קרן אורה יבמות פד

התוס' ז"ל הא רב לא ס"ל כר"א בהא ע"ש ולפי הנ"ל ניחא דלמאי דאמרינן דלר"א ע"כ ריבויא דבבתולי' אתי לשלא כדרכה ע"ז פריך הש"ס היכי מצינן למימר כן הא לר"א תיפוק ליה משום זונה. ומסיק הש"ס דריבויא דקרא אתי לדרך אישות כמו ממאנת דריבויא לא דחיקא לאוקמא אפי' במילתא דלא שכיחא ועיי' משנ"למ ז"ל שם בפ' הנ"ל מה שכתב בזה ודו"ק:

אנוסת עצמו ומפותת עצמו לא ישא ואם נשוי נשא כו'. וקאמר ד"ה דמוציא בגט. והא דקתני שאם נשא נשוי לומר שאינו משלם קנס במפותה דע"י הנישואין נפטר מקנס כדכתיב אם מהר כו'. יש לדקדק אי בכל ח"ל שעבר ונשא נפטר מהקנס או דילמא דווקא במפותת עצמו הדין כן. ונראה מהא דתני גבי מפותת עצמו ואם נשא נשוי וגבי אנוסת חבירו לא תני הכי משמע דדווקא גבי מפותת עצמו הוא דמהני הנישואין לפוטרו מקנס אבל במפותת חבירו לא הוי נישואין לפוטרו מקנס והיינו משום דהא דמוציא בגט אינו אלא מדרבנן. ומש"ה חשיב נישואין במפותת עצמו לפוטרו מקנס. אבל היכא דהיא אסירא עליו וקיימא אם נשא לאו כלום היא גם לפוטרו מקנסא כיון דאינה ראוי' לו לאשה. והתוס' ז"ל בד"ה שאינו משלם כו' נסתפקו בזה. ובסוף דבריהם כתבו ומיהו מצינן למימר דנקט אנוסת חבירו להודיעך כחן דרבנן דמכשרי ולפי זה באנוסת עצמו ומפותת עצמו נמי אסורה עליו לעולם ולר"א הולד חלל. וא"כ אין שום חילוק בין אנוסת עצמו ומפותת עצמו אם של חבירו. וקשה לפ"ז למה לא כייל בברייתא לתרווייהו בחד בבא וליתני הכי מפותת עצמו ומפותת חבירו אם נשא נשוי והולד כשר. ראב"י אומר הולד חלל כיון דאין שום חילוק ביניהם אלא וודאי נראה דדווקא במפותת עצמו הוא דאם נשא נשוי. ומטעמא דקאמר הש"ס דסופה להיות בעולה תחתיו. וגם ראב"י מודה בהא. והיינו משום דפסול בעולה לכה"ג אינו אלא בשעת ליקוחין דמצוה שישא בתולה. אבל אין בה פסול הגוף לאוסרה לעולם. כיון דסופה להיות בעולה או בוגרת ומוכת עץ תחתיו. ואע"ג דבשעת קיחה עבר בעשה. אבל אין האיסור עליו לעולם. אך בעולת חבירו כיון דנפגמה ע"י אחר וסופה לא היה עומד לזה חל האיסור עליו לעולם וכל ימיה קיימא באיסור עשה. אלא דצ"ע מנ"ל לרב ור' יוחנן לחלק בהא. כיון דכולהו מבתולה נפקא. ועוד דלפ"ז תיקשי לר"מ נמי דילמא אתי ריבויא דבבתולי' לשלא כדרכה. וכ"ת דאתיא מבוגרת וכמו שכתב רש"י ז"ל לעיל. הא בוגרת לא חל האיסור אלא בשעת ליקוחין. ונבעלה שלא כדרכה אסורה עליו לעולם. ועוד דלהך אוקימתא דמוקים הש"ס לקמן טעמי' דראב"י דאמר הולד חלל הוא משום דס"ל כר"א דאמר פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה ע"כ צ"ל דראב"י ארישא דאנוסת עצמו נמי פליג כיון דכבר נעשית זונה. וא"כ הדק"ל אמאי לא כייל לה בחד בבא וליפלוג ראב"י אתרוויהו. וי"ל דאליבא דת"ק יש חילוק דאליבי' דווקא בבעולת עצמו אם נשא נשוי וכדכתיבנא לעיל אבל לראב"י ה"נ דאין חילוק. וכיון דלהך אוקימתא אין חילוק לראב"י ובין בבעולת עצמו ובין בבעולת חבירו הולד חלל ה"נ דלרב אשי דמוקי פלוגתייהו ביש חלל מחייבי עשה נמי אין חילוק לראב"י ובכל גוונא הוי חלל. וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שכתב סתמא דמבעולה לכה"ג הולד חלל. וכמו שהאריך המשנ"למ ז"ל שם. וכן מסתבר כיון דע"כ בשעת לקיחה גם בבעולת עצמו עבר בעשה וכיון דס"ל יש חלל מחייבי עשה א"כ כבר נתחללה בביאה ראשונה וחל עליה איסור חללה לעולם ולא מהני מה שסופה להיבעל תחתיו אלא דא"כ גם בוגרת ומוכת עץ היא חללה והולד חלל לראב"י וא"כ תיקשי דרב אדרב דגבי בוגרת אמר אם נשא נשוי. ולקמן פסק רב כראב"י דיש חלל מחייבי עשה ונהי דהא לא תיקשי דרב הונא אמר רב לא מוקי לטעמי' דראב"י משום דיש חלל מחייבי עשה אלא משום זונה כר"א וזה לא שייך בבוגרת ומוכת עץ. אבל להרמב"ם ז"ל תיקשי כיון דאיהו פסק כראב"י דיש חלל מחייבי עשה. א"כ בוגרת ומוכת עץ נמי אמאי לא תתחלל היא וולדה וע"כ צ"ל דמה שסופה להיות בוגרת תחתיו מהני גם לענין זה דלא נעשית חללה מביאה ראשונה וכמו שהביא המשנ"למ ז"ל בשם הרמב"ן ז"ל שם לענין בעולת עצמו. ואחר כל הנ"ל זה נראה ברור דהא לענין קנס מהני הנישואין לפוטרו הוא דווקא בבעולת עצמו ולת"ק. אבל לראב"י דס"ל דהולד חלל לא מהני הנישואין לפוטרו מקנס. ומש"ה לא כתב הרמב"ם להאי דינא בה' נערה בתולה דאליבי' ליכא לאשכוחי להאי דינא כלל. ועיין משנ"למ ז"ל שם בה' נערה (אלא דאכתי יש לדקדק מאי פריך רב אשי מהא דאמר רב גבי בוגרת אם נשא נשוי. דילמא ה"נ דמוציא בגט אלא דלענין זה הוי נשוי לפוטרו מקנס כי היכי דמתרץ לברייתא. וצ"ל דאמוראי צריכין לפרש דבריהם ומדקאמרי סתמא ש"מ דלגמרי הוי נישואין ועדיין צ"ע). ועיין בירושלמי דתני בהדיא מפותת עצמו אין מוציאין מידו:

