קרן אורה זבחים רל

פרק ראשון דף ב משנה אלא שלא עלו לבעלים כו'. עי' בפי' המשנה להרמב"ם ז"ל שכ' לדייק מלשון לבעלים דגם שינוי קודש לא פסיל אלא בקרבן יחיד. אבל בקרבן ציבור לא פסיל דקרבנות ציבור סכין מושכתן למה שהן. וכן כתב הרע"ב ז"ל. והוא דבר פלאי דבהדיא אמרינן לקמן דשינוי קודש ישנו בציבור כביחיד. וכן מבואר במכילתין ובמנחות בכמה מקומות במשנה וברייתא דשינוי קודש ישנו בציבור וכ"כ בחיבורו פט"ו מה' פסהמ"ק דשינוי קודש פוסל בין בציבור בין ביחיד:

שם תוס' בד"ה כל הזבחים כו'. דקדקו הא דקאמר הש"ס שינוי בעלים מנלן היכי תנינן דשינוי בעלים פוסל דמתניתין מיירי בשינוי קודש. ותי' דסמיך אמתניתין דלקמן לשם ששה דברים כו' וכן פירש"י ז"ל לקמן והא דלא מפרש כל הששה דברים משום דאינך אינם אלא למצוה. ואפילו שלא לשמה כשרים ועלו לבעלים וכמו שביארו דאינך ד' דברים לא נאמר אלא בהקטרת אימורים. והוא עצמו שלא הוקטרו אימורים כשר. ונהי דילפינן מינה עבודת הדם דבעי נמי לשם כל הששה דברים לא ילפינן אלא למצוה לכתחילה כמו בהקטרה. ובשינוי קודש ושינוי בעלים הוא דלא עלו משום דכתיב בהו קראי בעבודת הדם. וכ' עוד דלשם זובח לא בעינן בשעת הקטרה כלל אפילו למצוה. דעבודת דם גופא ליתיה אלא ע"מ לזרוק. אבל לא בשחיטה עצמה ע"ש. ומד' נראה דלא בעינן שחיטה לשם בעלים אפילו למצוה. וכן אינך עבודות לבר מזריקה. וע"כ צ"ל כן דאי נימא דמצוה איכא בשחיטה עצמה לשם בעלים. א"כ לא יעלו לשם חובה ג"כ אם שחט בשינוי בעלים וכדילפינן מקרא דמוצא שפתיך כו' ואם לאו נדבה. אלא וודאי ליכא מצוה כלל באלו ג' עבודות לשם בעלים דשם בעלים ליכא אלא בכפרה. ועי' במשנל"מ ז"ל ריש פ' ט"ו מה' פסהמ"ק שכתב דנראה מדבריהם כאן דשינוי בעלים אפילו בזריקה עלו לבעלים. והוא תמוה דהא מרבינן לקמן בהדיא שינוי בעלים מזריקה ולא עלו לבעלים:

אבל מד' הרמב"ם ז"ל פ"ד מה' מעה"ק נראה דצריך לחשב בכל ד' עבודות עצמן לשם זבח ולשם זובח. וזה כמשמעות דבריו בה' פסה"מ ג"כ דשינוי בעלים דין אחד לו עם שינוי קודש לפסול בכל ד' עבודות. וכל הששה דברים לא כתב דבעינן אלא בשחיטה לחוד. וכפשטיה דמתניתין דלקמן לשם ששה דברים הזבח נזבח. אבל באינך ג' עבודות והקטרה לא בעינן מחשבות ד' דברים וכ"כ הלח"מ והמשנל"מ ז"ל. וא"כ קשה מ"ש דמרצה בשחיטה אפילו לא חישב אלו הדברים כיון דע"כ הא דילפינן מקרא עולה אשה כו' דבעינן לשם ששה דברים אשחיטה קאי לד' הרמב"ם ז"ל ואמאי לא נימא דאם לא חישב אינו מרצה ג"כ וליכא למימר כמ"ש התוס' ז"ל דמהקטרה ילפינן. אבל באמת בלא"ה ניחא הא דכל הששה דברים מרצים ג"כ משום דהא דאינו מרצה הוא דווקא אם שינה לשם קודש אחר או לבעלים אחרים. אבל אם לא חישב כלל שפיר מרצה כדאמרינן בשמעתין ושינוי לא שייך בכל ד' דברים לשם ה'. ואם שינה לשם דבר אחר אפילו פסול הוי והוי זבחי מתים. לשם אישים שיקטירנו לאישים אם חישב שלא יקטירנו לאישים לאו שינוי הוא אלא שחיסר מחשבה. וכן לשם ריח ניחוח לא שייך בזה שינוי אלא חסרון מחשבה. ובחסרון מחשבה בעלמא בכולהו מרצה וע"כ לא אמרינן דלא עלו לבעלים. אלא בשינה לשם קודש אחר ולבעלים אחרים וילפינן לה ממוצא שפתיך כו':

