קרן אורה זבחים רצ

אבל מודו כולהו דבפסח כשר בין זריקה בין שפיכה ולהכי לא מייתי ראיה מפסח דבשפיכה ונאמר בקרא לשון זריקה אלמא זריקה כעין שפיכה משום דהכא שניהם כשרים בין זריקה בין שפיכה וישפך לא אתי למעוטי אלא שלא יטיף ושלא יזה כנ"ל לפרש ד' הירושלמי ובק"ע פי' ישפך ולא יזרוק בניחותא היינו שלא יזרוק באצבע אלא ישפוך הכל בכלי ומביא ראי' לזה מקבלה הכהנים זורקים כו' ואין זה מובן דמה בין לא יזה ובין לא יזרוק וגם הפירוש בקבלה דחוק הוא לפירושו ובפלוגתא דר' מנא ור"ח פירש דפליגי אי זריקה כשירה בפסח אי לא ור"מ אומר זריקה כעין שפיכה וכשר בפסח ור"ח אומר זריקה כעין הזיה ופסול בפסח ומייתי ראי' בזריקה כעין הזי' מקרא דמי נדה לא זורק כו' וזריקה פסולה בפסח ולפ"ז קשה אמאי לא מייתי ראי' לר"מ ממה שנאמר זריקה בפסח אע"ג דבשפיכה וקרי לה זריקה ועוד דא"כ מאי פריך קראי אהדדי ואת דמם תזרוק ודם זבחיך ישפך לישני דהא בבכור והא בפסח אלא וודאי משמע דאין חילוק בינייהו וכל הני דבמתנה אחת דינן שוה בין בשפיכה בין בזריקה וכי פליגי בזריקה עצמה אם היא כעין שפיכה או כעין הזיה וכנ"ל ולפ"ז משמע משיטת הירושלמי דלא כשיטת תלמודין דפסח דווקא בשפיכה והיינו דמפרש ר' מנא בסוף פסחים בירושלמי טעמא דר"י בפטור פסח של זבח משום עיקר וטפל ולא מטעמא דתלמודין זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה דלטעמי' אזיל דפסח נמי איתא גם בזריקה וא"כ זבח אמאי לא פטר של פסח וע"כ טעמא הוא משום עיקר וטפל ועדיין אין הדברים ברורים אצלי עד עמוד הכהן לעבודה במהרה:

שם תוס' בד"ה תרי תנאי וכו' וכי פריך התם אבא חנן כו' כבר האריכו המפרשים בד' אלו ואינם מובנים אחרי כל הפירושים וד' הספרי אתן כפשוטן למה נאמר להביא מעשר ופסח לאימורים והלא דין הוא מה קדשים שלא הושוו במתן דמים היינו בכור ושאר קדשים דבכור מתן אחת ושאר קדשים ב' שהן ד' הושוו באימורים מעשר ופסח שהושוו במתן דמים לבכור אינו דין שישוו לאימורים וד' ז"ל צ"ע:

ע"ב גמרא לימד על בכור בע"מ שניתן לכהן שלא מצינו כו' ופי' רש"י ז"ל שלא מצינו מקום אחר משמע דאיצטריך קרא שינתן לכהן ואי לאו קרא ה"א דבע"מ אינו ניתן לכהן ולכאורה לא נצרכה אלא אם נולד בע"מ אבל אם נולד תם כבר זכו בו הכהנים משעה שנולד ומהיכא תיתי למימר דאם נולד לו מום שיחזור לרשות בעלים ומטעם זה אינו מובן קצת ג"כ ד' התוס' ז"ל שכ' דלא מצינו בענין זה בכל התורה דכל פסולי המוקדשין אינו מתנה לכהן אלא פודהו ומה ענין בכור לשאר פסולי המוקדשין דכל הקדשים אפילו חטאת ואשם אין לכהן זכי' בו מחיים כדאמרינן בפ"ק דתמורה משא"כ בבכור דזכו בו הכהנים מחיים ועוד דכבר נאמר לא תפדה בבכור כיון דלית ביה פדיון ע"כ אוכלהו במומו ולמה לי קרא להכי ונראה כד' רש"י ז"ל וכל שנולד בו מום עד שלא נתנו לכהן ה"א דאינו מחויב ליתנו לכהן דלא זכה בו הכהן אלא כשהוא עומד להקרבה אבל בע"מ יאכלנו בעליו כקדושת בכור להכי איצטריך קרא:

