קרן אורה זבחים רלה

למי היה דעתו וי"ל דספיקא הוי אבל מנלן הא, וי"ל דמהא דשמעתין דייק לה מהא דקאמר דלאו סתמא היא אלא משום דאין ברירה ש"מ דחשיב לה לספיקא:

וראיתי בירושלמי פ' כל הגט דפריך מכיון שנתנו לה יעשה כמו שהיה כרות לשמה משעה ראשונה ר' יוסי בר' ביבין דר"ש היא דתני אמר לאומן עשה לי ב' זוגין אחד לקרקע ואחד לבהמה כו' טמאים עד שיפריש בטהרה וכ"ז שלא פי' שניהם טמאים והיינו משום דאחר שיפריש ביחוד זו הכלי לטומאה ראויה היא לקבל טומאה משעה ראשונה מש"ה כ"ז שלא פי' ג"כ שניהם טמאים מספק ור"ש מטהר דלא אמרינן דמשעה ראשונה היתה זו מיוחדת לטומאה. וה"נ לא אמרינן אחר הנתינה דמשעה ראשונה היה כרות לשמה. והרמב"ם ז"ל בפ"ח מה' כלים פסק כת"ק דשניהם טמאים ודקדק בק"ע שם דהא קי"ל דאין ברירה ע"ש. ולפי הנ"ל ניחא דהכא נמי פסק דהוי ספק גירושין והתם נמי טמאין מספק. ובאמת האי ענינא דברירה מעין גדול בתורה בכמה מקומות בש"ס ובד' התוס' ז"ל. והאחרונים ז"ל ג"כ האריכו בזה בתכלית האריכות. ואני לא כתבתי אלא מה שנ"ל בסוגיא דשמעתין ועי' ק"ע שם שכתב דה"ה בקידושין אם כתב שטר קידושין לשם ב' נשים לקדש לאיזה שירצה דהוי ספק קידושין וז"א למ"ד דבעינן דווקא מדעתה ואין כאן מקומו:

שם תוס' בד"ה הכותב טופסי כו'. הקשו דליתני בהא יתר ע"כ. [ולפי ד' הרמב"ם ז"ל דבאמר ללבלר כו' הוי ספק גירושין לא שייך למיתני בסתמא יתר ע"כ דמשמע דקיל הוא ובאמת הוא חמור דסתם פסול לגמרי]. וכ' לתרץ כיון דבהך דאמר ללבלר קמ"ל רבותא דלא שמעינן מסתמא לא שייך למיתני יתר ע"כ. ובגיטין תרצו בע"א משום דהתם כתבו דשייך למתני יתר ע"כ אפילו בכה"ג היינו יתר ע"כ קמא דאיכא קולא בשמע קול סופרים דלא אינתיק כו'. ואפ"ה קתני יתר ע"כ אבל נראין הדברים כש"כ כאן דלא שייך למיתני יתר ע"כ היינו דבדבר קל ג"כ הגט פסול. ובראשון איכא ג"כ קולא אחריתי מה שאין באחרון. ובמה אשמע לן רבותא בפסול הגט באחרון יותר מן הראשון כיון דאיכא קולא בזה ובזה. אבל היכא דאשמע לן דין חדש מה שאין בראשון כגון איזה חומרא שייך למיתני דזה עדיף מן הראשון בחומר זה אע"ג דאיכא נמי חומר בראשון מה שאין באחרון. מ"מ האי חומרא נקיט ואתי כדאשכחן דכוותה בפ"א דכלים בכל הני למעלה ממנו כו' דתנן התם כמבואר בד' הרע"ב והתוסי"ט ז"ל שם. וכן הך דהוסיף ר"ע דקמ"ל דין חדש שלא שמענו מד' ר"ח סגה"כ שייך למימר הוסיף ר"ע. ולא דמי להני דפ' כל הגט דאתי לאשמעינן חד דינא פסול הגט לא בזו החמור אלא גם בזו הקל וודאי דראשון חמור מאחרון. וכן מבואר שם דראשון חמור דאיכא למ"ד דכולן פוסלין חוץ מראשון ודו"ק:

שם תוס' בד"ה ואמר רב יהודה כו' ולדידיה ליכא למידק דסתמא פסול עכ"ל. ומ"מ גם להאי מ"ד איכא למידק דסתמא פסול מהא דאמרינן התם דפוסל בגיטין דכתיב וכתב לה לשמה וק"ל:

שם גמרא דל כותית איכא סתמא וסתמא פסול כו'. כבר דקדקתי לעיל אמאי לא מוכח מינה דאפילו סתמא פסול מהא דפוסל אפי' לשם כותית. ועוד אי שמעינן מרישא דמתני' דאפילו סתמא פסול ואפילו לשם כותית. א"כ מאי קמ"ל בכל הני יתר ע"כ כיון דכבר שמעינן דאפילו סתם פסול. ומאי עדיף לשם כותית מלהתלמד הא זו דלשם כותית ג"כ לא נכתב לשם כריתות כלל. ולזה י"ל דלהתלמד עביד אינש דכתב ומש"ה הוי כמתעסק בעלמא. אבל לשם כותית דלא כתב אינש מחשבתו לאו כלום היא כיון דלאו מינה הוא והוי כמו שלא חישב כלל ולקושיין קמייתא י"ל כיון דלא שמעינן לדינא דסתמא אלא מדיוקא בעלמא לא סמיך עלה תנא דמתני' ואשמע לן כל הני בבא דיתר ע"כ. ועוד יתבאר לקמן אי קיימא הך סברא דלאו מינה לא מחריב בה במסקנא:

שם גמרא והא תנא תוכו ולא תוך תוכו ואפי' כלי שטף מציל יש לדקדק בפירכא זו אי מצד הסברא בעלמא הוא דרמינהו אהדדי. מ"ש דהכא בקדשים דלאו מיניה לא מחריב בזה ומ"ש בתוך דכ"ח דלאו מיניה נמי מחריב ביה כמו כלי שטף. דלכאורה קשה להקישן דאטו משום דכ"ש לאו מיניה הוא בשביל זה לא יקרא אלא תוכו ולא תוך תוכו. ובלא"ה קצרה דעתי בהיקש זה מצד הסברא. והיה נראה דה"פ כי היכי דאמרינן הכא גבי דאימעיט מהני קראי דלקמן לשם זבח זה ולא לשם זבח אחר לא אימעיט אלא במיניה היינו לשם זבח אחר. אבל לשם חולין לא אימעיט דלאו מיניה הוא ואינו בכלל המיעוט. ה"נ כי אימעיט תוכו ולא תוך תוכו היינו דווקא במינו בכ"ח אבל לא בכלי שטף דלאו מיניה הוא וכיון דאינו בכלל המיעוט איכא צד לומר דכלי שטף אינו מציל כמש"כ רש"י ז"ל דכ"ח עדיף דאינו מיטמא מאויר. וס"ל השתא דאיצטריך קרא לכ"ח ג"כ וא"כ מנלן למעוטי כלי שטף דלאו מיניה הוא. ודלא כמש"כ התוס' ז"ל דעדיפא מינה משני דנהי דלרבנן יש לומר דעדיפא מינה משני. לר"א למה לי להש"ס לדחוקי לישני דשאני התם דכתיב תוכו. אלא הכא ס"ל דכלי שטף ממעטינן אע"ג דעיקר קרא איצטריך לכ"ח. ומשני דעשו חולין אצל קדשים כמחיצה אצל תנור. אבל כלי שטף מינו הוא ופריך לר"א דאמר מחיצה נמי מחריב ביה מאי איכא למימר מנלן הא כיון דלאו מיניה הוא. ומשני דיליף בק"ו כו' ופריך א"כ קדשים נמי נילף בק"ו נהי דלא הוי בכלל מיעוטא דקרא דלא ממעטינן אלא לשם זבח אחר ולא לשם חולין דלאו מיניה. אבל כיון דאיכא ק"ו נילף בק"ו כי היכי דיליף מחיצה בתנור אע"ג דלאו מיניה. ובזה מיושב קושית התוס' ז"ל לקמן ע"ב בד"ה הכא נמי כו'. ומשני אלא קדשים נפקא ליה מקרא דאין חולין מחללין קדשים. ופריך כיון דקרא מפיק מק"ו א"כ לר"א נמי קרא דלא תוך תוכו ליפוק מק"ו דאי ילפינן מק"ו דאפילו מחיצה מציל כש"כ כלי וקרא למה לי אלא מדכתיב קרא דתוכו ש"מ דלא ילפינן מחיצה. ומשני דלר"א באמת לא איצטריך קרא לכלי בתוך כלי אלא לאוכלין שגיבלן בטיט. והשתא למסקנא הא דלשם חולין כשר לאו משום דלאו מיניה אלא גזה"כ הוא. ואע"ג דלר"א הוא דמסקינן הכי לרבנן נמי צ"ל כן דאל"ה נילף בק"ו קדשים מחללין כו' דאע"ג דלא ס"ל ק"ו דר"א במחיצה היינו משום דאית להו פירכא לא אם אמרת כו'. אבל בהאי ק"ו ליכא פירכא אלא לכ"ע מקרא הוא דילפינן דאין חולין מחללין ועי' בה"ז מש"כ בזה. ועפ"ז יש לישב קצת מה שהקשיתי לעיל בהא דאמר רבא דל חולין הוי ליה סתמא. והא לשם חולין לא דמי לסתמא דסתם כשר ועלו ולשם חולין כשר ולא עלו. והבה"ז הקשה לד' הרמב"ם ז"ל דפסח לשם חולין נמי פסול א"כ מאי פריך מכ"ש וחטאת הא פסח יוכיח דלאו מיניה נמי מחריב ביה. ולפי הנ"ל ניחא דרומיא דלעיל מחטאת אכלי שטף קיימא למאי דס"ד דהא דלשם חולין כשר הוא משום דלאו מיניה לא מחריב. ולפ"ז הוי ליה כסתמא ועלו לו נמי דמחשבה דלאו מיניה לאו כלום הוא. וה"ה דבפסח כשר כיון דבחטאת עלו. ואע"ג דדייק לקמן מהא דאומר ר"י מי שלא היה בלבו כו' כשר דדווקא סתם הא לשם חולין לא למאי דס"ד השתא דמחשבה דלאו מינה לאו מחשבה היא ליכא למידק דזה הוי כסתם ומחשבה לשם חולין לאו מחשבה היא. אבל למסקנא דאיכא למילף בק"ו דחולין ג"כ מחללין אלא דגזה"כ דאין חולין מחללין לא שמעינן מקרא אלא דאין מחללין אבל מ"מ לא עלו לבעלים לשם חובה. וכן בפסח פסול לגמרי וכמש"כ לעיל. ויצא לנו מזה דאפי' במגילת סוטה דסתמא כשר לד' התוס' ז"ל אם נכתבה לשם כותית פסולה ודו"ק. ומש"כ הצ"ק ז"ל על קושיית בה"ז הנ"ל לא הבנתי ע"ש:

ע"ב תוס' בד"ה שכן חולקין אהלים האריכו כאן אי ר"א חולק נמי אמחיצה. והביאו ד' הת"כ דמשמע במחיצה מודה ופי' שכן חלוקה באהלים ע"פ שיטה זו. ולכאורה בשמעתין מוכח דפליג נמי אמחיצה דהא לרבנן אמרינן דעשו חולין אצל קדשים כמחיצה אצל תנור. וע"ז פריך הניחא לרבנן אלא לר"א מאי אי"ל. ואי ר"א מודה במחיצה מאי קשיא ליה לר"א נמי ניחא דחולין אצל קדשים הוי כמחיצה אצל תנור אלא וודאי משמע דר"א במחיצה נמי פליג ועי' צ"ק מש"כ בזה:

שם תוס' בד"ה הכא נמי כו'. וכ' דהכי ילפינן ק"ו מה קדשים שאין מחללין כגון בשוחט חטאת סתם וסבור שהיא עולה דכשירה מחללין קדשים בלשם עולה. חולין שמחללין אם סבור שהוא חולין אינו דין שיחלל לשם חולין וכוונתם במש"כ ששחט חטאת סתם. והיינו אפילו למ"ד עקירה בטעות הוי עקירה ואם שחט לשם עולה פסול אפי' סבור שהוא עולה אבל אם שחט סתם לכ"ע כשר. וזה לשיטתם דבעינן שיוציא בפה אבל אי במחשבה לחוד נפסל וסבור שהוא עולה ממילא עושה כל מעשיו לשם עולה ופסול למאן דס"ל עקירה בטעות הוי עקירה ומ"מ יש לי לדון בק"ו זה שכ' התוס' ז"ל דא"כ השתא דכ' רחמנא דאין חולין מחללין קדשים נילף בק"ו איפכא. מה חולין שאין מחללין בלשם חולין. מחללין אם שחט משום חולין קדשים שמחללין בלשם עולה אינו דין שיחללו אם סבור שהוא עולה. אלא וודאי ליכא למיעבד ק"ו מהא דמשום חולין פסול ומשום עולה כשר. דמשום חולין פסול משום דהוי מתעסק שלא נתכוין לשחיטת קדשים. אבל משום עולה לא שייך מתעסק. וכבר כתבתי לעיל ליישב תמיהת התוס' ז"ל:

שם גמרא ומשני ארבעה תוכו כתיבי כו'. משמע דרב חביבא ס"ל מסברא דלאו מיניה לא מחריב ביה והיינו טעמא דעל מי שמחויב עולה כשירה ושאני התם דכתיב תוכו. ולהכי לא משני דשאני התם דכתב עליו דומיא דידיה ולפ"ז נראה דלרב חביבא על מי שמחוייב עולה כשר לגמרי ועלה לו כיון דלאו מיניה הוא. אבל לרב יוסף בר אמי דיליף מעליו יש