דף ס תוספות בד"ה שאינו משלם כו'. עיין בזה בדברי מהר"מ ז"ל ובמשנל"מ ז"ל בה' נערה בתולה. שוב ראיתי בחי' הרשב"א ז"ל בשמעתין שכתב דרב ור' יוחנן דאמרי מוכת עץ ובוגרת אם נשא נשוי היינו משום דס"ל כהני תנאי דמכשרי בבוגרת. ומוכת עץ נמי איכא תנא בברייתא דנדה דמכשיר. ולא הבנתי דא"כ מאי פריך הש"ס ארב הונא דאמר מוציא בגט מבוגרת ומוכת עץ התם שאני דלא אסירי כלל מה"ת. כיון דס"ל כהני תנאי דמכשרי וגם למה ליה האי טעמא דסופה להיות בוגרת תחתיו. הא בלא"ה לא פסילא. כיון דליכא קרא:

בד"ה סופה להיות בעולה תחתיו ואין לומר כו'. היינו כר"א כבר כתבתי לעיל דלפ"ז גם לענין לפוטרו מקנס לא הוי נישואין. וכן כתב הרשב"א ז"ל ע"ש:

גמרא וכתיב ולא יחלל זרעו בעמיו אכולהו. יש לדקדק לפי מש"כ לעיל דהרמב"ם ז"ל ס"ל כברייתא דלקמן דיליף בוגרת מכי אם בתולה מעמיו יקח. א"כ ולא יחלל עלי' נמי קאי ואמאי לא הוי חלל מבוגרת. ובשלמא למאן דיליף בוגרת מרבוי' דבתולי' מצינן למימר דעל מה דילפינן מריבויא לא קאי עליה לא יחלל. אבל לתנא דלקמן דיליף ממשמעות דבתולה ולא בוגרת. א"כ אמאי לא תהיה בכלל לא יחלל. וכ"ת כיון דסופה להיות בוגרת תחתיו. מש"ה לא נעשית חללה ג"כ אכתי אמאי לא קאמרינן דמיעוטא דאלה אתי להכי דמבעולה הוי חלל. אבל לא מבוגרת ומוכת עץ. וצ"ל דלא איצטריך קרא להכי ומסברא ידעינן דכל שסופה להיות תחתיו לא הוי חלל. וע"כ צ"ל כן לשיטת הרמב"ן ז"ל דמאנוסת עצמו ג"כ לא הוי חלל לראב"י אע"ג דמוזהר עליו מקרא דבתולה ולא בעולה אפ"ה לא הוי חלל מסברא דסופה להיות בעולה תחתיו. ודו"ק:

בד"ה חלל מחייבי עשה תימא כו'. מדבריו נראה דלראב"י איכא לאו דלא יחלל בבעולה לכה"ג ונהי דמלקות ליכא כיון דנאמר בלשון עשה מ"מ לענין זה איתא בלא יחלל דעושה הולד חלל. וא"כ קשה מכאן על הרמב"ם ז"ל שכתב דלא עבר בעשה אלא דרך נישואין. אבל בעל לחוד ליכא איסורא כלל. ואמאי לא יהא כאלמנה לכה"ג דבעל לוקה משום לא יחלל. וה"נ כיון דלא יחלל עליה קאי אמאי לא יהיה חלל בבעל לחוד. הן אמת דמלשון הברייתא ואם נשא ראב"י אומר הולד חלל משמע דדרך נישואין הוא דפליגי. אבל טעמא בעי מ"ש מאלמנה לכה"ג. וי"ל דבאלמנה כיון דדרשינן לה בלשון לאו מוקמינן לה לבעל לחוד דאי דרך נישואין לא איצטריך דכבר נאמר לאו דלא יקח. אבל לענין בעולה לכה"ג דלא מוקמינן לה בלאו אלא ילפינן מינה דאיכא חילולין לא שמעינן אלא דרך קיחה כמו בכל ח"ל דאינו לוקה אלא דרך קיחה. ולענ"ד נראה דזה תליא בפלוגתא דראב"י ורבנן. לרבנן דלא לאמר לא יחלל בבעולה לכה"ג לא עבר עלי' אלא דרך קיחה ככל ח"ל. ולראב"י דס"ל דלא יחלל קאי נמי אבעולה לכה"ג עבר עלי' בביאה לחוד כמו אלמנה לכה"ג. ועפ"ז לא יהיה מוכרח ראיית המשנ"למ ז"ל דליכא איסורא אלא דרך קיחה מבעולה לכה"ג מהא דלקמן גבי כהן לא ישא את הקטנה דבעי לאוקמא בכה"ג. ופריך אי דקידשה נפשה אימת קני לה לכי גדלה בעולה היא. ולא פריך דאיך נושאה בקטנותה הא כל שעה עבר עליה משום בעולה. אלא ש"מ דלא עבר אלא דרך קיחה ובקטנותה אין בה קיחה. ולפי הנ"ל אין מכאן ראיה דבאנוסת עצמו לכ"ע לא הוי הולד חלל. כמו שכ' לעיל בשם הרמב"ן ז"ל ומש"ה לא עבר עליה אלא דרך קיחה. אבל באנוסת חבירו דאית בה משום לא יחלל. שפיר מצינן למימר. דבבעל לחוד עבר בעשה ואפי' לדברי הרמב"ם ז"ל דלראב"י גם באנוסת עצמו איכא משום לא יחלל מצינן למימר דסוגיא דלקמן אתיא כרבנן דס"ל דליכא לא יחלל כלל בבעולה לכה"ג ואליבייהו לא עבר אלא דרך קיחה. וכ"ת דלרבנן מאי פריך לכי גדלה בעולה היא הא רבנן ס"ל דאם נשא נשוי ז"א דלכתחילה פשיטא דאסור מה"ת. וכמו שכתבתי לעיל ועי' רשב"א ז"ל שם לקמן. ובאמת לא ידענא למה הוצרך המשנ"למ ז"ל להביא ראיות לדברי הרמב"ם ז"ל שכתב גבי בעולה לכה"ג ג"כ לא עבר אלא דרך נישואין. ולשיטת הרמב"ם ז"ל דבכל ח"ל הדין כן אין זה צריך לפנים ופשיט' דלא עדיף עשה דבעולה משאר ח"ל. וכי היכא דבכולהו אפי' ח"ל דכהונה לא עבר בבעל בלא קיחה ה"נ בעשה דבעולה דגם היא נפקא מלשון קיחה בתולה יקח ובעולה לא יקח. אבל מה שצידד שם בפי' ופרק ח"י מהל' א"ב דדעת רש"י ז"ל ג"כ כדברי הרמב"ם ז"ל גם זה אינו לענ"ד דרש"י ז"ל וכל הפוסקים דס"ל דבכל ח"ל לוקה עליהם בבעל לחוד וכדמוכח מהא דריש אלו נערות וודאי דס"ל כן גם לענין בעולה לכה"ג וזה ברור ודו"ק: