קרן אורה זבחים רעא

כיון שהם מים מקודשין חשיבי. ועי' בתוספתא פ"ק דידים דתני התם הנוטל ידיו במקדש צריך מי רביעית קידוש ידים ורגלים במקדש אין לך שיעור ונראה דבמקדש ראשון ט"ס הוא. ומבואר כפירש"י ז"ל:

והרמב"ם ז"ל השמיט הך אוקימתא דקודח מתוכו ועי' בד' הראב"ד ובכ"מ ז"ל. ונראה דהרמב"ם ז"ל מפרש הכי דפריך מברייתא דסגי ברביעית או פחות ולא בעינן שיעור ד' כהנים ומשני בקודח מתוכו כפי' רש"י ז"ל. ופריך עלה הא ממנו אמר רחמנא וקודח מתוכו לא חשיב ממנו. ומשני ירחצו לרבות כ"ש. וא"כ לא איצטריך לאוקמי בקודח מתוכו אלא כל כ"ש איתרבי. והא דבעינן שיעור ד' כהנים הוא דווקא בכיור שנעשה לקידוש. אבל בשאר כ"ש לא בעינן שיעורא וזה נראה ברור בדעתו ז"ל:

וכתב שם הרמב"ם ז"ל הלכה ו' מצוה לקדש ממי הכיור ואם קידש מכ"ש ה"ז כשר. משמע דלכתחילה צריך לקדש ממי כיור דווקא ובדיעבד כשר מכל כ"ש אע"פ שאינן ממי הכיור ויש לדקדק אי מה"ת מצוה לכתחילה לקדש מן הכיור וכ"ש לא איתרבו אלא דיעבד. א"כ כה"ג ביוה"כ אמאי מקדש לכתחילה מקיתון של זהב וכי משום כבודו של כה"ג לא יעשה מצוה כתיקונה כיון דלכתחילה מצוה לקדש מן הכיור וראיתי בירושלמי פרק טרף בקלפי דפליגי התם ר' יונה ור' יוסא ר' יונה אמר חוץ מקידוש ראשון דקידוש ראשון צריך לקדש מן הכיור ור' יוסא אמר אפילו קידוש ראשון ופריך לר' יונה מברייתא דכל הכלים של מקדש ראוין לקדש. פתר לה חוץ מקידוש ראשון מתניתא פליגא על ר' יוסא הכיור והכן מעכבין אלמא דקידוש ראשון עכ"פ הכיור מעכב ומשני פתר לה מקומן מעכב. והשתא אי נימא דלכתחילה מצוה בכיור מה"ת מאי פריך לר' יונה מהא דכל הכלים ראוין לקידוש דילמא היינו דיעבד אבל לכתחילה מצוה בכיור ולהכי קאמר חוץ מקידוש ראשון. אלא וודאי משמע דמאן דמכשיר שאר כלים לקידוש ראשון אפילו לכתחילה יכול לקדש בשאר כלים ור' יונה ס"ל דלקידוש ראשון בעינן דווקא כיור. אלא דקשה לי אמאי לא פריך לר' יונה מר"י דמתניתין שם דאמר דכה"ג מקדש בכל יום בקיתון של זהב ובכל יום היינו קידוש ראשון. דשאר קידושי ליכא. הרי דס"ל לר' יהודה דאפילו קידוש ראשון ל"ד כיור. וכי תימא דלר' יהודה מודה ר' יונה דכל הכלים כשרים אפילו לקידוש ראשון. וכי קאמר ר' יונה לת"ק קאמר דמחלק בין יום הכפורים לכל יום והיינו משום דלא הוכשר כלי אלא לשאר קידושין של יוה"כ. דאם כן מאי פריך עליו מברייתא דכל הכלים ראוין לקדש כו' דילמא אתי כר' יהודה וצ"ע. ועי' ק"ע שם:

דף כב תוס' בד"ה והא ממנו כו' הקשו לפירש"י תיקשי ליה ממתניתין דיומא כו'. ע"כ פי' דקאי אהא דשני בקודח מתוכו ולא בעי כשיעור וע"ז פריך והא ממנו אמר רחמנא דאפילו בקודח בעינן שיעור. וצ"ע לפ"ז מאי משני ירחצו אמר רחמנא לרבות כלי שרת. הא גם המקשן מודה בזה דכל כ"ש כשרים במתניתין דיומא וע"כ מריבויא דירחצו. אלא דס"ל דנהי דאיתרבי שאר כלי שרת מ"מ בעינן שיעור ד' כהנים וע"ז לא משני כלום. וצ"ל לשיטתם דאם יש בו כשיעור כל הכלים כשרים בלא ריבויא דירחצו. וכי איצטריך ירחצו לרבות אפילו אין בו כשיעור וזה דוחק ועי' צ"ק ז"ל. ומהירושלמי דלעיל ג"כ מוכח דאיכא מ"ד דשאר כלים פסולין אפילו יש בהן כשיעור מדלא מוקים אפילו בקידוש ראשון והיה בקיתון של זהב שיעור ארבעה כהנים. ולפי מה שפי' בד' הרמב"ם ז"ל ניחא הכל דלמאי דמוקי לה בקודח מתוכו ס"ל כשיטת ר"י בירושלמי דשאר כלים פסולין ומתניתין דיומא מיירי חוץ מקידוש ראשון ופריך והא ממנו אמר רחמנא ואם קדח מתוכו לא הוי ממנו. ומשני ירחצו לרבות כ"ש וכל הכלים כשרים אפילו אין בהם כשיעור דלא נאמר שיעור אלא בכיור עצמו והיינו כר' יוסא בירושלמי:

שם גמרא יכול יהא כנו מקדש כו'. לא מצאתי להאי דינא בדברי הרמב"ם ז"ל דהכן אינו מקדש ולא ידעתי למה השמיטו:

שם גמרא אלימא למעוטי טיט הנרוק אי דפרה שוחה ושותה ממנו אפילו לרביעית נמי, עי' תוס' בד"ה למעוטי טיט הנרוק שכתבו דהא דמשלים היינו להתיר לטבול במים. אבל בטיט עצמו אין מטבילין בו כמו אויר דסוכה וקשה לי דבשלמא לענין מקוה שפיר איכא למימר דמשלים שיעור מ' סאה אבל טבילה עצמה צריכה שתהיה במים דווקא. אבל במי כיור דשיעורו הוא כדי קידוש לד' כהנים אי לא חזי הוא עצמו לקדש למה ישלים הא ליכא כדי לקדש ד' כהנים. וכן לרביעית דהוי שיעור נטילה אי לא חזי אמאי משלים ולזה י"ל דלנטילה סגי פחות מרביעית. אלא דבעינן לראשון רביעית שהוא שיעור חשוב וטיט הנרוק שפיר משלים אע"ג דאיהו גופא לא חזי. אבל בכיור קשה הא בעינן שירחצו ד' כהנים וליכא אם לא שנאמר דהתם נמי שיעורא בעלמא גמירי כדי לקדש ד' כהנים ולא שיקדשו ד' כהנים. ומשמע בשמעתין דאפילו פרה שוחה ושותה מ"מ בעינייהו לא. ולפי פירש"י ז"ל דדייק דאפילו לרביעית מהא דאמרינן כ"ז שנפסלו כו' אבל לא נפסלו כשרים וא"כ אפילו בעינייהו נמי. אלא ע"כ צריך לחלק בין מים פסולין לטיט הנרוק דמים אי פרה שוחה ושותה כשרים אפילו בעינייהו ואי אין פרה שוחה כו' למקוה כשרין כדתנן (בידים) בקרקע כשרין. אבל טיט הנרוק אי אין פרה שוחה ושותה אפי' בקרקע למקוה פסולים. ואי פרה שוחה ושותה הוא לבדו פסול בין למקוה בין לרביעית אבל משלים הוא לשיעור. אבל זה אינו אלא אם המים מצד אחד וטיט מצד אחד וכדתנן בפ"ב דמקואות. וכמש"כ הר"ש ז"ל שם דהני שיעורי דכל הני תנאי הוא בשיעור פרה שוחה ושותה. אבל אם מים צפין ע"ג טיט מותר לטבול גם בטיט עצמו כדתנן ברישא התם. ובכה"ג דהטיט מעורב עם המים יש לומר דדין מים להם ואפילו אין פרה שוחה ושותה כשר למקוה כמו כל מים שנפסלו משתיית בהמה דבקרקע כשר ודווקא הכא דמיירי שהטיט בפ"ע מדנקט לשון השלמה הוא דבעינן גם במקוה שיהיה פרה שוחה ושותה. וזה נראה דעת הרי"ף ז"ל בפ' א"ד שכתב במים שנפסלו משתית בהמה היינו מחמת עכירות טיט קרוב לטיט הנרוק ובקרקע כשרים. והקשה עליו הרא"ש ז"ל דהא אמרינן הכא דאם אין פרה שוחה כו' למקוה ג"כ פסולין. ולפי הנ"ל ניחא דהכא איירינן בטיט הנרוק כשהוא לעצמו ואם אינו ראוי לשתית בהמה שם טיט עליו ואינו משלים ג"כ. אבל אם מעורב הוא עם מים שם מים עליו ואפילו אין פרה שוחה כו' למקוה כשר אפילו בעיניה. וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל פ"ו מה' ברכות ע"ש. והלח"מ ז"ל כתב שם דמש"כ בקרקע כשרים להטביל היינו דווקא לטבילת ידים אבל לא לטהרות. ואין זה נראה כיון דבחד גוונא עם נפסלו מחמת מרירות נקט לה כי היכי דהני כשרים לטהרות ג"כ ה"נ מחמת עכירות טיט ומנלן לחלק בינייהו:

אבל עדיין יש מקום עיון בדברי הרמב"ם ז"ל פ"ח מהלכות מקוואות שכ' שם הלכה ט' טיט רך שהפרה שותה ממנו ה"ז נמדד עם המקוה היה עבה כו' אינו נמדד מקוה שיש בו מ' סאה מים וטיט מטבילין במים ובטיט באיזה טיט בטיט הרך שהמים צפין ע"ג היו המים מצד אחד וטיט מצד אחד מטבילין במים ולא בטיט עכ"ל. נראה מדבריו ז"ל דאינו נמדד עם המקוה אלא טיט רך שהפרה שותה ממנו. וגם זה לא הוכשר בעיניו אלא להשלים ולהמדד עם המקוה ואח"כ כתב לתרתי דיני דמתניתין דאם המים צפין ע"ג מטבילין גם בטיט ואם המים לעצמן והטיט לעצמו מטבילין במים ואין מטבילין בטיט ולא הזכיר כל הני שיעורי דמתניתין כ"א האי שיעורא דפרה שוחה ושותה. משמע דאם אין פרה שוחה ושותה אינו משלים אפילו מים צפין ע"ג ואפילו פרה שוחה ושותה אינו כשר בעיני אלא להשלים לבד. והדק"ל מ"ט הכשיר מים עכורים מחמת טיט אפילו נפסל משתית בהמה ומשמע דאפילו בעין כשר בקרקע. וצ"ל דעכורים מחמת טיט לאו טיט הנרוק הוא דמ"מ שם מים עליהם. ומש"ה בקרקע כשרים אפילו נפסלו משתית בהמה ובטיט הנרוק הוא דבעינן דווקא פרה שוחה ושותה וגם זה לא הוכשר בעין אלא להשלים וכפשטיה דשמעתין. וכ"כ בפ"ה מה' ביאת מקדש דאם פרה שוחה ושותה משלים למי כיור כמו למקוה. אלא דקשה אמאי לא כתב כן בפ"ו מהל' ברכות לענין רביעית דנט"י דמשלים ג"כ:

ובש"ע (סי' ק"ס) כתב דאם נפסלו משתית בהמה מחמת טיט בקרקע נמי פסולה וכ"ד הרא"ש והר"ש והתוס' ז"ל ולפ"ז אפילו לא נפסלו משתית בהמה אם דין טיט הנרוק בזה אמאי לא כתבו דלא הוכשר אלא להשלים למקוה או לרביעית אבל לא בעין. והכי משמע בשמעתין וצ"ע בד' הראשונים ז"ל:

שם גמרא אלא למעוטי יבחושין אדומים אפילו בעינייהו נמי הא דלא פריך אפילו לרביעית נמי י"ל דהך קושיא דאפילו בעינייהו נמי עדיפא ליה. ובש"ע סי' הנ"ל כ' דה"ה דנוטלין ידים מדברים שתחילת ברייתן מן המים. אבל הרמב"ם ז"ל לא כתב כן אלא בפ"ח מה' מקואות לענין טבילה ולא הזכיר להאי דינא לא לענין מי כיור ולא בהל' ברכות לענין נט"י. ויותר מזה כבר הקשה התוסי"ט ז"ל דבהני תרי דינא פ"ו דמקואות ובפ"ב דידים פסק דלא כרשב"ג. וזה וודאי נראה דחד