ועוד נראה דמש"כ לדברי הרמב"ם ז"ל דבהקטרה לא בעינן מחשבת הששה דברים אינו מוכרח דהא הני תרתי אשה לאפוקי כבבא וריח לאפוקי אברים שצלאן כו' עיקר דינייהו בהקטרה הוא אלא דכתב דאפילו בשעת שחיטה צריך לחשוב ע"מ שיקטירה כדינה. וכש"כ בשעת הקטרה עצמה צריך שיעשה כדין לשם כל הני. ומד' תוס' אלו מוכח דמה"ת צריך שיחשב לשם כל הששה דברים מדבעו למימר דארצויי נמי לא לירצו. וזה דלא כמש"כ בראשית דברים דאין צריך מחשבה מה"ת. ויתבאר לקמן בגמרא מ"ט סתם כשר ומרצה:

שם בא"ד ועוד י"ל דשלא לשמן כו'. ולהכי לא פריך בפירקין הני ד' דברים משום דלא מיירי בהו במתני' כצ"ל וכ"כ הצ"ק וגירסת הברה"ז אינו מובן. וכן נראה כתי' זה דלתי' קמא לא שמעינן בשום דוכתא דבשינוי בעלים לא עלו לשם חובה דמתניתין דלקמן לא שמעינן אלא דלכתחילה צריך לחשוב לשם זובח. אבל דלא עלו לא שמעינן ככל אינך ששה דברים דכשרים ועלו. ובאמת קצת תימא הוא הא דלא תנן פסול דשינוי בעלים בהדיא לא במשנה ולא בברייתא ואי בכלל שלא לשמן הוא הא באמת אין דינן שוה כדאמרינן בגמרא ויתבאר עוד לפנינו בס"ד:

שם משנה קדשי קדשים ששחטן לשם קדשים קלים פסולים כו' שלמים ששחטן לשם בכור ומעשר פסולים. משמע מלישנא דמתניתין דלא מיפסלי אלא קדשי קדשים ששחטן לשם קדשים קלים. אבל בקדשי קדשים גופייהו אין חילוק אע"ג דעולה קדושתה חמורה מחטאת וחטאת מאשם מ"מ אין זה בכלל גבוה ונמוך כיון דכולהו קדשי קדשים הם. ומ"ש דבקדשים קלים מחלק בינייהו ושלמים עם בכור ומעשר הוי גבוה ונמוך אע"ג דכולהו קדשים קלים הם. וצ"ל דקולא של מעשר ובכור משלמים עדיפא ליה טפי למיקרייה גבוה ונמוך דבכור ומעשר אינן אלא מתן אחת. ואין באין לכפרה כלל משא"כ שלמים דבעי מתן ב' שהן ד' אבל בקדשי קדשים גופייהו אין כאן קולא וחומרא כ"כ זה מזה למיקרי גבוה ונמוך. והיינו נמי דלא מחלק בבכור ומעשר גופא שיהיה בכלל גבוה ונמוך כדתנן בכל התדיר. דבכור קודם למעשר משום דלא חשיב ליה הך חומרא למיקריה גבוה ונמוך כן היה נראה בפירושא דמתני'. אלא דקשיא לי מהא דאמרינן לקמן ד' י"א ע"ב גבי הא דבעי למימר דקמ"ל דבקדשים קלים גופייהו איכא גבוה ונמוך ופריך מאי קמ"ל הא תנינא לקמן שלמים קודמין את הבכור ומאי פריך הא מהתם לא שמעינן דחשיב חומרא זו לענין גבוה ונמוך כי היכי דאינך קדימות דתנינן התם בקדשי קדשים עולה מחטאת וחטאת מאשם ואפ"ה לא מיקרי גבוה ונמוך ודוחק לומר דאהא דפ' כל התדיר פריך למה לי הא ממתניתין שמעינן. חדא דלישנא דהא נמי תנינא לא משמע הכי. ועוד דמשמע התם דאי כשרים ואין מרצין קמ"ל לא הוי קשיא ליה הא נמי תנינא. ואמאי הא מ"מ שמעינן מכאן דשלמים קודמין לבכור ומעשר. ואכתי הא דכל התדיר למה לי. וע"כ צ"ל דאי הוי אשמע לך הכא דכשירים ואין מרצין לא הוי קשיא לן תנינא משום דהתם עיקר והכא קמ"ל מילתא אחריתא. אבל אי לא אתי לאשמעינן אלא דהוי גבוה ונמוך ובכור ומעשר קיל משלמים. א"כ הא דכל התדיר מאי קמ"ל ומשני דהתם אגב גררא תני לה ועדיין צ"ע:

