קרן אורה יבמות פג

בעולה לכל מילי וגם קנס מיחייב אהעראה אלא דלפ"ז קשה אפילו למ"ד העראה זו נשיקה אמאי מיחייב אגמר ביאה. כיון דכבר נעשי' בעולה ע"י העראה אפילו בלא השרת בתולים. וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' א"ב גבי נערה המאורסה באו עלי' עשרה בני אדם ועדיין היא בתולה הראשון בסקילה וכולן בחנק. וע"כ צ"ל דכולן באו עליה בהעראה דאל"ה לא היתה בתולה דבהטי' לא שכיחא ועוד דהאי חילוקא שחילק המשנל"מ ז"ל דביאה הראוי' להשרת בתולים עושה אותה בעולה אע"פ שלא השיר וביאה שאינה ראויה להשרת בתולים אינו עושה אותה בעולה לא מצאתי שורש לזה דממ"נ אי מקריי' בעולה ע"י ביאה בלא השרת בתולים. א"כ אפילו אינו ראוי' להשרת בתולים כיון דמיקריי' ביאה בעלמא אמאי לא תהי' בכלל בעולה ואי בעינן דוקא השרת בתולים א"כ בכל גוונא כיון שלא השיר בתולים לאו בעולה היא. וכיון דשמעינן בסוגיא דחגיגה דבלא השרת בתולים ג"כ אסורה לכה"ג ולאו בתולה היא. א"כ בכל גוונא ע"י ביאה לחוד לאו בתולה היא:

והתוס' ז"ל בסנהדרין הביאו בשם הירושלמי דהערו בה עשרה בני אדם כולן חייבים בקנס ובירושלמי פ' אלו נערות אמרו האי דינא לענין נערה המאורסה הערו בה עשרה בני אדם כולם בסקילה מבואר משיטת הירושלמי דלא נעשית בעולה ע"י העראה וכ"ז שבתולי' קיימין בכלל בתולה היא. וא"כ ה"ה לכה"ג דלא נפסלה ע"י העראה. אבל בירושלמי פ"ק דכתובות לא משמע כן כמו שאבאר דאמרינן התם במתניתין דקטן שבא על הגדולה וגדול שבא על הקטנה דכתובתה מאתים ניחא גדול שבא על הקטנה בתולי' חוזרין קטן שבא על הגדולה אין הבתולין חוזרין ולמה כתובתה מאתים. אמר ר' אבין תיפתר שבא עלי' שלא כדרכה אמר ר' יוסי בר אבין ואפילו כדרכה קטן ביאתו ביאה אבל אין בו כח ליגע בסימנים. ותני כן מעשה שעיברה ובתולי' קיימין פי' דמייתי ראיה דאפשר שיבא עלי' והבתולי' קיימין ובקטן בכל גוונא כן הוא. ותו מייתי התם בתולה הנבעלת לקטן וממי שאינו איש היינו בהמה כשירה לכה"ג ר' ירמי' ור' אמי מקשי מה בין זו לנבעלת באצבע אילו הנבעלת באצבע שמא אינה פסולה לכהונה (מעל מי שאינו איש הוא דמקשי וכקושיית הש"ס דילן לקמן בשמעתין) אמר ר' חגי תיפתר שבא ליה ר' אבא לא תיהדר בך ולמה אק בעי ר' חגי מיהדר בי' מן הדין דכתיב והוא אשה בבתולי' יקח עד שתהא בתולה משני צדדי' ופי' בק"ע אלמא דשלא כדרכה פסולה לכה"ג מה עבד לה ר' חגי עד שלא יחזור בו פי' הק"ע קודם שחזר בו ומוקי לה בשלא כדרכה מה עבד ליה לקרא דבבתוליה דילפינן מיניה דשלא כדרכה נמי פסולה לכהונה פתר לה בהערי' ופי' הנ"ל דמוקי קרא דבתולי' להעריה דפוסלת לכה"ג אבל שלא כדרכה כשירה לכה"ג. ושפיר מוקי לה בשלא כדרכה ולמה לית ר' יוסי מוקי לה בהעריה דהיא צריכה ליה המערה בבהמה מהו. ופי' הנ"ל דה"ה דמיבעי ליה בהערי' אי פסולה לכה"ג כדשמע ר' ירמיה הדא דר' חגי דמוקי לה בשלא כדרכה אמר לא על הדא הוי ר' אמי מקשי דשפיר שני ר' חגי בשלא כדרכה וקרא דבבתולי' להעראה דפוסלת לכה"ג. א"כ לפ"ז מסקנת הירושלמי דע"י העראה נפסלת לכה"ג ולאו בתולה היא. אבל פי' הק"ע