קרן אורה יבמות פט

ודרך אגב ראיתי לדקדק בהא דאמרינן בסוף פרק המדיר בשלמא לרב אסי דרבנן קתני דאורייתא לא קתני משמע דלרב אסי ג"כ אין מעשין בשהא עמה עשר שנים וא"כ במאי פליג שמואל עליה. ועוד דאיכא שניות דמדרבנן ואפ"ה כופין. וכדפריך עליה דשמואל בירושלמי שם בפ' אלמנה ניזונית וצ"ע בדברי הפוסקים ז"ל:

ע"ב גמרא ודלמא איהי דלא זכיא. ופי' רש"י ז"ל ולא תיטול כתובה והקשו הראשונים ז"ל מהא דלקמן אי לא מיפקדה כתובה מאי עבידתא וכתב הרמב"ם ז"ל דהתם מיירי דאמרה מיניה. אבל הכא מיירי בסתמא ודילמא איהי לא זכיא ואין לה כתובה. וכתב לפרש עוד דאלישנא דברייתא לחוד פריך אבל כתובה אית לה. ולקמן יתבאר בזה:

אמר רבא השתא דאמרת כו'. לא ישא אדם אשה ממשפחת נכפים כו'. והוא דאיתחזק תלתא זמני. וכן כ' הרי"ף ז"ל משמע דאף דקי"ל כר' לענין נישואין ומילה דסכנתא נינהו. ורבא גופא הכי ס"ל מ"מ הכא לענין אחיות בעינן תלתא זמני. וכן כתב הרשב"א ז"ל וגם הנימק"י ז"ל בשם הריטב"א ז"ל כתב כן דאפי' רבי מודה בכה"ג. ולא משמע כן בגמרא מהא דפשיט דקמייתא אחרינתא מהא דארבע אחיות ודחי הש"ס ודילמא אי אתא שלישית נמי הוי אמר לה. ואמאי לא קאמר דהכא מודה ר"ג ולכ"ע באחיות בעינן תלתא זימני. ודברי הרשב"א ז"ל שכתב כן לרבא יש ליישב דלשיטתי' אזיל שכתב דהא דפסקינן במילה ונישואין כרבי ולענין ווסתות ושור המועד כרשב"ג הוא משום דבסכנתא אזלינן לחומרא ולהכי בהא דמשפחת מצורעים ונכפין דאין הסכנה גדולה כ"כ אין להחמיר עד דאיתחזק תלתא זימני. אבל לדברי הנימק"י שכתב דרבי נמי מודה בהא קשה היכי פשיט מהא דקמייתא אחרינתא. וי"ל דהיינו דקאמר הש"ס ודילמא הא קמ"ל דאחיות מחזיקות. ובאמת בעינן תלתא דווקא:

ומ"מ דברי הרשב"א ז"ל שכתב דמספיקא פסקינן הכי צ"ע דהא גבי שור המועד הדבר פשוט דכ"ע מודים דבעינן תלתא זימני. וכמו שכתבו התוס' ז"ל ועיין ב"ק גבי פלוגתא דאביי ורבא בהא דאתאן לנגיחה ג' או ד'. גם מה שכתב דווסתות דרבנן מש"ה אזלינן לקולא הא פלוגתא דאמוראי היא אי ווסתות דאורייתא או דרבנן. ולמ"ד דאורייתא מאי א"ל ע"כ היה נראה כשיטת התוס' ז"ל דרבי נמי מודה בווסתות ובשור המועד ובמילה ונישואין רבי הוא דמחמיר מספיקא ופסקינן כרבי דלשיטת הרשב"א ז"ל יקשה למה החמירו הכא במתניתין דלשלישי לא תנשא הא אין זה אלא מדרבנן כדאמרינן בהמדיר והוי לן למיזל לקולא. גם מה שכתב דגבי מועד בעינן ג' פעמים משום דאוקי ממונא בחזקת מרי' אכתי תיקשי למה בעינן חזרה ג' פעמים בב' פעמים נמי סגי משום דאוקי ממונא בחזקת מריה דלא ישלם אלא חצי נזק. ודוחק לומר דלא אזלינן בתר חזקת מרי' משום דכבר הוא בחזקת מועד אלא וודאי לאו מטעם ספיקא הוא דאתינן עלה אלא רבי הוא דמחמיר בפעם שלישי משום ספיקא ע"כ לא תנשא לשלישי לכתחילה. וכן הבן הג' לא ימול משום ספק סכנה. ורשב"ג ס"ל דלא מחמרינן כלל בפעם הג' כמו בפעם ראשון ושני. והיינו דבעי רבא למימר דרשב"ג מודה בנישואין משום דאפשר לעיולי נפשי' לכתחילה בספק סכנתא מודה רשב"ג דלא ליעייל. ודווקא במילה הוא דקאמר ימול משום דאיכא מצוה. ובירושלמי בפירקין מצאתי דמחלק בין נישואין דמתניתין ובין מילה דאפילו למאן דאמר הכא לשלישי ג"כ יש לה כתובה אפ"ה גבי מילה השלישי לא ימול משום סכנה. אלא דיש לדקדק לפ"ז דלרבי נמי בפעם השלישי לאו חזקה גמורה היא אלא חומרא בעלמא מספיקא א"כ תיקשי מהא דמלקיות דבשלישי כונסין אותו לכיפה אטו מספיקא יהרגו נפש. ועדיין צ"ע ולקמן בשמעתין יבואר עוד בזה:

גמרא אמר אבימי כו' מעין גורם. ורב אשי אמר מזל גורם כו'. והרי"ף ז"ל השמיט להני טעמי ותמה עליו הרמב"ן ז"ל. ונראין הדברים כי ס"ל כשיטת הרמב"ם ז"ל דאין בזה איסור גמור אלא קרוב לניחוש בעלמא. וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בתשובה בשם הרי"ף ז"ל ובמקום מצוה כמו יבום אין כאן חשש כלל. וקצת סעד לדבריו ז"ל מהא דאמר רבא אימר דפליגי לענין מילה. לענין נישואין מי פליגי. ומהיכא תיתי לן לחלק אלא משום דבנישואין אין כאן חזקה גמורה ואיסור גמור אלא חששא בעלמא ובחששא מודה ר"ג דבב' פעמים נמי חיישינן:

דף מה תוספות בד"ה נישאת למי שאין לו בנים כו'. וכתבו כאן לשיטת' דלענין ממון מודה רבי דבג' זמני הוי חזקה. ומש"ה יש לה כתובה משני דליכא למימר דמש"ה יש לה כתובה משני משום דאמרה לי' השתא הוא דכחשא ונסתחפה שדהו. דא"כ מאי קמיבעי ליה נישאת לג' כו'. וצריך לדקדק בטענ' זו דהשתא הוא דכחשא ונסתחפה שדהו ומזלו גרים הא הוא נגד החזקה לומר בתרי זימני דמזל הבעל גרים וממה נפשך אם מצינן לתלות במזל הבעל גם בשני א"כ אמאי אסורה לג' אלא על כרחך לא תלינן בשני במזלו אלא הוחזקה דהמניעה מצידה הוא. ואכתי אמאי אית לה כתובה. וי"ל דס"ל שהיתה ראויה בשעת נישואין לבנים אפילו נעשית עקרה אח"כ מ"מ אית לה כתובה דאנוסה היא. ובעיקר קושית התוס' ז"ל נראה דהוא לפי פי' רש"י ז"ל לעיל ודילמא איהי לא זכיא ולא תטול כתובה. וא"כ הכא דחזינן דאיהי לא זכיא דאיתחזק בתרי זימני יקשה אמאי יש לה כתובה. אבל לפי' הרמב"ן ז"ל לעיל דלאו אכתובה פריך א"כ יש לומר דכל שנישאת לו בהיתר אפי' אם המניעה מצידה מ"מ לא אבדה כתובתה ומג' הוא דאין לה כתובה כיון שנישאת לו באיסור. אלא דא"כ תיקשי הא דאמרינן מהו דליתבעוה הנך קמאי. והיכי מצו קמאי למתבע' הא נישאת להם בהיתר. וכן הקשה הרשב"א ז"ל ומה יועיל נישואי שלישי הא בלא"ה כבר איתחזיק בתרי זימני דהיא אינה בת בנים. והתוס' ז"ל דחילקו בין ממון לאיסור כבר תמהו ז"ל בעצמן על זה. אבל לפי מה שכתבתי לעיל דרבי לחומרא בעלמא הוא דס"ל בתרי זימני הוי חזקה א"ש דלענין להנשא לג' מחמיר רבי ואומר דאסורה להנשא. אבל מ"מ אין חזקה זו ברורה דהיא אינה בת בנים. ומש"ה יש לה כתובה. אבל אם כבר נישאת לג' ולא היו לה בנים דאיגלאי מילתא בבירור דהיא אינה בת בנים שפיר מיבעי ליה מהו דליתבעוה קמאי. וכעין זה כתב הרשב"א ז"ל בסוף דבריו ז"ל בחי' ע"ש. אף ע"ג דלשיטתו דלרבי בתרי זימני הוי חזקה וודאי וגם בשור המועד כמבואר בדבריו התם לא הבנתי לחלק בין אם נישאת לג' או לא הא בלא נישואי ג' כבר נתחזקה דלא יהיה לה בנים:

ובאמת לשיטת התוס' ז"ל דבשור המועד מודה רבי דבג' זימני הוי חזקה. א"כ מנ"ל לרבי דלענין איסורא בתרי זימני הוי חזקה ומהיכא יליף לה. ומצינן לאשכוחי נפ"מ לרבי אי בתרי זימני הוי חזקה וודאי מה"ת או משום ספיקא ולחומרא כגון אם מל את השלישי בשבת דאם חזקה גמורה היא חייב חטאת על הג' דמילה שלא בזמנה היא. אבל אם לאו חזקה גמורה היא אלא מספק הוא דמחמיר אינו חייב חטאת דשמא מילה בזמנה היא. והנה מצינו בכמה דברים דגם לרבי בג' זימני הוי חזקה כמו אחיות דלעיל ולקמן גבי הפילה ג' זימני. דכ' הראשונים ז"ל דרבי נמי מודה בהא. וכן לענין ראתה מחמת תשמיש כתבו התוס' ז"ל בנדה (דף סה) דמודה רבי דבתלתא זימני הוי חזקה ומותרת להנשא לג' והוא נגד סוגית הירושלמי בשמעתין דאמרינן התם דמ"ד שלישית תיבעל הוא כמ"ד שלישי יש לה כתובה. ולמ"ד שלישי אין לה כתובה היינו כרבי דבתרי זימני הוי חזקה שלישי לא תיבעל הרי מפורש להדיא דגם בזה פליגי רבי ורשב"ג. והב"י בי"ד כתב בשם הרשב"א ז"ל דזה בכלל ווסתות דקי"ל כרשב"ג. וגם זה קשה דהא הרשב"א ז"ל בעצמו כתב דהא דקי"ל בווסתות כרשב"ג הוא משום דווסתות דרבנן. וזה לא שייך ברואה מחמת תשמיש. וביותר קשה על מה שהביא הב"י ז"ל בשם סמ"ג דלענין להנשא לבעל אסורה לג' כרבי ולבעל עצמו שלישית תיבעל. והכא בירושלמי אמרינן דלרבי לא תיבעל שלישית. ואולי היה לפניו איזה נוסחא בירושלמי למסקנא דאפילו למ"ד שלישי אין לה כתובה אפ"ה תיבעל שלישית כדמשמע לישנא דהוון בעין מימר. משמע דלמסקנא לא קאי הכי כי היכי דאיתא התם לענין מילה דכולהו מודו דשלישי לא ימול משום סכנה. וצ"ע גדול בזה בדברי הפוסקים ז"ל:

ואחר העיון בדברי הירושלמי דאמרינן התם דאיכא דתני דנישאת לג' ג"כ יש לה כתובה לרשב"ג מזה יקשה לכולהו פירושי בהא דשני יש לה כתובה דלדברי התוס' ז"ל דלענין ממון מודה רבי מ"מ לשלישי לרשב"ג קשי' למה יש לה כתוב' כבר איתחזק בתלתא זימני'. ולדברי הרשב"א ז"ל ג"כ שכתב מטעם דעדיין לא איתחזק כ"כ חזקה גמורה ג"כ תיקשי נישאת לג' ולא היו לה בני' לרשב"ג מאי א"ל. וע"כ משמע דכל שנישאת בהיתר יש לה כתובה כיון דבשעת נישואין לא נתברר שהמניעה מחמתה חייב ליתן לה כתובה אע"ג דלבסוף נתברר שהמניעה מחמתה אמרינן השתא הוא דכחשא. ודלא כמו שכתבו התוס' ז"ל דמטעם השתא הוא דכחשא אינה יכולה להוציא. וכן כתב הרשב"א והרא"ש ז"ל. ומהא דלרשב"ג יש לה כתובה אפילו משלישי מוכח דיכולה להוציא מהאי טעמא. וכן כתב הנימק"י בשם הריטב"א ז"ל דכל שנישאת בהיתר יש לה כתובה. אלא דלא הבנתי מה שכתב שם להוכיח דמשני יש לה כתובה אפי' לרבי מהא דחומה דביתהו דאביי דיהבי לה כתובה. ונראה שכוונתו להא דתבעה מזונות קמיה דרבא והתם אביי שלישי