קרן אורה זבחים רצב

מפר בהיקש הא פר יוה"כ גופא מהיקש ילפינן דלפר זה פר יוה"כ הקישא הוא:

שם שעיר של יוה"כ משעירי עו"ג כו' הוא דיבור בפני עצמו:

ע"ב גמרא והא תנא לכל מה שאמור בענין קאמר. עי' פי' רש"י ז"ל וכבר הקשו התוס' ז"ל מהא דלעיל קאמר ת"כ כו' ופי' ז"ל דפריך אהא דבעי ליותרת ושתי כליות הקישא אחריתי ולעיל תנא לכל מה שאמור בענין קאמר אפילו ליותרת ושתי כליות מחד הקישא ומשני תנאי היא כו' ולשון תנא דבי רב משמע כפירש"י דקאי אברייתא דת"כ ולדברי התוס' ז"ל לא קאי כלל אברייתא דת"כ דלעיל ואמאי קרי להא תנא דבי רב ולהא תנא דבי ר' ישמעאל וי"ל דהאי תנא דדריש לפר זה פר יוה"כ לכל מה שאמור בענין היינו הך ברייתא דת"כ דדריש לפר זה פר יוה"כ ולהכי קרי לה תנא דבי רב והי' אפשר לפרש איפכא דפריך הא תנא לכל מה שאמור בענין קאמר אלמא דלא מרבי אלא מאי דכתיבי בגופי' והכא מרבי אפילו יותרת כו' דלא כתיבי בגופי' ומשני תנאי היא ולפירש"י ז"ל דמסיק תנאי היא ולכל מה שאמור בענין לעיכובא אתי יש לישב קצת הא דמשמע בריש מנחות דהך סברא בדם וטבילה מסברא ילפינן מהדדי לכל הקרבנות ואפילו במנחות וכמו שהקשו התוס' ז"ל לעיל ולפי' רש"י ז"ל י"ל דשמעתא דמנחות אתי כתנא דבי רב דאתי לעיכובא אבל בדם וטבילה לא איצטריך קרא ומסברא ילפינן כולהו מהדדי. ועי' בת"כ דיליף יותרת ושתי כליות מאת כל חלב פר החטאת לרבות שעירי עו"ג ע"ש:

שם תוס' בד"ה ממאי כו' ומסקי דדווקא בקומץ או לבונה או הזיה הוא דפסול לרבנן גם בחצי מתיר משום גזירה כו' אבל בסימן אחד ליכא למיגזר אטו שני סימנים וקשה קצת הא איכא למיגזר אטו סימן אחד בעוף בחטאת העוף דחד מתיר הוא וי"ל דבהמה אטו עוף לא גזרינן בשחיטה ועוד דבעוף ג"כ סימן אחד לאו כולי' מתיר הוא דהאיכא מפרקת וכמש"כ התוס' ז"ל לעיל פ"ב ומהא דפסחים היה נראה דלא קשה כ"כ דהתם לא שייך למיפסל בחצי מתיר דעכ"פ לא חמיר מאלו חישב לב"מ ולמולים דכשר דמקצת ערלה לא פסלא משא"כ בשאר מחשבות דמקצתן נמי פסלי כמו לשמו ושלא לשמו מש"ה בחצי מתיר ג"כ מיפסיל ולפי מה שצדדתי לעיל דבעלים נתכפרו אפילו במתנה אחת כמו אם נתן שלא במקומו א"כ י"ל דבדם פסול גמור הוא מה"ת כמו שלא במקומו דמשמע דמיפסיל מה"ת במחשבה. דנהי דמתיר גמור לא הוי מ"מ כיון דהבעלים נתכפרו הוי כמתיר לאיפסולי אבל כבר כתבתי לעיל דע"כ מנין המתנות מעכבין הכפרה לגמרי כדמוכח מפלוגתא דרבנן ור"א ור"ש בנתן מקצת מתנות שבפנים דצריך לשחוט אחרת לגמור המתנות וצריך לומר דאם נתן בחוץ ג"כ לא נתכפר אלא אם נתן כל המתנות כסדרן:

שם גמרא מכלל דכי לא עביד לה חוץ למקומו כו' והוי מצי לאוקמי מתני' כר"מ ואי הוי עביד בשתיקה הוי פיגול גמור להכי תנא דווקא שלא כתיקנה היינו חוץ למקומו או שלא לשמו הוא דאינו אלא פסול אלא דניחא לי' לאוקמי מתניתין כרבנן וק"ל:

דף מב גמרא הב"ע כגון שפיגל בשחיטה לכאורה הוי מצי למימר שחישב בשעת טבילת אצבע כדאמרינן לעיל טבילת אצבע מפגלת אלא דע"כ הא דטבילת אצבע מפגלת היינו אם חישב בטבילת אצבע של כל הזאות דלא עדיף טבילת אצבע מהזאה עצמה דאינה אלא חצי מתיר וה"ה הולכתה דלא הוי אלא חצי מתיר אבל שחיטה מהאי פר חשיב מתיר שלם ולכאורה הוי מצי למימר דהכא דווקא ס"ל לר"מ דפיגל בין בראשונה בין בשני' כו' הוי פיגול משום דכל אלו כפרה בפ"ע הם מדשוחט לכ"א מאלו פר לעצמו הרי דחשובין כ"א כפרה בפ"ע ומש"ה אם פיגל באחת מהן הוי פיגול והכי משמע לישנא דברייתא פיגל בין בראשונה כו' ואי משום דס"ל לר"מ מפגלין בחצי מתיר א"כ אפילו פיגל באחת מן הראשונה או מן השני' הוי פיגול ומאי ארי' דנקט ראשונה שני' שלישית וצ"ל דלא משמע לי' להש"ס לחלק בהכי והזאות עצמן של ראשונה או שני' לא חשיב אלא חצי מתיר אבל השחיטה חשיב לי' חד מתיר וא"כ אשכחן קרבן דלא משכחינן בה פיגול אלא בעבודה אחת היינו בשחיטה אבל לא בשאר עבודות כמו פר שנשחט להתחיל בהיכל ומשמע דפשיטא לי' להש"ס הכי מדפריך אי הכי מ"ט דרבנן ולא מצאתי להרמב"ם ז"ל שכתב כן וכל כי האי הי' לו לבאר:

שם גמרא מאן חכמים ר"א דאמר אם הקריב כזית בחוץ פטור אלמא דבעי' כולי' מתיר. וקשה הא לענין פיגול לכ"ע בכזית לחוד לא מהני מחשבה ואפילו בקומץ שלם הוי חצי מתיר ואפ"ה ס"ל להש"ס דשחיטה חד מתיר הוא לר"א נמי אע"ג דפוטר בכזית בחוץ מ"מ בשחיטה וודאי נראה דחייב בחוץ כמו כן פיגול לרבנן ואכתי מ"ט דרבנן בשחיטה וצ"ל דסברא בעלמא קאמר כיון דאשכחן לר"א דפוטר בחצי מתיר אפי' בחוץ י"ל אליבי' דגבי פיגול אפילו שחיטה חשיב חצי מתיר ופריך דהא מודה ר"א בדמים דחייב אפילו על מקצת דם בחוץ וא"כ מסתברא דלדידי' נמי חשיב שחיטה כולי' מתיר. ומש"כ רש"י ז"ל דלר"א אפילו מקצת דם הוי פיגול כבר הקשו התוס' ז"ל דאין ראי' דפיגול וודאי בעי עבודה טפי ומד' נראה דהא דקאמר מאן חכמים ר"א לא אתי למעוטי לרבנן דמחייבי דהא אין זה מוכרח דפיגול וודאי לא דמי להקרבת חוץ דקומץ שלם לכ"ע חייב בחוץ ובפיגול לא הוי אלא חצי מתיר אלא מדר"א מייתי ראי' בפשיטות דפוטר בחוץ כש"כ בפיגול כן נראה כוונתם ז"ל וא"כ י"ל דשחיטה ג"כ לא חשיב חד מתיר גם לרבנן (ולא משמע הכי מפשטי' דהש"ס דפריך אי הכי מ"ט דרבנן נראה דפשיטא להו דשחיטה חד מתיר הוא) ועוד יתבאר בזה לקמן בשמעתין:

שם תוס' בד"ה כגון שפיגל בראשונה כו' רש"י ותוס' ז"ל כאן ובמנחות פירשו ראשונה היינו בין הבדים כו' ולא ניחא להו לפרש הזאה ראשונה ושני' כו' משום דר"מ מודה בהזאה ראשונה דלא הוי חצי מתיר כמו חצי קומץ דאין מפגל אפילו למ"ד מפגלין בחצי מתיר כן כתבו התוס' ז"ל במנחות. אלא וודאי ראשונה היינו בין הבדים כו' ע"כ הקשו רביעית מאן דכר שמי' וכמו שהאריכו בדבריהם ז"ל ולדידי קשה הא מוכח לעיל בפלוגתא דב"ש וב"ה דבהזאה אחת ג"כ הוה פיגול למ"ד מפגלין בחצי מתיר כמו הזאה אחת דחטאת לב"ש ועי' תוספות התם ולא גרע הזאה א' מפסיעות בהולכה דחשיב חצי מתיר לעיל. ודווקא בקומץ הוא דאיכא למימר דחציו לא הוי חצי מתיר כיון שדרכו להקריבו כאחת אבל הזאות ופסיעות שהם דברים נפרדים כ"א חשיב חצי מתיר ומפגל למ"ד מפגלין בחצי מתיר וע"כ נראה לפרש כפשוטו בין בראשונה כו' היינו הזאה ראשונה וקאי ארישא בחטאות החיצונות דלא פיגל אלא בראשונה ולז"א בד"א כו' אבל בדמים הפנימים כגון מ"ג דיו"הכ וי"א דפר כהן משיח פיגל בין בראשונה בין בשני' בין בשלישית היינו מאיזה מכולן שפיגל הוי פיגול לר"מ ולא חשיב יותר דאטו כי רוכלא לחשוב וליזיל והשתא א"ש כפשטי' אוקימתא דרב אשי שפיגל בשלשתן ואפ"ה לא הוי אלא חצי מתיר דאכתי איכא הזאות טובא אלא דלפמ"ש פירש"י ז"ל כגון שפיגל בשחיטה כו' כגון שנשפך הדם כו' ע"כ צריך לפרש בין בראשונה בין בשני' כו' היינו בין הבדים ועל הפרכת ועל המזבח הזהב אבל לפי' רשב"ם ז"ל בפיגל בשחיטה א"ש גם להאי אוקימתא דבחד הזאה לחוד מכל הני מ"ג וי"א הוי פיגול וכן הוא משמעות הברייתא דמני להו מ"ג דיוה"כ וי"א דפר כהן משיח ולפי פירש"י ז"ל ותוס' ז"ל מאי נפקא מינה בהאי מנינא כיון דלא מפגל אלא דבין הבדים בכולהו וכן דפרוכת וכן דמזבח הזהב. ובתוספתא סוף פ"ד תנא לה התם כהאי לישנא בד"א בדמים הניתנין בחוץ אבל בדמים הניתנין בפנים כגון מ"ח דיוה"כ כו' בין בשחיטה בין בהילוך בין בקיבול בין שחישב על הראשונה בין על האחרונה אפילו על אחת מהן חוץ למקומו פסול חוץ לזמנו פיגול ונראה דצריך להיות בזריקה דבשחיטה וקיבול והילוך שוין הם חיצונים ופנימים כדתני התם ובזריקה הוא דבחיצונים ליכא פיגול אלא בראשונה להכי קאמר אבל בפנימים בין בשחיטה כו' ובין בזריקה בכולהו הוי פיגול אפילו באחת מהן ולפ"ז מבואר כמ"ש דאפילו הזאה אחת חשיב לפגל לר"מ דמפגלין בחצי מתיר ועוד קשה לי למאי דקיימינן בשמעתין אליבא דר"מ דטעמיה משום דכל העושה ע"ד ראשונה הוא עושה א"כ פשיטא דאם חישב בהזאה ראשונה לחוד הוי פיגול דע"ד ראשונה עושה את כולן וא"כ מי הכריחן לפרש הכא ראשונה ושניה היינו דבין הבדים והיכל ואמאי לא ניחא להו לפרש ראשונה ושניה בהזאות:

והתוס' ז"ל נסתפקו לפי שיטתם אי הזאות דעל הקרנות ועל טהרו חדא הוא ורש"י ז"ל פי' לקמן ד' פרים היינו לבין הבדים ופרוכת וקרנות ועל טהרו כולן כפרה בפ"ע הם וכבר כתבו התוס' ז"ל דביומא לא משמע כן והא דאמרינן לקמן משכחת לה בד' פרים היינו כמ"ד שירים מעכבים וגם זה לא אבין חדא דמי הכריחו לרבה למימר ד' פרים וכמ"ד דשירים מעכבין דלא מסתבר למימר דרבה הכי ס"ל ועוד הא אי שירים מעכבין צריך להביא פר ולהתחיל בפנים כדאיתא לקמן בפ' איזהו מקומן ומשמע דצריך להתחיל מתנות המזבח וא"כ אכתי מתנות שעל המזבח ושירים כולא חד הוא והפר הג' שנשפך קודם שפיכת שירים למזבח נפסל ולא עלה וצריך להביא פר אחר ויתחיל במזבח בפנים. וא"כ הא ליכא אלא ג' פרים פר לבין הבדים ופר