קרן אורה זבחים רעד

גוונא דנתנדנדה היינו אם נעקרה האבן ועמדה במקומה פסולה ואסור לעמוד עליה עד שתקבע בארץ. וכ' הכ"מ ז"ל בפ"ה מה' ביאת מקדש דהך בעיא דרבה זוטי לא כ' כלל ע"ש. וא"כ קשה למה כתב הרמב"ם ז"ל חד דינא תרתי זימנא. ועוד למה שינה הלשון דבה' ביהב"ח כתב נעקרה האבן ובה' ביאת מקדש כתב נדלדלה. וקצת היה נראה דמש"כ נעקרה כו' היינו הך דרבה זוטי וגירסתו נעקרה האבן ועמדה במקומה מהו דבנדלדלה לחוד פשיטא ליה דכשר וכי מיבעי ליה בנעקרה אי מותר לעמוד עליה משום דאין דרך שירות בכך. והוא ז"ל פסק כלישנא קמא דמיבעי ליה בנידלדלה ולא איפשיטא להכי לכתחילה לא יעמוד עליה ואם עמד כשר. אבל בנעקרה ללישנא קמא פשיטא ליה דפסולה משום דאין דרך שירות בכך כיון שאינה קבועה בארץ וזש"כ הואיל ונתקלקלה פסולה. אבל הא דכי קדיש דוד רצפה כו' אינו מיושב לפ"ז וצ"ע:

שם גמרא כיון דדעתו לחברה כו' או דילמא השתא מיהא הא תלישא. מכאן קשה לי על תוס' ז"ל בשבת (דף צ"ג ע"ב) שכ' דלהכי חייץ אבן אע"ג דהוי מין במינו עם הריצפה משום דלא מבטל ליה לאבן שנתקלין בה והרי הכא וודאי מבטל ליה דדעתו לחברה כו'. ואפ"ה מיבעי ליה דילמא חייצא כיון דהשתא תלישא. ועוד דבשמעתין משמע דרגל חבירו מיקרי מין במינו בבשר הכהן וכן איתא ביומא (דף נ"ח). אבל מה שהוא מינו עם הריצפה לא איכפת לן והיה נראה דקולת מין במינו הוא לבד אם הוא מינו של דבר המקודש כמו הכהן דהריצפה מקדשו לעבודה. וכן אמרינן במנחות ולקמן (דף ק"י) במקריב קדשים ואימורים בחוץ דהבשר לא חייץ דהוי מין במינו עם האיברים. אבל מה שהוא מינו של דבר המקדש לא מהני אבל לא משמע הכי מהא דמיבעי לן ביומא מזרק בתוך מזרק אי חוצץ משום דהוי מין במינו. אלמא דמה שהוא מינו של המזרק המקדש את הדם חשיב מין במינו. וגם משם אין ראיה דעיקר החציצה התם בין יד של כהן דהתורה אמרה שיהיה הלקיחה בעצמו של כהן ולא יהיה דבר חוצץ בין הכלי לידו של כהן והמזרק החיצון מין במינו הוא ולא חייץ כמו הכא דרגל חבירו הוי מינו בבשר הכהן. אלא דאכתי בהא דמיבעי ליה התם הניח סיב בתוך המזרק מהו מין בשאינו מינו חוצץ כו' משמע דאם הוי מינו עם הכ"ש שמקדשת הדם לא הוי חייץ. אלמא דחשיב מין במינו אם הוא מינו של דבר המקדש. וי"ל דהתם נמי קרי ליה מין בשאינו מינו עם הדם שמתקדש בתוך הכלי. וא"ש בזה מה שהקשו התוס' ז"ל בסוכה מהא דאמרינן במנחות (דף צ"ד) לינפו כולהו בהדדי הוי חציצה והא הוי מין במינו ואינו חוצץ דהתם יד המניף הוא המקדש לקרבן. וכיון דיד חבירו אינו מינו עם הקרבן המקודש מיקרי אינו מינו וחייץ וצ"ע יותר בזה. ובהא דכ"ש מקדשין דהכא בשמעתין פירש"י ז"ל כדכתיב וימשחם ויקדש אותם. והרמב"ם ז"ל בפי' המשנה פי' הואיל וכ"ש מקדשין מה שבתוכו ורצפה מקדשת מה שבתוכה וא"כ היה נראה לפרש ההיקש מה כ"ש לא יהא דבר חוצץ בינו לבין הכלי היינו בין דבר הנכנס בו ובין הכלי אף ריצפה לא יהא חוצץ בינו לבין ריצפה. וזה מיושב יותר דלפי' רש"י שלא יהא חוצץ בין המקבל ובין הכלי לאו חד גוונא הוא עם החציצה שבינו לבין הריצפה. אבל מלשונו בפי' המשנה נראה ג"כ שפי' כרש"י ז"ל ע"ש. ולפי מה שכ' הא דמזרק בתוך מזרק אינו חוצץ היינו אם המזרק הפנימי כ"ש היא והחשש הוא משום דלא הוי לקיחה בעצמו של כהן וכיון דהחיצון מין הפנימי הוא אינו חוצץ אבל אם הפנימי לאו כ"ש הוא אין הדם מתקדש מחמת החיצון אע"ג דהפנימי מינו הוא כיון דלאו מינו דדם הוא. ועיין בר"ה בהא דקדחו בזכרותו ותקע דיצא משום דמין במינו אינו חוצץ:

ע"ב גמרא במקרא נדרש לפניו ולאחריו קמיפלגי כו'. מפשטיה דהא שמעתא נראה דכל הני תנאי רבנן ור"ש ור"א בנו כולהו ס"ל דדווקא היכא דכתיב אצבע בעי ימין ורבנן ס"ל דאצבע קאי אקבלה ואנתינה ור"ש ס"ל דלא קאי אלא לאחריו אנתינה ור"ש בנו ס"ל דלא קאי אלא לפניו אקבלה. ולדידיה זריקה בשמאל כשירה אפילו בחטאת אבל בשאר קרבנות דלא כתיב אלא כהונה לכל הני תנאי כשר בשמאל בין הקבלה בין הנתינה. אבל סתמא דמתניתין דתנן בכל הקרבנות קיבל בשמאל פסול ע"כ משום דס"ל דכהונה לחוד ג"כ ימין הוא דילפינן ממצורע. ורבב"ח אמר כל מקום שנאמר אצבע וכהונה אינה אלא ימין וס"ד דתרתי בעי ופריך מקמיצה דלא כתיב אלא כהונה. והא דלא פריך מקבלה דתנן במתניתין דשמאל פסול היינו משום דגבי קבלה כתיב כהונה ואצבע לת"ק דר"ש ולקח הכהן כו' באצבעו. ואע"ג דבחטאת הוא דכתיב והכא תנן בכל הקרבנות דשמאל פסול. י"ל דאהקישא דזאת התורה סמיך כדאמרינן לקמן בפרק דם חטאת. אבל מקמיצה פריך שפיר דקמיצה ליכא למילף מזאת התורה דהיא במקום שחיטה דאפי' בזר כשר ומהא מסיק דאו אצבע או כהונה קאמר. והמפרשים הקשו אמאי לא קאמר דקמיצה נפקא מגז"ש דיד יד. וקושיתם היא קושית הש"ס דפריך למה לי גז"ש דמדרב"ח נפקא ומשני חד לקומץ וחד לקידוש קומץ. והיינו דאיצטריך רבא למימר הכא דמכהונה שמעינן חדא ואידך מגז"ש:

שם גמרא כי אמרינן כו' בדבר המעכב כפרה פירש"י ז"ל אבל הולכה לא מעכבא דהוא עצמו שלא הוקטרו כו'. ובמנחות פירש"י דהולכת אברים אפשר לבטלה ע"ש והעיקר כמש"כ כאן. והכי אמרינן בהדיא ביומא ריש פ' הוציאו לו כו' דהולכת הדם פסול בשמאל אע"ג דהולכת אברים כשר משום דלא מעכבא כפרה. וע"כ היינו דהוא עצמו שלא הוקטרו כו' דאי משום דאפשר לבטלה הולכת הדם נמי אפשר לבטלה אם לא שנא' דלרבנן דר"ש לעיל א"א לבטלה. וכמו שנתבאר בארוכה לעיל בסוף פ"ק. ועי' צ"ק ז"ל:

שם גמרא והרי קבלה דכתיב ביה כהונה פירש"י דכתיב והקריבו בני אהרן כו'. ולא פי' מולקח הכהן מדם החטאת דלר"ש י"ל דהכלי אזריקה קאי אע"ג דלעיל משמע דלר"ש נמי ולקח היינו קבלה היינו לאביי אבל למאי דשני רבא ליכא התם קבלה כלל. ועוד י"ל דמקרא דולקח דכתיב בחטאת לא מצי לאקשויי דאיכא למימר דר"ש מכשיר בשאר קרבנות כמו בזריקה לקמן דלא קאי אלא אשאר קרבנות אבל מקרא דוהקריבו כתב כהונה בכל הקרבנות:

