספקא ליה הילכתא כמאן ע"ש ולא הוי צריך לזה כיון דבהדיא קאמר הש"ס דלכ"ע מצוה בחודה וק"ל:

שם גמרא קסבר האי תנא כולי' מזבח בצפון קאי ויסוד דרומי ג"כ פתח אהל מועד הוא ומ"מ לא שמעינן דיסוד דרומי דווקא דיסוד מערבי וודאי פתח אהל מועד הוא וצ"ל דבדמים החיצונים מסתבר דהוי יסוד דרומי בסמוך לו וילפינן פנימים ג"כ מחיצונים דהוי יסוד דרומי דהוי פתח אהל מועד וגם סמוך לו כיון דכולי' מזבח בצפון קאי וק"ל:

דף נד תוס' בד"ה ואי אמרת כו' ונראה שלא היה כתוב בברייתא שירי הדם כו' וקשה דא"כ הוי ליה לאקשויי ממתניתין כו' ולא ידענא מנלן דלא פריך ממתניתין דלקמן דאיתמר נמי בהאי לישנא ומלשון מיתבי אין הכרח דאשכחן כוותיה בתיובתא ממתניתין והאריכו בד' הר"ח ז"ל דגרסינן שירי הדם ור"ת ז"ל כתב דלא גרסינן שירי הדם כו' והא דמרבינן שירים היינו לבד מעולת העוף ואני לא הבנתי דלא שייכא שירים כלל בעולת עוף כיון דכתיב ונמצה דמו על קיר כו' משמע שימצה כל הדם ובחטאת העוף מצות המיצוי על היסוד ובעולה מצותה על קיר המזבח ושירים אין לה כלל אלא דהקשה על פירש"י מה איכפת לן אם הדם הולך לאיבוד כיון דנעשית מצותו ע"כ פירש ר"ת ז"ל דממליקה עצמה פריך דמצותה בראשו של מזבח ואי אין לה יסוד אין על האויר קדושת מזבח כלל ומשני דאוירה של בנימין וגם זה דחוק קצת דמנ"ל דלא היה מולק בראש המזבח ממש ואמאי לא ניחא ליה דמהזאה פריך כיון דהאויר לאו דבנימין הוא הוה כמו שלא נתן על המזבח ולא נעשית המצוה ומשני דאויר הוא דבנימין והוי מצי למיפרך נמי ממתנה הרביעית של חטאת באויר בעלמא הוא דקעביד לרבי לעיל:

דף נה תוס' בד"ה מה עולה בצפון וא"ת עיכובא מנלן כו' כבר כתבתי לעיל דסברא דרב אדא לאו בכלל ק"ו הוא ומש"כ התוס' ז"ל אם לא שנאמר דס"ל כר"פ אינו מובן דא"כ למאן דלית ליה דר"פ תיקשי מנלן עיכובא דהא ליכא קרא אחרינא לעיכובא אם לא הקישא דעולה והרמב"ם ז"ל כ' הקישא דחטאת לכל דיני שלמי ציבור ועי' בכ"מ ז"ל ובלח"מ ז"ל שם בפ"ה מה' מעה"ק ותוס' בד"ה מה חטאת אינה כו':

שם תוס' בד"ה אלא הקישא קמא כו' וכ"ת לענין פיסוק מתנות כו' כיון דאיתקש לעולה כו' ולר"י גופיה א"צ לאקושי לחטאת דבלא"ה כל ב' מתנות שבכל הזבחים כן הוא נותן וחוזר ונותן דבכולהו כתיב סביב בעולה ואשם ושלמים ובאמת נראה דאין צריך לכ"ז דלענין מתנות לא יצאו מכלל שלמים דשלמים קרינהו רחמנא ולא איצטריך הקישא דחטאת ועולה אלא ליתן עלייהו דין קדשי קדשים לישחט בצפון ולאכול לזכרי כהונה תדע דאטו לשמעון איש המצפה דמשנה בתמיד חצי' בעולה וחצי' בחטאת בזיבחי שלמי ציבור נמי נימא הכי כיון דאיתקש לעולה ולחטאת אלא וודאי לענין מתנות לא יצאו מכלל שלמים ובתוספתא תני לה לפלוגתא דר"י אכל הני דניתנין ב' שהן ד' אלא דתני לה התם בשם ר' נחמיה וראב"י והנוסחא התם אליבייהו מזרחית צפונית נותן מזרחה צפונה מערבית דרומית נותן מערבה אין נוסחא זו מובנת ואפילו אם נאמר דצ"ל נותן מערבה ואח"כ דרומה ג"כ לא אשכחן מאן דאמר הכי לבר משמעון איש המצפה דמשנה בתמיד וכדתני התם בתוספתא ע"ש:

שם גמרא ואת חזה התנופה כו' תאכלו כו' ואיזה זה מחנה ישראל כו' יש לדקדק למה לי כל הני קראי תאכלו במקום טהור ומיעוטא דאותה הא בלא"ה מלא תוכל לאכול בשעריך שמעינן דחוץ למחנה ישראל אסור לאוכלו וממילא מותר בכל מחנות כיון דלא כתיב קרא לאיסורא אלא בשעריך לבד וצ"ל דהוי ילפינן קדשים קלים במה מצינו מקדשי קדשים דכל הקדשים אכילתן במקום קדוש ואי משום דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך כו' דבשעריך היינו חוץ לקלעים ג"כ כי היכי דדרשינן מהאי קרא דלא תוכל כו' לחטאת חוץ לקלעים כדאיתא במכות (דף י"ז) אלא דא"כ יקשה צאנך ובקרך דדרשינן התם לחטאת ואשם למה לי כיון דאפילו על קדשים קלים לוקה חוץ לקלעים ק"ו חטאת ואשם כדאמרינן התם במכות שם. ע"כ נראה דה"א