קרן אורה זבחים רע

בקידוש. ולעיל דקאמר דווקא אם קידש לתה"ד אין צריך לקדש הא דידיה והא משמיה דאילפא קאמר דאפילו מעבודת לילה אין צריך לקדש למחר. והשתא לאביי הוי איפכא הא דר"י משמיה דאילפא כר"א בר"ש והא דקידש ידיו לתה"ד כרבי ועמוד השחר פוסל לכ"ע. והא דאמר ר"י כיון ששקעו שוב אינו מעליהו כ"ע מודו בה משום גזירה שלא יפסל בעמוד השחר. ולרבא אי נימא כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו ולר"א בר"ש לא פסיל לינה במי כיור ג"כ הא דאמר ר"י כיון ששקעו שוב אינו מעליהו הוא כרבי:

ואינך דר"י משמיה דאילפא לא שקעו מבערב מקדש לעבודת לילה ולמחר אינו מקדש ע"כ כר"א בר"ש ואין צריך לקדש דא"א לומר למחר אינו מקדש משום פסול לילה דהא לילה לא פסיל לר"י. וא"כ קשה לישנא דכיור שלא שקעו כו' הא לר"א בר"ש אין צריך לשקעו כלל. אבל אי נימא דמי כיור לכ"ע נפסלין בלינה אתיא הא דכיור ששקעו שוב אינו מעליהו ככ"ע. ואתיא שפיר נמי הא דר"י משמיה דאילפא כיור שלא שקעו כו' דלר"א בר"ש ג"כ צריך לשקעו והא דר"י בקידוש תה"ד ג"כ כר"א בר"ש וראה ר"י דברי בתחילת עבודה. ופריך אי הכי היינו דרב חסדא כיון דאוקמת דלילה לא פסיל היינו הא דקאמר א"ב גזירת שיקוע דר"י לא אמר אלא לכתחילה צריך לשקעו משום גזירה אבל לילה לא פסיל אפילו למתירין. והקשו התוס' ז"ל בהג"ה ע"ז אמאי לא פריך מיד היינו דר"ח ועוד כמה קושיות. ופי' ז"ל דהא דקאמר א"ב גזירת שיקוע אכתי קם ליה ר"י בשיטת רחב"י דלילה פוסל למתירין. אלא דר"י מחמיר ואוסר להעלותו אחר ששקעו בשקיעת החמה לפי' קמא משום גזירה דילמא פשע ולא יחזור וישקענו ורחב"י לא גזר. אבל לתה"ד מעלה גם לר"י ולא גזרינן בה דילמא פשע וכמש"כ ז"ל. והשתא לכ"ע נפסלו מי כיור למתירין כיון שהעלהו שעה אחת בלילה ובבקר מערין מי כיור לכ"ש ונותנין מים אחרים לכיור לקדש למתירין ומי שרוצה לקדש לאיברים יקדש מכלי שרת. והא דמשקעין אותו כלל כיון דלמתירין לא חזי ויפסל ומה בכך ויקדשו גם לאיברים ממים חדשים וכשרים משום דמים קדושים הם וצריך לשמרן שלא יפסלו בלינה ומערן אח"כ מימיו בכ"ש. משום דפעמים מקדשין הרבה כהנים בכל דדין ויכולין אלו שרוצין לקדש לאימורים לקדש ממים שבכ"ש וי"ב כהנים של תמיד לא היו מקדשין בלילה משום דנפסלו המים למתירין היינו זריקת דם התמיד:

וכתבו עוד דהא דאמר אביי מקרות הגבר כו' היינו קידוש אבל במים פוסלת והאי דפוסלת במים אינו אלא מדרבנן כיון דלא פסיל בקידוש כו' וזה צ"ע. ונראה יותר לאביי לא הוי לינה דרבנן אלא בקידוש כיון דאינן בעולם וכמש"כ רש"י ז"ל. אבל מים נפסלין בלינה לכ"ע וכמש"כ לעיל. וכ' עוד פ"א בגזירת שיקוע ע"ש ושניהם אחד הם בזה דאכתי קם ליה ר"י כרחב"י. ופריך והאמר ר"י קידש ידיו לתה"ד למחר אין צריך לקדש ומשמע דלא משקע ליה. בשלמא לרבא אתי כר"א בר"ש ומים ג"כ לא פסלא בהו לינה אלא לאביי מ"ש דלא משקע ליה. ומשני דמשקע ליה. ופריך אי הכי למחר אין צריך לקדש אמאי. וע"כ למימרא דלמתירין נמי חזי ולא מיפסיל בהעלאת לילה. וא"כ היינו דר"ח ולשיטתם מהא דאמר ר"י בקידש לתה"ד למחר אין צריך לקדש מוכיח דלמתירין נמי חזי. דאל"ה כבר נפסלו המים למתירין בשעה שקידש לתה"ד ואמאי אין צריך לקדש. אלא ש"מ דלילה לא פסל אפי' למתירין אע"ג דאיכא למימר דהא דאין צריך לקדש היינו לאיברים וקמ"ל דלינה לא פסלא. אבל למתירין וודאי נפסלו לא משמע להו הכי מדקאמר סתמא ולמחר אין צריך לקדש משמע אפילו למתירין. ומסקנא דר"י כר"ח ס"ל ולא מיפסיל אלא בעמוד השחר בין למתירין בין לאיברים. אלא דלר"י צריך לשקעו מבערב ולרב חסדא אין צריך לשקעו אלא קודם עמוד השחר. והרמב"ם ז"ל לא הזכיר דבר מזה. משמע דלא ס"ל מצות שיקוע כלל ואין צריך אלא לשקעו קודם עמוד השחר שלא יפסל בלינה כמו שכ' בפ"ה מה' ביאת מקדש. וגם זה אינו חיוב כל כך ואם רוצים ממלאין אותו מים אחרים בבקר ע"ש:

שם ע"ב גמרא מאי לאו דמסלק ליה כו' לא דמשקע ליה כו'. משמע דלר"ח לא היה משוקע בשעת קידוש תרומת הדשן. וא"כ לא אתיא מתניתין שפיר דעד שהיו שומעין קידש ידיו ורגליו מן הכיור משמע דאחר הקול קידש. וע"כ הוא קול דהעלאה דקול השיקוע היה אחר קידוש של תה"ד והכא גרסינן הגיע עת קידוש ידים ורגלים מן הכיור. לפ"ז יש לומר דאשאר כהנים קאי שאומרין הגיע עת לקדש שהיה לסימן כי קרוב הוא לעמוד השחר אבל נוסחא דמתניתין דתמיד קשה קצת. והתוס' ז"ל בד"ה אי משקע ליה הקשו דלר"ח נמי נימא דהקול היה בהעלותו. ולא הבנתי דלר"ח לא העלוהו אלא לאחר עמוד השחר ובמתניתין משמע דזה היה קודם עמוד השחר וקודם תרומת הדשן כדתנן בתר הכי נטל מחתת הכסף. ועיין בצ"ק ז"ל:

ופריך הש"ס והא הוי גביני כרוז כו' משמע דלא פריך אלא לרב חסדא. אבל לר"י לא תיקשי משום דלר"י היה הקול הזה קודם תרומת הדשן וקול גביני כרוז היה אחר כך. אבל לר"ח דקול הזה היה ג"כ אחר תה"ד סמוך לעלות השחר והקול היה לזרז הכהנים לעבודה א"כ תרתי למה לי וכ"כ הצ"ק. ועי' תוסי"ט ז"ל פ"ג דיומא:

ובהא דמשקע לה בגלגלא יש להרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' בית הבחירה פי' מחודש דמוכני היינו כלי מלא מים והיו משקעין הכיור בתוכו שלא יפסל בלינה עי' בפי' המשנה פ"ג דיומא. ונראה דלא ניחא ליה כפי' רש"י ותוס' ז"ל גלגל שהיו משקעין אותו בבור דלא מצינו דהיה איזה בור בין האולם למזבח. ותוס' ישינים ביומא כתבו שהיו משקעין אותו בים של שלמה גם זה לא מצינו. ע"כ פי' שעשה תחתיו כלי של חול מלא מים וממנו היו שותתין מים לכיור. וקצת סעד לדבריו ז"ל מד' הירושלמי פ"ג דיומא דאיתא התם ויעשו דדין זעג"ז אמר ר' יונה כיום מרובה של תמיד. [ופי' המפרשים דפריך דמשמע די"ב דדים היו כולם שוין סביבות הכיור ואמאי לא עשאו זעג"ז. ותי' כיום מרובה כו' שיקדשו כולם כאחת]:

העליון משם כלי פחות ברובו והתחתון אין בו משום אוירו של כלי. אמר ריב"ל אמת המים היתה מושכת לו מעיטם והיו רגלי שבדרום פתוחין כרמונים עכ"ל ואין פי' לדברים אלו. ועי' ק"ע שפי' שם דס"ל להירושלמי דקידוש ראשון לא הוי מתוך כלי אלא כעין מקוה. ואין זה נראה כדמשמע בכולי שמעתין דכיור כלי הוא ובעינן דווקא מתוך כלי גם מה שחילק הכיור עצמו לב' חלקים אינו נראה כמש"כ הוא ז"ל בעצמו בתוספותיו שם. והיה נראה דהכי פריך העליון א"ש דלא מיפסיל בלינה דפחות הוא ברובו לתוך כלי התחתון היינו דבלילה פותחין נקביו לתחתון ובטל אגב התחתון אלא התחתון גופא היינו המוכני אמאי לא מיפסיל הלא גם הוא אויר כלי הוא אמר ריב"ל אמת המים כו' והיו רגליו פחותים וכיון דמי המוכני מחוברים לעין עיטם לא מיפסלו בלינה. ולפ"ז אין צריך לומר דהמוכני כלי חול היה כמש"כ הרמב"ם ז"ל אלא אפילו כלי קודש א"ש כיון דמחוברים לעין עיטם. וכדאמרינן התם בים של שלמה דהיה מקוה טהרה של כהנים מפני דרגלי השוורים היו מחוברים לעין עיטם וכמש"כ הרמב"ם ז"ל. ומ"מ דברי הרמב"ם ז"ל צ"ע דבפ"ג מה' בית הבחירה כתב דבמוכני שהיא כלי חול נותן לכיור ובפ"ה מה' ביאת מקדש כ' דנותנו במעיין או בים של שלמה השם יראינו מהרה ארמון וכליו ישבו על משפטן:

ועיין בק"ע שם מש"כ לפרש דברי הברייתא ביומא (דף ל"ז) תנא שחרית במילואו מקדש ידיו ורגליו מן העליון ערבית בירידתו מקדש מן התחתון ע"ש שהוא דחוק. ונראה דברייתא קאי אהא דבתחילה לא היו לו אלא שנים ומפרש בברייתא דהשני דדין היו אחד למעלה ואחד למטה ובמילואו מקדש מן העליון ובירידתו מקדש מן התחתון:

שם גמרא כל כיור שאין בו לקדש ד' כהנים כו'. ולא נתבאר שיעור זה כמה הוא ולפי פירש"י ז"ל לקמן דלקדש לא בעינן רביעית. ע"כ ליכא שיעורא אלא אומדנא בעלמא כדי קידוש ד' כהנים. אבל לפי דברי התוס' ז"ל לקמן י"ל דהשיעור הוא ב' רביעית היינו חצי לוג כדתנן בריש ידים מחצי לוג לג' ולד'. אלא דלא דמיא שיעור קידוש לשיעור נט"י לחולין. וכמו שפי' התוס' בחולין דעד הפרק דקידוש לא דמי לעד הפרק דחולין. ולשון הברייתא כל הכלים כו' בין שיש בהם בין שאין בהם כו' משמע כפי' רש"י ז"ל דאפילו הכלי עצמו אינו מחזיק רביעית כשר לקידוש. וכן משמע מסתימת לשון הרמב"ם ז"ל אלא דרש"י ז"ל לא הוצרך לזה אלא למאי דס"ד דלא מיירי בקודח מתוכו. אבל למסקנא דמיירי בקודח מתוכו א"צ לחלק בין קידוש לנט"י דחולין. אבל למאי דפי' התוס' ז"ל קודח מתוכו היינו שנוטל בכלי קטן מכלי גדול אפילו למסקנא צריך לומר דקידוש קיל מנט"י דחולין דבחולין כה"ג לא מהני ואפילו בא מכלי גדול כל שאין בו רביעית אין נוטלין לידים. ולד' התוס' ז"ל דלא ניחא להו למימר דקידוש קיל מנט"י צ"ל למסקנא דבא משירי טהרה דהוי ביה רביעית מעיקרא. ולא הבנתי ד' התוס' ז"ל בד"ה בין כו' שכ' למאי דס"ד בלא קודח יש תימא כו' הא לשיטתם בקודח למסקנא ג"כ יש תימא זו וצריך לאוקמי דבא משירי טהרה. ועי' בשו"ע או"ח (סי' ק"ס) דיש אומרים דשירי טהרה לא הוי אלא אם השני נוטל אחר הראשון בלי הפסק. ולדברי התוס' ז"ל צ"ל דהכא נמי מיירי בכה"ג וזה דוחק. אלא נראה דהכא בקידוש דהוי בכ"ש שאני וסגי אפילו בפחות מרביעית