ומספקא לי מילתא אליבא דשמעון אחי עזריה אי פסח וחטאת יצאו מכלל כל הקדשים לפסול אפילו בגבוה מהם או דאליביה כל הקדשים שוין בנמוך מהם פסולין ובגבוה מהם כשרים. כדילפינן מקרא דבמורם מהן אין מתחללין. וכן משמע קצת מפשטא דמתניתין קדשי קדשים ששחטן לשם קדשים קלים פסולים משמע דבכל קדשי קדשים קאמר. אפי' בחטאת דאין נפסלין אלא בנמוך מהם היינו קדשים קלים. וי"ל דהא תליא בהא דמיבעי לשמעון אי כשרים ומרצין בגבוה מהן אי לא דאי כשרים ומרצין קאמר א"כ כי היכי דבשאר קדשים בגבוה מהם כשרים ומרצין ולא דריש כל הני קראי דדרשינן לתנא דמתניתין ה"נ לענין חטאת לא דריש לפסול בגבוה ממנו. ובנמוך כולהו שוין לפסול. אבל אי כשירים ואין מרצין קאמר א"כ שפיר דריש כל הני קראי כת"ק דלא עלו לבעלים אפילו לשם גבוה מהן. וה"נ דריש גבי חטאת לפסול אפילו בגבוה ממנו ומקרא דלא יחללו יליף דבכל הקדשים פסולין בנמוך מהם. אלא דאי נימא דלשמעון כל הקדשים שוין ולא מיפסלי אלא בנמוך. א"כ לא אשכחן אליביה פסול שלא לשמו בפסח דהא ליכא נמוך מפסח. ואפילו שחטו לשם בכור ומעשר אין עליהם שם נמוך נגד פסח דבכור ומעשר ופסח שלשתן שוין ואין לזה ע"ז שם גבוה ונמוך וכל שהן שוין ג"כ כשר לשמעון אחי עזריה. והא דקאמר לשם גבוה מהן כשר הוא ל"ד ולא מסתבר שיחלוק שמעון על כל הני סתמי דתנן בפסח פסול שלא לשמו וכיון שמודה שמעון בפסח דפסול אפילו לגבוה ממנו ה"נ מודה בחטאת דפסול אפי' לגבוה ממנו וצ"ע:

ויש לדקדק עוד אמאי לא הוזכר ד' שמעון אחי עזריה גבי מנחות ג"כ דלכאורא אליביה כשירים ומרצים בין מחבת לשם מרחשת או איפכא ואפילו מנחה לשם זבח. י"ל דלא הוי נמוך דזבח אפילו, קדשים קלים קודמים למנחות:

שם תוס' בד"ה לשם גבוה כו'. דקדקו אמאי לא מיבעי ליה נמי אי פסולין לגמרי או לא עלו והדבר מוכרח כמש"כ ז"ל מהא דתנן בכור ומעשר לשם שלמים כשירה. אבל לשם נמוך מיפסלי ש"מ דפסולין לגמרי דלא שייך עלו לבעלים גבייהו. והג"ה הנדפסת על הגליון הא יכול לדחות הא כדאיתא כו' לא ידעתי ממי יצאו הדברים ואין הנידון דומה לראיה ודו"ק:

ע"ב גמרא אלמא סתמא כלשמן ורמינהו כו' וסתמא נמי פסול. כבר כתבתי דמדברי התוס' ז"ל