שם גמרא והרי זריקה דתנן זרק בשמאל פסול ולא פליג ר"ש ורש"י ז"ל במנחות הקשה אמאי לא פריך מקמיצה דתנן שמאל פסול ולא פליג ר"ש ע"ש. וי"ל דמקמיצה לא קשיא דמהא דמכשיר בקבלה שמאל שמעינן דה"ה קמיצה וכמש"כ רש"י ז"ל לקמן בקידוש קומץ דלא עדיף מקבלה אבל מזריקה פריך שפיר דהוי ליה לאפלוגי גבי זריקה דמקבלה לא שמעינן דהא זריקת חטאת לכ"ע בימין אלמא דזריקה חמור מקבלה. אלא דלפ"ז הוי מצי לשנויי דמש"ה לא פליג ר"ש בזריקה משום דאיכא זריקה דמודה דשמאל פסול כמו זריקת חטאת. אבל בקבלה פליג שפיר ומכשיר בכל הקבלות אפילו של חטאת. ועוד דהא אמר ר"ש בהדיא כל מקום שנאמר יד אינו אלא ימין והיינו לקמיצה וכבר ידע מהאי ברייתא. ורש"י ז"ל במנחות כ' דלא פריך מקמיצה משום דנפקא ליה לר"ש מהקישא דכחטאת כאשם. וע"ז קשה דע"כ לא ידע מהאי דרשא דא"כ הא בהדיא ס"ל לר"ש דבשאר קרבנות שמאל כשר כיון שהם בכלי. והתוס' ז"ל בד"ה והרי זריקה הקשו מאי פריך הכא אמאי לא פליג ר"ש בזריקה דילמא מודה בזריקת כל הקרבנות דבעי ימין מהקישא דזאת התורה וכדאמר ר"ע לקמן בסוף פרק דם חטאת. ונהי דבאמת שמעינן לר"ש דמכשיר שמאל בזריקת שאר קרבנות כדמוכח מדרשא דכחטאת כאשם מ"מ השתא דלא סליק אדעתא הך דרשא ובעי לאוכוחי דר"ש לא פליג בזריקה דילמא באמת לא פליג ויליף מהקישא דזאת התורה. והיה נראה דהא דילפינן לקמן כל הקרבנות מהקישא דחטאת דבידו הימנית היינו לת"ק דר"ש דיליף קבלה בחטאת ג"כ מאצבע דכתיב ביה ושפיר מקשינן כל הקרבנות לחטאת דבעינן ימין בין בקבלה בין בזריקה. אבל לר"ש גופיה דס"ל דקבלה כשר בשמאל ולא כתיב אצבע אלא גבי זריקה תו לא מקשינן כל הקרבנות לחטאת דדווקא גבי חטאת דהזריקה באצבע היא בעי ימין אבל שאר קרבנות דבכלי הוא מנלן דבעי ימין:

ור"ת ז"ל גרס והרי מליקה כו' ועופות ליתנייהו בהקישא דזאת התורה. והא דאמרינן בחולין כמשפט חטאת בהמה כו' היינו להזאה אבל מליקה כשר בשמאל לר"ש. אבל מהקישא דזאת התורה משמע מדבריהם דהוי ילפינן אפילו מליקה אי לאו דעופות לאו בכלל הקישא הוא ולא ידענא מי הכריחם לזה ולמה לא נימא דמהקישא דזאת התורה ג"כ לא ילפינן מליקה שהיא כנגד שחיטה וכמש"כ לענין קמיצה דלא ילפינן מהקישא דזאת התורה אע"ג דמנחה בכלל הקישא הוא. וכמש"כ התוס' ז"ל בריש מנחות. ושם במנחות כ' די"ל דעופות ג"כ בכלל הקישא דזאת התורה הוא והא דאיצטריך שם בחולין להקישא דכמשפט היינו כר"א דלית ליה להאי הקישא בסוף פ' התודה. וע"ז קשה הא ר"א ס"ל כר"ש דבכל הקרבנות שמאל כשר. וכדאיתא לעיל בפ"ק דלר"א הקישא דכחטאת כאשם דכתיב גבי מנחה אתי לכדר"ש בא לעבדה בכלי כו' והיכי נימא דעולת העוף חמיר מעולת בהמה דבעולת בהמה שמאל כשר ובעולת העוף פסול. אלא דע"כ משמע הכי למ"ד דהקישא דכמשפט