קרן אורה זבחים רצז

טעונה כלי וי"ל דלכתחילה קאמר דטעונה כלי או ל"ד כלי קאמר אלא דבר המטלטל לאפוקי ציפורן דפסול לשחיטה:

דף מח גמרא וניתני עולה ברישא כו' לכאורה תנא נקט סידרא למיתני ברישא כל המרובה בעבודה כמו חטאות הפנימיות טעון הזי' על הפרכת חטאת החיצונה טעון ארבע קרנות עולה טעון ב' שהן ד' וכליל לאשים אשם טעון ב' שהן ד' ואינו נאכל אלא לזכרי כהונה תודה אינו נאכל אלא ליום ולילה כו' וצ"ל דמ"מ הוי לי' למיתני עולה ברישא דצפון כתיבא גבי' ויש לישב בזה קושית התוס' ז"ל בד"ה איידי ע"ש ומש"כ דלהכי נקט עולה משום דאיתא בציבור אינו מוכרח דא"כ ליתני שלמי ציבור קודם עולה ותנא תני להו בהדי אשם אלא וודאי משום דשוו לאשם בעבודתם תני להו בהדיה וק"ל:

ע"ב שם רש"י בד"ה דכתיב בכשבה כו' ותילף מיני' כשבה למצוה וכי הדר תני לענין כו'. נראה דצ"ל ותילף מיני' כשבה היינו לעיכובא דמהך קרא דשעירה שמעינן לעיכובא גבי כשבה וכי תני קרא בכשבה איצטריך לפנימיות ושעירי הרגלים ועי' בזה בת"כ באורך ובק"א שם ועי' רש"י ותוס' ז"ל במנחות מש"כ שם:

שם תוס' בד"ה אותו בצפון כו' תימא ל"ל קרא כו' כוונתם כיון דאשכחן בקדשים קלים דשחיטה לא דמיא לקבלה לענין פנים ה"נ ליכא למילף שחיטה מקבלה לענין צפון בק"ק. ותי' דחוק דלרבנן דשמעון התימני אותו מאי עביד לי' ונראה דאע"ג דבקדשים קלים לא דמיא שחיטה לקבלה ושוחט אפילו לפני ה' לא בעינן היינו משום דשחיטה לאו עבודה היא אבל קבלה דעבודה היא בעינן שיהיה מקבל בפנים דכ' לעמוד לשרת לפני ה' וכמו שכתב רש"י ז"ל לעיל בפ' כל הזבחים (דף כו) אבל הכא בק' קדשים דהחמירה תורה קבלה דווקא בצפון אימא דשחיטה נמי בין השוחט ובין הקרבן יהיו דווקא בצפון כי היכי דמקבל בצפון וק"ל:

שם תוס' בד"ה מה לבן צאן שכן קבע לו כלי. ואם תאמר וליעבד ק"ו הכי כו' עי' צ"ק מה שכ' בזה ואין דבריו מובנים דע"כ האי תנא דבעי למילף דבן עוף טעון צפון לא ס"ל כר' יוסי דריש פ' ק' קדשים דקדשים שנשחטו בראש המזבח כשירות דאליבי' לא שייך למימר דבן עוף טעון צפון כיון דמליקה בראש המזבח וכל המזבח כשר גם לקדשי קדשים ע"כ ס"ל כר"י בר"י דמתניתין לקמן דמזבח עצמו ג"כ בעינן צפון ולקמן בפ' קדשי קדשים יתבאר יותר בס"ד:

שם תוס' בד"ה אלא אין שוחט כו'. אבל מקבל בצפון וכדמסיק בגמרא דולקח לא משמע לי' תימא כו' ושמא כו' ויש לדקדק ר' אחי אותו דגבי שעיר מאי עביד ליה דלמקבל לא איצטריך כיון דדרש ולקח ולשוחט ג"כ לא איצטריך דמאותו דגבי עולה שמעינן דאין השוחט בצפון וי"ל דהש"ס אזיל בשיטתי' דרבינא דלר' יהודה ניחא דאיצטריך אותו למעוטי שעיר נחשון אלא דלר"ש קשיא ומסיק דאיצטריך דאין השוחט בצפון. אבל מקבל בצפון דולקח לא משמע לי' ור' אחי' דיליף מקבל בצפון מולקח דריש אותו דשעיר לשעיר נחשון כר' יהודה:

שם גמרא אשכחן שחיטה בעולה למצוה קבלה נמי למצוה אשכחן ופירש"י כדאמרן אבל מקבל בצפון וכבר הקשו התוס' דמאותו דגבי חטאת דרשינן דמקבל בצפון וא"כ בעולה מנ"ל קבלה ומקבל למצוה ועוד עיכובא דמקבל בחטאת מנלן דלא מצינו ששינה אלא על השחיטה והקבלה ע"ש. ויש לדקדק דקבלה עצמה בחטאת היכן מצינו ששינה אלא נראה דילפינן קבלה מולקח דכתיב בתר ושחט כמש"כ רש"י ז"ל לעיל וא"כ כי היכי דשחיטה מעכב ה"נ קבלה דמעכב וה"ה מקבל דמחד קרא ילפינן לה מולקח ולמ"ד נמי דילפינן מאותו דשעיר דמקבל בצפון מסתבר דמקבל כקבלה ומה שהקשו מקבל בעולה למצוה מנלן ג"כ קשה קבלה עצמה ג"כ למצוה בעולה מנ"ל וע"כ י"ל דמאותו דעולה דילפינן דאין השוחט בצפון שמעינן מינה דמקבל בצפון אלא דלא שמעינן אלא למצוה וגבי אשם לקמן ג"כ לא מצריך קרא לעכב אלא בשחיטה וממילא שמעינן למקבל וקבלה דמעכבא כמו בחטאת ועולה ועיין תוס' ז"ל לקמן בד"ה לעכב:

דף מט גמרא והרי תמורה כו' עי' בתוספתא מעשר שני דר' יהודה השיב לחכמים דמצינו טפל חמור מן העיקר דתמורה חל על בע"מ קבוע וקדשים לא חיילי והשיבו לו חכמים ממקום שבאת מה מצינו שם בע"מ נפדה תם אינו נפדה ה"נ טהורים אינו נפדה נטמא נפדה משמע מזה דרבנן דווקא בנטמא הוא דאמרי יפדה וכגירסא זו לא נטמא לא ע"ש. אבל קושית הש"ס הוא מד' ר"י כגירסת רש"י ז"ל וכמבואר בתוספתא דרבנן פרכי לי' מחמיר אתה בטפילה כו' ע"ש:

שם גמרא הרי פסח כו' הוי מצי למיפרך ממותר אשם דהוי עולה דג"כ מצינו טפל חמור מן העיקר דעולה כולה כליל ואיצטריך לשנויי ג"כ דמותר אשם עולה הוי וכשיטת ר"ת בכמה דוכתי דמה"ת הוא עצמו קרב עולה וק"ל:

שם תוס' בד"ה לפי שיצא כו' מה שחטאת מצורע כו' כבר תמה ע"ז הצ"ק ז"ל מה ענין חטאת לכאן הא באשם קיימינן ע"ש והאריכו ז"ל ותוכן דבריהם דלא מיקרי דבר החדש אלא אם סותר כללו כמו מתן דם בהונות ושריותא דאשת אח אבל תוספת איזה דבר חדש לא בא לכלל זה והקשה הבה"ז ז"ל מהא דלקמן דף נ"ז הביא רש"י ז"ל ד' הת"כ דתודה הוי יצא לידון בדבר החדש דטעונה לחם אלמא דתוספת ג"כ מיקרי דבר החדש ובת"כ אינו מבואר דלחם הוא הדבר החדש וי"ל דדבר חדש הוא מה שנאכל ליום ולילה דזה סותר הכלל ועוד הקשה מד' רש"י פ' נשא ואת האיל יעשה כו' ומנחתו ונסכו לפי שיצא איל לידון בדבר החדש להטעינו לחם להכי אהדרי' קרא דטעון נסכים וכן איתא בספרי ועי' בצ"ק ז"ל מש"כ לישב ול"נ בתלמודין במנחות דף צ"א ע"ב דתני התם ואת האיל כו' ומנחתו ונסכו איל בכלל היה ולמה יצא להקיש אליו מה איל בא בנדר ונדבה כו' משמע דאיל נזיר לא מיקרי יוצא מן הכלל דאל"ה הא איצטריך מנחתו ונסכו לגופיה וצ"ע יותר בזה ובזה יש לישב קצת קושית הר"י ז"ל מהא דאוב וידעוני דנהי דמת"כ נראה דזה ג"כ מיקרי דבר החדש אבל משיטת תלמודין נראה דתוספת לא מיקרי דבר החדש אלא למאן קאמר הא אוב וידעוני בכלל היה כו' ר' יהודה כדאיתא בסנהדרין דף ס"ז וסתם סיפרא ר"י היא ולד' הסיפרא הוי דבר החדש אפילו כה"ג:

ע"ב גמרא רבא אמר מהכא כאשר יורם צריך לדקדק מ"ט לא ניחא ליה לרבא בילפותא דרבינא ולרבינא אמאי לא ניחא ליה בהא דרבא ותרתי למה לי ובשלמא לרבינא י"ל דאיצטריך לאשמעינן דאפילו כי האי הקישא דנאמר בפירוש ושחט החטאת במקום העולה ג"כ מיקרי הקישא ואינו מלמד בהיקש אבל רבא מ"ט לא יליף מהא דרבינא ועי' בת"כ דדריש לה לקרא דרבינא דגם חטאת ועולה במקום הקודש ועי' בק"א שם ואולי ס"ל לרבא דאיצטריך להאי דרשא ע"ש:

דף נ גמרא דבר הלמד בהקיש מהו שילמד בבנין אב כו' לכאורה קשה כיון דאפילו בגז"ש אינו מלמד כש"כ בבנין אב דגז"ש עדיפא מבנין אב וי"ל דס"ד דבנין אב בדבר שאין לו פירכא עדיף מגז"ש בדבר שיש לו פירכא:

ע"ב גמרא אלא ק"ו ומה היקש שאינו מלמד בהיקש כו' גז"ש המלמדת בגז"ש כו' הוי מצי למיעבד ק"ו מגז"ש גופא ומה היקש שאינו מלמד בגז"ש כו' גז"ש המלמדת בגז"ש כו' וק"ל:

שם תוס' בד"ה אלא למאן דלית ליה דר"פ כו' ור"א בר אהבה כו' ול"נ דהא דר"א לאו בכלל ק"ו הוא אלא כדמסיק התם לא מצינו שיהא טפל חמור מן העיקר וסברא הוא ולד' קאמר ר"א לשון ק"ו לעיל וק"ל:

שם גמרא דבר הלמד בק"ו מהו שילמד בק"ו. עי' בד' המפרשים מה שהוקשו בזה ולפי מש"כ התוס' דרב אדא ק"ו קאמר א"כ איכא לאשכוחי בכה"ג דעולה באה בק"ו מחטאת דבאה מכחה ומעכב כש"כ עולה דמעכב וכי אתינן למילף אשם מעולה בק"ו דקולא וחומרא הוי דבר הלמד בק"ו כו' וק"ו דעולה מחטאת לא שייך באשם דחטאת לא בא מכח אשם וכה"ג איכא לאשכוחי טובא דשני הק"ו לאו סוג אחד הם ודו"ק:

דף נא רש"י בד"ה ולא היא כו' התם עיקר טעמא מהקישא כו' ואין זה מובן דאכתי הוי דבר הלמד בהיקש ואינו חוזר ומלמד בבנין אב מליקה משחיטה אלא עיקר הדחיה דהתם משחיטת חולין גמר ושחיטת עוף משחיטת בהמה דהכל חולין ולכ"ע למידין כה"ג למד מן הלמד ואפילו לר"פ היינו דווקא היכא דלמד הראשון קודש אבל הכא דלמד האחרון קודש לכ"ע למידין ומש"כ רש"י ז"ל ולמאן דלית ליה דר"פ צ"ע:

שם גמרא תנא מזאת תורת העולה כו' משמע דמסיק דלא איפשיטא מידי בבנין אב ומש"כ התוס' ז"ל