קרן אורה זבחים רפט

תוס' בד"ה מנין לניתנין כו' נסתפקו ז"ל אי האי ברייתא דווקא אליבא דב"ש אתיא אבל לב"ה דילפינן בחטאת מתנה אחת לא צריך קרא בשאר דמים דילפינן כולהו מחטאת כדאיתא בסוף שמעתין או אפילו לב"ה צריך קרא בשאר קרבנות משום דכתיב בהו סביב והם ז"ל הביאו ראיה לזה מהא דאמרינן לקמן מה דמים האמורים למטה כו' ומנלן אם לא מודם זבחיך כו' ודחו זאת דשאר זבחים ידע דלא שינה עליהם הכתוב כו' ע"ש ואין זה מובן דא"כ מאי קאמר לקמן נראה למי דומה כו' כיון דליכא קרא בשאר זבחים דלא מעכבי נילף כולהו מהדדי לעכב חטאת וד' קרנות מחטאת וד' קרנות ואח"כ נילף שאר זבחים מחטאת חוץ מחוץ דמעכבי ועוד דלמה ליה למילף מדמים שנאמרו למטה בלא"ה לא בעי קרא בחטאת דגם בו לא שינה הכתוב לעכב אלא משמע דמסברא אמינא דכולהו מעכבי דחדא כפרה היא ואין כפרה למחצה וע"כ נראה דתנא לקמן מקרא דודם זבחיך יליף אלא דלקמן דיליף לב"ה בחטאת מקרנות כו' הרי כאן ד' שלש למצוה ואחת לעכב ופריך ואימא כולהו למצוה ומשני כפרה בכדי לא אשכחן ולפי הנ"ל מאי פריך ואימא כולהו למצוה אדרבה אימא כולהו לעכב כיון דלא בעינן שישנה הכתוב לעכב ואי משום דנילף משאר זבחים דלא מעכבי כולהו א"כ למה ליה למימר כפרה בכדי לא אשכחן כיון דמשאר זבחים ילפינן הא בדידהו ג"כ מתנה אחת בעינן לעכובי אלא וודאי משמע דבעינן שישנה הכתוב לעכב וי"ל דבלא סברא דכפרה בכדי לא אשכחן שפיר ה"א דכולהו לא מעכבי כיון דלא שינה הכתוב אבל לבתר דקאמר כפרה בכדי כו' מסתברא דכולהו מעכבי דכולהו חדא כפרא היא והא דלא מעכבי כולהו בחטאת הוא משום דילפינן משאר זבחים דכולהו לא מעכבי ולפ"ז נראה דהא דאמרינן בסוף שמעתין דמאן דמוקי ודם זבחיך כו' לדרשא אחרינא סברי כב"ה ויליף כולהו מחטאת היינו להאי תנא דיליף בחטאת משלשה וכיפר דכתיב בחטאת או כאיבעית אימא דאהני מקרא ואהני מסורת כו' דגלי רחמנא בהדיא בחטאת דלא מעכבי אלא אחת אבל לרב הונא דלב"ה הרי כאן ארבע ליכא למימר דיליף כולהו מחטאת דאימא בחטאת גופא ג"כ כולהו מעכבי אלא ע"כ מודם זבחיך ישפך נפקא בשאר זבחים וילפינן גם חטאת מיניהו. וכן הוא משמעות לשון הרמב"ם ז"ל בפ' ב' מה' פסהמ"ק דחטאת ג"כ מקרא דודם זבחיך ישפך נפקא ע"ש בכ"מ וע"פ הנ"ל דברי הרמב"ם ז"ל מכוונים ועוד הקשה הכ"מ ז"ל שם כיון דאיצטריך ודם זבחיך כו' דאם נתן בשפיכה יצא היכי יליף מינה דסגי במתנה אחת וכדאמרינן בשמעתין דתרתי לא ילפינן מינה וגם בזה מבואר בלשונו ז"ל דלאו מחד קרא ילפינן אלא הא דסגי במתנה אחת ילפינן מישפך על מזבח ה' אלהיך שפיכת דם על המזבח הוא העיקר ואם נתנן בשפיכה יצא נפקא מישפך ע"ש ועוד יתבאר בזה בשמעתין:

דף לז גמרא ואכתי להכי הוא דאתי מיבעי ליה לכדתניא כו' סבר לה כר"ע כו' ואכתי מיבעי ליה כו' סבר לה כריה"ג כו' וסלקא שמעתא בהכי דלא דרשינן מודם זבחיך אלא חד דרשא ולתנא דברייתא דדריש למתנה אחת שכיפר ס"ל דכולהו קרבנות בזריקה גם בכור ומעשר ופסח ולר"י דמתניתין דפסחים ג"כ כולהו בזריקה ופסח פטר הזבח משום דטפל לו הוא ולר"ע פסח בשפיכה מודם זבחיך אבל ניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה לא יצא כן הוא שיטת רש"י ז"ל והתוס' ז"ל בד"ה תרי תנאי הרבו להקשות על שטתו מהא דסוף ע"פ דמבואר דר"י תרתי אית ליה ומהא דפ' האשה ומש"כ ומשני מאי נפ"מ כו' אין לשונם ז"ל מדוקדק דקושטא הוא דפריך הש"ס התם אמאי לא מתנה במותר הפסח והא ניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא ומשני התם אימור דיעבד אבל לכתחילה לא מ"מ מוכח מסתמא דהש"ס דליכא מאן דפליג בהני תרתי דפסח בשפיכה וניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא דאל"ה אמאי לא משני דברייתא דפ' האשה אתיא כהאי תנא דס"ל דפסח בשפיכה מודם זבחיך כו' וא"כ הניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה אפילו בדיעבד לא יצא ונהי דהא בפסח בשפיכה תי' התוס' ז"ל דלכ"ע בשפיכה מקרא אחרינא אבל להאי תנא דיליף פסח בשפיכה מודם זבחיך נראה מפשטא דשמעתין דלא דריש לניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה יצא אלא דווקא בזריקה וא"כ מאי פריך בפ' האשה:

והרמב"ם ז"ל כ' ג"כ להני תרתי דנזרקים שנתנן בשפיכה יצא כמש"כ לעיל ובכור ומעשר ופסח דזריקת דמם נפקא מקרא דגבי בכור ואת דמם תזרוק ואפ"ה כ' דדווקא בשפיכה ופסק ג"כ כר"ע בפסח וזבח דלא זו פוטר את זו וכבר עמדו ע"ז מפרשי דבריו ז"ל ונראה דסמך אשמעתא דפ' האשה דמשמע דליכא מאן דפליג בהא וטעמא דר"ע דאומר לא זו פוטר כו' הוא מסברא בעלמא דשני מצות הם וכשיטת הירושלמי שהביא רש"י ז"ל וכמו שיבואר וראיתי בלח"מ פ"ה מה' מעה"ק שכ' ג"כ כנ"ל דאשמעתא דפ' האשה סמך אלא דדבריו אינן מובנים מש"כ בטעמא דר"ע משום דזבח לכתחילה בזריקה ופסח בשפיכה ולמה לנו להמציא סברא שלא נאמרה בש"ס ונכון יותר לומר כסברת הירושלמי אך מש"כ שם דמש"כ הרמב"ם ז"ל דבכור ומעשר הוא בשפיכה היינו לעיכוב אבל לכתחילה בזריקה הוא תמוה ולא אשכחן תנא דאמר דהני תלת בכור ומעשר ופסח יהיו חלוקים במתן דמם אלא או כולהו בשפיכה או כולהו בזריקה ונהי דבין בכור ובין מעשר ופסח יש מקום לומר דבכור בזריקה דכתיב גביה ואת דמם תזרוק ומעשר ופסח בשפיכה לתנא דיליף מודם זבחיך ישפך אבל להאי תנא דיליף כולהו מאת דמם תזרוק וודאי דכולהו בשפיכה והכי משמע ממשנה דאיזהו מקומן הבכור והמעשר ופסח כו' ודמן טעון מתנה אחת כו' ולא תני שום חילוק בינייהו ומהך סתמא מוכח דהא דהני תלת בשפיכה לאו משום דילפינן מקרא דודם זבחיך ישפך דא"כ בבכור מנלן דבשפיכה אלא וודאי כללא היא בכל הניתנין מתנה אחת בשפיכה הם לכ"ע אלא דלא נמצא מקור לדין זה כיון דבבכור כתיב ואת דמם תזרוק מנלן דבשפיכה הוא ונראה דכיון דהני תרתי הא דאם נתן מתנה אחת כיפר ואם נתן בשפיכה יצא מחד קרא נפקא ודם זבחיך ישפך וכמש"כ הרמב"ם ז"ל דעיקר הכפרה היא שפיכה על המזבח מינה ילפינן דאין טעון זריקה אלא הניתנין על הקרנות ולכתחילה מצותן בזריקה ועל הקרנות אבל אלו שמצותן מתנה אחת לבד לכתחילה מצותן בשפיכה על המזבח כן נראה נכון בד' הרמב"ם ז"ל:

אבל לקמן בסוף פ' איזהו מקומן עלה דהא מתניתין הבכור והמעשר כו' אמרינן מאן תנא ריה"ג היא ופירש"י ז"ל שם מאן תנא מעשר ופסח בזריקה ריה"ג היא דיליף כולהו מאת דמם תזרוק משמע מזה דלריה"ג כולם בזריקה וכשיטת רש"י ז"ל כאן ולמאן דיליף מודם זבחיך כו' מעשר ופסח בשפיכה ובכור בזריקה והיינו דלא אתיא מתניתין כוותיה דמשוה מתן דם שלשתן וזה שלא כד' הרמב"ם ז"ל שכ' לקרא דואת דמם תזרוק וכולהו בשפיכה אלא דקשה לפ"ז דלמאן דיליף מעשר ופסח מודם זבחיך כו' לא דמי לבכור א"כ מנלן במעשר ופסח דמתן דמם כנגד היסוד בשלמא בבכור יליף זריקה זריקה מעולה אבל במעשר ופסח מנלן אלא נראה יותר דאין שום חילוק בין הני תלת דטעונין מתן אחת וכולן בשפיכה כפסח והא דאמרינן בפ' איזהו מקומן מאן תנא ריה"ג היינו מדכללינהו שלשתן כאחד משמע דכולהו מחד קרא אתיא דאל"ה הוי ליה למתני בתרתי הבכור ק"ק ודמו טעון ונאכל לכהנים כו' המעשר כו' הפסח כו' אלא מדתני להו כחדא ש"מ דריה"ג היא דכולהו מאת דמם תזרוק נפקא אבל בדין מתן דמים אין כאן מחלוקת וכולן בשפיכה כ"ז נראה לי בישוב ד' הרמב"ם ז"ל:

אבל אכתי קשה לישנא דמתניתין דתמיד נשחט גבי עבודות הפסח זורקו זריקה אחת כנגד היסוד משמע דהפסח ג"כ בזריקה וכדאיתא כן להדיא דריה"ג היא. ועי' שם בפי' המשנה שהביא קרא דאת דמם תזרוק ולמדו מפי הקבלה דמעשר ופסח ג"כ בכלל זה ולזה נכתב ואת דמם והוא כד' הכ"מ שם בפ"ה מה' מעה"ק במה שדקדק למה כ' הרמב"ם ז"ל מפי השמועה כו' והרי לשונו ז"ל בפי' המשנה מבואר כן ודלא כד' הלח"מ ז"ל שם מ"מ לישנא דזורקו כו' קשה למאי דאסיקנא לעיל דלכ"ע בשפיכה ובתוספתא שם פ"ד תני שופכו שפיכה אחת כנגד היסוד וראיתי בירושלמי שם במשנה הנ"ל דשקיל וטרי בהא אלא דצריכה ביאור וז"ל שם כתוב אחד אומר אך בכור שור כו' ואת דמם תזרוק וכתוב אחד אומר ודם זבחיך ישפך אם שפיכה למה זריקה ואם זריקה למה שפיכה דהני תרתי קראי מיירי בניתנין מתנה אחת על המזבח וא"כ קשיין קראי אהדדי בחד נאמר זריקה ובחד נאמר שפיכה ומשני ישפך לא יטיף ישפך לא יזה פי' דזריקה ג"כ כשר ומה שנאמר ישפך למעוטי שלא יטיף ושלא יזה באצבע ופריך ישפך לא יזרוק נימא נמי דאתי למעוטי זריקה ומשני פירש בקבלה כהנים זורקים את הדם מיד הלוים וזה נאמר גבי פסח בד"ה הרי מצינו בפסח ג"כ לשון זריקה וע"כ ליכא למעוטי זריקה מקרא דישפך הכל מודים בשפיכה די הכן ובהזי' די הכן ומה מפלגינן בזריקה ר' מנא אומר זריקה כעין שפיכה ר' חוניא אומר זריקה כעין הזי' אר"י בר מרי קרי' מסייע לר' חוניא כי מי נדה לא זורק עליו כו' הא די לא קיים גבה הזי' ואת צוח לה זריקה פי' הכל מודים בשפיכה די הכן שפיכה כמשמעה שופך בכלי ע"ג מזבח והכל מודים בהזיה די הכן שמזה באצבעו מעט מעט ומה פליגי בזריקה היכי היא ר' *מנא בכלי מעט מעט ומייתי ראיה מקרא דמי נדה לא זורק עליו והתם דווקא הזיה וקרי לה זריקה אלמא דזריקה כעין הזיה *אולי צ"ל ר' חונא אומר