בדברי הירושלמי אינו נראה לי חדא דמאי קאמר דבעי מיהדר ביה מטעם דבעינן שתהיה בתולה משני צדדים הא כולהו מודו דבעינן בתולה משני צדדים אלא דבבהמה דאין בה זנות ואינה אלא כמוכת עץ שפיר משני ר' חגי דמיירי בשלא כדרכה וכדמוקמינן לה בש"ס דילן בשמעתין. ועוד מה שפי' דר"ת קודם שחזר בו מוקי לה בהעראה לקרא דבבתולי'. אבל שלא כדרכה אינה נפסלת. א"כ מאי אירי' למי שאינו איש הא מכל אדם ג"כ אינה נפסלת. גם מה שפי' דר' יוסי לא מוקי לה בהעראה משום דצריכה ליה. היינו כי היכי דמיבעי ליה העראה בזכור ובבהמה ה"נ מיבעי ליה בכה"ג הוא ג"כ תמוה דמה ענין זל"ז. ע"כ נראה לפרש דר' חגי בעי מיהדר ביה מאוקימתא דשלא כדרכה משום דלא הוי ס"ד לחלק בין בהמה לאדם ואמר ליה ר' אבא לא תיהדר בך דבהמה שאני דאין זנות לבהמה. וקאמר ר' חגי עד שלא חזר בו צריך לפרש קודם שחזר בו מחזרתו או אפשר שצ"ל עד שחזר בו במאי מוקי לה להא דממי שאינו איש כשירה לכה"ג. וקאמר דמוקי לה בהעראה בעלמא דלא דמיא לנבעלת באצבע דבתולי' קיימין. ומטעם ביאה נמי לא מיפסלה דאין העראה לבהמה וקאמר הש"ס ר' יוסי דפריך מה בין זו לנבעלת באצבע משום דצריכה ליה העריה בבהמה מהו ושמא יש העראה בבהמה שמיפסלה משום ביאה כדשמע ר' ירמיה הדא דר' חגי אמר לא על הדא מקשי ר' אמי דשפיר שני ר' חגי בשלא כדרכה משום דאין זנות לבהמה ולא מיפסלה משום ביאה. עכ"פ להאי פירושא נמי שמעינן דבהעראה נמי פסולה לכה"ג. ודוקא קטן ובהמה הוא דלא פסלי משום דאין ביאתם ביאה. וא"כ קשה אמאי לענין קנס ונערה המאורסה עדיין לבתולה תחשב. ועיין בק"ע שם שכתב להביא ראיה לספיקו של המשנ"למ בהעראה לכה"ג מהא דע"י ביאת קטן כשירה לכה"ג וזה אינו דאדרבה משם מוכח להיפך דדווקא בביאת קטן דאין ביאתו ביאה הוא דכשירה לכה"ג. אבל מגדול אף על גב דבתוליה קיימין פסולה לכהן גדול ועוד יש להביא ראיה דע"י העראה נעשית בעולה לכל מילי מהא דבעי הש"ס למימר בקדושין עד דמקדש והדר בעיל ופריך א"כ נערה המאורסה היכי משכחת לה. ומשני כגון שבאו עליה שלא כדרכה ואמאי לא משני שבאו עליה בהעראה. והמשנ"למ ז"ל בעצמו הביא ראיה זו. ומה שרצה לדחות ע"פ שיטת הרי"ף ז"ל דבקדושין בעינן ג"ב אין דבריו ז"ל מובנים להמעיין שם. ועוד דדרשינן התם בקדושין לרבנן מקרא דבעולת בעל דבעל עושה אותה בעולה שלא כדרכה דלאחר דאינו עושה אותה בעולה לא צריך קרא דמסברא נפקא לן דלאו בעולה היא. ולרבי דרשינן דאין אחר עושה אותה בעולה שלא כדרכה לענין קנס משום דמסברא הא דעושה אותה בעולה כמו לענין נערה המאורסה. והשתא מנ"ל דאתי לשלא כדרכה דילמא אתי להעראה אבל שלא כדרכה מנ"ל למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. וי"ל דהעראה ושלא כדרכה שניהם שקולים הם ותרווייהו מחד קרא נפקי ועפ"ז אפ"ל דהעראה לענין כה"ג תליא בפלוגתא דרבי ורבנן לרבי דס"ל דלענין נערה המאורסה נעשית בעולה בין בשלא כדרכה בין בהעראה. א"כ לענין כה"ג נמי בעולה היא ודווקא לענין קנס הוא דאין אחר עושה אותה בעולה מקרא דבעולת בעל. אבל לענין כה"ג דבשלא כדרכה נעשית בעולה