שם גמרא ואימא כולהו למצוה כו' ואי בעית אימא כו' משמע דסברא זו דכפרה בכדי לא אשכחן לא פסיקא לי' להכי קאמר ואב"א כו' וכבר כתבתי לעיל היכי ס"ד דכולהו לא מעכבי כיון דאפילו בשאר קדשים אחת לעכב ועוד דהסברא מצד עצמה ג"כ מוכרחת היא דבלא הרצאת דמים לא הוי כפרה. ונראה דמטעם אחר קאמר איבעית אימא כו' דבהך סברא דכפרה בכדי לא אשכחן לחוד לא סגי וגם למילף משאר קדשים דאחת מעכב לא מצינן דה"א דסגי במתן אחת אפילו שלא על הקרן כמו בשאר קדשים דקרנות כולן למצוה ובזה לא הוי ג"כ כפרה בכדי להכי קאמר ואיבעית אימא כו' וחד קרנות אתי לעכב דאינו כשר אלא אם נתן אחת על הקרן כדין חטאת וכמו שכ' הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' מעה"ק ולפ"ז יקשה קצת לשון הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' פה"מ שכ' דחטאת שנתן במתנה אחת כיפר ג"כ מודם זבחיך ישפך נפקא והא אין שוין בדינן לשאר קרבנות והיכי מצינן למילף חטאת ושאר קרבנות מחד קרא ועוד צ"ע הא דבחטאת כיפר אפילו לא נתן אלא על קרן אחת אי כיפר אפילו נתן על קרן דאין לו יסוד כיון דחטאת בכל מתנותיו אין טעון יסוד או דילמא לא כיפר אלא אם נתן בקרן אחת כנגד היסוד דאטו קיל משאר קרבנות דלא כיפר במתנה אחת אלא כנגד היסוד וכדתנן לעיל במשנה דשלא כנגד היסוד הוי שלא במקומו ועי' בפ"ב הנ"ל בהלכה ח' וט' מש"כ הרמב"ם ז"ל שם וכבר הערתי בדבריו לעיל במכילתין:

ותו איכא למידק בשמעתין הא דמשמע לב"ש אם נתן מתנה אחת לא כיפר בחטאת ואמאי הא אפילו נתן על הכבש או שלא כנגד היסוד או שלמעלה למטה ושלמטה למעלה כיפרו בעלים כיון שהגיע דם למזבח אפילו שלא במקומו כדאמר שמואל לעיל וכן פסק הרמב"ם ז"ל כוותי' ונהי דהזבח נפסל אבל בעלים אמאי לא נתכפרו וכן יקשה מניתנין בפנים שנתנן בחוץ שכתב הרמב"ם ז"ל דבעלים נתכפרו א"כ אם חיסר אחת מן המתנות אמאי הוי כאלו לא כיפר הא אם נתן אפילו בחוץ כיפרו בעלים. ובהא י"ל דדווקא כשהגיע דם למזבח אפילו שלא במקומו הוא דכיפרו בעלים כדכ' ואני נתתיו לכם על המזבח לכפר אבל הזאות שעל הפרוכת אם חיסר אחת כאלו לא כיפר אבל חטאת אמאי לא כיפר במתנה אחת כיון דאפי' שלא במקומו כיפר. ודוחק לומר דשלא במקומו צריך ג"כ שתי מתנות דווקא כיון דנפקא לן מקרנות ב' לעכב ואם הקרן לא מעכב לענין זה לכפרת בעלים ב' מתנות ג"כ לא לעכבי. ועוד קשה היכי מצינן למימר ניתנין שבפנים שנתנן בחוץ כיפר א"כ הא דבפר ושעיר נאמר חוקה דאפילו הסדר מעכב ולמאי הוי עיכובא כיון דאפילו לא נתן אלא בחוץ כיפר ולקמן בפ' התערובות יתבאר יותר בזה בס"ד:

דף לח גמרא אימא וכיפר כו' לא מצינו דמים שחצין למעלה כו' והיה נראה לפרש בזה דברי רב איזהו דבר שצריך שלש כו' דהמקשן דאמר וכיפר ג' אע"פ שלא נתן למעלה אלא למטה ולא קאמר אע"פ שלא נתן אלא אחת למעלה הוא מהאי טעמא גופא דלא מצינו דמים ולזה אמר רב איזהו דבר שצריך ג' כו' אבל למעלה ולמטה אין צריך שלש דבחד סגי כיון דלא מצינו דמים חצין למעלה וחצין למטה מחד וכיפר שמעינן דלמטה נמי כשר אלא דא"כ מאי קאמר המקשן תרי וכיפר ליתן המתנות למעלה ולמטה כיון דלא מצינו כו' ועי' בק"א שהאריך בד' רש"י ותוס' ז"ל ומש"כ שם לישב פירש"י משמי' דנפשי' יפלא כי הן הן דברי התוס' ז"ל בהג"ה ע"ש. ויש לדקדק עוד מנלן דהנתינה למעלה בחטאת מעכב דילמא לא נאמר אלא למצוה. וע"כ צ"ל דאיזה קרא איכא לעיכובא א"כ היכי בעי למידרש וכיפר אע"פ שלא נתן למעלה ויתבאר עוד בזה במכילתין ועי' תוס' בד"ה וכיפר בסוף דבריהם דהכא דרשינן וכיפר לגמרי כו' ואין כאן קושיא דע"כ וכיפר דהכא הוא להתיר בשר אתי דלכפרה לחוד לא צריך קרא דמלכפר נפקא דאפילו ניתנין למעלה שנתנן למטה בעלים נתכפרו ולקמן בשמעתין יתבאר עוד ועי' לקמן ד' נ"ב ע"ב בתוס' בד"ה אותה כו':

ע"ב תוס' בד"ה וליתני' כו' ע"ש שהביאו ד' התוספתא ונסתפקו לב"ש אי ס"ל מפגלין בחצי מתיר וע' בתוספתא דתני עוד אחת מקולי ב"ש אחת חוץ לזמנו ואחת חוץ למקומו לב"ש פיגול ואין בו כרת משמע משום דחישב השני' חוץ למקומו והוי עירוב מחשבות אבל אם השניה בשתיקה הוי פיגול וע"ש בתוספתא (*וכי) כל הזבחים אחת חוץ לזמנו ואחת חוץ למקומו פסול ואין בו כרת ונראה דצ"ל פיגול וחייבים עליו כרת כמו חטאת לב"ה:

שם גמרא ג' מתנות שבחטאת אינן באות בלילה ובאות למחר כו'. נראה דהא דנקט ר"י ג' מתנות שבחטאת הוא משום דבעי לאשמועינן דבאות לאחר מיתה ואין זה אלא בחטאת. אבל לענין חוץ ולילה ל"ד מתנות שבחטאת אלא ה"ה מתנה הב' שבכל הקרבנות ג"כ אין באות בלילה וחייב עלי' בחוץ וכן צ"ל בלשון הרמב"ם ז"ל. אבל האי דינא דאין באות בלילה משמע דאתי לאשמועינן דלענין לילה כתחילתו הם מאי קמ"ל בזה כיון דדם נפסל בשקיעת החמה פשיטא [דאין] להעלותו ע"ג המזבח ואפילו שירים שנפסלו בשקיעת החמה נראין דאינן נשפכין ליסוד אלא ישפך לאמה. ועי' לקמן ד' נ"ו ברש"י ותוס' ז"ל ושם יתבאר יותר בס"ד. ור"פ הוסיף וחשיב כל הדברים שהן כתחילתן זרות היינו דזר היה חייב מיתה עליהם בזמן הבית כמו שפירש"י ז"ל וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' ביאת מקדש בין שהזה הזיה אחת מכל הקרבנות והיינו כשמעתא דר"פ הכא. ועי' כ"מ שם שתמה על הרמב"ם ז"ל שהשמיט הממצה דם חטאת העוף דתני התם בברייתא דיומא ועי' תוס' ישנים ביומא שם דנראה דלא הוי גרסי בברייתא הממצה והקשו שם אמאי לא תני לה ותי' דפליגי בזה אי מיצוי מעכב ולמ"ד לא מעכב לא היה זר חייב עלי' מיתה. וכן הרמב"ם ז"ל לא הוי גרס לה. ונהי דפסק דמיצוי חטאת העוף מעכב מ"מ י"ל דס"ל דאין זר חייב עליה דהוי כשפיכת שירים דלא הוי עיקר כפרה כלי שרת קרן ואצבע וקרן ואצבע א"ש דהוי כתחילתו אבל כ"ש צ"ע דאטו שירים אין צריך כלי שרת הא אין מוציאין מכלי שרת לחול וי"ל דאתי לאשמועינן אע"ג דאינן מעכבות צריך לקבל אותן בכ"ש. וגם שאין זה רבותא *צ"ל בשאר כל כו'