קרן אורה זבחים רצג

לפרוכת ופר לקרנות ולטהרו של מזבח הפנימי ולשפיכת שירים על מזבח החיצון וצ"ל דנהי דצריך להתחיל בפנים מ"מ כפרה ראשונה שנתן בפנים לא נפסלה והא דחוזר ונותן בפנים היינו כדי שיעשו שירים וא"כ יש להסתפק אי צריך להתחיל בפנים היינו להתחיל בקרנות או דסגי בהזאות שעל טהרו ובזה נעשו שירים וצ"ע:

ולא מצאתי כעת מבואר גבי פר כהן משיח ואינך להאי דינא אם נשפך הדם אחר המתנות שעל הפרוכת אי גם בזה פליגי רבנן ור"ש לרבנן יתחיל ממזבח הזהב ולר"ש יתחיל ממקום שפסק ומסתברא דגם בזה פליגי וכדמוכח נמי מאוקימתא דרב יצחק בר אבין כגון שפיגל בשחיטה אלא דא"כ לר"ש דאמר דיתחיל ממקום שפסק אטו בחטאת החיצונה אליבא דב"ש דבעי ב' מתנות אם נשפך הדם אחר מתנה אחת יחזור וישחוט חטאת וישלים השניה זו לא שמענו ועדיין צ"ע בזה:

ע"ב שם גמרא כי הדר מדי בהיכל מיא בעלמא קמדי מכאן משמע דלא חשיב חצי מתיר אלא דבין הבדים ודהיכל כו' אבל לא חדא הזאה מכולהו וכמש"כ לעיל בשם התוס' ז"ל במנחות ולהכי לא פריך אלא כיון דחשיב בפנים כו' אבל התוס' ז"ל בד"ה כי מדי כתבו דהא דלא פריך מהזאה ראשונה של בין הבדים אינך מיא בעלמא הוא דיש לומר דפיגל באחרונה מבואר מד' ז"ל כאן דאפילו בהזאה אחת הוי פיגול לר"מ ולהאי תירוצא קשה מה יאמר רבה בפלוגתא דב"ש לעיל דאמרי דמתנה ראשונה של חטאת מפגלת ולפי' ר"ת ניחא דבחד מקום לא אמרינן מיא בעלמא ועוד תי' דבשל בין הבדים אע"פ שפיגל בהזאה ראשונה לא אמרינן אינך מיא בעלמא משום דלא נגמר הפיגול עד שיזרוק כל הזאות דאם נשפך הדם בטל הפיגול להכי לא חשיבי מיא כיון דמרצין הפיגול אבל דהיכל לא תלי בהו גמר הפיגול דאפילו נשפך הדם מביא פר אחר א"כ לא חשיבי מרצי הפיגול וכי מדי להו מיא בעלמא קמדי כיון דשל בין הבדים נפסל ולפי' ר"ת ז"ל דמפרש דלא פריך אלא מתרי מקומות כל שנפסל בפנים הזאת היכל מיא בעלמא יש לפרש הא דשני רבה משכחת לה בד' פרים כו' ה"ק שחזר והביא פר להזות בפנים וכי הדר מדי בהיכל לאו מיא הוא כיון דהזה בפנים כתיקנה ואם חזר וחישב בהיכל אכתי לא קרבו כל מתיריו דהזאות של מזבח מיא הוא כיון דלא הזה בהיכל אלא אם הביא פר אחר להיכל להזות כתיקנה כי הדר מדי במזבח לאו מיא הוא דכבר הוזה עליו הזאת פנים והיכל בכשרות וכי חזר וחישב בהזאת המזבח שפיר הוי פיגול דאין לו מתיר יותר וצריך להביא אחר להזאת המזבח נמצא מביא ד' פרים וד' שעירים ובכולהו הוי פיגול הראשון הוי פיגול וחוזר ומביא פר ונותן בפנים בכשרות והזה בהיכל במחשבה. וחזר והביא פר להיכל בכשרות והזאות שעל המזבח נתן במחשבה וחזר והביא פר להזאות שעל המזבח ושפיר הוי ג' פרים הראשונים פיגול גמור דהרי קרבו המתירין כתיקנן ולפ"ז אין אנו צריכין לחלק בין מזבח לטהרו כמש"כ רש"י ז"ל ולאו לאוקמי כמ"ד שירים מעכבי אלא הש"ס ה"ק דלא משכחת שיהיה פיגול באחת מעבודות אלו אלא בכה"ג ששחט ד' פרים וכנ"ל אבל בפר אחד לא הוי פיגול דלא קרבו המתירין כיון דעבודה ראשונה נפסלה השני' מיא בעלמא היא אבל בד' פרים משכחת לה פיגול בכולהו וגם כל העבודות נעשו בהכשר ועי' בירושלמי סוף פ' הוציאו לו ועדיין לא ברירא לי הא שמעתא עד יבא המורה צדק:

שם משנה ואלו דברים שאין חייבי' עליהן הקומץ והקטורת כו' יש לדקדק בקטרת ומנחת נסכים ומנחת כהן היכי שייך בהו פיגול דהא ליכא פיגול אלא בד' עבודות קמיצה ומתן כלי והילוך והקטרה ובכל הני ליכא אלו עבודות כיון דכולן כליל א"כ בהקטרתן לא שייכא פיגול כיון דלית בהו שירים אכילת אדם ובהקטרה ליכא מחשבה אלא ע"מ לאכול שירים למחר וקמיצה ג"כ לית בהו ומתן כלי ג"כ לאו עבודה היא כמו מתן כלי של המנחה דלא הוי בכלל עבודות המביאות לידי פיגול ולא אשכחן בהו אלא הולכה כשמוליך ע"מ להקטירן למחר ולר"ש דאמר הולכה לאו עבודה היא לא אשכחן בהו פיגול כלל ולמה לן הקישא דשלמים למעוטי הני והנה במתניתין תנן תרי גווני שאין להם פיגול חדא המתיר אחרים כמו הקומץ והלבונה והדם וקמ"ל אע"ג דבשר ואימורים יש בהן משום פיגול וכן שירי מנחה מ"מ במתירין עצמן ליכא לאו וכרת דפיגול אלא לאו דפסולי המוקדשין כמש"כ הרמב"ם ז"ל בפ' ח"י מה' פסה"מ. ואידך אלו שאין להם מתיר כלל כמו קטורת ומנחת כהנים דהני נמי לאו דומיא דבשר שלמים הוא והני היה נראה דכשירים לגמרי אפילו חישב בהם כיון דלית בהו לאו וכרת דפיגול מפני מה יפסלו וכ"כ התוס' ז"ל לעיל ד' כ"ד בד"ה הא אינו נושא דליכא פסול במנחת כהנים ע"ש וראיתי במשנל"מ ז"ל שעשה מחלוקת בין הרמב"ם ז"ל ובין התוס' ז"ל דלהרמב"ם אם אכל מן המתיר עצמו פסול הוא ולוקה עליו אפילו בחוץ למקומו ולד' התוס' ז"ל אפילו פסול ליכא ע"ש באורך ולא הבנתי דוודאי במתיר עצמו לוקה משום פסה"מ בין בחוץ לזמנו בין בחוץ למקומו כיון דמנחה עצמה נתפגלה ממילא נפסל הקומץ ג"כ ואין אנו צריכין בזה לק"ו משלא לשמו וכמו שהאריך שם אבל במנחת נסכים דאין לה מתירין כלל גם להרמב"ם ז"ל ליכא פסול וכנ"ל ודבריו ז"ל צ"ע ע"ש ורש"י ז"ל הקשה בקומץ בלא"ה ליכא פיגול דהרי לא קרבו מתיריו כיון שאכל הקומץ ותי' דאכל לאחר שהוצת האור ברובו והקשה ר"ת הא פקע פיגולו ומפרש ר"ת דבקומץ באמת טעמא משום דלא הורצה ולא קרבו מתירין וכתב המשל"מ ז"ל בפ' ח"י הנ"ל דלרש"י ור"ת אינו חייב על הקומץ משום נותר וטומאה קודם הרצאה ע"ש באורך והוא פלאי דלקמן תנן בהדיא דברים שאין חייבים עליהם משום פיגול חייבין עליהם משום טומאה חוץ מן הדם הרי מבואר דלר"ת נמי לא נפטר הקומץ אלא משום פיגול דפיגול אינו חל אלא לאחר הרצאה אבל נותר וטומאה חייל עליהם משקידשו בכלי והכי תנן להדיא במעילה הקומץ והלבונה כו' קדשו בכלי חייבין עליו משום נותר וטומאה ופיגול אין בהם ואין כאן מחלוקת בין הרמב"ם ז"ל ובין רש"י ור"ת ז"ל:

שם תוס' בד"ה הקומץ כו' וי"ל דמיירי שחציו העלהו ע"ג המזבח כו' עי' צ"ק ז"ל מה שהקשה בזה ויישב בדוחק והיה נראה דמהא דעולא לא קשיא די"ל דעולא לא אמר אלא לענין אם ירדו יעלו מהך סברא דאם אינו מתקבל היאך מביא אחרים לידי פיגול אבל שיפקע איסורו לא שמעינן ואי לאו דהוא גופא מתיר ה"א דכרת נמי אית ביה אלא דר' יוחנן קאמר לקמן דאיסור נמי פקע מהם ובכריתות ד' י"ד מוכח דעולא נמי לאפקועי איסורא קאמר וכמו שכ' התוס' ז"ל ויבואר בזה לקמן בשמעתין:

שם בא"ד ושמא לא שייך למימר גבי דם פקע פיגולו כו':

ולכאורה הך סברא דעולא אם אינו מתקבל היאך מביא אחרים כו' איתא נמי גבי דם אבל באמת גבי דם ניחא דשירים ג"כ בכלל מתיר הוא כמש"כ התוס' ז"ל ומש"כ ותימא אם לא יתחייב בשירי הדם משום פיגול כו' בלא"ה אינו מובן דוודאי ליכא פיגול בדם כמו נותר וטומאה דליכא בדם ודו"ק:

דף מג תוס' בד"ה והלבונה כו' ואי בעצים דמערבה לא שייך כו' דאי חישב בשעת הולכה ע"מ להקטיר למחר כו' ולא הבנתי דאטו שייך נותר בעצי מערכה וכיון דנותר לית בהו מחשבת נותר ג"כ לית ביה ומסקו דלרבנן דרבי אע"ג דחייבים משום טומאה על העצים אין חייבים עליהם משום פיגול כיון דמכשירי קרבן הם ועי' תוס' מנחות ד' כ"א בד"ה יצאו שנראה מדבריהם דלרבנן גם משום טומאה אינו חייב על העצים ע"ש וכבר הבאתי לעיל לשון הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה דהא דהוזכר טומאה בעצים לקמן במתניתין לאו לענין אכילה קאמר אלא לענין הקרבה בטומאה ועי' תוס"יט ז"ל:

שם רש"י בד"ה לוג שמן של מצורע שיריו נאכלין עי' תוסי"ט ז"ל שדקדק לענין מאי כ' רש"י ז"ל דשיריו נאכלין ונראה שכ' כן משום דאל"ה לא שייך פיגול כלל בלוג כיון דלית ביה לא אכילת אדם ולא אכילת מזבח להכי כתב דשיריו נאכלין ואית ביה אכילת אדם ואפ"ה אין בו פיגול ועיין בתוס' חדשים שכ' דלרבנן מתנות הלוג מפגלא ליה ולקמן ד' מ"ד מבואר דלכ"ע מתנותיו לא מפגלא ליה ע"ש:

שם גמרא קומץ פיגול שהעלו כו' פקע פיגולו אם אחרים כו' ומסיק דלענין אם ירדו יעלה קאמר ובמשלה בהן האור וקמ"ל אפילו קומץ דמיפרת כו' ויש לדקדק א"כ מאי אריא קומץ פיגול משום דאם אחרים מביא כו' בכל פסולי המזבח הדין כן אם משלה בהן האור אפילו ירדו יעלו ונהי דקמ"ל אפילו קומץ דמיפרת מ"מ טעמא דאם אחרים כו' למה לי ועוד דמאי קאמר פקע פיגולו ממנו הא בכל הפסולין פקע איסורו לענין זה דאם ירדו יעלו וכבר כתבתי לעיל דבכריתות משמע דעולא לענין אכילה ג"כ קאמר דפקע איסורו ומשמע לעיל מלשון התוס' ז"ל דמתיר לאכילה ולדידי צ"ע היכי מותר באכילה כיון דלחמו של מזבח הוא ועוד דא"כ מאי פריך תנינא אלו דברים שאין חייבים עליהם כו' הא טובא קמ"ל דנהי דאין חייב על המתיר משום פיגול אבל איסורא איכא כמש"כ הרמב"ם ז"ל וקמ"ל דפקע הפיגול ומותר באכילה אלא וודאי היתר אכילה אין כאן אלא דאיסור פיגול נפקע ממנו ושפיר קאמר