ה"ה בהעראה. אבל לרבנן דס"ל דקרא דבעולת בעל אתי לבעל דעושה אותה בעולה. אבל אחר מסברא אינו עושה אותה בעולה. ה"ה דלכה"ג אינה נעשית בעולה בהעראה. ויתיישב בזה קצת שיטת הירושלמי דקנס חייבין אפי' עשרה שהערו זא"ז ולא נעשית בעולה ע"י העראה או שלא כדרכה. ולענין כה"ג נעשית בעולה דומיא דשלא כדרכה דפסולה לכה"ג. ועוד דאפילו לרבנן דרבי דלענין נערה המאורסה נמי לא נעשית בעולה ע"י העראה ושלא כדרכה מ"מ לענין כה"ג למ"ד דשלא כדרכה פסולה ה"ה ע"י העראה דתרווייהו שוין הן. וגם דברי הרא"ש ז"ל פרק אלו נערות יתיישב עפ"ז. ע"ש במשנ"למ ז"ל. ועדיין צ"ע בזה. ולקמן בשמעתין יבואר עוד בזה בעז"ה:

ע"ב גמרא הא מני ר"מ היא דאמר בוגרת פסולה ונבעלת שלא כדרכה כשירה ורב דאמר כר"א דבוגרת כשירה ושלא כדרכה פסולה. משמע דליכא תנא דס"ל דתרווייהו פסולי. וכדאמרינן לעיל בשמעתין. ומכאן קשה על הרמב"ם ז"ל דפסק דתרווייהו פסולי בוגרת ושלא כדרכה. והם תרתי דסתרי אהדדי. ומלשון רש"י ז"ל לקמן ומלשון התוס' ז"ל לקמן משמע דמוכת עץ ובוגרת מחד קרא נפקא מריבויא דבבתולי'. וא"כ מוכת עץ נמי תליא בפלוגתא דר"מ ור"א ולא ישא את מוכת עץ ר"ש הוא דקאמר לה. ובירושלמי בשמעתין אמרינן דלא ישא את מוכת עץ ד"ה היא. ומייתי התם תנויי אחריתי דבמוכת עץ פליגי ובוגרת לד"ה פסולה. וכן משמע לקמן בשמעתין דמוכת עץ ד"ה היא. וכמו שכתבו התוס' לקמן בד"ה אליו לרבות בוגרת אבל שלא כדרכה וודאי דפליגי תנאי בזה ומאן דאית ליה דבוגרת פסולה שלא כדרכה כשירה וכמאן פסק הרמב"ם ז"ל דתרווייהו אסירי. הן אמת דמיפשטא דמימרא דרב משמע דאיהו ס"ל כר"א בשלא כדרכה. ודלא כמו שכתבו התוס' ז"ל דאליבא דר"א קאמר. וכן כתב הרמב"ן והרשב"א ז"ל ולקמן קאמר רב דבוגרת נמי לא ישא אלמא דרב גופא ס"ל בתרווייהו לאיסורא אבל הא גופא קשיא רב כמאן ס"ל. וי"ל דרב ס"ל כהאי תנא לקמן בפירקין דממעט בוגרת מבתולה. וע"כ לא דריש בתוליה למקצת בתולים וא"כ שפיר מצינן לרבות מבבתולי' שיהיה כל בתולי' קיימין. וכן מבואר בדברי הרמב"ם ז"ל לשון הברייתא דלקמן. והא דקאמר הש"ס רב דאמר כר"א היינו משום דעיקר האי מילתא דבעינן שיהיה בתוליה קיימין מב' צדדים הוא אליבא דר"א דלר"ש אין זה מוכרח דאיצטריך ריבוי', דבבתולי' אליבי' למוכת עץ כדמשמע לקמן דמריבוי' נפקי לן וכמו שכתבו התוס' ז"ל לקמן. ותרתי לא שמעינן מחד ריבוי' אבל לר"א ע"כ מוכת עץ מבתולה נפקא דאל"ה לא איצטריך כלל בתולה דכתב רחמנא דהא בלא"ה זונה היא דפנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה ולדרך אישות כמו פילגש דחוק הוא לאוקמי עיקר קרא להכי אלא וודאי אתי שיהיה בתולי' קיימין ולא מוכת עץ וריבויא דבבתולי' ע"כ אתי לשלא כדרכה מש"ה קאמר הש"ס לר"ש ג"כ דאתי לשלא כדרכה. ומיושב בזה קושית הרמב"ן ז"ל הא דלא קאמר הש"ס רב דאמר כר"ש וכיון דמצינו לר"א דס"ל שלא כדרכה אסורה ה"ה דס"ל הכי תנא דברייתא לקמן ואליבי' תרווייהו אסירי בוגרת ושלא כדרכה והכי ס"ל לרב. והרמב"ם ז"ל פסק כוותי' ועפ"ז א"ש נמי קושית הש"ס לר"א תיפוק ליה משום זונה דהקשו