קרן אורה זבחים רעז

אלא לכתחילה י"ל דלא איצטריך קרא אלא בכה"ג דלרגלה בחוץ בלא"ה אסור לכתחילה לפסול הרגל ביוצא אלא ע"כ אתי לכה"ג. ובאמת קשה לשיטת התוס' ז"ל דאבוה דשמואל לא מיבעי לי' אלא לכתחילה דפשיטא דלכתחילה אסור לעשות כן להביא קדשים לבית הפסול אלא וודאי בדיעבד מיבעי ליה ודו"ק:

ע"ב תוס' בד"ה אמר שמואל כו'. האריכו כאן אי שמואל קאי גם אנתנן על הכבש ונראה להו דכבש וודאי לאו כמקומו דמי ולבסוף הוכיחו דאכבש נמי קאי דאל"ה יקשה לשמואל נמי ליהוי כי נשפך כו' ויאספנו ובנתנין בפנים שנתנן בחוץ ג"כ מספקא להו ומסקי דבהא ג"כ ס"ל לשמואל כמקומו דמי והאריכו בסוגיא דלקמן ד' ל"ה אליבא דר"י אבל בחוץ ונתנן בפנים פשיטא להו דשמואל לא קאי עלה דהא נפסלו מיד בכניסתן להיכל אבל הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' פה"מ כתב דשמואל אכולהו קאי אפילו ניתנין בחוץ שנתנן בפנים ובעלים נתכפרו וזה וודאי קשה טובא הא כבר נפסל הדם בביאתו אבל באמת אליבא דהילכתא דקי"ל דלא נפסל דם בפנים אלא של חטאת אין כאן קושיא כ"כ דמתניתין מיירי בשאר דמים שבחוץ וכן הרמב"ם ז"ל בשאר דמים מיירי וקאי שמואל אכולהו והכי משמע מפשט המשנה דלכולהו חד דינא להו ולשמואל כולהו כמקומן דמי ויתבאר יותר לקמן בשמעתין:

שם תוס' בד"ה ואי שלא במקומו כו' הקשו לר"א אמאי יחזור ויתן למטה הא כבר נתכפר ותי' דלר"א דנתן למעלה לשם מים לא נתכפר והקשו לרבנן אם לא נמלך ונתן למעלה אמאי יחזור ויתן למטה וכבר כתבתי בריש מכילתין דיש לפקפק בזה כיון דמקום כפרה הוא אי מהני בזה מה שנותנו לשם מים דלא אמר ר"א הך סברא אלא להתיר דבר שאסור להעלות על המזבח בזה אמרה תורה דליכא איסורא אלא כשמעלה לריח ניחוח אבל לענין כפרה כי היכי דאם נתן למטה מתכפר אפילו בלא כוונה דאין מצות צריכות כוונה בהא לכ"ע וכמו שהארכתי לעיל ה"נ אם נתן למעלה כיון דבמקומו הוא יתכפר אפילו נתן לשם מים וא"כ גם לר"א קשה למה יחזור ויתן למטה. וצ"ל כיון דמטעם זה הותר לו ליתנן למעלה דמים שלמטה אע"ג דאיסורא הוא משום דהוי כמים אי נימא דמתכפר בהם הוי כתרתי דסתרי אבל לרבנן בלא נמלך כו' וודאי קשה חדא דלית להו רואין ועוד בלא נמלך ונתן למעלה הרי נתן סתם ולמה יחזור ויתן למטה וכן יקשה בד' הרמב"ם ז"ל והתוס' ז"ל לקמן ד' פ"א ע"ב בד"ה נתן בחוץ וחזר ונתן בפנים כ' כגון דיהיב בחוץ לשם מים דאל"ה למה יחזור ויתן בפנים הא כבר נתכפר ע"ש נראה מסתימות דבריהם דאפי' לרבנן דלית להו רואין מ"מ אם נתן דמי פנים בחוץ לשם מים לא נתכפר וכ"כ הלח"מ ז"ל לישב ד' הרמב"ם ז"ל בהא וצ"ל דבכה"ג דנותן בחוץ (דמי חוץ) ולא נתכוין ליתן דמי פנים בחוץ לכפרה לכ"ע לא נתכפר דאילו אם נתן במקומו לשם מים נהי דלא נתכוין לכפרה מ"מ מעשה איכא והרי זרק אבל התם גם מעשה ליכא דהזריקה בשביל דמים שבחוץ הוא וצ"ע גדול בזה ועוד י"ל בפשיטות דנהי דבמקומו דמי מ"מ כיון דלאו עיקר מקומו הוא לא נתכפר אלא אם נתנו לכפרה בכוונה:

וראיתי בד' הרמב"ם ז"ל שם בפ"ב הלכה ח' שכ' שינה מתן קרנות בחטאת בין בחטאת פנים בין בחטאת חוץ פסול אבל בשאר קדשים כשר ולא נתבאר מה ענין השינוי הזה והכ"מ ז"ל ג"כ לא ביאר מקורן של דברים אלו אי כוונתו ששינה ולא נתן על הקרן אלא למטה או מן הצד א"כ מה זה שכ' בשאר קדשים כשרים הא מצותן הוא שלא על הקרנות אלא למטה מחוט הסיקרא וי"ל דכל הקדשים מתן דמן למצוה בקרן זה למטה מן החוט וזה למעלה וקמ"ל דבשאר קדשים אפילו שינה ולא נתן כנגד הקרן כשר דלא כתיב קרן. אבל בחטאת בין פנימי ובין חיצון דכתיב בהו קרנות המזבח אם לא נתן על הקרן פסול ובקרן עצמו פליגי רבי וראב"ש ובהלכה ט' כתב נתן הדם מן הקרן ולפנים בכל הקדשים פסול ונראה דמן הקרן ולפנים היינו על גבי המזבח לפנים מן הקרנות ופסול בכל הקדשים דכתיב סביב בכל הקדשים ולא על גבי המזבח. וגם לא נתבאר אי' מקור הדברים אלו וכ"ז צ"ע למה יפסל אטו גרע מעל גבי הכבש או שינה מחוץ לפנים או איפכא דנתכפרו ואם שינה בקרנות או נתן לפנים מן הקרן יפסל לגמרי ואין לומר דפסול דשינה בקרנות היינו לפסול הבשר דבחטאת הנעשה בפנים לא שייך פסול בשר דמן הנשרפין הוא. ה' יאיר עיני בהלכות אשר לפנינו למצוא שרשן של דברים אלו וכעת צ"ע:

שם תוס' בד"ה הכא במ"ע דיהבי' פסול והקשו א"כ אפילו במקומו נמי ותי' דהאי פסול הוא טמא דבמקומו עושה שירים כו' וקשה לי דא"כ דאפי' מי שעושה שירים במקומו שלא במקומו אינו עושה שירים מאי פריך ממתניתין דכולן שקיבלו כו' קיבלו אין זרקו לא דילמא אין ה"נ דבמקומו כל הפסולין עושין שירים ומש"ה זרקו לא אבל הכא שלא במקומו אין עושין שירים כמו טמא למסקנא ועוד בלא"ה היכי דייק מהא דקיבלו אין כו' דכל הפסולין עושין שירים דילמא להכי תני קיבלו משום דתנן וכולן כו' משמע אפילו טמא דחשיב לעיל במתניתין ומש"ה תני דווקא קיבלו אבל זרקו לא דטמא וודאי עושה שירים ובס' מו"ק הרגיש בזה וכ' דדווקא בטמא הוא דיש לחלק ולומר דאפילו אי במקומו עושה שירים משום דמרצה בציבור אבל שלא במקומו דאין ריצוי בציבור לכתחילה אין עושה שירים אבל בשאר פסולין אין לחלק ואי עושה דיחוי במקומו ה"ה שלא במקומו אי כמקומו דמי ואין זה מספיק דשלא במקומו ג"כ איכא ריצוי בציבור בטמא להתכפר בו בדיעבד ומ"מ יש לומר דטמא אינו עושה שירים אלא אם זרק כדין דווקא ויתיישב בזה נמי הא דמסקינן במתניתין דוכלן שקיבלו חוץ לזמנו כו' דל"ד קיבלו אלא אפילו זרקו אע"ג דטמא נמי חשיב התם והיינו משום דבזריקה פסולה במחשבת חוץ לזמנו גם מעשה טמא אינו כלום דהא אינו מרצה בציבור כה"ג וכן נראה מד' הרמב"ם ז"ל בפי"ד מה' פה"מ הלכה ב' שכ' שם להאי דינא דאין מחשבה פוסלת במי שאין ראוי לעבודה ואם נשאר דם הנפש יחזור הכשר ויקבל יש קרבנות שאם נעשו שלא לשמן כשירים לפיכך אם קיבל כהן זה היינו פסול או הוליך או זרקו פסל הזבח כאלו עשאה לשמו ואע"פ שיש דם הנפש וחזר הכשר וקבל כו' נפסל הזבח לא מפני מחשבת שינוי השם אלא מפני שהוא פסול כמו שביארנו ועי' כ"מ שנתקשה בדברים אלו אבל לפי הנ"ל הדברים פשוטים דתחילה כ' דבמחשבת המקום והזמן אין מעשה כל הפסולים כלום ואפילו טמא ואם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל וה"ה אם חישבו שלא לשמו בקרבן שנפסל שלא לשמו אבל בקרבן שכשר שלא לשמו וקיבל והלך וזרק הפסול שלא לשמו נפסל הזבח אע"פ שיש דם הנפש לחזור ולקבל ולא משום שינוי השם אלא מפני שהוא פסול לעבודה כמו שביארנו והיינו בטמא וכמו שביאר בפ"א דדווקא בטמא שזרק הוא דאין לו תקנה אפילו יש דם הנפש וזה נראה ברור בכוונת הרמב"ם ז"ל ובהכי מיירי כולה שמעתא דמעשה הפסול היה שלא בהכשר כגון חוץ לזמנו או שלא במקומו ובכה"ג בכל הפסולין אין עושה דיחוי אפילו טמא וע"כ לא אמרינן דטמא עושה שירים אלא אם זרק כהכשר עבודה ועי' בפ"ב שם שכ' הרמב"ם ז"ל להא דנתנו על הכבש כו' כגון שקיבל הכשר ונתן לפסול כו' וכ"כ בפי' המשנה לקמן בריש פ' כל הפסולין ועי' לח"מ ז"ל שם ולפי משמעות דבריו בפ"א דטמא עושה שירים גם בקבלה לחוד ע"כ צריך לפרש הא דנתנו על הכבש כו' היינו שקיבל הכשר דאם קיבל הפסול הא איכא טמא דעושה שירים בקבלה לחוד והך בבא מיירי גם בטמא וכמש"כ התוס' ז"ל אלא מיירי שקיבל הכשר והפסול לא עשה אלא הזריקה שלא במקומו בהא אפילו בטמא אם יש דם הנפש יחזור הכשר ויקבל ולא נפסל הזבח ולא תיקשי נמי לדבריו מהא דמשמע בשמעתין דבקבלה לחוד אינו עושה דיחוי לכ"ע משום דמיירי הכא שקיבל בפסול מחשבה וס"ד דזריקה עושה דיחוי אפילו בכה"ג ומסיק דאפילו זריקה אין עושה דיחוי אבל אם עשה הטמא העבודה בהכשר אפילו בקבלה עושה דיחוי אבל מ"מ נראין ד' הכ"מ ז"ל דלהרמב"ם ז"ל ג"כ אין טמא עושה שירים אלא בזריקה ע"ש:

דף יז תוס' בד"ה ואי שלא במקומו כו' תימא ואי לאו כמקומו לאלתר אמאי כשר כו' אין לפרש קושיתם לרבנן אמאי כשר לאלתר הא הוי מחשבת חוץ למקומו דוודאי נראה דאין זה בכלל חוץ למקומו וכמבואר לקמן במכילתין. וע"כ קושיתם הוא לר"י אי לאו כמקומו דמי לאלתר נמי לפסול כמו מחשבת הינוח וכן פי' הצ"ק ז"ל. אבל מפשטא דשמעתין נראה דס"ד דאי שלא כמקומו דמי לכ"ע פסול מיהא הוי אם חישב למחר מדפריך בתר הכי אי הכי איפסולי נמי לא ליפסיל ומשני מידי דהוי אמחשבת הינוח ואליבא דר"י משמע דאי שלא כמקומו דמי בלא"ה ניחא דפסול דנהי דשלא כמקומו דמי ולא הוי פיגול אם חישב למחר ליתן שלא במקומו מ"מ פסול מיהא הוי דחישב על הזריקה חוץ לזמנו ולא דמי למחשבת הינוח דמכשרי רבנן. ולפ"ז א"ש הא דלאלתר כשר משום דלרבנן לא פסלה מחשבה כי האי ולמחר פסול גם לרבנן אבל השתא דמסיק מקרא דאם הא ל כו' מי שפיגולו גרם לו פריך א"כ איפסולי נמי לא ליפסל ומשני מידי דהוי אמחשבת הינוח ואליבא דר"י:

והנה הרמב"ם ז"ל כתב להאי דינא דלמחר פסול בפי"ו מה' פסה"מ והשיג עליו הראב"ד ז"ל דהא לא קי"ל כר"י במחשבת הינוח ע"ש ובכ"מ ז"ל ולפי הנ"ל נראין ד' הרמב"ם דלמסקנא נמי לכ"ע פסול אפילו לרבנן דר"י כיון דלמאי דס"ד דלא כמקומו דמי אפ"ה הוי ניחא לי' הא דלמחר פסול אפי' לרבנן. א"כ כש"כ לבתר דמסיק דכמקומו דמי נהי דאימעיט מקרא דליכא כרת אבל