קרן אורה זבחים רפ

וקמ"ל דאיזה עבודה שעשה חוץ למקומו והשאר חוץ לזמנו הוי לא קרב המתיר כמצותו ובפ' קדשי קדשים לקמן תנן נמי כה"ג בחטאת העוף מלק חוץ למקומו מיצה חוץ לזמנו או מלק חוץ לזמנו ומיצה חוץ למקומו או שמלק ומיצה הדם חוץ למקומו וקשה דהתם מאי קמ"ל הא כבר תנן לה לכולהו בבי והיה נראה דה"ק או ששחט כו' חוץ למקומו וחוץ לזמנו היינו שאמר בשעת איזה עבודה הריני עושה ע"מ לאכול חוץ למקומו וחוץ לזמנו וכדאיתא האי נוסחא בש"ס ד' אמשטרדם ותני במתניתין ג' בבי אחת בב' עבודות והשני' בעבודה אחת וחישב בה שתיהם חוץ לזמנו וחוץ למקומו ששחט ע"מ לאכול כזית חוץ למקומו וזמנו ושלישית ששחט לאכול כזית חוץ למקומו וכזית חוץ לזמנו דהוי תרתי אכילות:

ובתוספתא תני פלוגתא דר"י ורבנן בתלתא בבי א' בב' עבודות ב' ששחט לאכול חוץ למקומו ולהקטיר חוץ לזמנו ג' שוחט לאכול כזית חוץ למקומו וכזית חוץ לזמנו וי"ל דמתניתין נמי בכה"ג מיירי ששחט חוץ למקומו וזמנו היינו לאכול חוץ למקומו ולהקטיר חוץ לזמנו דבשוחט לאכול או להקטיר כזית למחר בחוץ מיבעי ליה לקמן בשמעתין ש"מ דמתניתין לא איירי בהכי אבל בכה"ג דהתוספתא אפשר לפרש גם מתניתין וקמ"ל רבותא בהני בבי אליבא דר' יהודה ולא מיבעי קאמר לא מיבעי בב' עבודות דאם קדמה מחשבת הזמן דהוי פיגול אלא אפילו בשוחט לאכול חוץ לזמנו ולהקטיר חוץ למקומו אם קדמה מחשבת הזמן הוי פיגול ולא זו אף זו אפילו חישב לאכול כזית חוץ לזמנו וכזית חוץ למקומו ג"כ אם קדמה מחשבת הזמן הוי פיגול אלא דבתוספתא תני לה ג"כ להאי לישנא או ששחט הלך קיבל חוץ למקומו בבבא קמייתא ועוד דא"כ תיקשי לאילפא דאמר דמתניתין לא מיירי אלא בב' עבודות ולפי הנ"ל מציעתא ע"כ בעבודה אחת מיירי דאי בב' עבודות היינו רישא ונהי די"ל דר' יהודה באמת לא פליג אמציעתא לאילפא מ"מ היכי אמרינן בגמרא בשלמא לאילפא מדרישא בב' עבודות סיפא נמי בב' עבודות ומאי אירי' כיון דמציעתא איירי בעבודה אחת ועדיין צ"ע:

שם משנה וחכ"א זה וזה פסול ואין בו כרת עי' תוס' מנחות שהקשו היינו ת"ק וכן הקשה התוסי"ט ז"ל ונראה דזה וזה דאמרי חכמים ה"ק לר"י אתה אומר זה הכלל כו' דבין בעבודה א' בין בב' עבודות קדמה מחשבת הזמן פיגול לזה קאמרי זה וזה פסול לא מיבעיא עבודה א' דוודאי לדידן אינו אלא פסול דלא ס"ל תפוס לשון ראשון ופשיטא דעירוב מחשבות אלא אפילו בב' עבודות ג"כ לא הוי אלא פסול מקרא דלא יחשב שלא יערב מחשבות וקמ"ל דלא אמרינן תפוס לשון ראשון:

שם גמרא אמר אילפא מחלוקת בב' עבודות אבל בעבודה אחת כגון ששחט לאכול כזית למחר כזית בחוץ מודה ר"י דהוי עירוב מחשבות ולא אמרינן תפוס לשון ראשון כיון דלתרווייהו איכוין ואע"ג דבב' עבודות הפיגול ג"כ לא חל עד אחר זריקה מ"מ איגלי מילתא למפרע שקדם מחשבת הזמן בעבודה ראשונה אבל בעבודה א' תרווייהו כהדדי חיילי וכתבו התוס' ז"ל בד"ה מחלוקת דלאילפא ב' סימנים הוי ג"כ כב' עבודות ראשון חוץ לזמנו ב' חוץ למקומו דמפגלין בחצי מתיר וכדאיתא בריש מעילה ובהא מיירי סיפא. והא דלא קאמר הש"ס דזה הכלל אתי לרבויי ב' סימנים משום דהך רבותא דמפגלין בחצי מתיר לא שייכא הכא ובעלמא הוה ליה לאשמעינן הכי ולדבריהם אליבא דאילפא מוכח ממתניתין דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף דע"כ סיפא בהכי מיירי:

ור' יוחנן אמר בעבודה אחת נמי מחלוקת משום דס"ל לר"י תפוס לשון ראשון וכל שהקדים בדבריו מחשבת הזמן הוי פיגול ולקמן פליגי אביי ורבא אליבא דר"מ דס"ל תפוס לשון ראשון אי אמר לחצות מהו היינו לחצותה לעולה ולשלמים או לחצי היום כו' כמש"כ התוס' ז"ל לקמן ואמר אביי לחצות מודה ר"מ דלא פליג אלא היכא דאמר תמורת עולה תמורת שלמים דעולה חיילא תחילה ותו א"א לשלמים לחול אבל לחצות דאין לזה קדימה ע"ז ושניהם חלין כאחד ובדיבורו לבד הקדים עולה לשלמים בזה מודה דשניהם חלין ורבא אמר לחצות נמי פליג ר"מ וס"ל תפוס לשון ראשון והוי תמורת עולה לחוד כיון שהקדימה בדיבורו ופריך רבא לאביי מהא דר"י במתניתין דאמר תפוס לשון ראשון אפילו בעבודה אחת היינו בשחיטה לחוד וזה כמו לחצות הוא דתרווייהו חלין כאחת בסוף שחיטה. ומשני לי' אביי דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף ומשנתינו דאמר סימן ראשון חוץ לזמנו כו' ופירש"י ז"ל דס"ל לר"י מפגלין בחצי מתיר וחל הפיגול תחילה וא"כ קאי אביי בשיטתיה דאילפא דר"י לא מיירי אלא בב' עבודות ולא ס"ל תפוס לשון ראשון אבל התוס' ז"ל כ' דר"י ס"ל כאביי בלחצות ואפ"ה קאמר דבעבודה אחת נמי פליג ר"י והיינו בסימן אחד ושייך ביה הקדמה תחילתו חוץ לזמנו וסופו חוץ למקומו ודווקא בלחצות הוא דמודה ר"מ דליכא הקדמה אבל בכה"ג דאיכא הקדמה ס"ל לר"י תפוס לשון ראשון ודבריהם ז"ל צ"ע דע"כ מקצת סימן לא הוי חצי מתיר לפגל דאי הוי חצי מתיר א"כ גם לאילפא ל"ד סימן אחד אלא ע"כ חצי סימן לא חשיב בכלל חצי מתיר וכמש"כ התוס' ז"ל לקמן בד"ה סימן ראשון כו' וא"כ איזה הקדמה איכא בזה וכי היכי דלמ"ד אין מפגלין בחצי מתיר שניהם לא חלין אלא בסוף שחיטה ה"נ בסימן אחד לכ"ע לא חיילין תרווייהו אלא בסוף הסימן. וכן למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף לא מהני הקדימה של חוץ לזמנו והוי כלחצות ולזה י"ל דלא דמי דלמ"ד אינה לשחיטה לבסוף אין שום קדימה לחול זה קודם לזה ושניהם חלין בסוף שחיטה אבל למ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף נהי דמקצת סימן לא הוי חצי מתיר לפגל מ"מ הפיגול מתחיל לחול קודם מיד בהתחלת הסימן ואע"פ שלא נגמר פיגולו עד שחישב חוץ למקומו ג"כ בזה אמרינן תפוס לשון ראשון ולא דמי לחצות דתרווייהו חלין כאחת וא"כ לר' יוחנן לא איצטריך למימר דס"ל לר' יהודה דמפגלין בחצי מתיר אלא אפילו אין מפגלין בחצי מתיר כיון דישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף שפיר יש קדימה לזמן על המקום ודווקא לאילפא הוא דאיצטריך למימר דמפגלין בחצי מתיר ונגמר הפיגול בסימן ראשון והוי כב' עבודות ובשמעתין יתבאר עוד בזה:

דף ל' גמרא ומשנתינו דאמר סימן ראשון כו' וכ' התוס' ז"ל דדווקא סימן אחד כו' כבר כתבתי לעיל דמדבריהם כאן נראה דלא כמש"כ לעיל דלאביי אליבא דר"י אפילו במקצת סימן אמרינן תפוס לשון ראשון וכן נראה מדבריהם בד"ה והרי קמיצה שהקשו מחטאת העוף דאינו אלא בסימן אחד ולד' לעיל לא תיקשי כ"כ מחטאת העוף וכגון דאמר מקצת חוץ לזמנו והתוס' ז"ל בפסחים ד' ס"ב ע"ב בד"ה ערילים הוכיחו ג"כ דבעינן דווקא דבר המסוים מדלא משני בקומץ ג"כ מקצת קומץ חוץ לזמנו כו' אבל קשה אטו הקטרת חצי קומץ גרע מפסיעה אחת בהולכה דחשיב חצי מתיר וי"ל דדווקא דברים הנחלקים כ"א חשיב חצי מתיר אבל לא הקומץ דדרכו ליקרב בב"א וא"כ לאביי לא שמעינן לר"י במתניתין דאמרינן תפוס לשון ראשון ולא משמע הכי לקמן בשמעתין דפריך אביי לרב דימי דאמר ר"מ בשיטת ר"י אמרה והא ר"מ ור"י לא פליגי כו' משמע דבהא מודה דר"י ס"ל תפוס לשון ראשון אלא דר"מ לא ס"ל כשיטתיה וי"ל דאביי לא פריך אלא אהא דקאמר רב דימי דר"מ ור"י פליגי בתפוס לשון ראשון והא לא פליגי בהא אבל אליבא דר"י כבר איפליגו בזה ויתבאר בזה לקמן:

והנה בשמעתין מסקינן דאי אינה לשחיטה אלא בסוף לא אמרינן תפוס לשון ראשון דהוי כלחצות לאביי דאין לזה קדימה ע"ז ושניהם חלין כאחד אבל אי ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף קדמה מחשבת הזמן לחול ותו לא אתי מחשבת מקום ומפקע לה ולרבא אפילו אינה לשחיטה כו' הזמן קודם דתפוס לשון ראשון ובפסחים בהא דאחרים אומרי' הקדים מולין לבלתי מולין כשר ב"מ למולין פסול בעי הש"ס למימר דהיינו משום דאינה לשחיטה אלא לבסוף ובלתי מולין למולין פסול דתפוס לשון ראשון וב"מ חיילי מולין לא חיילי אבל למ"ד ישנה לשחיטה כו' משמע דלא מצי אתיא וכתבו התוס' ז"ל שם משום דלהאי מ"ד בין כך ובין כך חיילי תרווייהו כיון דיש שהות לשניהם לחול משמע דבין כך ובין כך כשר כיון דחיילין שניהם הוי מקצת ערלה ולכאורה היה נראה דבכל גווני פסול כיון שעשה עבודה אחת לב"מ ולא מהני מה שחישב בעבודה אחרת למולין כמו אם שחט לערלים וזרק למולים דפסול והתוס' ז"ל שם בד"ה ערלים כתבו דאי הוי מפרש סימן ראשון לבלתי מולין כו' ה"נ דבתרוויהו פסול אלא דהתם מיירי בסתם וחיילין תרווייהו וא"כ ה"נ הכא לאביי דווקא דקאמר סימן ראשון חוץ לזמנו כו' אבל אם אמר סתם הריני שוחט לאכול כזית חוץ לזמנו וכזית חוץ למקומו תרווייהו חלין וא"כ הא דפריך ליה רבא מקמיצה דהוי כלחצות ומשני דהקטיר קומץ מנחה כו' משמע דלרבא פליגי שפיר בהקטרה אפי' בסתם שהקטיר שניהם בכזית חוץ לזמנו וכזית חוץ למקומו ואמאי הא הקטרה וודאי מתיר הוא מתחילה ועד סוף וא"כ תרווייהו חיילין כמו שוחט סתם לב"מ ולמולין דכשר למ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף. וכן בהולכה משמע דפליג ר"י לרבא אפילו בסתם אם חישב חוץ לזמנו וחוץ למקומו והיה נראה דסתם אפילו ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף הוי כלחצות ואמרינן תפוס לשון ראשון והא דשם בפסחים משמע דתרווייהו חלין ובין כך ובין כך כשר היינו דלא ס"ד עדיין דאחרים היינו ר"מ דס"ל תפוס לשון ראשון וכי מסיק לימא אחרים ס"ל אינה לשחיטה אלא לבסוף כו' היינו דלמ"ד אינה לשחיטה כו' מוכח ממתניתין דילן דר"י