קרן אורה זבחים רעט

שם גמרא להקטיר כזית מעור שתחת האלי' עי' רש"י ז"ל בחולין שם במשנה דאלו שעורותיהן כו' שפי' שתחת האלי' דאין שם שער ורך הוא משמע דלאו כל עור האליה כבשר הוא והכא תנן סתמא עור האליה ועיין תוסי"ט ז"ל:

והנה ר"ש דאמר אחד עור בית הפרסות כו' משמע ג"כ דלהקטיר בעולה איירי וא"כ בהא פליגי דלר"ש דהוי כבשר עור זה לאו בכלל הפשט הוא ועולה למזבח ובכלל הקטרה הוא ולת"ק דלאו כבשר הוא לא הוי בכלל הקטרה בעולה אלא בכלל שאר עור הוא אלא דעור הראש בלא"ה לא הוי בכלל הפשט ועולה כולו לגבי מזבח וכיון דלאו כבשר הוא לא חשיב אכילת מזבח ג"כ ועי' רש"י ז"ל לקמן ד' ל"ה ע"ב בד"ה צמר שבראשי כבשים כו' שכתב דעור הראש בכלל הקטרה הוא וא"כ אמאי פליג ת"ק הכא בעור הראש של עגל הרך הא בכל עולות בר הקטרה הוא:

ובתוספתא תני לה להך פלוגתא בזבח ומחשב לאכילה וא"ש טפי ע"ש ולא הבנתי תמיהת התוס' בד"ה בשלמא לרב הונא מהא דתני בתוספתא זבח ואדרבא משם סייעתא לר"ה דתני מחשב לאכילה בעור האלי' והיינו משום דלאו כאלי' דמי ואולי גירסא אחרת הי' להם בתוספתא ועי' צ"ק ז"ל בגמרא בד"ה רב הונא שאין דבריו מובנים:

שם גמרא פיגול זה חוץ למקומו הא דמרבינן חוץ למקומו יותר משאר פסולין היינו משום דחוץ למקומו בסוג אחד הוא עם חוץ לזמנו ובת"כ בעי למילף חוץ למקומו במה מצינו מחוץ לזמנו ע"ש בפ' צו ובק"א שם שהאריך בד' רש"י ותוס' בשמעתין והא דקאמר סמיך אדתני תנא בת"כ היא שנוי' אבל מסקנא דתלמודין דכולהו ילפינן מקרא אריכא דפ' צו ועי' תוס' ורש"י לעיל ד' כ"ג ע"ב:

דף כט תוס' בד"ה למקום שיהא משולש כו' ע"ש שהקשו על פי' רש"י ז"ל הא קרא קמא בחוץ לזמנו מיירי ומקום משולש ליתא בחוץ לזמנו וכ' דיש מפרשים דכל מחשבות לא פסלי אלא במזבח החיצון ודחו גם זה הפי' דמחשבת חוץ לזמנו וודאי איתא גם בפנימיות וכ' עוד די"מ דצריך שיעמוד המחשב במקום משולש וגם זה הפי' דחו והקשו מהא דכל הפסולין דיליף מהאי טעמא דלא הוי מחשבה בניתנין בחוץ שנתנן בפנים וכן איתא לקמן ד' פ"ב וכ' עוד י"מ דשלישי בחוץ לזמנו איירי דאם חישב לזרוק דם שלמים למחר לא הוי פיגול ודברים אלו ג"כ נפלאים הם לעשות פלוגתא חדשה ומש"כ דהך דרשא דמקום משולש פלוגתא דתנאי היא בפ' כל הפסולין ג"כ אינו מוכרח כמו שיתבאר שם בס"ד והעיקר נראה כפי' הר"ר י"ט ז"ל אבל לא כדבריו ז"ל דמחלק בין קדשים קלים לק"ק דבקדשים קלים לא נפסל אלא במחשב לזרוק חוץ לירושלים וגם זה דבר תימא הוא ולא אשכחן בזה שום חילוק אלא עיקר קרא לא אתי [אלא] למחשב מעזרה להיכל או איפכא דלא מיפסל וילפינן משלישי ונהי דפשטי' דקרא מיירי בחוץ לזמנו מ"מ מיתורא ילפינן לה לחוץ למקומו כי היכי דפסול חוץ לזמן שלישי ה"נ לא מיפסיל אלא חוץ למקום משולש בפסול ג' אלו דם ובשר ואימורים היינו חוץ לעזרה דכל הני ג' מיפסלי בה ואע"ג דבקדשים קלים לא מיפסיל הבשר חוץ לעזרה כיון דמיפסיל בקדשי קדשים שפיר הוי מקום משולש לאפוקי מעזרה להיכל ומהיכל לעזרה דלאו מקום משולש הוא ואפילו בחטאת דמיפסיל דם אם נכנס לפנים מ"מ בשר ואימורין לא מיפסלי בכניסתן להיכל ואינו בכלל חוץ למקומו והכי משמע פשטא דכל הני סוגין:

ומה שיש לדקדק בזה הוא למאי דקי"ל דכל הני כמקומן דמי א"כ למה לי קרא דשלישי למעוטי דליכא פסול מחשבה מחוץ לפנים ומפנים לחוץ הא בלא"ה ידעינן דליכא פסול מחשבה כיון דאם זרק בפנים ג"כ כמקומן דמי וצ"ל דלא איצטריך אלא לחטאת וכמש"כ התוס' ז"ל לעיל או דאיצטריך שלא יפסל הקרבן במחשבה זו וכמש"כ לעיל בדברי הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה בפ' כל הפסולין ויתבאר עוד בזה לקמן פ' כל הפסולין בס"ד:

שם בא"ד ולהאי פירושא ניחא כו' מד' משמע דקושיתם לעיל אמאי לאלתר כשר הוא משום פסול מטשבה. להכי כ' דלהאי פירושא ניחא דלאו מקום משולש הוא והקשו א"כ למחר אמאי פסול הא לאו מקום משולש היא דאין לומר מידי דהוי אמחשבת הינוח דמשמע דלא צריך להאי טעמא אלא למסקנא דכמקומו דמי ואין דבריהם ז"ל מובנים דלכולהו פי' תיקשי למחר אמאי פסול כיון דס"ד דלאו כמקומו דמי ולאו זריקה היא אלא ע"כ כר"י אתיא ומשום מחשבת הינוח או כמש"כ לעיל בשיטת הרמב"ם ז"ל דלמחר פסול גם לרבנן ומה ענין דבריה' אלו לפי' הר"ר י"ט ז"ל וצ"ע:

שם גמרא וכי מאחר שהוכשר יחזור ויפסול ואמר לו ר"ע מצינו בזב כו' לכאורה לר"א דס"ל דם אע"פ שאין בשר א"כ אם לא היה הבשר כלל היה מרצה ואם נעשה נותר אינו מרצה. והיה נראה דהשיב לד' ר"ע דפריך ליה מזב וי"ל דס"ל לר"ע כר' יהושע דאם אין בשר אין דם לזה השיב לו הרי הוא אומר המקריב כו' אלא דא"כ לר"א המקריב למה לי וצ"ל דה"א אם אין בשר כלל מרצה אבל בשביל החטא שאכל נותר אינו מרצה להכי איצטריך המקריב:

שם תוס' בד"ה ואין מאחר נדרו כו' יש תימא כו' ונראה דאיצטריך קרא שלא נימא דהוי כקרבן שעבר זמנו ופסול הוא כמו כבש יותר מבן שנה. והכי אמרינן לקמן בברייתא יכול יהיה בכור שעברה שנתו כפסולי המוקדשין וכיון דלא ירצה מיירי בפסול חוץ לזמנו כתב רחמנא מיעוטא דאותו דאין קרבן נפסל חוץ לזמן בל תאחר:

ע"ב גמרא ור"א לא יחשב מאי עביד ליה כו' שלא יערב בו מחשבות אחרות וצריך לדקדק לאחרים הא דלא יערב בו מחשבות אחרות מנלן. וי"ל דנפק"ל מהא דלעיל מי שפיגולו גרם לו וכקושית התוס' ז"ל לעיל וס"ל כר' יהודה דאם מחשבת הזמן קדמה באמת אין מחשבה אחרת מוציא. דאחרים היינו ר"מ ור"מ לקמן בשיטת ר"י קאי והיינו דאיתמר תרי לישנא לר' ינאי חד דלא יחשב אתי למחשבות דמוציאות זו מזו והיינו לרבנן דמוציא אפילו אם קדמה מחשבת הזמן ואידך לר"י דלא איצטריך להכי אתי למחשב בקדשים דלוקה וא"כ לדידן דק"ל כרבנן דר"י ומחשבות מוציאות זו מזו ליכא לאו במחשב בקדשים דלא יחשב אתי שלא יערב בו מחשבות אחרות. אבל הרמב"ם ז"ל בפ' ח"י מה' פסה"מ כתב להאי לאו דלא יחשב וכ' דאינו לוקה דאין בו מעשה ועי' שם מה שנרשם בשם הסמ"ג דאין לחשוב לאו זה ואיננו אתי לעיין בו:

ובהא דמוקמינן להא דלוקה דווקא כר"י דאמר לאו שאין בו מעשה לוקין עליו יש לדקדק לדידן נמי אמאי לא יחשב מעשה השחיטה או שאר עבודה שעושה במחשבה פסולה דהא מוזהר הוא שלא לעבוד במחשבה פסולה ומידי דהוי אשוחט לעבודת גלולים דלוקה וגם היה חייב מיתה בזמן הבית על מחשבתו שחישב דהשחיטה הוי מעשה. וה"נ אמאי לא הוי מעשה וי"ל דלא נאמרה אזהרה על השחיטה אלא על המחשבה כמש"כ לא יחשב והמחשבה אין בה מעשה אלא דלקמן בפ' כל הפסולין איכא תנא דיליף לאיסור מחשבה מלא תזבח כו' כל דבר רע כל דיבור רע ואטו להאי דרשא לוקה לכ"ע כיון דהלאו נאמר על הזביחה ועוד דלקמן ר' יהודה הוא דדריש לקרא דלא תזבח לאיסור זביחה במחשבה וא"כ למה לי קרא דלא יחשב ללאו על מחשבה. ולזה י"ל דאיצטריך לזובח על מחשבה להכניס בפנים ואי לא כתב אלא לא תזבח הוי מוקמינן ליה למחשבת חוץ להכי איצטריך תרתי אבל הא קשיא אמאי קרי ליה לר"י לאו שאין בו מעשה כיון דאיכא נמי לאו דלא תזבח הרי עושה מעשה ולקמן אמרינן דתרי תנאי אליבא דר"י ואיכא תנאי דלא דריש לקרא דלא תזבח להכי ועי' במשנל"מ ז"ל שם שהביא בשם הרמב"ן ז"ל למנות לאו דלא תזבח למחשב בקדשים ויתבאר יותר בזה לקמן בפ' כל הפסולין בס"ד:

ונראה דאפילו אי נילף מלא תזבח מ"מ חשיב אין בו מעשה משום דהשחיטה עצמה מצוה היא ועיקר האזהרה קאי על המחשבה ולא דמי לשוחט לעבודת גלולים דהמעשה והמחשבה באיסור היא ועדיין צ"ע:

וראיתי בס' מו"ק שהקשה לר"ל דס"ל דלדידן אינו לוקה ומשלם אפילו בשוגג או לא אתרו בי' ומתניתין דאלו נערות מוקי כר"מ א"כ מתניתין דגיטין הכהנים שפיגלו במקדש מזידין חייבין שוגגין פטורים ע"כ לא אתיא כר"מ דלר"מ שוגג נמי חייב כדתני התם במטמא ומדמע כו' אלא כר"י אתיא דא' שוגגין פטורים ולר' יהודה מזידין אמאי חייבין הא לר"י לוקה ואינו לוקה ומשלם וכדפריך התם על מנסך הא קים לי' בדרבה מיני' ולפמש"כ דתנאי אליבא דר"י והאי תנא דיליף לקמן מלא תזבח לא ס"ל לאו דלא יחשב להכי א"ש דאלאו דלא תזבח ג"כ לא לקי דהוי לאו שבכללות דאתי נמי לקדשים ששחטן בדרום ואתיא מתניתין דגיטין כהאי תנא אליבא דר"י ובלא"ה אין כאן קושיא דרבי סבר לה כוותיה בחדא בהא דשוגגין פטורין ופליג עליה בחדא בהא דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו וכבר סתם לן רבי כמה משניות דלאו כר"י כהא:

שם משנה או ששחט קיבל והלך וזרק חוץ למקומו וכה"ג תנן תנן במנחות פ"ק ופירש"י ז"ל דאו או קתני