קרן אורה זבחים רפח

להרמב"ם ז"ל הוא דנהי דאם עשה כן פסול מ"מ לענין מחשבה כמקומו דמי ולא מיפסיל במחשבה לחוד יש לדקדק כיון דר"י מסברא פוסל במחשב לעשות דבר הפוסל את הזבח כמו לערב דמו בפסולין אי לאו דאין דם מבטל דם א"כ מאי טעמא דכמקומו דמי וכיון דאם עשה כן מיפסיל במחשבה נמי ליפסל ועוד קשה לקמן דפריך בפנים שנתנן בחוץ ובחוץ כו' אמאי לא פליג ר"י ומשני דבעי מקום משולש וגם זה מאי אהני נהי דאימעיט ממקום משולש דלא הוי מחשב חוץ למקומו ולא מיפסיל אם חישב על מקצת להכניס בפנים אבל מחשבה להכניס כולו לפנים אמאי לא יפסל כיון דאם הכניסו לפנים פסלו ולר"י מחשבה כמעשה. ונהי דלחכמים דסוף פ' התערובות ע"כ שמעינן ממיעוטא דמקום משולש דלא הוי מחשבה כמעשה בהא דהא אפילו הכניס מקצתו פוסל כולו א"כ ע"כ לא הוי מחשבה כמעשה בזה אכתי תיקשי מנלן לר"י מסברא דמחשבה כמעשה בכל דבר הפוסל הא אשכחן הכא דלא הוי מחשבה כמעשה ובעלמא מנ"ל למימר מסברא הכי וצ"ל כיון דאפקיה רחמנא למחשבה זו מכלל מחשבת חוץ למקומו אלמא דכל מקומות הקודש כחד הם לא הוי בהו מחשבה כמעשה גם מסברא אבל בשאר מילי דמיפסיל ביה זיבחא הוי מחשבה כמעשה מסברא בעלמא ועדיין צ"ע:

שם גמרא ומי אית ליה לר"י שלישי והתניא ר"י אומר וחטאת שנכנס דמה לפנים פסולה והיינו מחשב להכניס פסולה אלמא דפוסל מחשב להכניס לפנים וצ"ל דהא דאיצטריך קרא להכי ולא פסול מסברא דר"י או מק"ו דלקמן סוף פ' התערובות מחוץ למקומו היינו לאפוקי מדרשא דשלישי מקום שיהיה משולש קמ"ל קרא דלא תזבח דמחשב להכניס דמו לפנים נמי פסול. אלא דא"כ דר"י לית ליה דרשא דשלישי מאי אריא דנקט חטאת שנכנס דמה לפנים הא בכל הקדשים יהיה פיגול מחשב לזרוק או להקטיר בפנים כמו לזרוק ולהקטיר בחוץ. וי"ל דלר"י שלא במקומו כמקומו דמי גם בכה"ג כדמשמע לעיל במשנה דנתנו על הכבש ולא שייך פסול מחשבה לפנים אלא בחטאת והיינו דלא אשכח פסול בחטאת ג"כ אלא להכניס דמה אבל לא שאר עבודות. ופריך הש"ס ולית ליה לר"י שלישי ואיכא פסול מחשבה במחשב בחטאת להכניס לפנים והתנן כו' וק"ל בשכיפר ומה התם עיילא אי כיפר אין כו' הכא דחשיב חשיבי לא כש"כ וקצת קשה לישנא דהש"ס ולית ליה לר"י שלישי משמע דבעי לאוכוחי דאית ליה לר"י קרא דשלישי ולמאי דמסיק לא אצטריך ליה לר"י קרא דשלישי כיון דלא מיפסיל בחטאת אלא בשכיפר והשתא מה כו' ולפי נוסחא אחרינא דגרסינן ולית ליה לר"י האי סברא א"ש קצת דפריך דע"כ אית ליה לר"י האי סברא דמחשב לפנים אינו פוסל כיון דבעי דווקא כיפר ומסיק דתרי תנאי אליבא דר"י תנא דברייתא ס"ל אליבא דר"י דמחשב להכניס לפנים פסול ולתנא דמתניתין דפ' התערובות אליבא דר"י אינו פוסל במחשבה ולפ"ז אין צריך לומר בהא דלא פליג ר"י במתניתין היינו משום דבעי מקום משולש אלא בלא"ה לא פסיל מחשבת פנים כיון דבעי דווקא כיפר ובפנים ע"מ ליתן בחוץ צ"ל דשלא במקומו כמקומו דמי וכמש"כ התוס' ז"ל לעיל:

והקשו התוס' ז"ל בד"ה הכא כו' א"כ בטלת תורת פיגול דזרק מקצת דם בחוץ לא מיפסיל הזבח ואם חישב פסול הכי נמי נהי דמכניס בלא מכפר לא פסיל מחשב להכניס ולכפר פסול ולנוסחא זו לא הוי צריכי להא דבפיגול מחשבה גרע ממעשה אלא אפילו מחשבה כמעשה תיקשי כיון דמעשה היינו אם כיפר פסול חישב לכפר ג"כ פסול דמחשבה כמעשה ולמה כתבו נהי דמכניס בלא מכפר כו' כיון דאיירינן הכא במכניס ומכפר והצ"ק ז"ל גרס מחשב להכניס בלא מכפר נמי ליפסיל וזה וודאי אינו כיון דמותר להכניס ולא מיפסיל לאו מחשבה פסולה היא כלל ולא דמי למחשב לזרוק מקצת דם בחוץ דהמעשה מעשה פסול הוא אע"ג דהזבח לא מיפסיל אבל להכניס בלא מכפר המעשה והמחשבה כשרים הם ותירוצם ז"ל ג"כ דחוק הוא מש"כ דבמחשבה לא שייכא כפרה דמ"מ מעשה פסול הוא ומחשבה כמעשה ונראה דהכי פריך כיון דלר"י בשוגג כשר ולא מיפסיל אלא אם הכניס במזיד ודווקא בשכיפר וכיון דעיקר הפסול הוא על ידי הכנסה במזיד וגם זה אין לה פסול מצד עצמה אלא דווקא כיפר אבל בכניסה לבד אינו נפסל כש"כ דמחשבה לחוד לא פסלא ולא שייך למימר בזה מחשבה כמעשה כיון דהמעשה אין לה פסול בעצם דאם הכניס בשוגג אפילו כיפר לא נפסל ובהכנסה לחוד אפילו במזיד ג"כ אינו נפסל אלא אם כיפר:

והרמב"ם ז"ל בפ' ב' מה' פה"מ פסק כר"י לחלק בין שוגג למזיד (אבל) בכניסה לחוד בלא כפרה אבל אם כיפר אפילו שוגג פסול וכבר עמדו ע"ז מפרשי דבריו ז"ל הכ"מ והל"מ ז"ל מהא דשמעתין דסוף פ' התערובות דלא פסל ר"י אלא בשכיפר ובאמת קשה לפרש אם הכניס בשוגג כשר היינו בשכיפר הא אפילו לר"י דס"ל שלא במקומו כמקומו דמי מ"מ כשר לא הוי והיכי קאמר ר"י דכשר ועוד דאחר שכיפר היכן מצינו שיש חילוק בין שוגג למזיד ומה לי כיפר בשוגג או במזיד כיון דכבר נגמרה הכפרה אבל בכניסה לחוד שייך שפיר למימר אם הכניס שוגג כשר כיון דבטעות נכנס לא מיפסיל והדם כשר להזות על מזבח החיצון וזה נראה בדעתו של הרמב"ם כפי לשונו בהלכה ט"ז שם אם הכניסו בשוגג ה"ז כשר ומזה ממנו בחוץ שהרי לא כיפר בקודש והיינו דפשטי' דקרא וכל חטאת אשר יובא כו' לכפר משמע דבעינן כניסה לכפר והיינו מזיד אבל בשוגג לא הכניס לכפר כלל וכשר אבל אם כבר הזה בפנים אפילו בשוגג מיקרי נכנס לכפר כיון דכבר כיפר ולא מהני שוגג אלא בכניסה לחוד דלא קרינן ביה כלל נכנס לכפר ולפ"ז בין נכנס במזיד לכפר בין בשוגג וכיפר במקצתו נפסל כולו לחכמים דסוף פ' התערובות וא"כ קשה קצת מש"כ בהלכה ט"ו שם נכנס א' מהם להיכל והזה שם אף החיצון פסול מאי איריא דהזה ממנו שם אפילו לא הזה והכניס במזיד נפסל החיצון ועוד יש לדקדק הא דבעינן דווקא שיבא דרך השער ולא דרך חלון או פשפש אם אפילו כיפר לא נפסל או דווקא בלא כיפר כמו שוגג ויתבאר יותר בזה בפ' התערובות שם בס"ד ובת"כ פ' צו תני להא דאם הכניס בשוגג כשר בד' ר"ש דאמר דבעינן דווקא כיפר ע"ש:

ע"ב גמרא ומודה ר"י שחוזר וקובעו לפיגול ופירש"י ז"ל בחישב ע"מ להניח כו' משמע קצת דלא אמר ר' אבא אלא במחשבת הינוח דהוי כחדא מחשבה להניח למחר וחזר וחישב גם לזרוק למחר אבל להוציא למחר דמחשבה אחריתי היא אינו חוזר וקובעו לפיגול כמו במחשבת חוץ למקומו ממש אלא דא"כ מאי מותיב לר"א מהא דחישב ליתן את הניתנין למעלה למטה כו' למחר דאינו חוזר וקובעו לפיגול דילמא התם שאני דהוי כתרי מחשבות לזרוק למחר למטה וחזר וחישב לזרוק למחר למעלה וצ"ל כיון דבשניהם חישב למחר ג"כ כחד מחשבה היא ולד' הרמב"ם ז"ל שהבאתי לעיל דלדידן נמי חישב ליתן למעלה למטה למחר פסול כמו מחשבת הינוח לר"י ג"כ יקשה מאי פריך לר' אבא דילמא בכה"ג לכ"ע אינו חוזר וקובעו לפיגול דע"כ מחשבה זו גריעא ממחשבת הינוח דהא רבנן לית להו סברא דר"י דמחשבה כמעשה והא דפסלי רבנן במחשבה זו היינו משום דהוי כעין פיגול כיון דחישב לזרוק למחר שלא במקומו ומש"ה אינו חוזר וקובעו בפיגול לכ"ע תדע דלד' הרמב"ם ז"ל גם לר"י גריעי מחשבה זו ממחשבת הינוח דמחשבת הינוח אינו פוסל לר"י מה"ת אלא חישב להניח כל דמו למחר ואם חישב לזרוק למעלה למטה למחר נראה דבמקצתו ג"כ מיפסיל כולו כמו מחשבת פיגול וע"כ צ"ל דלא ס"ל להש"ס לחלק בהכי:

שם גמרא חישב שיאכלוהו טמאים למחר חייב לשון חיוב צ"ל דאכרת קאי דמלקות לית ביה במחשב בקדשים לדידן דקי"ל לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו ואמר רבא תדע כו' ודחי לה ולא היא כו' והרמב"ם ז"ל פסק כרב חסדא ועי' כ"מ ז"ל וכן מבואר בתוספתא פ"ב להדיא דבין חישב שיאכלו בלתי נמולין וטמאים למחר או שיזרקו דמו שיקטירו בלתי נמולין וטמאים למחר הוי פיגול וכ"כ הרמב"ם ז"ל לכולהו ויש לדקדק הא רבא אמר לעיל דאין מחשבה מועלת אלא במי שראוי לעבודה ובמקום הראוי ומ"ש דבמקום הראוי לעבודה בין אם זרק שלא במקומו במחשבה פסולה או חישב בשעת שחיטה ע"מ לזרוק למחר שלא במקומו לאו מחשבה היא לפגל ומ"ש במי שראוי לעבודה לא פסיל במחשבה רק אם חישב הפסול בשעת העבודה איזה מחשבה אבל אם עשה כשר איזו עבודה ע"מ שיזרוק הפסול למחר הוי מחשבה גם לפיגול וי"ל דשלא במקומו לא מיירי באכילה מזבח כלל כיון דשלא במקום אכילה הוא אבל זריקת פסולים שפיר מיקרי אכילת מזבח ולהכי הוי פיגול בין באכילה בין בזריקה והקטרה דמ"מ מחשב לאכול למחר הוא:

שם בשר פסח שלא הוצלה כו' ולא היא אימורים חזו לגבוה בשר פסח שלא הוצלה כו' לא חזו כו' מכאן קשה קצת לדברי הרמב"ם ז"ל דחייב משום טומאה אבשר פרים הנשרפים וא"כ אמאי לא מייתי ראי' דעדיפא מינה מהא דחייב משום טומאה בבשר פרים דלא חזו לא לגבוה ולא להדיוט ומה שמצותן בשריפה לא מיקרי חזי לגבוה. ואפשר לומר דהא דכ' דחייב משום טומאה בבשר פרים היינו כשמעתא דרב דימי בבשר פסח שלא הוצלה דפסק כוותיה. אבל ממתניתין דמעילה דתנן דחייבין עליהם משום פיגול נותר וטמא לא מצי לאתוי' די"ל דקאי אאימורים כמו פיגול ונותר ודו"ק וללישנא אחרינא אתי שפיר קצת:

הדרן עלך כל הפסולין פרק שלישי