קרן אורה זבחים רפא

ס"ל תפוס לשון ראשון ור"מ בשיטתיה קאי אבל למ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף לא שמעינן לר"י דס"ל תפוס לשון ראשון דמשנתינו באומר סימן ראשון כו' ולפ"ז א"ש קושית התוס' ז"ל שהקשו דהכא משמע דרבא ס"ל אינה לשחיטה אלא לבסוף והא רבא לא ס"ל כר"ל אלא בתלת ע"ש ולפי הנ"ל רבא ס"ל ג"כ דישנה לשחיטה כו' אלא דמשמע ליה דמתניתין בסתם מיירי ולא במפרש סימן ראשון כו' ואביי קאמר מי סברת אינה לשחיטה כו' דלהאי מ"ד ליכא לאוקמי במילתא אחריתא לא ישנה לשחיטה כו' ומשנתינו דאמר סימן ראשון כו' ואין להקשות א"כ לר"מ היכא משכחת לה מקצת ערלה וטמאים ומנוין דכשר כבר הקשו התוס' ז"ל שם בפסחים למ"ד אינה לשחיטה כו' כגון דאמר הריני שוחט לאלו וה"נ בסתם אפילו למ"ד ישנה לשחיטה כו' והא דמשני רבה התם לעולם ישנה לשחיטה כו' וכגון שנתכוין להוציא לב"מ ולמולין והוציא בפיו לבלתי מולין כו' משמע דאם הוציא גם בפיו לב"מ ולמולין כשר ולא אמרינן תפוס לשון ראשון ז"ל דרבה ס"ל בלחצות מודה ר"מ או ס"ל כרבה בב"ח דר"מ ור"י לא פליגי אלא דלמאי דגרסינן התם רבא קשה ועי' מהרש"ל שם באורך וקצת ראי' לדברי מהא דאמר ר"פ שם אי בעבודה אחת ודלא כר"מ כו' משמע דבכל עבודות אפילו בקבלה והילוך וזריקה לר"מ אמרינן תפוס לשון ראשון ולשמו ושלא לשמו כשר אע"ג דכל הני עבודות ישנן מתחילה ועד סוף:

ועוד היה נראה לומר דהא דאמרינן בפסחים דלר"מ תפוס לשון ראשון בב"מ ולמולין לא אמרי' כן אלא בהוי אמינא אבל למסקנא לא שייך בזה תפוס לשון ראשון אפילו לר"מ דע"כ לא קאמר ר"מ תפוס ל' ראשון אלא בשני לשונות דסתרי אהדדי כמו לשמו ושלא לשמו בזה אמרינן תפוס לשון ראשון וכן הכא בחוץ לזמנו וחוץ למקומו דהם ב' מחשבות חלוקות אבל לב"מ ולמולים לא סתרי אהדדי דשניהם הב"מ והמולים מנויו הם ושחט לשניהם בזה לר"מ ג"כ לא אמרינן תפוס לשון ראשון וצ"ע בזה:

ויש לדקדק עוד בשמעתין הא דמשמע הכא דלמ"ד אינה לשחיטה אלא בסוף אפילו בסימן אחד לא הוי שחיטה ובחולין שם ד' כ"ט מסיק רבא דבסימן אחד כ"ע מודו דאם שחט סימן אחד בחוץ חייב הואיל ועשה מעשה חטאת העוף ולא פליגי אלא בשחט מיעוט סימנים בחוץ וי"ל דהתם נמי לא אמרינן אלא למיפסל אבל לא לחייבו אשחוטי חוץ כדמשמע מלשון הרמב"ם ז"ל בפ"א מה' פסה"מ ונראה דהוי גריס למ"ד ישנה לשחיטה כו' פסול דחיובא ליכא אפילו למ"ד ישנה לשחיטה כו' ועי' תוס' ז"ל שם בד"ה כגון כו' דאל"ה אמאי לא כתב להאי דינא לחיובא בפ' ח"י מה' מעה"ק וכן משמע קצת מהא דדרשינן גבי ושחט אחד ולא שנים נהי דקרא אתי לפטור שנים כאחת מ"מ משמע דלא אשכחן שנים לחיובא גבי שחיטה ואי בסימן אחד מחייב אשכחן שנים דחייבים וא"כ הכא נמי לא מהני סימן אחד לאיפגולי ממש אלא לפסול בעלמא ולמ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף שאני דהוי חצי מתיר ומפגלין בחצי מתיר:

ועוד י"ל דהכא לא שייך להאי סברא שהרי עשה מעשה חטאת העוף חוץ לזמנו דבחטאת העוף בעינן נמי מפרקת ולא סגי בסימן אחד וכמש"כ התוס' ז"ל בד"ה והרי קמיצה והתם שפיר אמרינן דבסימן אחד עושה מעשה חטאת העוף גבי עולה למטה וכן בשחיטה בחוץ דחייב בשוחט עוף בסימן אחד אלא דיש לדקדק שם דאמרינן הכל מודים בעולת העוף שעשה סימן אחד למטה כו' וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ז מה' פסהמ"ק ולשיטתו דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף מאי אירי' בסימן אחד אפילו מקצת סימן למטה נמי פסול כמש"כ בפ"א שם לענין שחוטי חוץ או בדרום ודוחק לומר מדלא מוקי הש"ס פלוגתייהו בהכי דשחט מיעוט למטה ש"מ דלמטה לא מיפסיל במיעוט סימנים דאין טעם לחלק בזה ומ"ש בין עולה למטה או עולה בדרום ועוד דלמה לי סימן כלל אפילו מלק המפרקת לחוד למטה ליפסיל לדידן דקי"ל ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף אם לא שנאמר לד' הרמב"ם ז"ל דמפרקת לאו בכלל עיקר מליקה היא אלא מצותה בכך:

ודרך אגב יש לי מקום עיון בדברי הרמב"ם ז"ל פ"ד מה' שחיטה שכ' שחט עו"ג מיעוט סימנים וגמר ישראל פסולה שישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף וכבר הקשה הלח"מ ז"ל הא אפילו למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף פסולה שהרי עשה העובדי גלולים מעשה טריפה ע"ש שכ' לדברי הרמב"ם ז"ל פליגי נמי בהא ואם שחט עובד גלולים מיעוט סימנים וגמר ישראל כשרה למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף ואין זה נראה דבהדיא תניא בברייתא בחולין ד' קכ"א שחטה במקום שאינו עושה טריפה וגמרה ישראל כשירה אבל במקום שעושה טריפה לכ"ע פסולה וכן משמע שם ד' י"ט ע"ב ואי נימא דניקב הושט ואח"כ שחטה לא הוי אלא טריפה וכמו שהארכתי במ"א מדברי התוספתא דחולין איכא נפ"מ דאי אינה לשחיטה אלא לבסוף הוי כנקב בעלמא וכי גמרה ישראל לא הוי אלא טריפה אבל אי ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף השחיטה פסולה והוי נבילה אבל דעת הרמב"ם ז"ל דניקב הושט נבילה היא וי"ל עוד לד' הרמב"ם ז"ל דפסול עובדי גלולים הוא משום מחשבת עבודת גלולים וכמשמעות דבריו שם בפ"ד וכמו שהאריכו בדבריו הראשונים והאחרונים ז"ל א"כ אי אינה לשחיטה אלא בסוף לא מיפסיל כלל לשחוט המיעוט ומותר לישראל לגומרה אבל כיון דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף פסול הוא גם למיעוט. אבל אין זה מספיק דמברייתא שכ' לעיל משמע דבעובד גלולים ליכא פלוגתא כלל ולא הוכשר אלא לחצי קנה דאינו עושה טריפה ועוד כיון דפסול עו"ג משום מחשבתו אפילו במיעוט ליפסל כדמוכח בשמעתא דרבוצה בחולין ד' מ"א דבמעשה כ"ד נאסרה וכמו שהאריכו בזה הט"ז והנקה"כ בי"ד סי' ב' אלא דאין זה מוכרח בד' הרמב"ם ז"ל דמשום מחשבה מיפסלי דהא לא קיי"ל כר"א בסתם מחשבת כו' ועי' תב"ש בזה אלא העיקר נראה דמשום שלא יבא לידי עבו"ג וכמש"כ הראשונים ז"ל בדעתו וא"כ שפיר י"ל דבמקצת סימנים לא נאסר למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף ויותר מזה מבואר מד' הרמב"ם ז"ל פ"ב מה' שאר אה"ט דשחיטת עו"ג שם שחיטה עליו ואינו מטמא אלא מד"ס וא"כ וודאי י"ל דלא מיפסיל במיעוט סימנים אי אינה לשחיטה אלא לבסוף ואולי י"ל לדעתו דברייתא דחולין דתני דווקא במקום שאינה עושה טריפה וגמרה ישראל כשירה אתיא כמ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ותנאי פליגי בהא רבי ורבי חייא כדאיתא בחולין והדברים ארוכים בזה וצ"ע בד' הראשונים ז"ל:

ויש לדקדק עוד במאי דכתיבנא לעיל דמש"ה לא מהני מחשבה בסימן אחד משום דליכא למימר שכן עשה מעשה חטאת העוף בפנים. א"כ הא דאמרינן בסנהדרין פ' ד' מיתות אחת זביחה מאחת סימן אחד ופירש"י ז"ל שם דאשכחן כוותיה בחטאת העוף בפנים. ולפי הנ"ל ליכא למימר הכי דבפנים איכא נמי מפרקת אבל סימן אחד לחוד לא אשכחן בפנים וצ"ל דמ"מ סימן אחד שפיר קרינן ביה מאחת כיון דהוי זביחה בעוף בעלמא ומ"מ נראה דלא קיי"ל הכי ולא מחייב בעבו"ג בסימן אחד כיון דלא דרשינן לקרא דאחת מאחת לענין עבו"ג כדמסיק התם וכן מוכח מהא דאשמע לן רב הונא בחולין היתה כו' רבוצה כיון ששחט בה סימן אחד אסרה ואי חייב מיתה בסימן אחד פשיטא דנאסרה ג"כ משום זבחי מתים ולמה לן למימר דכעולא ס"ל דבמעשה כ"ד נאסרה אלא וודאי משמע דלא מיחייב אלא בזביחה שלימה וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל ועי' בחיבורו של אחי הגאון הגדול ז"ל בחלק י"ד סימן י' מש"כ שם לצדד דלא נאסר אלא דווקא בסימן אחד והביא ראיה מהא דסנהדרין ולפי מש"כ אין זה מוכרח אבל מש"כ שם דבחצי קנה לא נאסר דלא מצינו בע"ח נאסרים וסוגיא דחולין דמוקי שהיה חצי קנה פגום היינו משום איסור מוקצה למזבח ע"ש דבריו ז"ל נעימים מאוד בזה אלא דגם בזה יש לדקדק דהא אפילו בסימן אחד אכתי לא הוי אלא טריפה וטריפה ג"כ בכלל בע"ח הוא דאין נאסרים אלא וודאי כיון שגמר השחיטה ובכללה עשה מעשה לעבו"ג נאסרה להדיוט ג"כ א"כ אפילו בחצי קנה איכא למימר הכי והכי משמע מסתמא דהש"ס דבמיעוט סימנים נאסר משום שחוטי חוץ משמע אפילו שחט מיעוט הקנה בחוץ נאסרה והדברים עתיקים בזה ואין כאן מקומן וצ"ע ועי' ב"ק ד' ע"א ע"ב ברש"י ותוס' ז"ל שם ובש"מ שם:

שם ע"ב תוס' בד"ה אמר ליה אביי כו' מדבריהם נראה דהא דאמר אביי לעיל לחצות מודה ר"מ בהאי שיטתא קיימא דר"מ לא ס"ל תפוס לשון ראשון כלל והא דהוי תמורת עולה משום דמהדר כו'. ותמהו ע"ז מאי מקשי ליה רבא לאביי כו' ול"נ דאביי דאמר לעיל לחצות מודה ר"מ לא קאי בשיטתיה דרבה בר ב"ח דאל"כ מאי אירי' דקאמר לחצות מודה ר"מ דשניהם חלין כאחת הא אפילו לא תחול זו אלא א"כ חלתה זו ג"כ מודה וכל היכא דליכא למיחש לחזרה מודה ר"מ דלא אמרינן תפוס לשון ראשון. אלא וודאי פלוגתא דאביי ורבא לעיל בשיטתיה דרב דימי דר"מ בשיטת ר"י אמרה אלא דהא קשיא לי לאביי דמוקי להא דר"י בשוחט סימן ראשון חוץ לזמנו כו' א"כ לא שמעינן לר"י דס"ל תפוס לשון ראשון אלא הוי כב' עבודות ואמאי לא פריך אביי לרב דימי הא ר"מ לא קאי בשיטתיה דר"י דמדר"י לא שמעינן כלל דתפוס לשון ראשון ולפי שיטת התוס' לעיל ד' כ"ט ע"ב בד"ה מחלוקת א"ש קצת דלאביי אליבא דר"י ס"ל לר' יהודה תפוס לשון ראשון וכבר הארכתי בזה לעיל: